"ישנתי עמוק, הטלפון שלי צלצל, וחברה שלי אמרה, 'המלחמה התחילה'. מלמלתי שאני לא מאמינה, והיא אמרה לי להסתכל מהחלון. בעלי ואני יצאנו למרפסת, שמענו את הסירנות, ראינו את ההפצצות, ומאותו יום החיים שלנו השתנו", משחזרת הדוגמנית ויקה לוי (26) את הרגע הגורלי שחוותה בדירתה בקייב.
מה הדבר הראשון שעשית כשהבנת שאת במלחמה?
"התקשרתי לאמא שלי ולחברים לבדוק שכולם בסדר וחיים, ארזנו תיק עם מסמכים, כסף ובגדים והלכנו לחברים שיש להם מקלט בבית. בארץ כמעט בכל בית יש מקום להתחבא, יש ממ"דים, שם זה תפס את כולם לא מוכנים. היינו שם כמה שבועות וניסינו להבין מה לעשות עם החיים שלנו".
לאן עברתם משם?
"אחרי כמה שבועות אצל אותם חברים השגנו רכב, אספנו את אמא שלי ואח שלי והתחלנו לנסוע לכיוון הגבול. לקח לנו יומיים להגיע לרומניה, היו פקקים מטורפים, כולם ניסו להגיע לגבול. הגענו בלילה, המשכנו לנסוע, עצרנו בתחנת דלק ופתאום הרכב התחיל לעלות באש. הייתי בטוחה שאנחנו הולכים למות. למזלנו הקהילה היהודית נמצאת בקרבת מקום והיא עזרה לפליטים, כולל לנו, והעבירו אותנו לברלין, שם היינו חודשיים. חשבנו הרבה זמן להגיע לישראל, אבל קשה לעשות עלייה, וכל הזמן אמרנו, 'נעשה את זה בשנה הבאה'. המלחמה החליטה בשבילנו".
איך הייתה הקליטה בישראל?
"אנחנו כאן כבר שלושה חודשים. בימים הראשונים היינו בשוק אחרי כל מה שקרה לנו. ניסינו למצוא דירה בתל־אביב, זה לא היה קל, אבל בסוף מצאנו. אני אוהבת את ישראל ואת האנשים פה, אבל לבעלי, קיריל, עדיין קצת קשה – הוא מפיק מוזיקלי ובאוקראינה הוא עבד עם הרבה אמני פופ. עכשיו הוא צריך להתחיל מחדש".
ספרי איך הכרת את בעלך.
"האמת שזה סיפור מצחיק, לפני חמש שנים הייתי עם אמא שלי במועדון בקייב..."
אמא שלך?!
"כן היא מגניבה, אנחנו יוצאות הרבה יחד. הוא רקד איתה, ואז שניהם ניגשו אליי והיא הכירה לי אותו. התאהבנו ממבט ראשון ומאז אנחנו יחד. לפני שלוש שנים התחתנו בעירייה ותכננו לעשות מסיבה, אבל עדיין לא הספקנו בגלל המלחמה. אנחנו נעשה את זה אחרי שאוקראינה תנצח. אני בטוחה שזה יקרה, אני מתפללת לזה".
מתי התחלת לדגמן?
"בגיל 16. מתישהו נסעתי לצילומים באיסטנבול ולא הייתה לי חוויה טובה, לא היו נחמדים אליי, והחלטתי שאני לא רוצה לדגמן יותר. בגיל 18 התחלתי ללמוד באוניברסיטה לתואר בניהול אמנותי ותוך כדי חזרתי לדגמן באוקראינה. אחרי הלימודים דגמנתי בקוריאה, איטליה, ישראל ובפרסומת בינלאומית למיני קופר. בשנה האחרונה לפני פרוץ המלחמה עבדתי בקריאייטיב ועם הרבה אמנים".
מה המותג שאת חולמת לדגמן לו?
"מרג'יאלה. אני אוהבת מאוד את נעלי הטאבי ואת הסגנון הייחודי של בית האופנה".
איפה משיגים? ברשתות/אתרים. טלי קושניר, סמטת שלוש 5 ת"א. אור פז, באתר .orpazstudio.com נורת'רן סטאר, בזל 33 ת"א ובאתר. קום איל פו, נמל ת"א. COS, קניון TLV ת"א וקניון עזריאלי ירושלים. טומי הילפיגר, פקטורי 54. מירית רודריג, רוטשילד 1 ת"א ואריק איינשטיין 1 הרצליה ובאתר. נעמה בצלאל, דיזנגוף 202 ת"א ובאתר