אור גיא רוזנברג (28) מרעננה, נשואה, אם לשניים (שלוש, שנה), סטודנטית לרפואה בפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי בגליל, אוניברסיטת בר-אילן
כמה שעות יש ביממה שלך?
"בעלי אומר שכשיש לך 24 שעות של חמישה אנשים שעוזרים לך לתפעל דבר כזה, זה הרבה יותר מ־24 שעות ביממה. כולם נרתמו לכך שאהיה רופאה".
וכמה שעות את מקדישה לשינה?
"5-4 שעות בממוצע. מאחר שאני שייכת לקאר־פול של חמישה חברים ללימודים שנוסעים מהמרכז לצפון מדי יום, לא פעם כשחברים נוהגים אני מנצלת את הזמן לשינה".
צפו ביום בחייה של אור גיא רוזנברג
למה בחרת במקצוע הרפואה?
"אמא שלי הייתה אחות, ועולם הרפואה קסם לי מגיל צעיר. התנדבתי במד"א בכפר־סבא, עיר הולדתי, הדרכתי שם ותמיד הרגשתי שזה הייעוד שלי, אבל התקשיתי להתקבל ללימודי רפואה. כעתודאית עשיתי תואר ראשון ברפואת חירום באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ושירתי בסדיר שלוש שנים. במהלכן התחתנתי, ילדתי את בני הבכור איתן וניסיתי להתקבל ללימודי רפואה. לבסוף הצלחתי. היום אני בשנה ג' במסלול ארבע־שנתי לבוגרי תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן, שלוחת צפת".
איך שילבת לימודים בצפת, שירות קבע בפיקוד צפון ומשפחה ברעננה?
"בשנה א', כשעדיין הייתי בקבע, נסעתי בבוקר לפקולטה בצפת, אחרי הלימודים נסעתי לפיקוד צפון, וחזרתי הביתה לרעננה כמעט כל יום. בשנה שעברה ילדתי את בני השני, ארי (בן שנה), והייתי בחופשת לידה מהקבע. אז נסעתי איתו ללימודים מדי יום, הינקתי בהרצאות ונעזרתי בחבריי המדהימים ובאנשי הצוות שעשו הכול כדי להקל עליי".
מה התפקיד שלך במילואים?
"כעוזרת רע"נ (ראש ענף) תורה והדרכה בחיל הרפואה בתל השומר, עסקנו בחודשים הראשונים של המלחמה באימוני רפואה מותאמים. היום אנחנו מיישמים לקחים עדכניים, לומדים מהם, מלמדים אותם ועושים התאמות בהכשרות, כדי שהצוותים הרפואיים ימשיכו להיות הכי מקצועיים שיש.
"בבקרים אני בבית החולים בעפולה שבו אני עושה את השלב הקליני בלימודי הרפואה, ואחר הצהריים מגיעה למילואים לתל השומר או לאחד הבסיסים שקרובים לבית החולים, זה משתנה כל הזמן. בשני התפקידים אני משתדלת להיות כל כולי בביצוע המשימות".
חודש אחרי שהשתחררת מקבע קראו לך למילואים. איך הצלחת גם ללמוד?
"באוניברסיטת בר־אילן אמנם מאמינים מאוד בלימודי רפואה פרונטליים, אבל אפשרו לי כמילואימניקית לא להיות נוכחת בכל השיעורים, סייעו לי להשלים חומרים מהרצאות שפספסתי ולגשת למבחנים בעיתוי שמתאים לי. עד כה סיימתי את הלימודים בציונים טובים".
מי עוזר לכם בבית?
"יש לנו מערך משפחתי עם לו"ז מאוד מסודר. כל אחד יודע לאיזו שעה הוא משובץ. ארי התחיל גן רק בספטמבר, ועד אז דודה שלי באה להיות איתו. בעלי יונתן רוזנברג, שהוא עורך דין ורואה חשבון, לוקח את איתן לגן בבוקר. הוריי או אחי מוציאים אותו מהגן, ואחותי עוזרת להם. יונתן חוזר מהעבודה ב־18:30 וגם אני משתדלת לחזור בטווח הזמן הזה. בעיניי זה אבסורד ומזעזע שהורים רואים את ילדיהם כל כך מעט".
אף אחד לא הכריח אותך.
"אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אילו ויתרתי על רפואה, בעוד עשר שנים הייתי מסתכלת לאחור ומתחרטת. אני מעדיפה שיהיו לי כמה שנים קשות ולהוות גאווה לעצמי ולילדיי".
מתי בכל זאת את נמצאת עם הילדים?
"ברגע שאני נכנסת הביתה, הטלפון נשאר על המדף בכניסה עד שהם הולכים לישון. אני יודעת שאני מאוד חסרה להם. כשאני מגיעה הם נדבקים לי לרגליים ולא יורדים לי מהידיים. זה מאוד צובט. אומרים שעשר השנים שאתה הכי משקיע בגדילה שלך עצמך אלה עשר השנים שילדיך הכי צריכים אותך. אני חושבת על כך כל יום. הפער בין הרצון להיות הכי טובה, הכי מקצועית, הכי אמפתית כפי שרופאה אמורה להיות, ובין החסך של הילדים הוא ענק. לכן, כשאני איתם אני משתדלת לא להתעסק בשום דבר אחר. גם בשבתות אני שלהם לגמרי. הזמן שלי איתם מועט אבל אפקטיבי ומוקדש רק להם. אני מלאה רגשי אשמה אימהיים, אבל זה חלק מההקרבה".
אתם מוצאים גם זמן לעצמכם?
"לא כל כך. אני יודעת שזה חשוב מאוד לזוגיות ואנחנו מנסים כמה שיותר, זה יכול להיות גם דייט על קפה ברבע לשש בבוקר, תוך כדי זה שאני מתארגנת. חברים שלנו אומרים שהוא צריך להדליק משואה. הוא עושה הכול בבית, כולל הפעלת ה'שואב־שוטף', השלכת זבל והוצאת הכלב לטיול. אין לו תחליף או מתחרים. הוא מושלם".
אילו מחירים נוספים את משלמת על האינטנסיביות הבלתי אפשרית של חייך?
"אין לי זמן לעצמי. בעבר התעמלתי כל יום, היום אם אני מגיעה לזה פעם בשבוע זה הישג.מפגשים חברתיים רק עם חברים שיש להם ילדים בגיל של ילדינו כדי לשלב בו־זמנית גם חיי חברה. חברות יש לי המון, אבל צריך למצוא סיבה למסיבה כדי שניפגש. מבאס מאוד, אבל כרגע כולנו מבינות שסדר העדיפויות שלי שונה".
מה טיפ הקריירה שלך?
"לא לוותר על החלומות שלך, להיעזר בכל מי שאת יכולה כדי להגשים אותם ולא לשכוח לפרגן לאלה שאפשרו לך את זה ולהכיר להם תודה"
מה הטיפ שלך לניהול זמן
"לרשום הכול. יש לי מחברת קטנה שבה הכול כתוב. בנוסף, היומן שלי מסונכרן בטלפון עם זה של בעלי. כך שנינו יודעים מה צפוי להיות באותו יום"
