מגי אזרזר אף פעם לא חשבה שהיריון הוא סיבה לנוח בבית. לכן, כשהחלה להצטלם לפני כמה חודשים, כשהיא בחודש שישי, ל״הברווזון המכוער״, סדרה חדשה של HOT המבוססת על חייו של פבלו רוזנברג, לא הייתה לה בעיה לגלם את אשתו השנייה, מירי לוי, בזמן שהייתה בהיריון. היא הרגישה נפלא ונתנה את כל מה שהיה לה, כמו שהיא יודעת.
אבל תוכניות לחוד והחיים לחוד. ביום השמיני לצילומים, באמצע סצנה, ביקש ממנה הבמאי להסתובב קצת ימינה. ״פתאום הרגשתי כאב חד בבטן״, היא נזכרת. "רצתי למיון. התחילו לי צירים כל דקה וחצי, והיה חשש שאני בלידה מוקדמת. נכנסתי לחדר לידה, התחילו לתת לי זריקות להבשלת ריאות לעובריות. בסוף לא התפתחה לידה, ושוחררתי עם הנחיה לנוח בבית עם הרגליים למעלה. יצאתי לחופשת מחלה עד הלידה. לא רציתי לעצור, אבל אלוהים חשב אחרת״.
ומה עם התפקיד בסדרה?
"בהפקה עשו חישוב מסלול מחדש. צילמו את כל מה שאפשר בלי הדמות שלי, ומחכים לי שאחזור ביולי מחופשת הלידה, אז ירימו את כל הלוקיישנים מחדש".
ההחלטה הזו, לאפשר לך חופשת מחלה וחופשת לידה ולא למצוא לך מחליפה, היא אמירה חשובה ומעצימה נשים.
"מדהים שהיוצרים, דינה סנדרסון ויובל שפרמן, לא הסכימו לוותר עליי. הייתי על סף דמעות מהתרגשות כששמעתי את זה. הרי הרבה אנשים אמרו להם קודם, ׳מגי בהיריון מתקדם, תביאו את זה בחשבון׳, והם אמרו, ׳אנחנו לא מצלמים את הסדרה הזו בלעדיה'. נשלפתי למנוחה בבית אחרי שעשיתי חזרות במשך חצי שנה לסדרה המטורפת הזו".
הייתי גמורה, שבר כלי
אזרזר (35) היא לא האישה הזו שאוהבת להחליף טיטולים ולחטא בקבוקים. היא כן אוהבת לצאת עם מיקה־אלה ואורי, שנולדו בניתוח קיסרי, לטיולים ארוכים עם העגלה ברחובות השכונה הצפון תל־אביבית השקטה, שבה היא מתגוררת עם בן זוגה, איש הרדיו קותי סבג. היא היניקה בחודש הראשון, עד שהתבקשה לעבור לתמ״ל כשהבנות לא עלו מספיק במשקל.
"קשה לי מאוד כשאני וקותי רבים. אם אנחנו בפייט, אני פגיעה. כשאני והוא ביחד אי־אפשר לגעת בי. אני מרגישה שהעולם מגיע לי"
לריאיון הזה היא מגיעה בטרנינג מעוצב ובמצב רוח טוב, כי מה רע לשבת בבית קפה בשמש אחרי כמה לילות ללא שינה? ״הבוקר שיתפתי אנשים קרובים שקשה לי עכשיו״, היא אומרת. ״רציתי מאוד את ההיריון הזה ואת הבנות האלה, אז מה? זה אומר שלא יכול להיות לי מורכב? וזה לא בגלל שיש לי תאומות. גם אם הייתי עם תינוקת אחת היה לי קשה. חברה אמרה לי, יש מצב שאת בדיכאון אחרי לידה?"
יש מצב כזה?
"למה? אם קשה לי, זה אומר שאני בדיכאון? יצאתי בשבוע שעבר לקפה, הייתי באורות. בבית לפעמים מורכב לי. יש רגעים שקותי ואני טרוטי עיניים ולא ישנים וזה קשה".
יש סממנים לדיכאון אחרי לידה. את יכולה לבדוק את עצמך.
"אני בחרתי לא לקרוא מה הם. הרבה פעמים אני קוראת משהו ומכתיבה את זה למוח, ולא רציתי. למשל, אני מאובחנת כאסטמתית. האם יש לי התקפי אסטמה לעתים קרובות? לא. הכל זה עניין של שיחה עם הראש שלך, ולכן ההתקף לא מגיע. לא סתם אומרים שהמצווה הכי גדולה היא להיות בשמחה. אני עובדת על זה כל יום. את יודעת כמה פעמים אני נתקלת ביצר הרע שמוריד לי את השמחה? אני שרה לו שירים כדי שהוא יברח".
