כמו בכל ראש השנה, גם הפעם נחת בתיבת הדואר ובווטסאפ של ד"ר גליה אורון, מנהלת היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים כרמל בחיפה, מבול של ברכות לשנה טובה, בצירוף פרצופים מחייכים של תינוקות וילדים שהגיעו לעולם בזכותה. במרתף ביתה הנאה במושב הדר־עם שבעמק חפר מחזיקה אורון ארגזים של ברכות ותודות, ועדיין כל תמונה וכל ברכה מצליחות לרגש אותה עד דמעות.
"שנה טובה ופורייה, אישה נדירה שכמותך, תודה על הנסיך המיוחד שעזרת לנו להביא לתוך חיינו"; "תודה שבזכותך יש לנו את יונתן"; "נולדה לנו אמה ואמן שתזכי בהרבה פלאים כאלו"; "היית הדמות הכי יציבה ומחזקת בכל התקופה המערערת, תודה שלא ויתרת לי כשהיה ממש קשה".
גם ביום שבו קיימנו את הריאיון היא התבשרה בווטסאפ על עוד תינוקת שנולדה בזכותה וזכתה לשם גליה, על שמה. "אמרנו - את הכנסת אותה ואת הוצאת אותה, ואת בן אדם מקסים עם לב גדול, וזה מה שאנחנו מאחלים לילדה שלנו", הסבירו ההורים הטריים והמאושרים בהודעה ששלחו לה. "יש המון גליות, גם הרבה גל, גלי וגלית, שנקראים על שמי", היא מתמוגגת. "זכות גדולה נפלה בחלקי ללוות זוגות מטיפולי הפוריות ועד הלידה. אני מלווה את המטופלים שלי גם אחרי שהילדים נולדו, אני רואה איך הם גדלים ומתפתחים ונטענת מזה, זה מטען מטורף, מרגש ברמות אחרות".
לגדול באפריקה
מאות ילדים היא כבר הצליחה להביא לעולם, מחזירה ליקום את הטוב שהרעיף עליה בגיל שנה וחצי, כשהתגלגלה לחיקם של יוסק'ה מנשה (88), מנכ"ל כור אפריקה לשעבר, ואשתו שולה ז"ל, שנפטרה לפני שש שנים בגיל 76. הם היו אז בני 40 ו־35 (בהתאמה), וגליה הפכה לבתם היחידה. עד אז היא גדלה בבית אומנה לתינוקות נטושים, לאחר שאמה הביולוגית, שהייתה אז תלמידת תיכון, סירבה לחתום על מסמכי האימוץ. "אמא שלי אמרה, 'אני לוקחת, ואם יהיה צריך אני אחזיר'", היא מספרת. "היה מאבק משפטי כי האמא הביולוגית הודיעה שהיא רוצה לגדל אותי, אך בסופו של דבר בית המשפט קבע שהיא לא כשירה להורות, וכך נסללה הדרך לאימוצי הסופי והמוחלט. כבר במהלך המאבק המשפטי ההורים שלי הורשו לבקר אותי, אמא שלי אמרה לי שהיא ראתה את העיניים המתרוצצות והערניות שלי והחליטה שהיא לוקחת אותי ולא משנה מה יקרה. חצי שנה הם היו הורים מרחוק, כי האימוץ עוד לא הוסדר, עד שהביאו אותי הביתה".
"אמא שלי אמרה לי שהיא ראתה את העיניים המתרוצצות והערניות שלי והחליטה שהיא לוקחת אותי ולא משנה מה יקרה. חצי שנה הם היו הורים מרחוק, כי האימוץ עוד לא הוסדר, עד שהביאו אותי הביתה"
מתי סיפרו לך שאת מאומצת?
"זה אף פעם לא היה סוד, ביסודי עשיתי על זה פעם הרצאה בכיתה".
מי נתן לך את השם גליה?
