נפאל: אמא נדלקה עם הצליל
נפאל אנקרי (27), בעלת תואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני, בתהליך חיפוש עבודה בתחום משאבי אנוש, בזוגיות, מתגוררת במושב רם־און
למה הורייך החליטו לקרוא לך נפאל?
"מיד אחרי שהם נישאו טסו הוריי להודו וגרו שם שנה וחצי, רצו להסתלבט. באחד הימים אבא הציע שהם יטיילו בנפאל. אמא שלי, שנדלקה על הצליל של המילה נפאל, הודיעה לו שהילד הראשון שייוולד להם, לא משנה אם בן או בת, ייקרא נפאל".
והם התלהבו מנפאל?
"הם בכלל לא הגיעו לשם. בפעם הראשונה שתכננו לנסוע פרצה שם מגפת דבר והם החליטו לחכות. כשכבר היה אפשר לנסוע לשם, אבא שלי חטף קלקול קיבה מאיזה יוגורט, והם חזרו לארץ. היוגורט חיסל להם את הטיול. עד היום הם לא הגיעו לנפאל, והאמת היא שיש לנו פנטזיה לעשות טיול משפחתי לשם".
גם לאחים שלך יש שמות מיוחדים?
"אמא שלי רצתה לשחזר את ההצלחה של נפאל, חיפשה מדינות נוספות במזרח הרחוק, מצאה את בוטאן וחשבה שזה יכול להיות שם מעולה. בהתחלה אבא שלי חשב שהיא מסתלבטת עליו, אבל כשהבין שהיא רצינית אמר: 'הצלחת פעם אחת, חלאס', והוריד אותה מזה. לשני אחיי הצעירים יש שמות רגילים - אייל וטליה".
אילו תגובות את מקבלת על השם שלך?
"תמיד שואלים אותי, 'מה, ההורים שלך הכירו בנפאל? התאהבו בנפאל? עשו אותך בנפאל?' כשאני אומרת שהם בכלל לא היו שם, זה לא מסתדר לאנשים בראש. מי שכן ביקר בנפאל מגיב: 'וואו, לאן את זורקת אותי, זו הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלי', ומתחילים לספר לי מה עברו שם. ויש כאלה שאומרים שההורים שלי יצירתיים או סטלנים".
"אמא שלי רצתה לקרוא לאחד האחים שלי בוטאן. בהתחלה אבא חשב שהיא מסתלבטת, כשהבין שהיא רצינית אמר: 'הצלחת פעם אחת, חלאס'"
בתור ילדה זה בטח לא היה פשוט.
"זה היה סיוט להסביר את השם שלי לכל אדם חדש, ותמיד הרגשתי דפיקת לב קטנה לפני שאמרתי את השם. בבית הספר היו מעוותים לי את השם ועושים דאחקות. פעם כתבו בספר הטלפונים של הכיתה בטעות רפאל ובמשחק כדורסל כל הכיתה עודדה אותי כרפאל. מאז ומתמיד פיתחתי רגישות לשמות של אחרים, תמיד אשאל איך לבטא שם שאני לא מכירה".
והיום, זה קל יותר?
"כשאני אומרת מה שמי, אנשים שומעים ענבל או אופאל. בבתי קפה, כשצריך להגיד שם, אני אומרת נפאל ואחרי ה'מה' הראשון עוברת לענבל. בדרך כלל אני צריכה להגיד את השם חמש־שש פעמים עד שאומרים אותו נכון".
זה גרם לך לחשוב על החלפת שם?
"אף פעם. יש לי שם ששובר קרח מעולה וגורם לאנשים לזכור אותי. עם כל השיבושים והדאחקות, היום אני מודה להוריי על השם שבחרו".
נתקלת בבחורות נוספות ששמן נפאל?
"ביישוב שבו גדלתי, גן־נר, יש נפאל נוספת, צעירה יותר, ופעם פגשתי עוד אחת. יש כנראה לפחות שלוש".
כשיהיו לך ילדים, תיתני להם שמות רגילים או מיוחדים?
"אני חושבת על זה כבר מגיל צעיר. מצד אחד הייתי רוצה למצוא שמות מיוחדים, מצד שני חשוב לי למצוא שמות שאי־אפשר לעוות".
תל אביב: אמא חוקרת את עיר
תל אביב וידריך דידיו (33) מרמת־גן, מנהלת אסטרטגיה לקהילה הגאה בעיריית תל אביב־יפו, נשואה ומצפה לילד, מועמדת למועצת העיר רמת־גן בסיעת כחול־לבן והצעירים בהובלת ישראל זרי.
