ביקשתי דירה חדשה (ואז הבית נשרף)
מעיין משולם (37) מחיפה, נשואה פלוס שניים, תומכת הוראה:
"עד לפני שלוש שנים גרנו בדירת שלושה חדרים. הדירה הייתה בבעלותנו אבל היא הייתה ישנה וקטנה מדי. בחנוכה 2019, אחרי ששמעתי על טרנד הטמנת הפתק, כתבתי 'שבעזרת השם בשנה הבאה אהיה בדירה חדשה'. לצערי המשאלה שלי התגשמה בצורה עקומה".
כלומר?
"כמה ימים לפני חנוכה 2020 הדירה שבה גרנו נשרפה כליל. היה לנו ביטוח מבנה שעזר לשלם על השיפוץ אבל לא על התכולה. אחרי השיפוץ מכרנו את הדירה הקודמת, אבל העובדה שנאלצנו לקנות את כל התכולה של הדירה מחדש לא הותירה לנו כסף לקנות דירה משלנו".
איפה אתם גרים היום?
"בדירה חדשה, אבל בשכירות. המצחיק הוא שמכל הדברים שנשרפו, דווקא החנוכייה והפתק שרדו. בזמן פינוי הדירה השרופה בעלי מצא את החנוכייה בארון המטבח ואז גילה שמוצמד אליה משהו. הוא הגיע הביתה, שם לי את הפתק ביד ואמר: 'קחי מעיין, הבקשה שלך התקבלה. את והבקשות המטופשות שלך. בגלל זה נשרף לנו הבית'. מאז אני לא כותבת יותר פתקים. לא לוקחת סיכון".
ביקשתי חתן לבת שלי (היום היא נשואה)
אודליה ברט (47) מטלמון, נשואה, אמא לחמישה וסבתא לשניים, מורה ושחקנית:
"בתי הבכורה, שחר, בת 26. לפני שנתיים היא הייתה מיואשת בכל מה שקשור לזוגיות. יצאה יצאה ולא מצאה. במקביל, אחותה טל, שצעירה ממנה בשנתיים, הספיקה להינשא ולהפוך לאמא. זה הגביר אצל שחר את הלחץ והתסכול מכך שהיא עדיין לא פגשה את הבחור הנכון. לפני שנתיים, בחנוכה, קראתי בקבוצות שונות בפייסבוק על המנהג לכתוב משאלה על פתק בנר השמיני. חשבתי שזה בטח לא יזיק, ואחרי הדלקת הנר השמיני כתבתי פתק שאני מבקשת 'למצוא זיווג הגון לשחר בת אודליה'. במשך שנה לא סיפרתי על הפתק ועל המשאלה שלי לאף אחד. יש משפט שאומר 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'".
מה קרה בהמשך?
"שלושה חודשים וחצי אחרי חנוכה, בתי שחר הכירה את שראל. הם נפגשו לראשונה ארבע שנים לפני כן. שחר הייתה אז רכזת עמותה לילדים עם צרכים מיוחדים ויצאה עם העמותה למחנה קיץ. בסיום המחנה אחת החניכות שכחה את הרגליות של כיסא הגלגלים שלה והן נותרו אצל שחר, הבעיה הייתה ששחר גרה במרכז והחניכה גרה בחיפה. חברה של שחר אמרה לה שיש לה ידיד שגר בחיפה ונמצא כרגע במרכז ואפשר להיעזר בו. שחר נפגשה עם שראל בדיוק שתי דקות, מסרה לו את הרגליות והלכה. מה שהיא לא ידעה זה שהיא מצאה חן בעיניו. הוא ביקש מאותה חברה שתחבר ביניהם, אבל היא הורידה אותו מזה בטענה ש'הוא לא הטיפוס שלה'".
אבל זה לא הסוף.
"אחרי שנתיים הוא נזכר בשחר, שאל חבר משותף אחר עליה, וזה אמר לו שהיא בדיוק יוצאת עם מישהו. שלושה חודשים בדיוק אחרי ששמתי את הפתק בחנוכייה, שראל, מתברר, התעקש בפני החברה המשותפת שלהם שתיתן לו את הטלפון שלה. הוא התקשר לשחר, הם נפגשו, ובניגוד למה שהחברה שלה חשבה, הוא לגמרי התגלה בתור הטיפוס שלה. עשרה חודשים אחרי זה הם כבר נישאו".