"ההורים שלי, נקראתי על שם הספינה הראשונה של אבא שלי שהיה דייג לפני שהתחיל לעבוד בכור. לדעתי עד גיל שנה וחצי לא היה לי שם, ואם היה - אני לא יודעת מהו".
מה את יודעת על ההורים הביולוגיים שלך?
"בחרתי לא לפתוח את תיק האימוץ, ועד היום זה לא מעניין אותי. כשאת זוכה בלוטו את לא בודקת את הכרטיס. אני יודעת שהיא הייתה תלמידת תיכון והוא איש קבע, הם היו זוג, אני לא יודעת אם הם התחתנו בהמשך, אבל הם לא היו נשואים כשנולדתי. אני יודעת שהאמא הייתה חצי אשכנזייה וחצי מזרחית, אבל אין לי צורך להכיר אותה כי מבחינתי בורכתי, ואני לא מדברת על הצד החומרי וכל הדברים שההורים שלי העניקו לי, פשוט היה לי אימוץ מאוד מוצלח"
"בחרתי לא לפתוח את תיק האימוץ, זה לא מעניין אותי. כשאת זוכה בלוטו, את לא בודקת את הכרטיס. אני יודעת שהיא הייתה תלמידת תיכון והוא איש קבע"
את לא סקרנית לדעת מי היא?
"לפעמים עולה השאלה למי אני דומה, במיוחד עכשיו, כשאני עובדת בחיפה ונולדתי בחיפה - קורה שאנשים באים ואומרים לי שאני דומה בול למישהי שהם מכירים. כשהילדים נולדו תהיתי למי הם דומים, אבל הסקרנות לא גברה עד כדי לפתוח את התיק. זה לא בוער בי".
ואולי יש לך אחים, או אחים למחצה?
"להכניס אנשים זרים לחיים על סף גיל 50? לא תודה. יש לי חיים מלאים וטובים, אחים לא חסרים לי".
כילדה, ביקשת מההורים שלך אח או אחות?
"לא, כל כמה שנים נדדנו בעולם, חיינו שמונה שנים באפריקה, ארבע שנים באדיס אבבה וארבע שנים בניגריה. בשנת 79' חיינו כמעט שנה בטהרן, עד המהפכה. הייתי בת שש, ואני זוכרת איך ברחתי עם אמא שלי בטיסה האחרונה לישראל, ואת הטייס מכריז שהמטוס של חומייני בדיוק חלף על פנינו בדרכו לכבוש את השלטון בטהרן. אבא שלי נשאר שם עוד כמה חודשים כדי לסגור עניינים".
"לפעמים עולה השאלה למי אני דומה, במיוחד עכשיו, כשאני עובדת בחיפה ונולדתי בחיפה - קורה שאנשים באים ואומרים לי שאני דומה בול למישהי שהם מכירים"
איך היה לגדול באפריקה?
"גוננו עליי מאוד. למדתי בבית ספר אמריקאי, אבל הייתי חשופה לאפריקה האמיתית. ההורים שלי חיו שם עוד לפני שהגעתי אליהם, הם הכירו את היבשת וידעו איך להתנהל בה. הבית שלנו הפך להיות מרכז הקהילה הישראלית שמנתה כמאה איש. היו בבית ספרייה ובית כנסת מאולתר, אמא שלי תפרה את כל התחפושות לכל הילדים בפורים, וכל החגים נערכו אצלנו. הבית היה הומה אדם כל הזמן, ואהבתי את זה".
מה את זוכרת מאפריקה האמיתית?
"את המסכנות, את הרוכלות, את העוני והמצוקה, לצד מקומות נפלאים שטיילנו בהם. אמא שלי הראתה לי את החיים האמיתיים באפריקה, בזכות זה למדתי לראות את האחר ולהזדהות עם סבלו".
מתי חזרתם לארץ?
"כשעליתי לחטיבה בכיתה ז'. היינו אמורים להיות באמסטרדם ארבע שנים, אבל אחרי שנה אמא שלי נלחצה מזה שאני לא יודעת לקרוא ולכתוב בעברית, והם החליטו להפסיק את השליחות ולחזור לארץ בגללי".