למה קוראים לך תל אביב?
"אמא שלי, שולה וידריך, חוקרת את ההיסטוריה של תל אביב וכתבה עליה ספרים. היא ילידת העיר ויודעת עליה הכול. אבא שלי, שמוליק, זורם איתה ועוזר לה בסיורים ובהרצאות שהיא מעבירה. הוא נולד בחיפה, והם הכירו ברמת־גן – בערב של מוזיקה קלאסית לרווקים ורווקות שאמא שלי ארגנה. אחרי שהם התאהבו, אבא שלי עבר לגור איתה בתל אביב. בגלל האהבה הגדולה שלה לעיר החליטו לקרוא לי ככה. יש לי אח אחד גדול (בן 35) ששמו רז – מילה שמופיעה בשיר 'הכניסיני תחת כנפך' של חיים נחמן ביאליק, שגם עליו אמא שלי כתבה ספר".
איך את מרגישה עם השם שלך?
"אני גאה בו ואוהבת אותו. גם אני, כמו העיר, ללא הפסקה ועם פתיחות מחשבתית. אני מכירה כל סמטה בה ונהנית לגלות פינות נסתרות שיש מאחוריהן סיפורים, לעלות לגגות הבניינים ולצפות בנוף. אני גם נוהגת להציג לחברים שמגיעים לעיר את האזורים שאני מתחברת אליהם".
זה לא קצת אירוני שקוראים לך תל אביב, אבל את גרה ברמת־גן?
"כל חיי גרתי בתל אביב, אבל מחירי הדיור בתל אביב השפיעו על ההחלטה לעבור. מעבר לזה, יש חיבור עכשווי והיסטורי בין רמת־גן לתל אביב. היה לי חשוב לגור קרוב לתל אביב ולטבע, אז מצאנו דירה חמודה מול פארק הירקון. גיליתי שרמת־גן מדהימה ואני אפילו מתמודדת למועצת העיר. ביום הראשון של המלחמה פתחנו מטה תרומות, והתושבים נרתמו לפעול יחד".
ובו־זמנית את עובדת כמנהלת אסטרטגיה לקהילה הגאה בעיריית תל אביב־יפו. מה בעצם התפקיד הזה אומר?
"כדי ליצור שוויון הזדמנויות, לצמצם פערים ולממש פוטנציאל של פרטים, קבוצות וקהילות, צריך לתכנן לטווח רחוק. תל אביב־יפו משקיעה מאוד בקהילה, וזו גאווה לקחת חלק בזה".
"כל חיי גרתי בתל אביב, אבל מחירי הדיור בתל אביב השפיעו על ההחלטה לעבור. מעבר לזה, יש חיבור עכשווי והיסטורי בין רמת־גן לתל אביב"
איך אנשים מגיבים כששומעים איך קוראים לך?
"זה שובר את הקרח בפגישות עם אנשים חדשים. לפעמים אני צוחקת ששם המשפחה שלי הוא יפו. כשאנשים שומעים איך קוראים לי הם מפגינים ידע על העיר. למשל, שהיא נוסדה כשכונת 'אחוזת בית'. יש כאלה שאומרים, 'ולי קוראים פתח תקווה'. אבל כשהייתי ילדה אף אחד לא צחק על השם שלי.
"כשאני מדברת עם אנשים בחו"ל אני מגלה שיש כאלה שחושבים שתל אביב זאת בירת ישראל. אגב, בגלל השם שלי אני לא יכולה להסתיר שאני מישראל וגם לא מנסה לעשות את זה. אני שמחה שיש לי שם שמייצג את העיר העברית הראשונה, והתקופה הזאת רק מחזקת בי את הגאווה על כך שאני ישראלית".
צברית: אמא חלמה על הדוד הערירי
צברית קים עזרא (42) מנתניה, נשואה לפטריק ואמא לאלי (5), עורכת דין ומגשרת, מרצה באוניברסיטת חיפה בקורס "עסקים בקוריאה - מתיאוריה לפרקטיקה" במסגרת התואר השני ללימודי אסיה, שגרירת כבוד מטעם משרד התיירות הקוריאני בישראל.
למה ההורים שלך החליטו לקרוא לך צברית?
