בנובמבר 2018 היה ערב שגרתי ושקט מול הטלוויזיה בביתה של איה אנגל בפרדס־חנה, כאשר הרגישה כאב חד באזור הכתפיים והגב העליון. שלושת הילדים ישנו במיטותיהם, היא הסתמסה עם חברה וצפתה בתוכנית טלוויזיה. בעלה עמד ללכת לחבר, ולפני שהוא יצא ביקשה שימרח לה משחה לשרירים תפוסים, כי הכתפיים והגב העליון קצת הציקו. חצי שעה לאחר מכן הרגישה שאלה לא כאבים רגילים. "אלו היו כאבים של לרוץ לבית חולים, כאב מטורף שלא פסק, ואני אישה שיודעת לשאת כאב. הפעם לא יכולתי לזוז או לנשום עמוק", היא משחזרת.
מה עשית?
"הזעקתי את בעלי והחלטתי לגשת למיון בבית החולים הלל יפה. לא תיארתי לעצמי שאני בעיצומו של תסחיף ריאה - קריש דם שהגיע לריאות, ובזכות כמה רגעי מזל או השגחה עליונה ניצלתי".
עוד כתבות בלאשה
במיון עברה אנגל בדיקות דם ואק"ג שיצאו תקינות, ונדרשה להישאר ללילה, בגלל כתם חשוד שאובחן בצילום הרנטגן של הריאות. "הייתה שם כירורגית צעירה שאמרה 'אנחנו חושדים שיש גידול בבטן. תישארי בבית החולים, נאשפז אותך ונעשה בדיקות בבוקר'. החלטתי לא להישאר. הייתי עייפה, הכאב פסק, השעה הייתה אחת בלילה. חתמתי על טפסים שאני משתחררת על אחריותי והלכתי הביתה. מנגנון ההדחקה שלי היה כל כך חזק, שאמרתי לעצמי 'אין לי כלום, תעזבו אותי'. למזלי בעלי ואחותי ממש התחננו שאמשיך בבירור".
"הרגשתי כאבים של לרוץ לבית חולים, כאב מטורף שלא פסק, ואני אישה שיודעת לשאת כאב. הפעם לא יכולתי לזוז או לנשום עמוק"
למחרת בבוקר יצרה אנגל קשר עם הגינקולוגית שלה, ד"ר רונית עשת סקורצרו בבית החולים כרמל. "רונית הייתה אסרטיבית ודרשה שאלך מיד להיבדק בכרמל. ארזתי תיק, לא יודעת להגיד לך למה, אבל הרגשתי שאני הולכת להישאר בבית החולים. עישנתי סיגריה, ישבתי בגינה שלי, והייתה לי תחושה שמשהו קורה ושזו תהיה הסיגריה האחרונה שלי".
בבית החולים עברה אנגל צילומי CT בטן וריאות. התוצאות: שני קרישי דם נצפו בכלי דם בריאות שבמזל לא חסמו דרכי נשימה מרכזיות. "שני כירורגים הגיעו לחדר ואמרו 'אין לך כלום בבטן, אבל יש לך תסחיף בריאה'. לא הבנתי שזו מחלה לא פשוטה. הודיעו לי שאני נשארת בבית החולים עד להודעה חדשה. התחלתי לקבל מדללי דם לווריד. אני זוכרת שכשאמרו לי את זה, נזכרתי שב'האנטומיה של גריי' הרבה אנשים מתו מתסחיף ריאה. אבל לא באמת נבהלתי מרוב שהייתי בהדחקה. הקרישים בעצם הסתובבו בתוכי ואין דרך למוסס אותם. הגוף עושה את זה לבד ואת רק צריכה להיות בהשגחה ובטיפול תרופתי".