לבחור בגינקולוגיה
היא בת 49, נשואה לד"ר טל אורון, אנדוקרינולוג ילדים ורופא בכיר במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים, והשניים הורים לשלושה בנים: יואב (19), חייל במודיעין, יאיר (16), תלמיד תיכון, ויונתן (14), תלמיד בחטיבה.
לפני שנה וחצי מונתה למנהלת היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים כרמל, ולפני כן הייתה רופאה בכירה ביחידה להפריה חוץ גופית בבילינסון וריכזה את הטיפול בשימור פריון לילדות חולות סרטן מגיל חצי שנה ועד גיל 18. היום בנוסף לניהול היחידה היא מנהלת מרפאה פרטית לפריון בתל־אביב, ומרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב.
"כשבחרתי ברפואה חשבתי שאהיה פנימאית, אבל אחרי שעשיתי חודש התמחות בגינקולוגיה במהלך הסטאז', התאהבתי בתחום כי אין דבר יותר מרגש מלידה", היא מספרת. "בסוף ההתמחות פרופ' בני פיש, שהיה מנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבילינסון, הציע לי לבוא אליו ליחידה, ואיכשהו זה הרגיש לי נכון".
"הוריי היו נשואים 15 שנים ללא ילדים. היו כמה הריונות שלא צלחו. אמי עברה טיפולי פוריות מפרכים ולא סיפרה לי מה עבר עליה עד שהתחלתי את התת־התמחות שלי בפריון והתחלתי לשאול שאלות"
כי הורייך התקשו להביא ילדים לעולם?
"במשך שנים הייתי חסרת מודעות באופן מוחלט לגבי הקשר האישי שלי לתחום הפוריות, וגם האימוץ שלי אף פעם לא היה אישיו, אבל אני חושבת שבמידה מסוימת הוא קבע את הייעוד שלי. בדיעבד אני יודעת שזה לא מקרי שבחרתי בתחום, התחום בחר בי יותר ממה שבחרתי בו".
אמך עברה טיפולי פוריות בטרם החליטה לאמץ אותך?
"הוריי היו נשואים 15 שנים ללא ילדים. מיד אחרי הנישואים אמא שלי הרתה אך הייתה לה הפלה, ובשנים הבאות היו עוד כמה הריונות שלא צלחו. היא עברה טיפולי פוריות מפרכים אצל טובי הרופאים בעולם, ולא סיפרה לי מה עבר עליה עד שהתחלתי את התת־התמחות שלי בפריון והתחלתי לשאול שאלות".
"אמא שלי עברה טיפולי פוריות אצל טובי הרופאים בעולם. באיטליה היא שכבה באותו חדר עם סופיה לורן במשך כמה חודשים טובים"
מה עבר עליה?
"באיטליה היא שכבה באותו חדר עם סופיה לורן במשך כמה חודשים טובים, ובז'נבה היא הייתה מאושפזת במנזרים שבהם אספו שתן של נזירות בגיל הבלות והפיקו ממנו גונדוטרופינים, הורמונים מעודדי פריון, אבל זה לא עזר. אחד הסיפורים הכי מרגשים שהיו לי היה כשעשיתי את התת־התמחות במונטריאול והזמנו את פרופ' ברונו לוננפלד, ממציא התרופה פרגונל (הראשונה שהכילה הורמונים שמווסתים את הביוץ ואשר משמשת לצורכי הפריה חוץ גופית, ד.ח), להרצאה אצלנו. ביקשו ממני לאסוף אותו מהמלון, ובדרך אליו צלצלתי לאמא שלי. הוא היה מתמחה באיטליה כשהיא עברה שם טיפולי פוריות, ואחרי שמוצו כל האפשרויות הוא נתן לה אישור שהיא לא תוכל להרות יותר וחתם לה על טופסי האימוץ. סיפרתי לו את הסיפור והודיתי לו מעומק לבי. אמרתי לו שמעבר לכך שתחום הפוריות קרוב ללבי ונוגע לי אישית, הוא גם מרתק מבחינה טכנולוגית ואתית.