מתי היצר הרע לא בורח ונשאר איתך?
"בתקופות שאני פחות עושה, ואז אני מסתכלת החוצה והעיניים שלי יוצאות. זו הבעיה של האינסטגרם הנורא, האיום והשקרי".
גם לך יש חשבון אינסטגרם פעיל.
"גם אני משקרת באינסטגרם. האם העליתי את הקשיים שלי בהיריון? לא. העליתי את הפאן ואת הדברים המרימים".
הזוג אזרזר את סבג חיכה מאוד להיריון הזה. גם הרחוב הישראלי תבע לדעת מתי ינפיקו השניים צאצאים משותפים, אבל בדרך אל ההורות עברה אזרזר כמה חוויות שאתגרו את החוסן הנפשי שלה. אם הייתם בקהל שצפה בהצגה ״אפס ביחסי אנוש״ מתישהו לפני שנה, סביר להניח שלא שמתם לב להתקף החרדה שפקד אותה על הבמה כשהייתה ממש בתחילת ההיריון, שהיה עדיין סוד צבאי שמור.
אף פעם לא סבלת מהתקפי חרדה. מה קרה?
"לפני ההצגה נכנסתי לשירותים וגיליתי דימום. אמרתי לעצמי מול המראה, 'לא קרה כלום, הכל בסדר'. פתאום התחלתי לאבד איזון, היו לי סחרחורות, לא הצלחתי לעמוד. התחילו דפיקות לב מואצות שהקשו על הנשימה שלי. נבהלתי. אני עוד שנייה אמורה לעלות לבמה ולא מצליחה להסדיר נשימה. אמרתי לחברה שחקנית, ׳אם אני מתעלפת, רק תרימו לי את הרגליים׳".
"לפני ההצגה נכנסתי לשירותים וגיליתי דימום. אמרתי לעצמי מול המראה, 'לא קרה כלום, הכל בסדר'. פתאום התחלתי לאבד איזון, היו לי סחרחורות, לא הצלחתי לעמוד"
את רצינית?
"כן, חששתי לעשות דרמה. לא רציתי שיזמינו אמבולנס. הייתי רבע שעה על הבמה עם התקף חרדה של הסדרת נשימות. שאלתי את אחד השחקנים אחר כך, 'תגיד, לא ראית שעבר עליי משהו?' והוא ענה, ׳ראיתי שאת נושמת, חשבתי שאת מסדרת לעצמך את המחשבות׳. וואי, הייתי בהתקף קשה ואף אחד לא ראה. לא החסרתי מילה בטקסט ובתנועות, וכל הזמן הייתי בטוחה שרואים את זה״.
אם זה לא מספיק, אזרזר גם נדבקה בקורונה במהלך ההיריון. ״הייתי בחודש השני, כשעוד הסתרתי מכולם, נדבקתי וקותי נדבק ממני. אני לא יכולה להסביר מה עברתי. ימים נוראיים. בהתחלה זה הרגיש מה־זה בקטנה, ואז הגעתי למצב נורא. קותי אמר לי, ׳אני לא מכיר אותך חולה׳. אני עשיתי ימי צילום והצגות כשאני חולה, אבל הפעם הייתי מושבתת".
מבאס.
"יום לפני שהשתחררתי מבידוד, התחלתי להקיא בגלל ההיריון. אחרי הקאה בשתיים לפנות בוקר, שמתי לב שהתחלתי לדמם. ואני עדיין בבידוד של הקורונה! לא ידעתי למי לפנות. מלחיץ. בבוקר שלמחרת השתחררתי מבידוד. הגעתי למיון, נשארתי להשגחה וחוברתי לעירוי. הייתי גמורה, שבר כלי, ונבצר ממני להגיע לחתונה של אחותי המדהימה. אני עד עכשיו לא מעכלת שלא הייתי שם איתה״.
