הדר קלנר: גננת> רקדנית> יוצרת תוכן
בת 38 מכרכור, נשואה (בעלה איש הייטק), אם לשניים (8, 6)
חינוך: "אחרי הצבא למדתי חינוך יצירתי לגיל הרך, כי באתי מרקע של הדרכה ותנועת נוער ותמיד הייתי טיפוס אמנותי. עבדתי כגננת שבע שנים. אהבתי מאוד את הילדים אבל לא אהבתי את המסגרת החינוכית, לא אהבתי לתכנן סדר יום ומפגשים, ולא אהבתי להיות סגורה במקום אחד כל היום. בנוסף, הרגשתי שאני לא טובה מספיק. למען האמת, חוסר שביעות הרצון צעק אליי, אבל לא הקשבתי".
ריקוד: "אחרי לידת הבן הגדול שלי החלטתי בהחלטה של רגע לא לחזור לעבוד במשרד החינוך, אלא לשוב לאהבה ישנה שלי - הריקוד. כשהייתי נערה למדתי ריקודי בטן, וכשגרתי בלונדון במשך שנתיים התמחיתי בריקוד קברט. כך פתחתי את העסק שלי 'או לה לה קברט' והופעתי כרקדנית במסיבות רווקות. התמדתי בעיסוק הזה במשך שנתיים. בעצם גיליתי שדווקא את ההופעה עצמה לא כל כך אהבתי, התחברתי יותר לצד השיווקי ולסרטונים שצילמתי. היום סרטונים וטיקטוק זה מובן מאליו, אבל ב־2016 זה היה חדש. הרגשתי שצילום הסרטונים הוא המקום שבו הכישורים היצירתיים שלי באים לידי ביטוי הכי טוב. ועדיין, לקח זמן עד שהבנתי שזה עומד להיות הכיוון שלי".
יצירת תוכן: "כשהייתי בהיריון שני השתתפתי בקורס לניהול עסק ועלה רעיון שאכין סדנה ליצירת סרטונים. מאחר שאני מגיעה מעולם ההדרכה והחינוך, תוך שעתיים הכנתי תוכנית לסדנה, וכל מי שהיה בקורס נרשם אליה, כולל המנחה.
"ככה, בלי הרבה רעש וצלצולים נכנסתי לתחום. בדיעבד אפילו לא הבנתי שאני יוצאת לדרך חדשה. זה פשוט קרה. עם הזמן גיליתי שיש ביקוש לידע הזה, והתחלתי לעשות סדנאות אצלי בבית. כך נולד העסק הנוכחי שלי, שיווק יצירתי בווידיאו. היום אני מלמדת אנשים איך לייצר סרטונים יצירתיים וגם מייצרת סרטונים בעצמי. התוכן שלי זוכה לצפיות רבות, ואפילו מזהים אותי ברחוב ומבקשים סלפי. בסופו של דבר, את הביטוי הכי יצירתי שלי מצאתי בהפקת סרטונים. אני הבמאית, הצלמת, העורכת, הקריאייטיב, ואני נהנית מכל רגע".
שלומית וולפין: מורה לאמנות> מאפרת> מעסה ליצנית רפואית> מטפלת מינית בגברים באמצעות התת-מודע
בת 49, גרושה ואם לשתיים (21, 19), נוודת דיגיטלית ברחבי הארץ
הוראה: "בגיל תשע כבר ידעתי שאני רוצה להיות מורה. זה ממש היה חלום שלי וקינאתי במורות. בצבא הייתי מורה חיילת, ואחרי השחרור למדתי הוראת אמנות. אבל החלום התנפץ מהר מאוד. היה פער גדול בין מה שדמיינתי למציאות. התלמידים אהבו אותי ואת השיעורים, אבל אמנות היא לא הדבר הכי חשוב במערכת החינוך ומצאתי את עצמי מדלגת בין כמה בתי ספר כדי להשלים משרה. אחרי שש שנים החלטתי ללכת למאבחנת מקצוע שתסייע לי להחליט לאיזה תחום כדאי לי לפנות. היא המליצה על איפור או על בניית בובות".
איפור וליצנות רפואית: "בחרתי באיפור והתמחיתי בציורי גוף. אם יש לי מכחול ביד אני מאושרת. התחלתי לאפר באירועים ושילבתי בזה גם ליצנות, כי כשהייתי סטודנטית עבדתי כליצנית באירועים. תוך כדי למדתי ליצנות רפואית בארגון 'שמחת הלב' והחלטתי להתמקד בתחום -
התנדבתי, אימנתי ליצנים רפואיים והעברתי הרצאות. במקביל למדתי עיסוי, ובמשך עשור שילבתי בין העיסוי לליצנות רפואית, עד שחליתי בקוליטיס כיבית".
טיפול מיני: "המחלה הובילה אותי למצוא את עצמי מחדש. מאחר שהטיפולים שקיבלתי לא סייעו לי, התחלתי לטפל בעצמי וגיליתי את עולם התת־מודע. בעיסויים שעשיתי נחשפתי לבעיות מיניות של גברים והבנתי שהתת־מודע יכול לעזור גם כאן. עברתי מטיפול פיזי לטיפולי זום בתת־מודע.
