שנה לא קלה עברה על רפ"ק שפרה בוכריס (45), אם לעשרה ילדים ממושב מרחב־עם ועד לאחרונה מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום. ב־7 באוקטובר היא הוקפצה ממיטתה כדי להגן על הגזרה שבפיקודה. בריאיון ל"לאשה" ב־30 באוקטובר, אז הצטלמה לשער כפול ומיוחד עם עוד שמונה לוחמות, סיפרה כיצד במשך 12 שעות עסקה בפינוי של אנשים ממסיבת נובה תחת אש. "מצאנו מאות צעירים מבוהלים, חלקם פצועים שניצלו כי העמידו פני מתים", שיתפה אז. "העמסנו כמה שיותר, גם בתא המטען, וטסנו לצומת אורים. עבדנו על אוטומט".
לאחרונה החלה רפ"ק בוכריס תפקיד חדש כסגנית מפקד יחידת שחר, אחת משתי הזרועות המבצעיות של מג"ב דרום. לאורך כל השנה האחרונה עבדה במתח גבוה, בעקבות העלייה במעשי הטרור בתוך גבולות ישראל. "אמנם אנחנו כבר בשגרה, אבל זו שגרה מתעתעת", היא אומרת. "צריך להיות כל הזמן ערניים כי אנחנו לא יודעים מאיפה זה יבוא לנו".
מה עבר עלייך השנה מבחינה אישית?
"אני מתפקדת רגיל, אין לי את הפריווילגיה לשבת ולבכות בבית על המצב, יש לי תפקיד לבצע, וזה עוזר לי מאוד. אבל אני מודה שהלילות שלי לא פשוטים. אני עוצמת את העיניים וחושבת על כל מה שעברתי ב־7 באוקטובר. אני חושבת מה הייתי יכולה לעשות טוב יותר. לפעמים יש לי חלומות מוזרים, לפעמים מפחידים. לכן לאחרונה החלטתי לבקש הכרה ועזרה, למרות שבהתחלה הייתי גאוותנית מדי בשביל זה".
הילדים שלה הולכים בדרכה: בתה הבכורה שירתה כלוחמת בפלח"צ, פלוגות חילוץ והצלה של פיקוד העורף, והיום היא יותר במילואים מאשר באזרחות. בתה השנייה חתמה לאחרונה קבע במג"ב, ובנה מסיים בימים אלה מסלול הכשרה בגולני. בעוד חצי שנה יתגייסו גם שתי בנותיה הקטנות למג"ב. "ברור שאני חוששת. אמרתי להן, 'יש עוד מקומות לתרום'. אבל הן מתעקשות, ואני גאה בהן מאוד", היא אומרת. "זה קשה. הבן שלי בצפון וזה פחד אלוהים. הוא כל הזמן אומר לי, 'אמא, תכף אני נכנס ללבנון', וזה גומר לי הלב.
"מה שהכי עוזר לי זה לגלות כמה העם הזה מדהים. אני יושבת בבית קפה לאוורר את המוח, באה לשלם ואומרים לי, 'כבר שילמו עלייך'. את לא מבינה כמה זה קורה. עם ישראל התגלה בשיא תפארתו. אני רואה את משפחות החטופים ואת המשפחות השכולות, ואומרת לעצמי: 'הם הגיבורים האמיתיים פה'".