"זה תחום שקיים רק 40 שנה, מאז לידת ילדת המבחנה הראשונה, אז אנחנו עדיין רק בקצה של הקצה שלו מבחינה טכנולוגית. הוא משלב טכנולוגיות פורצות דרך, כמו הפקת זרע מהאשך, או אינקובטורים מתקדמים עם מצלמות Time Laps שמתעדות ברצף את חלוקת העוברים ומאפשרות לנו להחליט איזה עובר לבחור כדי להגדיל את סיכויי ההיריון".
לשמר פוריות
לפי הסטטיסטיקות, 60%-50% מההחזרות של עוברים לרחם מסתיימים בלידה. לנשים שהגיעו למיצוי היכולת ללדת ילד משלהן - בפונדקאות או בעזרת תרומת זרע ו/או ביצית - מציעה ד"ר אורון על אימוץ ומספרת על עצמה. "העובדה שאני מאומצת העמיקה והעשירה את היכולת שלי לטפל בנשים ובזוגות שמתקשים להרות, אבל אני לא נותנת את הדוגמה שלי לכל אחד, אלא רק כשזה רלוונטי".
3 צפייה בגלריה
"ממליצה לכל אישה עד גיל 35 לתכנן את המשפחה שלה ולהקפיא ביציות אם צריך"
(צילום: אביגיל עוזי )
מתי זה רלוונטי?
"כשכבר אין לאן להמשיך. בעיקרון אני לא ממליצה על אימוץ לפני שנסתם הגולל, כי אני רואה את הכמיהה של נשים - בזוגיות או לא בזוגיות - לילד משלהן, ואני מבינה ומזדהה, כי גם אני אמא. זו רכבת הרים רגשית, אני רואה את התחינה בעיניים, הן מתחננות לעוד ניסיון אחד ודי, אבל כשאני יודעת שאין טעם, אני מעלה את עניין האימוץ".
איך התגובות?
"יש קושי, לפעמים יש מחשבה לוותר על ההורות לגמרי, נשים אומרות לי שהן לא בטוחות שיוכלו להתחבר לילד שהוא לא שלהן. בשלב הזה אני מספרת שגדלתי במשפחה מהממת והיה חיבור נהדר, וזה מאוד מרגיע אותן".
"בעיקרון אני לא ממליצה על אימוץ לפני שנסתם הגולל, כי אני רואה את הכמיהה של נשים - בזוגיות או לא בזוגיות - לילד משלהן, ואני מבינה ומזדהה, כי גם אני אמא"
כמה זמן זוגות צריכים לנסות להרות לפני שהם פונים לטיפולי פוריות?
"ההגדרה של אי־פריון היא שנה של קיום יחסים לא מוגנים ללא היריון. כמובן שאם ידועה סיבה אובייקטיבית לאי־פריון, אין טעם לחכות שנה".
יש תחושה שמספר הנשים שמתקשות ללדת הולך ועולה עם השנים.
"כ־10% מהנשים עוברות טיפולי פוריות, והמספר הזה לא ממש עלה בשנים האחרונות, אם כי ברור שעליית גיל ההורות משפיעה מאוד, וגיל ההורות עולה בשנים האחרונות. נוצרנו ללדת בגיל 18, והיום הגיל הממוצע ללידה ראשונה הוא 30 ומשהו. נשים מנסות למשוך את גיל הפוריות, וזה מאוד מסוכן. אחד הנזקים הכי גדולים לתחום הפריון היה פרסומים על נשים שילדו בגיל 50. אין אישה בת 50 שעדיין יש לה ביציות, אבל כשמטופלת באה אליי ואומרת לי: 'הנה זאת וזאת ילדה בגיל 50', אני לא יכולה להגיד לה, 'היא הצליחה בזכות תרומת ביצית', כי יש עניין של סודיות רפואית".
