מה גרם לך ליזום את פרויקט "שם אחד"?
"הרעיון עלה תוך כדי שיחה עם חברה שלי, רות, אמא של אדם, שקרוי על שם אח של אמא שלה. זה היה ב־2017, הייתי בשנה ג' במכללה לצילום בקריית־אונו, וכבר התחלתי לחשוב על נושא לפרויקט הגמר. כשדיברנו על אדם, נולד הרעיון של הפרויקט. כשסיפרתי עליו למנחה שלי במכללה היא התרגשה מאוד, כי אבא שלה היה ניצול שואה. רוב המשתתפים בפרויקט קרויים על שם ניצולי שואה שהוריהם הכירו, כמו סבא וסבתא ששרדו, עלו לארץ וזכו להקים משפחות, אבל חלקם קרויים על שם כאלה שנספו. זה התחיל אמנם כפרויקט גמר, אבל כשראיתי את ההשפעה ואת ההתרגשות שלי ושל המשפחות שהשתתפו בפרויקט, החלטתי להמשיך לצלם אותו למען הדורות הבאים, והוא עדיין נמשך".
למה בחרת להתמקד דווקא בילדים?
"כדי לחזק עוד יותר את המסר שגם היום, יותר מ־70 שנה אחרי, הורים עדיין בוחרים לקרוא לילדים שלהם על שם קרוב משפחה שהם אולי אפילו לא הכירו, כדי לזכור ולא לשכוח. בהתחלה חשבתי לפתוח את זה לכל הגילים, פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת אנשים שנקראו על שם אדם שהיה בשואה, ופנו אליי המון אנשים מגיל 20 עד 70. כשהבנתי שיש די הרבה משפחות צעירות עם ילדים קטנים שהשואה עדיין נוכחת בחייהן, החלטתי להתמקד בהן כדי להדגיש עוד יותר את המסר".
"הסיבה משתנה ממשפחה למשפחה, אבל רוב ההורים הם נכדים של ניצולים שהיו מאוד מחוברים לסבא או לסבתא שלהם, וכך הם מביעים את הגעגוע וההערכה שלהם"
הם סיפרו לך למה בחרו לעשות את זה?
"הסיבה משתנה ממשפחה למשפחה, אבל רוב ההורים הם נכדים של ניצולים שהיו מאוד מחוברים לסבא או לסבתא שלהם, וכך הם מביעים את הגעגוע וההערכה שלהם. הם מרגישים שיש המשך לאותו אדם שהם כל כך אהבו באמצעות הדבר היקר להם ביותר - הילד שלהם".
איזה סיפור הכי ריגש אותך?
"כולם מאוד מרגשים ומטלטלים, סיפורים שאי־אפשר לדמיין בכלל, אבל התרגשתי במיוחד מהסיפור של מירית, נשואה ואם לשלושה, שהחליטה לתת לה ולילדיה את השם פולק, שם משפחתו של סבא שלה, שנפטר בשנת 2016 בגיל 92. הסבא, יהושע פולק, קיווה ששם המשפחה שלו יישאר לדורות, כניצחון על הגרמנים שרצו להשמיד את זכרו, אך מכיוון שנולדו לו רק בנות, השם לא עבר. מירית, נכדתו הבכורה, שינתה את שם המשפחה שלה ושל ילדיה באופן רשמי במשרד הפנים לפולק. כשיהושע שמע על המחווה הזו הוא התרגש מאוד".
"התרגשתי במיוחד מהסיפור של מירית, שהחליטה לתת לה ולילדיה את השם פולק, שם משפחתו של סבא שלה יהושע, שהיו לו רק בנות"
יש לך קשר אישי לשואה?
"סבא וסבתא שלי מצד אבי, יוסף ואלישבע לויה ז"ל, היו ניצולי שואה, סבתא מרומניה וסבא מבולגריה. הם היו בגטו, הצליחו לשרוד, הגיעו לארץ בעליית הנוער והכירו כאן, בקיבוץ שמיר. אני לא בטוחה שהפרויקט הזה קשור בהכרח אליהם, לא גדלתי בבית על סיפורי שואה, אבל תמיד הייתה בי רגישות לכל מה שקשור לנושא".
איך הגעת לצילום?