מתי סיפרת לשחר על הפתק ששמת?
"כשהיא ושראל כבר היו מאורסים. חיכיתי בסבלנות עד החג, וכשהם הדליקו איתנו את הנר הראשון הוצאתי את החנוכייה והראיתי להם את הפתק. הם התרגשו. צילמתי את הפתק ושלחתי אותו בווטסאפ המשפחתי, ואז בתי טל, שלא נכחה איתנו בהדלקת הנר, התקשרה ואמרה: 'את לא מאמינה, גם אני בחנוכה האחרון כתבתי פתק שבו ביקשתי זיווג עבור שחר!'. אם זה לא מספיק, זמן קצר אחרי זה שראל סיפר שגם אמא שלו כתבה בחנוכה של שנה שעברה פתק ובו ביקשה עבורו זיווג נכון. בקיצור, לקדוש ברוך הוא כנראה לא הייתה ברירה. הוא הוצף מכל הכיוונים".
ביקשתי שלווה בבית (זה נגמר בגירושים)
אנה שמעוני (37) מאריאל, גרושה פלוס שתיים, אדריכלית ומעצבת פנים:
"בחנוכה 2019, אחרי שהרבה דברים לא עבדו בחיי הנישואים שלי, כתבתי שאני מקווה לשלווה בבית ובזוגיות. הכוונה הייתה לשלום בית".
ו... מה קרה?
"בחנוכה 2020 מצאתי את עצמי גרושה".
וואללה.
"זכיתי לשלווה בבית, אבל לא מהסוג שהתכוונתי אליו במקור".
ביקשתי את האיש הנכון (וזה לא היה מי שהחברה רצתה לשדך לי)
תמה צופיה (23) מחדרה, סטודנטית לעיצוב גרפי וחינוך, נשואה ובהיריון מתקדם:
12 צפייה בגלריה
תמה צופיה ואיתן ישראל. "בהתחלה ירדתי מהשידוך, כי הוא היה רק בן 19"
(צילום: גיל נחושתן)
"עד לפני שנתיים עוד לא הייתה לי זוגיות רצינית. החברות הטובות שלי כבר התחתנו, אפילו לאחותי שצעירה ממני היה חבר והיא עמדה להתחתן. התחלתי להרגיש לחץ ובעיקר נורא רציתי כבר לפגוש את הנפש התאומה שלי".
איך שמעת על מנהג הטמנת הפתק?
"מחברה שלי. אני דתייה, מעולם לא שמעתי על המנהג הזה קודם, אבל זה נחשב לסגולה - לא משהו שחייבים לבצע אותו כמו הלכה, אבל בהחלט אפשר לבצע ממש כמו תפילה. בדיוק כפי שמדליקים נרות שבת ואפשר בזמן הזה להביע משאלות. כשאת כותבת את המשאלה שלך על פתק, את מקרבת את עצמך לדבר. אז בנר השמיני כתבתי: 'ריבונו של עולם, תודה על כל הטוב והשפע בעולמך. כן יהי רצון שבשנה הבאה בעזרת השם אזכה להדליק נרות יחד עם האיש הנכון והמדויק שלי בביתנו השמח והצנוע'. את חג החנוכה הבא כבר חגגתי כאישה נשואה. התחתנו חודש קודם".
איך הכרתם?
"זמן קצר אחרי שכתבתי את הפתק, חברה משותפת שלי רצתה להכיר לי מישהו והראתה לי תמונה שלו עם חבר שלו, ששמו איתן ישראל. אמרתי לה שדווקא החבר מוצא חן בעיניי יותר. היא אמרה שהחבר צעיר ממני בשנתיים, אז הוא היה רק בן 19, אז ירדתי מזה. חודשיים אחר כך נתקלתי במקרה בפרופיל של איתן בפייסבוק דרך 'חברים שאת אולי מכירה'. בתמונות הוא נראה מאוד בוגר. הצעתי לו חברות, הוא אישר, ובשלב מסוים החלטתי להיות ישירה: אמרתי לאותה חברה שלמרות שהוא צעיר ממני, אשמח להכיר אותו. החברה נתנה לו את המספר שלי, נפגשנו, ומיד היה ברור לשנינו שזה זה. כעבור חמישה חודשים הוא הציע לי נישואים".