"אני בת זקונים מתוך חמישה ילדים. לכל האחים שלי יש שמות רגילים – רינה, אתי, מומי (שלמה) ואבי. אני נולדתי עשר שנים אחרי שנולד אבי, הילד הרביעי. זה היה היריון לא מתוכנן, וההורים שלי התלבטו אם להמשיך אותו. הם עשו ישיבה עם האחים שלי, שהצביעו נגד ההיריון. הם טענו שהם כבר גדולים מדי ואין צורך בעוד אח או אחות. ואז אמא שלי חלמה על דוד שלה, שנולד במצרים, וקראו לו קיסר צוברי. לא היו לו ילדים ואמא שלי מאוד אהבה אותו. אחרי שחלמה עליו היא החליטה להשאיר את ההיריון, וכשנולדתי קראה לי על שמו – צברית. היא הרגישה שיש משמעות לכך שאני באה לעולם, אז צריך להעניק לי שם מיוחד.
"בנוסף, ההורים שלי, רחל ואלי ז"ל, היו מחוברים מאוד לארץ ישראל. הם דור ראשון בארץ אחרי שהוריהם עלו ממצרים. הם נהגו לשמוע שירי ארץ ישראל ודאגו לדבר בעברית תקנית, שם שמגיע מהמילה 'צבר' התאים להם".
איך את מרגישה לגבי השם שלך?
"אני מאוד אוהבת אותו, למרות שהוא תמיד מושך תשומת לב. בספר המחזור בתיכון כתבו: 'יש לנו בכיתה 30 תלמידים וצברית'. כשהייתי ילדה כינו אותי 'צבר', 'צברה' ו'קקטוס'. עד היום חברים שלי מכנים אותי ככה. בתור ילדה שאלתי את עצמי אם הייתי רוצה שיקראו לי בשם רגיל כמו 'סיוון', אבל אני לא רגילה. השם שלי מתאים לייחוד שבי ולאישיות שלי".
"אני נשואה לקוריאני, וכשהוא הבין מה משמעות השם בעברית, הוא צחק. הוא אמר שזה כמו שהוא יקרא לעצמו 'קוריאני'"
גם את, כמו צבר, דוקרת מבחוץ אבל מתוקה מבפנים?
"כן, מאוד. כשאנשים פוגשים אותי בפעם הראשונה הם מקבלים רושם שאני קרה, אבל אחרי שהם מצליחים לקלף ממני שכבות הם מגלים שאני רכה ומתוקה. אני גם מאוד ישראלית ופטריוטית. גם כשחייתי בדרום־קוריאה במשך ארבע שנים וחצי במסגרת לימודי תואר שני במִנהל עסקים, הייתי מאוד מחוברת לישראל".
איך אנשים מחו"ל מגיבים לשם שלך?
"אני עובדת עם חברות אסייתיות בפרויקטים של בנייה ותשתיות, וכשאני נפגשת עם אנשים שם הם לא מבינים מה משמעות השם. כשישראלים נוכחים בפגישה זה שובר את הקרח, הם אומרים שהם בטוח יזכרו אותו.
"מה שמצחיק זה שמשמעות השם שלי בקוריאנית הוא 'שוטר מניאק' (צברי). התארחתי פעם בתוכנית טלוויזיה קוריאנית, והאנשים באולפן צחקו כשאמרתי איך קוראים לי. אנשים זרים שמגיעים להתגורר בדרום־קוריאה נוהגים להחליף את השם שלהם לשם קוריאני כדי שלקוריאנים יהיה קל יותר להגות אותו, אבל אני החלטתי להישאר עם השם שלי. זה השם שאיתו נולדתי ואיתו אמות. אני נשואה לקוריאני, וכשהוא הבין מה משמעות השם בעברית, הוא צחק. הוא אמר שזה כמו שהוא יקרא לעצמו 'קוריאני'".
איך הכרתם?
"נפגשנו כשלמדתי בדרום קוריאה. אחרי הלימודים שקלנו להישאר שם, אבל כשההורים שלי חלו רציתי להיות איתם ואז שכנעתי אותו לעלות לישראל. השורשים שלי כאן בארץ, ואלה השורשים שאני רוצה להנחיל לבן שלנו, אלי, שקוראים לו כך על שם אבא שלי ז"ל. אני מאוד בינלאומית, אבל יותר מכול אני ישראלית וצברית".
מה המסר שלך לנשים שיש להן שם מיוחד?
"תשמחו ותברכו על כך, שם מיוחד זה כוח. אני חושבת שהשם שנתנו לנו זה הגורל שלנו".
ד"ר דוקטור: שורשים משפחתיים לתחום הרפואה
ד"ר רות דוקטור, רופאת משפחה ב"מכבי שירותי בריאות", נשואה ואם לארבעה, ממושב ניר־צבי
את מגיעה ממשפחה של רופאים?