"התחלתי לצלם אחרי הצבא כתחביב, וככל שלמדתי יותר, התאהבתי בזה יותר. בשלב מסוים הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, הלכתי ללמוד צילום, והיום אני מתמחה בצילומי דורות. הכי מעניין אותי לצלם משפחות, כי כל משפחה היא סיפור ואני אוהבת סיפורים. בעמוד העסקי שלי לצילומי דורות אפשר לראות גם את פרויקט 'שם אחד' והכל מאוד מתחבר, כי התחלתי מתיעוד ניצולי שואה ומשפחותיהם. התגובה הכי מרגשת שקיבלתי הייתה מאמא של תמר־רוזה, שאמרה לי, 'את ממש מחייה לי את סבתא שלי'".
אדם, בן שנתיים וחצי, קרוי על שם אדם (אברשה) אברהם
אדם הגדול, שהיה אח של סבתו מצד אמו, נולד בפולין, והיה בן 15 כשפרצה המלחמה. הוא ברח יחד עם אביו לרוסיה (אמו נשארה בפולין ונספתה), ואת שנות המלחמה הם עברו בתנאי הישרדות קשים. מה שעזר לאדם ולאביו לשרוד היה העובדה ששניהם היו בהירי שיער עם עיניים כחולות. אדם עלה לארץ בזמן מלחמת העצמאות ועסק בתחום הקולנוע במשך כל שנות חייו, עד מותו בגיל 75.
תמר־רוזה, בת חמש וחצי, קרויה על שם סבתא רבתא שלה, רוזה לביא
רוזה, שנפטרה לפני 22 שנים, הייתה ילידת טריפולי, לוב. היא עברה את שנות המלחמה יחד עם אחותה, שחלתה במחלת הפוליו ונותרה משותקת. רוזה נשאה את אחותה הנכה על גבה לכל מקום. באופן לא מוסבר, לא הרגו את אחותה, להפך - נרתעו ממנה - כך שאת דברי הערך שהיו להן היא החביאה אצלה. גם כששהו במחנה הריכוז מרסה פלאז' בתוניס, לא בזזו את חפציהן כי הם נשמרו על ידי אחותה הנכה, בזמן שרוזה נשלחה לעבודת פרך. כיום יש במשפחה 19 נכדים ו־51 נינים.
דנה־אדלה, בת שש, קרויה על שם סבתא רבתא שלה, אדלה יוסקביץ
אמה של אדלה נפטרה חודש לפני פרוץ המלחמה, והיא נאלצה במשך כמה שנים לטפל באחיה, יחד עם סבה וסבתה. במהלך המלחמה נשלחה אדלה למחנה עבודה בצ'כיה, שם הכירה פולנייה שאימצה אותה ודאגה לה. אדלה נתנה לה לשמור את מטבעות הכסף והזהב שקיבלה מדודתה, לפני שעזבה את הגטו. בתום המלחמה, האישה האמיצה רצתה להחזיר לאדלה את המטבעות, אך זו סירבה, כאות תודה על כך שדאגה לה כל השנים. כל משפחתה של אדלה נספתה, ואדלה עצמה נפטרה לפני 17 שנה.
מעיין (בן חמש) ויובל (בת שנתיים) פולק קיבלו את שם משפחתו של סבא רבא שלהם מצד אמם, יהושע פולק
יהושע נולד ב־1924 ברומניה למשפחה בת עשר נפשות. במרץ 1944 הועברה המשפחה לאזור שהוגדר כגטו, ובו שהו חודש, עד שנשלחו לרכבת לאושוויץ. יהושע, אביו ואחיו הצעיר אברומי, נשלחו לעבוד. אמו, אח נוסף, שלוש אחיותיו ואחייניתו התינוקת נרצחו כעבור תקופה קצרה. בסוף המלחמה מצא יהושע את אחיו אברומי ואת אחותם אתי, ששרדה גם היא. הוא התגייס להגנה, לחם במלחמת השחרור ונפצע קשה. לאחר מכן נישא ונולדו לו שתי בנות. כל חייו הטרידה אותו העובדה שלא יהיה המשך לשם פולק, עד שנכדתו מירית החליטה לשנות את שם המשפחה שלה ושל ילדיה לפולק.