כל כאב גב מלחיץ אותי
היום, בגיל 44, ארבע שנים אחרי אירוע התסחיף, היא כבר יודעת שהכתובת הייתה על הקיר. מגיל 17 היא עישנה ונטלה במקביל גלולות נגד היריון. "עשיתי הפסקות רק למטרות כניסה להיריון", היא אומרת. "בדיעבד אני מבינה שהשילוב בין עישון ונטילת גלולות מעלה את הסיכון לקרישי דם במאות אחוזים (ראו בהמשך הסבר). רופא ריאות מומחה שהגעתי אליו לאחר ששוחררתי מבית החולים אמר שהוא רואה יותר ויותר מקרים כאלה. הוא אמר לי, ׳אני תמיד רואה את הרגע שאחרי, לא את הרגע שלפני. תהיי את זו שאומרת לחברות שלך, בעיקר למעשנות, לא לקחת גלולות אחרי גיל 35. זה לא נושא מספיק מדובר'".
הגינקולוגית מעולם לא שאלה אותך אם את מעשנת?
"בשנים האחרונות לפני התסחיף עישנתי סיגריות בודדות ביום, הייתי מעשנת חברתית, לא כבדה, ולא הרגשתי שזה משהו שצריך לדווח עליו. אבל בצעירותי עישנתי המון, לפחות קופסה ביום. מתברר שעישון הוא עישון - קל או כבד - וחשוב ליידע את הרופאים המטפלים שישקללו את המכלול. היום אני מבינה כמה חשוב להגיד הכול".
בחודשים הראשונים שאחרי האירוע הגיעה אנגל פעמים ספורות לבית חולים, כשחשה כאבים בגב וחששה שאולי מדובר שוב בקריש דם. הרופאים שללו קריש, אבל התברר שהיא נמצאת בקבוצת סיכון נוספת, מלבד עניין העישון והגלולות. "החלטתי לפנות לבדיקה אצל המטולוג ומצאו שיש לי גם פקטור 5 ליידן - מוטציה שגורמת לקרישיות יתר. הממצא הזה כשלעצמו לא מסכן חיים והוא לבדו לא המחולל של התסחיף, אבל בשילוב עם גלולות ועישון - הסיכון עולה עוד יותר. המשמעות היא שהבנות שלי לא יוכלו לקחת גלולות בלי לעשות את כל הבדיקות הנדרשות. אגב, מיד אחרי האירוע שלי, אחותי עשתה את כל הבדיקות ולמזלה אין לה שום דבר. העניין הוא שרוב הנשים בישראל לא עושות את הבדיקות האלה בשגרה".
איך את היום?
"אני במעקב אצל המטולוג ואצל מומחה ריאות, לוקחת מדלל דם בבוקר ובערב - מדובר בדור חדש של מדללים במינון נמוך יחסית. אני נמצאת בהשגחה, אבל לנצח אהיה בקבוצת סיכון, וזה פחד אלוהים, כי דברים כאלה חוזרים".
רופא ריאות אמר לי: 'אני תמיד רואה את הרגע שאחרי, לא את הרגע שלפני. תהיי את זו שאומרת לחברות שלך לא לקחת גלולות אחרי גיל 35. זה לא נושא מספיק מדובר'"
מה את עושה כדי למנוע את הישנות המצב?
"כמובן, הפסקתי לעשן ולקחת גלולות. בעתיד לא אוכל לקחת הורמונים וזה מעט מלחיץ אותי, כי כשאגיע לגיל המעבר אצטרך לחפש פתרונות טבעיים. כיום אני עושה יותר ספורט מאשר בעבר, אוכלת בריא, לומדת בודהיזם ומיינדפולנס ועושה תרגילי נשימה".
והפחתת באופן משמעותי את הסטרס בחייך.
"הבנתי שהחיים מזמנים לנו עוד דברים חוץ מעבודה קשה. אחרי שבמשך 20 שנה הייתי מנכ"לית בכירה בחברה למתנ"סים ובשיא הקריירה שלי ניהלתי 320 עובדים והייתי אחראית על תקציב של 25 מיליון שקל - הרגשתי שלא יכול להיות ששום דבר לא ישתנה אחרי התסחיף.
"התחלתי להדליק נרות שבת - זו לא התחזקות אלא יותר לחזור הביתה, כי גדלתי בבית מסורתי. בנוסף, התחייבתי בפני עצמי ללכת לטיפול פסיכולוגי. בטיפול הבנתי שאני רוצה לקחת שנה ללא עבודה. ואנחנו מדברות על טרום הקורונה, הביטוי חל"ת עוד לא היה שגור בפי כול.
