"גרתי בגרמניה שבעה חודשים, התחלתי להעלות משם סרטונים לטיקטוק על כמה שזול שם, וזה תפס" , נזכרת הדר מוכתר בת ה-20 מקרית אונו, יו"ר מפלגת "צעירים בוערים". "אנשים נפלו מזה ששווארמה עולה שם 13 שקל ופה 60, או כדור גלידה עולה שם יורו אחד ופה 16 שקל".
את בת 20, מה פתאום החלטת להקים מפלגה?
"כשחזרתי מגרמניה הבנתי שאני לא יכולה לתחזק את רמת החיים שהייתה לי שם. אני בת 20 ואני לא רואה את העתיד שלי במדינת ישראל. אני לא רוצה להתחיל את החיים שלי בידיעה ברורה ומוחלטת שאצטרך לעבוד מהבוקר עד הלילה כדי לסיים את החודש, ועוד בדוחק".
אבל לכנסת את לא יכולה להיבחר כי את לא בת 21.
"לא בבחירות הקרובות, אבל אני יו"ר המפלגה, אני קובעת את המצע, האידיאולוגיה והקמפיין. אני רוצה לאחד את משרד הכלכלה ואת משרד השיכון כדי להילחם במשבר הדיור. מאז מחאת רוטשילד 2011 הוקמו המון ועדות מומחים שנתנו המלצות מעולות שנשכחו במגירה. אני איישם את התוכניות הנהדרות האלה, כי בניגוד לפוליטיקאים שיש היום, אני יודעת מה זה לשכור דירה, לקנות בסופר ולהירקב באוטובוסים.
"אומרים שאני קוריוז כי אני לא באה טוב לכל מיני שרים וטייקונים. אם זעקת הצעירים שאין להם איפה לגור זה קוריוז, אז יש פה בעיה מאוד חמורה"
"לא מזמן הייתי בכנסת, באתי לדבר על יוקר המחיה בוועדת החוקה והשתיקו אותי. יצאתי למסדרון והתחלתי לשאול ח"כים שחלפו שם למה הם לא באו למחאת האוהלים, ואז באו הסדרנים והוציאו אותי".
מה את עונה למי שטוען שאת קוריוז בחירות כמו רבים שהיו לפנייך ונעלמו?
"זאת בדיוק הבעיה, אומרים שאני קוריוז כי אני לא באה טוב לכל מיני שרים וטייקונים. אם זעקת הצעירים שאין להם איפה לגור זה קוריוז, אז יש פה בעיה מאוד חמורה. עובדה שלא סוקרים אותי, אפילו שלפי כל התחזיות יש לנו לפחות שישה מנדטים".
איך בדיוק הגעת למספר של שישה מנדטים?
"בערוץ 12 פרסמו סקר של מנו גבע שאומר ש־31% מבני 24-18 יצביעו למפלגת צעירים אם תהיה כזאת, וזה שווה 7-6 מנדטים. אם אלה הנתונים, לפחות מגיע לי שידגמו אותי כמו כל מפלגה".
באיזה בית גדלת?
"בית רגיל בקריית־אונו. אמא היא גננת ואבא כיום בין עבודות. הם הקפידו ללמד אותי ואת שני האחים שלי להתנהל נכון".
"הגיע הזמן שהעם יתקומם נגד אותן אליטות ששולטות פה שנים על גבי שנים. לא יכול להיות שאני, צעירה שנולדה וגדלה כאן, לא יכולה לחיות במדינה שבה נולדתי"
למה הנושא בוער בך כל כך בגילך הצעיר?
"מבחינתי זה להיות או לחדול. זאת מלחמת הקיום שלי ושל הדור שלי, ואין מצב להפסיד פה. התחלתי את הפעילות הציבורית שלי באמונה שלמה שאני יכולה לעשות שינוי, הייתי ממארגני מחאת הדיור האחרונה ברוטשילד, שלצערי דעכה עוד לפני שהתחילה".
איך את מסבירה את זה?
"גדל פה דור מסורס, צעירים אדישים שלא מאמינים שהם יכולים להשפיע. אני אומרת להם לפחות תנסו לשנות דרך הקלפי, כי אין סיכוי שתצליחו להגיע לדירה בלי להיות משועבדים לבנק 50 שנה. לא ביקשנו מטוס פרטי ולא וילה, רק דירה לגדל משפחה. זה חלק מהזכויות שלנו בתור אזרחים ואסור לוותר".
והטיקטוק נראה לך זירה מתאימה להשפיע על מקבלי ההחלטות?
"אני לא רוצה להשפיע על מקבלי ההחלטות, עליהם כבר ויתרתי מזמן. אני רוצה שהאזרחים יקשיבו לי. אני מקבלת תגובות מדהימות, אבל לצערי יש גם תגובות לא נעימות, איומים.
"הגיע הזמן שהעם יתקומם נגד אותן אליטות ששולטות פה שנים על גבי שנים. לא יכול להיות שאני, צעירה שנולדה וגדלה כאן, לא יכולה לחיות במדינה שבה נולדתי. אני לא מוכנה לנהל כל החיים מלחמת הישרדות, לעבוד כל החיים ובסוף למות בלי שחייתי".