"סבא שלי למד רפואה בגרמניה, אבל נאלץ להפסיק את לימודיו כדי להחליף את אביו בניהול חנות הכולבו של המשפחה. אבי ברח מגרמניה לאנגליה עם פרוץ המלחמה, והתחיל לימודי רפואה והנדסה אבל נאלץ להפסיק. אחרי המלחמה הוא הפליג לארצות הברית. גם משפחתה של אמי ברחה לשם. כשאמא שלי סיימה תיכון בסינסינטי, אוהיו, היא נסעה לניו־יורק והכירה את אבא שלי, שבדיוק הגיע מאנגליה. הם נישאו והתיישבו בסינסינטי, שם נולדתי בשם רות.
"לימים, כשישבנו לחקור את ההיסטוריה המשפחתית, גילינו שהשם דוקטור קשור בוודאות לעיסוק ברפואה, אבל מעבר לסבא־רבא שלי אנחנו לא יודעים דבר.
"אבי אמנם לא סיים לימודי רפואה, אבל היה מנהל בית החולים היהודי בסינסינטי ותמיד מצא דרכים לעזור לאנשים שלא היה להם כסף לשלם על טיפול רפואי".
ומתי את החלטת להפוך לרופאה?
"בתיכון למדתי ביולוגיה, אבל האמת היא שהתעניינתי יותר בפסיכולוגיה. דרך אחותי הגדולה הגעתי לתנועת הנוער 'יהודה הצעיר'. זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור טסתי לישראל כדי להתנדב בחקלאות והרגשתי בבית. זו הייתה חוויה מטורפת.
"כעבור חודש חזרתי לארצות־הברית ואמרתי להוריי שאני רוצה לעלות לישראל. הם התנו זאת בכך שקודם אלמד. למדתי לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך בקולג' והמשכתי לתואר שני בפסיכולוגיה חינוכית בהרווארד".
"כשישבנו לחקור את ההיסטוריה המשפחתית, גילינו שהשם דוקטור קשור בוודאות לעיסוק ברפואה"
ובמה עבדת?
"הצטרפתי לגרעין שהקים את קיבוץ יהל בערבה ועבדתי בשדות כמו כולם. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שהדברים האלה יפים ונחמדים, אבל מה תכלס אעשה עם החיים שלי? היה לנו ענף עסקי בקיבוץ שארגן טיולים בסיני לתיירים אמריקאים והיו זקוקים לחובשת שתלווה את הקבוצות, אז שלחו אותי לקורס חובשים בתל־אביב. אהבתי מאוד להיות חובשת, אבל אז החזירו את סיני, והענף במשק נסגר. שוב שאלתי את עצמי מה אעשה הלאה. בעקבות מוות טרגי של אחד מחברי הקיבוץ החלטתי ללמוד רפואה, כדי שאוכל להציל חיים".
באיזה שלב התחלת לשמוע הערות על השם שלך?
"כבר בריאיון הראשון ללימודי רפואה באוניברסיטת בן־גוריון. בהמשך אמרו לי: 'כשתתחתני כבר לא תהיי רות דוקטור', ועניתי: 'ועוד איך אשאר עם השם הזה! שם כזה עם היסטוריה ומשמעות, לא מחליפים!'. כשהתחתנתי, משרד הפנים החליף באופן אוטומטי את שמי לישורון - שם משפחתו של בעלי, ונאלצתי לפנות בבקשה לחזור לשם דוקטור. הם שאלו שם למה אני מחליפה את השם, ועניתי: 'אתם החלפתם לי, אני רק מחליפה בחזרה'".
למעשה את הראשונה במשפחת דוקטור שהתחילה וגם סיימה לימודי רפואה.
"כן, וזה לא היה קל ללמוד רפואה בעברית כשאת עולה חדשה מארצות־הברית. כשהפכתי לרופאה, אבא שלי התרגש מאוד וקנה לי את הסטטוסקופ הראשון שלי".
יש עוד רופאים במשפחת דוקטור?
"הבת שלי היא רופאת שיניים, אבל היא קיבלה את שם המשפחה של בעלי".
אנשים פונים אלייך כדוקטור דוקטור?
"לא, אף אחד לא קורא לי דוקטור דוקטור, כולם לי קוראים לי דוקטור רות. כשאני מתקשרת למישהו בענייני עבודה, אני אומרת 'מדברת ד"ר רות, רופאת משפחה', וכשזה משהו קצת יותר פורמלי אני אומרת, 'מדברת ד"ר רות דוקטור'. לפעמים מטופלים חדשים שואלים אותי אם זה באמת השם שלי, ואני עונה בגאווה שכן. אולי זה קצת עוזר לשבור את הקרח".