"במאי 2019 נמצא לי מחליף ויצאתי לשנת חופש ששינתה את חיי. אחריה התפטרתי והפכתי ליועצת עסקית עצמאית. כבוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בחינוך ותעודת קואצ'ינג של הטכניון, אני כיום מרצה לייעוץ עסקי באוניברסיטת חיפה ובקורס ניהול למנהלות משאבי אנוש ואני מיסיונרית של 'שנה בבית'. אני ממליצה לנשים שאני מייעצת להן על שינוי קריירה לקחת את הזמן - אם זה אפשרי, זו מתנה. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו נשימה".
רגליים בחול
אנגל למדה בדרך הקשה שמדי פעם צריך לעצור ולנשום. "האמת היא שההתמודדות שאחרי האירוע הייתה הכי מאתגרת", היא אומרת. "הבנתי שיכולתי בקלות לא להיות פה, זה היה רגע בחיים שבו הכול היה יכול להיגמר, ואני בחורה צעירה ואמא לילדים קטנים. ומה עם חלומות שעוד לא הגשמתי? אמרתי לעצמי, 'רגע, קיבלתי סימן שממנו אי־אפשר להתעלם'. במשך עשרה חודשים הלכתי כל יום לשבת בחוף הים, ואז, במרץ 2020, הקורונה הגיעה והעולם יישר איתי קו. היו לי עוד כמה חודשים לעצמי. רגליים בחול. מדיטציות. חזרתי לקרוא ולכתוב. התהליך הנפשי מאוד מורכב, ועד היום כשכואב לי הגב, אני בלחץ".
"הרגשתי שלא יכול להיות ששום דבר לא ישתנה אחרי האירוע. לקחתי שנת חופש, והלכתי לטיפול פסיכולוגי"
בימים אלה מתפרסם רומן הביכורים שלה "בואי הביתה" (הוצאת שתיים), שאת שמו קעקעה על הקרסול. הספר מביא את סיפורה של שירה, צעירה בת 40, שמגיעה לבית חולים עם אירוע מוחי, והקוראים מתלווים אליה לשבעת ימי אשפוז ולומדים על מערכות היחסים המורכבות שלה עם אמה, על המשבר הזוגי שחוותה שנה קודם לכן עם איתן בעלה, על הטיפול הזוגי שלהם, על הפחד ממה שעתיד לקרות ועל סוד שהיא לא מגלה לאף אחד. "השאלה הגדולה היא אם שירה חוזרת הביתה, למרות שגם בחייה האישיים יש שבר גדול", היא מגלה. "הבית הוא מטאפורה, והיא צריכה לבחור בו מחדש".
האם עלילת הספר משקפת דברים שעברת בעצמך?
"לגיבורת הספר יש אישיות משלה. היא לגמרי לא אני לטוב ולרע, אבל התפאורה או המסגרת של הסיפור היא למעשה המסגרת שלי. היא עוברת משהו מאוד מאוד דומה למה שעברתי אני: הבדיקות, הפחד המשתק שימצאו בגוף שלה משהו גדול יותר שיחריב את עולמה, כל העולם כולו שמצטמצם לחדר לבן של בית חולים, המחשבות על מה הלאה והכמיהה לחזור הביתה.
"אצל שירה יש שאלות גדולות יותר ממה שהיו אצלי כי היא במשבר זוגי גדול שמוצא אותה מאוד מבולבלת. לשמחתי זה לא היה הסיפור שלי".
"המקרה של איה נדיר"
ד"ר רונית עשת סקורצרו, מומחית ביילוד, גינקולוגיה, היריון בסיכון וגיל המעבר, בית החולים כרמל: ״אנחנו יודעים היום לומר שהטריגר לתסחיף ריאתי בגיל 40, כפי שקרה לאיה אנגל, הוא שילוב של גלולות למניעת היריון ושל עישון, ולפעמים יש גם גורם נוסף, קרישיות יתר. אך בישראל אין הנחיה רפואית לבדוק פקטורים לקרישיות יתר כשגרה, אלא אם יש רקע משפחתי.