"לפעמים בא לי לבכות עם התאומות"
בכנות האופיינית לה, אזרזר לא מהססת לומר את מה שרבות אחרות חוששות לבטא בקול. "נולדו לי בנות ונולדה לי תחושה מוזרה בלב שלא מניחה. קשה לי לדבר על זה, אבל האמת היא שאני לא מסתובבת עכשיו בעולם באיזו חוויה שמימית. יש לי עדיין שתי יצורות קטנות וחסרות אונים שלא מגיבות אליי. אני לא מתוגמלת בשום צורה. אני רק דואגת להן. איזו חוצפנית אני, שאני חושבת על עצמי? כולם אומרים לי 'את בטח אמא מדהימה', ואני עונה, ׳אני לא׳. אני משווה את עצמי לקותי, ואני רואה מה זה אבא מדהים. אני גם לא מרגישה אמא לביאה, יותר אמא תמנונה שיש לה הרבה זרועות.
"יש נשים שמתביישות לדבר על זה, אני לא. אני עדיין מעכלת ולא תופסת שאני אמא. תשמעי, לתינוק לוקח תשעה חודשים להיוולד, אז למה אמא צריכה להיוולד ברגע? יש רגעים שאני מסתכלת על הבנות ושואלת, אתן יצאתן לי מהבטן? אתן? ומתחילה לבכות. זאת החוויה שלי. אני אוהבת אותן, אבל עוד לא נהנית מזה. כל יום ההרגשה משתפרת".
מה חלוקת התפקידים בינך ובין קותי בבית?
"קותי כל כך עושה הכל בבית, וגורם לי לקנא בו ולהרגיש אם פחות טובה. יש לו סבלנות שאין לי ושבחיים לא תהיה לי. הוא מרדים אותן בלילה ועושה איתן הרבה יותר בונדינג. הן מגיבות לקול שלו יותר מאשר לקול שלי. קשה לי לראות את זה, אבל אין מה לעשות. התחתנתי עם מזל סרטן, כמו אבא שלי, ויש לי את הגבר הכי ביתי.
האבהות המסורה שלו הפתיעה אותך?
"נראה לך? התחתנתי איתו בידיעה הזו. מאמי, בעלי ניצח בתוכנית שהמהות שלה זה לשהות בתוך בית. הוא מנצח בסיטואציות האלה. זה המקום שלו. שם הוא שולט".
הזוגיות שלהם, כמו אצל הורים טריים אחרים, עוברת ימים מאתגרים. ״יש לנו כרגע מריבות בדרגות שונות״, היא מחייכת, ״קשה לי מאוד כשאני וקותי רבים. אם אנחנו בפייט, אני פגיעה. כשאני והוא ביחד אי־אפשר לגעת בי. אני מרגישה שהעולם מגיע לי. כשקורים דברים שגורמים לי לחשוב שככה אי־אפשר, אני נרגעת ומבינה שהוא דיבר ככה אחרי שהיה לו לילה לבן. אגב, אני לא מבינה למה קוראים לזה לילה לבן".
אני זוכרת את זה בעצמי. לבן הוא לא.
"זה לילה הרבה יותר כהה! וקשה לפעמים לקום בלילה. כשאני מסתכלת על אחת מהן, על הדבר הטהור הזה, כשהיא בוכה, קשה לי לחבק את בכייה. לפעמים בא לי לבכות איתן. אחת סובלת מריפלוקס סמוי ואחת מריפלוקס גלוי, ואת לא יודעת מה לעשות. קותי מרדים אחת, השנייה מתעוררת. גם להרדים אותן קשה לי, כי זו פעולה רפטטיבית. אם אני צריכה עכשיו לחתל אותן, יש לי התחלה, אמצע וסוף. אם צריך להרדים, יש התחלה ואני לא יודעת מתי יהיה הסוף".
את לא מפסיקה להלקות את עצמך מתחילת השיחה.
"אם עכשיו קותי היה לידי הוא היה אומר לך, ׳אל תאמיני לה, היא אמא מהממת׳. מיום ליום אני מבינה שאני בסדר. הייתי בטוחה שייוולד אצלי חוש אימהי ביום, וזו חוצפה מצידי לדרוש את זה. אחת החברות הטובות אמרה לי: 'כל יום תתרכזי רק בלעבור את היום', וזה מה שאני עושה. קותי אומר 'צריך יהיה לרשום אותן לגן מתישהו', ואני עונה, 'דבר איתי רק על הדקה הבאה'".
זה נחמד שהוא צלל לתפקיד האבא ברגע.
"שנינו מאוד משחקים על המגדר. אני הרבה פעמים עם הביצים והוא עם הביציות. וזו בחירה מודעת".
הראיון המלא עם מגי אזרזר מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
