בגיל 15, רונה סופר (44), קולנוענית ומנחה למיניות, הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה, שהשפיעה על כל מהלך חייה. "יצאתי לטיול של הצופים", היא מספרת, "זה היה טיול במסגרת דתית והמדריכה כעסה שלבשתי מכנסיים קצרים. בתור ג'ינג'ית עם חוצפה, התווכחתי איתה. עמדנו ליד כביש מהיר, ואני כל כך כעסתי שחציתי את הכביש בזעם בלי לשים לב, ורכב פגע בי בעוצמה. נפצעתי קשה מאוד. עמוד השדרה שלי נפגע והייתי משותקת לגמרי. הרופאים חשבו שלא אלך יותר לעולם. הגעתי לבית החולים השיקומי אלין בירושלים, ולאט־לאט הצלחתי לעמוד ולמדתי ללכת מחדש. היום אני הולכת לאט ונעזרת במקל הליכה".
לתאונה היו השלכות נוספות?
"כן. בעקבות הפגיעה שספגתי אני לא מצליחה לדבר בקול, אני יכולה רק ללחוש. זה מאתגר מאוד כשאני מנסה לקבל שירות בטלפון או פנים מול פנים, למשל, בבנק, או כשאני יוצאת עם חברים למסעדה רועשת. אני כל הזמן לוחשת ולאנשים קשה לשמוע אותי. אבל אני מוצאת את הקול שלי בלחישה".
"אני מגדירה את עצמי ביסקסואלית. בגלל המצב שלי, אנשים כבר לא מצפים ממני להתחתן ולעשות שלושה ילדים. אני יכולה לדייק את המיניות שלי לפי מה שהכי טוב לי"
איך הפציעה השפיעה על המיניות שלך?
"בהתחלה לא הרשיתי לעצמי להרגיש. הייתי עסוקה בכאבים, בליקוק הפצעים ובקבלה של הגוף הפצוע. עד לפני רגע הייתי נערה מתבגרת שמתעסקת בחזייה הראשונה שלה, ופתאום, בעקבות הנכות שלי, התחילו להתייחס אליי כמו אל ילדה קטנה. עם הזמן, התחלתי לקבל לאט־לאט את היכולת ליהנות מהגוף שלי ולהבין שהוא יכול גם לספק עונג. לצערי, אף אחד לא הדריך אותי לזה ונאלצתי לגלות הכול לבד. למרות שאני נכה, הראש שלי עדיין עובד ועדיין יש לי חשק מיני ורצון ליהנות ממין".
ספרי על הזוגיות שלך.
"בשש השנים האחרונות אני בזוגיות עם גבר נמוך קומה, ויש לנו קשר מדהים. אני מגדירה את עצמי ביסקסואלית. בשלב מסוים הבנתי שבגלל המצב שלי, אנשים כבר לא מצפים ממני להתחתן ולעשות שלושה ילדים. הרגשתי שאני יכולה לדייק לעצמי את המיניות שלי לפי מה שהכי טוב לי, ואני יכולה להיות גם עם נשים וגם עם גברים. אבל למרות שאני נהנית מחיי מין מספקים, התפיסה של החברה היא שלנכים אין מיניות".
למה לדעתך זה קורה?
"אני חושבת שזה נובע מכך שאנשים לא רואה את הנכים ככאלה ששווים להם. מבחינת החברה לנכים אין זהות מינית. כאילו שהנכים לא באמת קיימים. ברגע שאת הופכת להיות נכה, אז או שאת מסכנה או שאת גיבורה. אבל את לא בן אדם עם תשוקות".
איך הגעת לעסוק בנושא של נכות ומיניות?
"כשיצאתי מבית החולים השיקומי אחרי שלוש שנים, הבנתי שהגוף שלי הוא לא כמו הגוף שמוצג בטלוויזיה ובקולנוע. אין כמעט ייצוג במדיה של אישה נכה. אז הלכתי ללמוד קולנוע. בהמשך החלטתי ללמוד את הנושא הזה של מיניות, ולפני שנה וחצי העליתי את הפודקאסט שלי "לחישות ונשיכות", שבו אני בין היתר עוסקת בהתמודדות של נכים עם נושא המיניות. זה כנראה הפודקאסט היחיד בעולם שבו לוחשים. חשוב לי מאוד להתעסק בזה ולדבר על כך שגם לנכים יש לגיטימציה ליהנות מסקס. גם אם הגוף משתנה, אפשר ליהנות ממין".
מה האתגרים שיש לאנשים עם נכות מבחינה מינית?
"הבעיה העיקרית לדעתי היא שהרבה מהם תופסים את עצמם כלא מספיק יפים או לא מספיק שווים. כדי שאנשים אחרים יאהבו אתכם, צריך קודם כול שאתם תאהבו את עצמכם ותלמדו לגעת בגוף שלכם ולשמח אותו. אני התביישתי פעם בנכות שלי, אבל היום אני גאה בה ובשוני שלי".
בעקבות הפגיעה שספגתי אני לא מצליחה לדבר בקול. הפודקאסט שלי הוא כנראה היחיד בעולם שבו לוחשים. פעם התביישתי בנכות שלי, אבל היום אני גאה בה"
בשנה האחרונה, בעקבות המלחמה, נוספו אנשים רבים לאוכלוסיית הנכים. מה היית מייעצת להם?
"חשוב לזכור שהכול בראש, וכל עוד הראש עובד אפשר ליהנות ממין. זה תלוי באיך אתם תופסים את מה שמגיע לכם. חשוב שתהיה תקשורת עם עצמכם, ושתבינו מה טוב לכם ומה אתם רוצים במיטה. נכון שאחרי אירוע טראומטי כמו פציעה בקרב יכולה להיות ירידה בחשק המיני, אבל בעזרת טיפול מתאים אפשר לעלות מחדש על הסוס. אם יש לכם קושי לקיים יחסי מין מבחינה פיזית, יש כל מיני אביזרי מין לנכים, כמו למשל 'נדנדת האהבה' שמאפשרת להגיע לתנוחות מסוימות. אגב, זה יכול לעזור לא רק לאנשים עם מוגבלויות".
סקס טיפ: "למדי לאהוב וללטף את הצלקות שלך. הן כמו תווים שסומנו על הגוף".