"המקרה של איה הוא מאוד לא שכיח. כיוון שהייתי הגינקולוגית שלה והיא לא דיווחה לי שהיא מעשנת, למרות שזו שאלה שנשאלה, היא קיבלה מרשם לגלולות למניעת היריון. ככלל, נשים מעשנות מעל גיל 35 לעולם לא יקבלו ממני גלולות, והסיבה היא שככל שאנחנו מתבגרות יש עלייה בסיכון לקרישיות יתר ממילא, תוסיפי לזה שימוש בגלולות, שהוא גורם סיכון לקרישיות ועישון, שמעלה גם הוא את הסיכון לקרישיות, וקיבלתם אפקט סינרגטי. אחת פלוס אחת במקרה הזה שווה ארבע. לאישה מעשנת מעל גיל 35 נצטרך למצוא פתרון אחר, למשל, התקן תוך־רחמי או גלולות ללא אסטרוגן או שתפסיק לעשן.
"איה אובחנה עם קרישיות יתר (פקטור 5 ליידן) לאחר התסחיף הריאתי. אין לה סיפור משפחתי, ההריונות שלה היו תקינים והעוברים לא היו קטנים - תופעה שרואים אצל נשים עם קרישיות יתר. בנותיה, אם ירצו להשתמש בגלולות, יעברו בירור מעמיק.
"אבל חשוב לי שוב להדגיש - גם אישה בלי פקטור 5 ליידן, אם היא מעל גיל 35, לוקחת גלולות ומעשנת, יכולה לפתח תסחיף ריאתי".
5,000 אנשים בשנה מאובחנים עם תסחיף ריאה בישראל
ד״ר דרור רוזנגרטן, סגן מנהל מערך ריאות, בית חולים בילינסון: ״תסחיף ריאתי הוא מצב שבו קריש מגיע לעורקי הריאה, בדרך כלל מוורידי הגפיים התחתונות, ועובר בזרם הדם עד שחוסם את זרימת הדם לחלק מהריאות. הסימפטומים הם קשיי נשימה וכאבים, ובמצבים קשים גם ירידה בלחץ דם והתעלפויות. כשיש קרישים מאסיביים, הלב מתקשה להזרים דם לריאות, כושל בעבודתו ויכול להיגרם - במקרים פחות שכיחים - גם מוות.
"חשוב לאבחן תסחיף ריאתי בזמן. הקושי הוא שהחולים מגיעים עם תלונות לא ספציפיות, כמו קוצר נשימה, לחצים בחזה, וכשמדובר בנשים צעירות, פחות חושבים אצלן על בעיית לב או ריאות, נוטים להתעלם מהתלונות שלהן ולומר שזה סטרס.
"מדי שנה מאובחנים בישראל כ־5,000 בני אדם עם תסחיף ריאתי, רובם מעל גיל 60. נשים שמשתמשות בגלולות שמכילות אסטרוגן, מכפילות פי ארבעה את הסיכון שלהן לקרישיות יתר. גם עישון מכפיל פי ארבעה סיכון לקרישיות יתר (בהשוואה לאישה באותו גיל שאינה מעשנת), וביחד הסיכון לקרישיות הוא לא פי שמונה אלא פי 16. אנחנו כמובן לא רוצים שנשים יפסיקו להשתמש בגלולות, אבל צריך להיות ערניות. מי שיש לה היסטוריה משפחתית או שהיא מעשנת, הייתי ממליץ לה להפסיק לעשן, וככל שהגיל עולה, הסיכון גדל".
איך מאבחנים תסחיף ריאתי ומה הטיפול?
"האבחון נעשה על ידי בדיקת CT. הטיפול כרוך באשפוז לצורך טיפול ורידי לדילול דם אינטנסיבי בבית החולים ולעתים הטיפול הוא תת־עורי (זריקות קלקסן). אם הסיבה היא חולפת (תסחיף שנגרם עקב טיסה טרנס־אטלנטית ללא נטייה גנטית), המטופל יקבל כדורים לשלושה חודשים עד חצי שנה. במקרה של חשש שזה יקרה שוב, הטיפול הוא לכל החיים".
