איך נפצעת?
"התאמנתי באקרו־יוגה, סוג של אקרובטיקה בזוגות. זה ספורט כיפי וממכר שמאוד אהבתי, עד שבאחד האימונים לפני חמש שנים עשיתי עמידת ידיים על ידיים של מישהו, נפלתי על הגב ושברתי חוליה במקום קריטי. חצי גוף שלי השתתק במקום. כשזה קרה כבר הייתי רופאה, ידעתי מה צריך לעשות ותפעלתי את הפינוי של עצמי. עברתי ניתוח חירום והייתי מאושפזת קרוב לחצי שנה. בהמשך הייתי שנה באשפוז יום ומאז אני בשיקום שנמשך גם בימים אלו. לקח לי שלוש שנים לחזור להיות רופאה".
מה עובר על אישה צעירה ואמביציוזית שפתאום מוצאת את עצמה בכיסא גלגלים?
"לפני הפציעה הייתי אדם מאוד עצמאי: קצינת חימוש גדודית במשך כמה שנים במילואים, מתנדבת במד"א, טרקים בכל העולם, טיפוס על הרים עם תיק על הגב, הייתי בקיצון. ואז פתאום למצוא את עצמי בכיסא גלגלים היה סוג של הלם עבורי. כל מה שהכרתי עד אותו רגע כבר לא היה רלוונטי לחיים שלי".
עד כמה הפציעה הסיטה אותך מהמסלול שתכננת לעצמך?
"זה זרק אותי לכל הרוחות כי זה לא רק הפציעה הפיזית, גם הנפש נפצעה. מבחוץ הייתי הבן אדם הכי מתפקד שיש, אבל בפנים הייתי באיזשהו הלם, מנסה להבין מה קרה לי. עברתי חוויה מאוד קיצונית, ברגע אחד פתאום להפסיק להרגיש חצי גוף, זה לא נתפס, אני לא יודעת אם אפשר לדמיין את זה. הרגשתי שהחיים שלי נגמרו, שאני בסיוט שלא נגמר".
למה בחרת להיות רופאה?
"מגיל 14 התנדבתי במד"א, העברתי קורסים של עזרה ראשונה והתחברתי לעולם הטיפולי. אני גם מתפקדת טוב בתנאי לחץ. התחלתי לחשוב על רפואה כמקצוע, אבל בהתחלה לא התקבלתי. עשיתי תואר ברוקחות וכשסיימתי נפתחו בדיוק לימודי רפואה לבעלי תואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב. ניגשתי והתקבלתי. בתחילת הלימודים עוד קצת התלבטתי, אבל ביום הראשון שכף רגלי דרכה במחלקה ידעתי שאני במקום הנכון לי".
איך הפציינטים שלך מתייחסים לכיסא הגלגלים?
"אין לי ספק שבהתחלה יש איזה רגע של הפתעה, אבל הרוב המוחלט לא מתייחס לזה בכלל".
למה בחרת לחתור בקאנו?
"אני נרקומנית של ספורט ואחרי הפציעה חיפשתי ספורט שיתאים לי וישתלב בשיקום. רציתי מאוד לצאת קצת מהכיסא שצמוד אליי וכך הגעתי לענף הקיאקים והקאנו. זה ספורט מעולה, אהבתי שהוא מתבצע בטבע, במים. הגעתי לבית הלוחם והתחלתי להתאמן במרכז דניאל לחתירה. לקח לי חודשיים ללמוד לחתור ישר קדימה, כי בקאנו יש רק משוט אחד. לאט־לאט אינטנסיביות האימונים עלתה. יצאתי לתחרויות בחו"ל והגעתי להישגים. בשנת 2022 הגעתי למקום רביעי באליפות אירופה ובשנים 2023 ו־2024 - לחצי גמר באליפות העולם".
זה הספיק כדי לקבל כרטיס למשחקים הפרלימפיים?
"האמת היא שלא, וזה היה מבאס מאוד. המשכתי בהתמחות שלי בבית חולים מאיר, ובחודש שעבר, באמצע ביקור רופאים, פתאום התקשרו אליי והודיעו שקיבלתי את הכרטיס. אין לי מושג איך זה קרה. בשבילי לייצג את המדינה זו זכות מטורפת. אני מודה לוועד הפרלימפי, למועדון בית הלוחם ולכל נותני החסות שמאפשרים לי את ההזדמנות הזאת".
יש סיכוי לראות אותך על הפודיום?
"סיכוי תמיד יש. אני מבטיחה לעשות את הכי טוב שאפשר כדי להביא מדליה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"נלסון מנדלה אמר פעם 'הכול היה בלתי אפשרי עד שזה נעשה'".
מה העצה הכי גרועה שקיבלת?
"אמרו לי שלא אוכל לשלב התמחות ברפואה וספורט, אבל בינתיים זה עובד".