מתי סיפרת לו על הפתק?
"רק בנר הראשון של חנוכה, חודש אחרי החתונה. בזמן הדלקת הנר הראשון נזכרתי בפתק וביקשתי מהוריי שיוציאו את החנוכייה שאצלם בבית, שיצלמו וישלחו לי את הפתק - גם כדי להראות לאיתן, וגם כדי לכתוב על כך פוסט בפייסבוק ולפרסם את הנס".
איתן: "התרגשתי לראות את הפתק. זה היה חיזוק נוסף לכך שזה הזיווג הנכון".
ביקשתי תאומים (ונולדו שני ילדים)
שובל דואן חדד (27) מנתניה, נשואה פלוס שניים, קוסמטיקאית:
"אני ובעלי יחד כבר 12 שנה. לצערנו, ניסינו זמן רב להיכנס להיריון ללא הצלחה, והרופאים אמרו לנו שהשלב הבא הוא טיפולי פריון. בחנוכה 2019, ביום של הדלקת הנר הראשון, בעלי סיפר לי שקרא בפייסבוק שיש נשים שמביעות משאלה בעת הדלקת הנר השמיני, כותבות אותה על פתק ומצמידות את הפתק לחנוכייה. הייתי סקפטית, אבל בנר השמיני החלטתי בכל זאת לנסות. כתבתי: 'בעזרת השם בחנוכה הבא נזכה להדליק את הנרות עם תאומים ופרי בטן בריא'".
ומה קרה אז?
"שלושה חודשים אחרי חנוכה הייתי צריכה לעבור בדיקת רחם פולשנית לפני שנעבור לשלב הטיפולים. יומיים לפני הבדיקה הודיעו לי שבגלל הסגר מבטלים את התור שלי, שאני צעירה ונותנים עדיפות כרגע למבוגרות יותר. בכיתי את נשמתי, כל כך רציתי כבר לעבור את הבדיקה ולהתחיל טיפולי פוריות. ואז, זמן קצר לאחר מכן הרגשתי לא טוב וגיליתי שאני בהיריון. בדיעבד התברר לי שנקלטתי בדיוק בזמן שהייתי אמורה לעשות את בדיקת הרחם שביטלו לי, ואם הייתי עושה את הבדיקה הזו, היא הייתה גורמת להפלה. בני הבכור אורי, היום בדיוק בן שנתיים, נולד בנר הראשון של חנוכה, בדיוק שנה אחרי שהבעתי את המשאלה".
זכית לפרי בטן אבל לא לתאומים.
"נכון. אבל בחנוכה 2021 כתבתי פתק נוסף בנר השמיני: שאשמח לילד בריא נוסף ושהפעם זו תהיה בת. שלושה שבועות אחרי זה גיליתי שאני בהיריון. היום אני גם אמא לשחר, תינוקת טרייה".
ביקשתי להחלים (והמחלה ברגרסיה)
דלית אליה חזן (58) מקריית־גת, גרושה פלוס חמישה, בעבר עבדה בחברת ניהול בניינים:
"על הסגולה של הפתק בחנוכייה כבר שמעתי לפני 25 שנה מבעלי השני ואב שני ילדיי הקטנים. אחרי שהתחתנו לא הצלחנו להביא ילדים במשך חמש שנים. הוא בינתיים חזר בתשובה, נסע לאומן בחנוכה, ומשם התקשר ואמר לי: 'בנר השמיני תכתבי בפתק שאת רוצה להיכנס להיריון'. עשיתי זאת, וזמן קצר אחרי זה נכנסתי להיריון עם בתי (היום בת 24). שנה אחרי זה הכנסתי פתק שבו ביקשתי היריון נוסף ובאמת נקלטתי וילדתי את בן הזקונים שלי - בדיוק באותו תאריך של בתי, שנה אחרי. מאז, מדי שנה המשכתי לשים בחנוכייה פתקים שבהם ביקשתי כל מיני בקשות: שהילדים יצליחו, שהילדה הזו תלד, שהילד הזה יתחתן, שיקנו בתים. גם זה עבד".
