הקולנוען הוותיק שיש קולר הפתיע לאחרונה את גרייס בנויש (55), כשהתקשר והודיע לה הודעה משמחת: בטקס הקרוב יוענק פרס חדש, שנועד להוקיר בעלי תפקידים חשובים מאחורי המצלמה, שלא זכו לקטגוריה משלהם בפרס אופיר ונותרו שקופים למרות שאי־אפשר בלעדיהם על הסט. והפעם זו תהיה היא.
איך הגבת?
בנויש: "בהלם, כמובן, כי לא היה פרס כזה קודם. כשקולר התקשר אליי הייתי בטוחה שהוא עובד עליי. התרגשתי מאוד שהוא חשב על הפרס הזה, אני מודה לו ולצוות השופטים, בראשותה של גילה אלמגור, שבחרו בי".
מה עושה מנהלת התסריט?
"מחברת בין המחלקות שעל הסט ומחוצה לו ורושמת מה קורה מול המצלמה כדי שלבמאי ולעורך יהיה קל יותר להרכיב בחדר העריכה את כל חלקי הפאזל ליצירה אחת. בנוסף היא מפקחת על הקונטיניואיטי - ההמשכיות. לדוגמה, אם מצלמים שחקן עם שריטה בפנים, שלובש בגד מסוים, לוקח תיק ויוצא עצוב מהבית, ורק אחרי חודש מצלמים את הסצנה הבאה כשהוא הולך ברחוב, הוא צריך להיות עם אותה חולצה, אותו תיק, אותה שריטה ואותו מצב רוח".
מה ההבדל בין מנהלת תסריט ל"נערת תסריט"?
"זה אותו תפקיד. שנים נלחמתי כדי שהטייטל 'נערת תסריט' ישתנה, גם כי זה מאוד מנמיך ומבאס, גם כי יש גם גברים במקצוע, וגם כי הנשים במקצוע הן לא נערות. בארצות־הברית, אגב, קוראים לזה 'מפקחת תסריט'".
באילו הפקות עבדת?
"אל תשכחי שמדובר ביותר מ־30 שנה, עבדתי בעשרות הפקות וביניהן הסדרות 'רמת אביב ג', 'פלורנטין', 'זינזאנה', 'הבורגנים', 'מעורב ירושלמי', 'בטיפול', 'כבודו', 'חטופים' ו'הומלנד' וגם בסרטים 'סימה וקנין מכשפה', 'הערת שוליים', 'המילים הטובות', 'מטאליק בלוז' ועוד".
איך הגעת לתפקיד?
"תכלס, התפקיד בחר בי. עשיתי תואר ראשון בתוכנית הרב־תחומית באמנויות באוניברסיטת תל־אביב, התקבלתי לעבוד בסרט העלילתי 'צעירים לנצח' של מיקי בהגן ומשם התגלגלתי. לא ידעתי מה התפקיד אומר, למדתי תוך כדי תנועה. כשהייתי בוועד המנהל של איגוד הקולנוע והטלוויזיה, ניסחתי את הגדרת התפקיד כדי שתהיה אחידות. כשהתחלתי היו שלושה־ארבעה מנהלי תסריט, והיום יש כ־20, הרוב נשים, למרות שזה מקצוע מאוד קשה, תובעני ולא פשוט, בטח לא לאישה".
"קשה לתחזק זוגיות. אחרי 12 שעות על הסט את מגיעה הביתה עייפה וכל מה שאת רוצה זה לישון, כי למחרת שוב קמים מוקדם מאוד. אין ממש אנרגיות להכיל חיים של עוד מישהו"
מה המחיר ששילמת כאישה?
"זה ברור, לא? אני חושבת שנשארתי רווקה בגלל זה, למרות שזו הייתה בחירה שלי במובן מסוים. היית צריכה לראות בטקס איך הזוכים הגברים הודו לנשים שלהן שמגבות אותן ואפילו ביקשו סליחה על זה שהם לא היו הרבה בבית. בתקופות צילומים אין לך חיים, את לא רואה חברים, את לא יכולה להירשם לחוגים כי אי־אפשר להתחייב לכלום. קשה לתחזק זוגיות כך. אחרי 12 שעות על הסט את מגיעה הביתה עייפה וכל מה שאת רוצה זה לישון, כי למחרת שוב קמים מוקדם מאוד. אין ממש אנרגיות להכיל חיים של עוד מישהו".
יש חרטות בדיעבד?
"זו הייתה החלטה מודעת לגמרי. אם הייתי רוצה מאוד, אני מאמינה שהייתי עושה הפסקה ומקימה משפחה. יש לי לא מעט קולגות שעשו ילד מחוץ לנישואים, אבל לי לא התאים להביא ילד לבד".
חלומות להגיע להוליווד ולעשות את זה בגדול?
"כסף זה לא הכול בחיים. בניהול תסריט חשובה מאוד שפת אם, ועברית היא שפת האם שלי למרות שעבדתי בהמון הפקות זרות בארץ ובחו"ל. בשנים האחרונות אני עושה גם עריכת תסריט ואני נהנית מזה מאוד, אז מבחינתי זה השלב הבא בקריירה".
לסיום, מהי העצה הכי טובה שקיבלת במהלך הקריירה שלך?
"תזכרי שיש דברים שאינם בשליטתך".
והעצה הכי גרועה?
"תלמדי מקצוע עם פרנסה בטוחה, גם אם זה לא התחום שאת אוהבת".