"זה עולם ומלואו, כי התת־מודע זוכר חוויות ואמירות. רוב הבעיות מתחילות בגיל צעיר, כשהילד או הנער לא יודע לתרגם דברים ומפרש, למשל, את דברי הוריו על אוננות, כאזהרה. גם חוויות כמו כישלון ביחסי מין או הערה של נערה על הגודל או נראות של איבר המין עלולות להיחרת.
"צברתי ידע רב בזכות לימוד עצמי וקורסים שעשיתי בשיטות שונות, ביניהן פרואקטיב, תטא־הילינג ואקסס בארס. כיום יש לי פודקאסט שכולל 185 פרקים, ובימים אלה יוצא לאור ספרי 'נראה אותך גבר' שמפרט את עקרונות השיטה שפיתחתי ואף רשמתי עליה פטנט".
מיכל קודש אשד: ארכיאולוגית> עובדת חדר מסחר בבנק ובחברת הייטק> מתווכת דירות> מזכירה רפואית
בת 53 מרמת־גן, נשואה (בעלה עוסק בתיירות), אם לשלושה (22, 19, 15)
ארכיאולוגיה: "גדלתי ברמלה, עיר שיושבת על הרבה היסטוריה. אבי, שהוא חובב ארכיאולוגיה, נהג לקחת אותי לחפירות ולחיפוש חרסים באזור מגורינו. כשגדלתי היה לי ברור שאלמד ארכיאולוגיה. במהלך הלימודים התחלתי לעבוד ברשות העתיקות בביצוע סקרים ארכיאולוגיים ופיקוח באתרי בנייה, ובסיום הלימודים המשכתי לעבוד ברשות תשע שנים נוספות. נהניתי מהעבודה, אבל הרגשתי שאני עדיין בסוג של עבודת סטודנטים. השכר היה נמוך ולא היה הרבה לאן להתקדם. הגעתי למסקנה שאני צריכה לעבוד במשהו אחר. עד היום אני גם גניאלוגית (עוסקת באילנות יוחסין) חובבת וגם תמיד מסתכלת סביבי ברחוב ומוצאת חפצים ישנים שאני נהנית לדמיין איפה הם היו ומי השתמש בהם, אבל הבנתי שזה צריך להיות תחביב ולא פרנסה".
חדר מסחר והמרת מטבעות: התחלתי לחפש תחום אחר, ובעל של חברה שהיה אנליסט אמר לי שמחפשים אנשים בבנק השקעות שהוא עובד איתו. החלטתי לנסות, הלכתי לכמה ראיונות, והתקבלתי לעבוד בבק־אופיס של חדר המסחר. שלחו אותי לכל מיני קורסים ועבדתי שם שלוש שנים, בעיקר בתחום של המרת מטבעות זרים וניירות ערך. משם עברתי לחברת הייטק, וגם שם עסקתי בתחום של מטבעות זרים וסחר אלקטרוני, שהיה אז בחיתוליו. גם שם שלחו אותי ללימודים והתמדתי 14 שנים, עד שהחברה נמכרה".
תיווך דירות: הייתי כמה חודשים בבית, ולמדתי לחיות בלי ה'תן ביס' וכל התנאים הטובים שהיו בהייטק. היה נחמד אבל הבנתי שאני צריכה לחפש את עצמי שוב כי לא רציתי לחזור לסוג העבודה האינטנסיבי הזה. מאחר שאני אוהבת בתים, בעיקר ישנים, החלטתי ללמוד תיווך. הצטרפתי למשרד תיווך, עבדתי בתחום הזה בערך שנה ופרשתי. הבנתי שעיקר העבודה הוא לא הכניסה לבתים ישנים אלא כל המסביב, שפחות התאים לי".
מזכירה רפואית: "שוב חיפשתי את עצמי. יום אחד קפצה לי בפייסבוק מודעת דרושים מחברת רפואה פרטית לניתוחים, וכך נכנסתי לתחום התיאום הרפואי. עבדתי בחברה הזאת שנה והשתתפתי בהמון קורסים, כי זו חברה שעושה ניתוחים מסוגים שונים, והמתאמות הרפואיות צריכות להכיר לעומק כל ניתוח. העבודה הייתה מרתקת אבל גם אינטנסיבית מאוד ולא פשוטה רגשית. בכל ניתוח יש המון פרוצדורות, בדיקות ושלבים, ולפעמים מצאתי את עצמי לא נרדמת בלילה מתוך חרדה ששכחתי משהו או בגלל סיפור עצוב מהעבודה.
"החלטתי להישאר בעולם הזה אבל למצוא מקום רגוע יותר, והיום אני עובדת במרפאה פרטית קטנה של פלסטיקאי. גיליתי שאני יודעת לתת שירות וגם נהנית להכיר אנשים ולשמוע את הסיפורים שלהם. זה תחום נוח מאוד כי תמיד יש בו עבודה, הגיל לא משחק תפקיד והוא מעניין ומגוון".