וגם הבקשה להחלים ממחלתך?
"כן. ב־2018 חליתי בסרטן. נמצאו אצלי גרורות והוגדרתי בשלב 4. התחלתי טיפולים שכללו ניתוחים, הקרנות וכימותרפיה. בחנוכה 2020 כתבתי בפתק: 'שתשלח לי רפואה שלמה, שתסיר ממני את המחלה עוד היום'. ובאמת, בדיוק בחנוכה שנה אחרי זה, הרופאים הודיעו לי שהמחלה שלי ברגרסיה. עדיין יש לי שתי גרורות בריאות אך הן אינן גדלות, והרופאים אמרו שאני כבר לא בסכנת חיים. בחנוכה 2021 כתבתי פתק נוסף: 'עברה שנה בדיוק והנה שמעת את תפילתי. המחלה נעלמה, תשאיר אותי בריאה ושלמה לעד'. אני מאמינה שיש מישהו למעלה ששומר עלינו. מה שכן, מאז המחלה אני כבר לא מבקשת בפתק שום דבר מלבד בריאות לי ולמשפחתי. הבנתי שזה הכי חשוב".
ביקשתי להגדיל את הבית (ואז הגיעו תאומים בהיריון לא מתוכנן)
שירה קרופרו (34) ממושב יערה, נשואה פלוס חמישה, פקידת הוצאה לפועל:
"בחנוכה לפני שנתיים כתבתי משאלה שבה ביקשתי להגדיל את הבית. התכוונתי שהייתי רוצה לזכות בסכום כסף שיאפשר לי לשפץ אותו. בדיעבד אני יודעת שהייתי צריכה להיות מדויקת".
למה? מה קורה בפועל?
"לא זכיתי בשום כסף, אבל התברר לי שאני עומדת להגדיל את הבית בצורה אחרת לגמרי: נכנסתי להיריון לא מתוכנן, עם תאומים".
מה מקור המנהג?
"לא שמעתי על מנהג כתיבת הפתק בנר השמיני של חנוכה, אבל בהחלט שמעתי על מנהגים דומים, אומרת ד"ר צילה זן־בר צור, חוקרת פולקלור במרכז אסיה. "במסגרת מחקר שעשיתי למשל על נשים יהודיות באפגניסטן, גיליתי שהנשים, ולא הגברים, היו מדליקות את נרות החנוכה (שם זה היה בבזיכים נפרדים), ובהדלקת כל נר הביעו משאלה לרפואה, לשידוך או לפריון. בסוף החג הן היו מכינות שקיק קמע עם מה שנותר מהפתילים. הנשים סיפרו שבחושך יש איזו רמה סימבולית של כניסה לתוך משהו רחמי, חשוך, שיש בו פחד מפני הדמוני, אבל גם מרחב של התגלות ניסים, של סוד".
ייתכן שאת מנהג כתיבת הפתק מישהי פשוט המציאה והפיצה ברשת?
"כדרכם של ריטואלים ומנהגים, לא תמיד ידוע מי עומד מאחוריהם, אבל זה גם לא באמת משנה. ייתכן שהמנהג הזה היה קיים שנים רבות ורק בשנים האחרונות זכה לתהודה, ייתכן שגם אישה אחת הגתה אותו לאחרונה. מה שמעניין אותנו מבחינה פולקלורית־אנתרופולוגית זה איך הוא מקבל תהודה במגזר הנשי, ואין ספק שיש לו עיגונים רבים, הן בתרבויות הנשיות השונות בכל מה שקשור לאור וחושך, והן בתרבות היהודית בכל שקשור לחנוכה הידוע כחג של ניסים ונפלאות, כשהדלקת הנר השמיני מסמלת את האור השלם - הגשמה של האור במלואו, ומכאן הגשמה של המשאלה במלואה".