"נוצרנו ללדת בגיל 18, והיום הגיל הממוצע ללידה ראשונה הוא 30 ומשהו. נשים מנסות למשוך את גיל הפוריות, וזה מאוד מסוכן. אחד הנזקים הכי גדולים לתחום הפריון היה פרסומים על נשים שילדו בגיל 50. אין אישה בת 50 שעדיין יש לה ביציות"
איך נשים יכולות לבדוק את מצב הפוריות שלהן?
"יש בדיקת דם פשוטה מאוד שעושים ביום השלישי של המחזור כדי לבדוק את מצב הפוריות ולדעת כמה צריך למהר ללדת או להקפיא ביציות. לאחרונה נכנסה בדיקה נוספת בשם AMH, שגם היא מאפשרת לבדוק רזרבה שחלתית. אגב, הבדיקות האלה לא מיועדות רק לנשים שעוד לא מצאו זוגיות, אלא מקנות חופש בחירה גם לנשים נשואות שרוצות לתכנן את המשפחה. אני ממליצה לכל אישה עד גיל 35 לתכנן את המשפחה שלה ולהקפיא ביציות אם צריך, גם אם יש לה ילדים. הרי לפני 15-10 שנה לא הייתה בכלל אופציה להקפיא ביציות, אז למה לא ליהנות מפלאי הטכנולוגיה?".
מגיעות אלייך נשים שלא רצו ילדים והתחרטו ברגע האחרון?
"יצא לי לא פעם ולא פעמיים לשבת מול נשים שלא רצו ילדים והתחרטו אחרי שהדלת נסגרה בפניהן. זה בסדר שנשים מחליטות שהן לא רוצות ילדים, אבל גם להן אני מציעה להקפיא ביציות שמא יתחרטו, וחרטה זה דבר שמאוד קשה לחיות איתו. אם בסופו של דבר הן יחליטו שלא, אז לא, אבל כדאי שיהיה מקום לשינוי ההחלטה שלהן".
"יצא לי לא פעם ולא פעמיים לשבת מול נשים שלא רצו ילדים והתחרטו אחרי שהדלת נסגרה בפניהן. זה בסדר שנשים מחליטות שהן לא רוצות ילדים, אבל גם להן אני מציעה להקפיא ביציות, שמא יתחרטו"
באיזה גיל את ממליצה להקפיא ביציות?
"הגיל הממוצע של הקפאת ביציות לשימור פריון בארץ הוא 37 ובכל העולם מנסים להוריד את הגיל מתחת ל־35 כדי לשפר את סיכויי ההצלחה. למשל, יש לי מטופלת שאני מלווה כבר ארבע שנים, שמגיל 28 לא היו לה ביציות בכלל. עשינו כמה ניסיונות של טיפולי פוריות כי היא מאוד צעירה, אבל היא לא הגיבה לטיפולים, ועכשיו היא בת 32 ובהיריון מתרומת ביצית. היכולת לקבל תרומת ביצית הפחיתה מאוד את רמת הסטרס של הנשים".
איך קורה שבגיל 28 אין ביציות?
"זה אמנם נדיר מאוד, אבל יש נשים שהביציות שלהן נגמרות בגיל מוקדם מאוד, ולכן אני ממליצה לעשות את הבדיקות הפשוטות לאבחון מצב הפוריות. אני לא מלחיצה, אני רק מיידעת, כדי שתהיה אפשרות בחירה.
"יש לי שתי מטופלות בנות 44 שהרו בעקבות טיפולים, אבל לשתיהן זו הייתה לידה שלישית. בלידה ראשונה נדיר יותר להיכנס להיריון בגיל כזה".
את עצמך נכנסת להיריון בקלות?
"לגמרי. נכנסתי להיריון ראשון בגיל 29, וגם שני ההריונות האחרים הגיעו בקלות. אני לא הסנדלרית שהולכת יחפה".
