מה עוברות נשות המילואמיניקיות שעבודתן נפגעה או אימהות שפונו מבתיהן ונאלצות להצטופף עם כל המשפחה בחדר מלון אחד? בצל המלחמה, יש תחומים שבהן נשים נפגעות יותר מ-7 לאוקטובר. העיתונאית הדר גיל-עד ראיינה בוועידת הנשים של ידיעות אחרונות חמש נשים שלא מפסיקות לפעול למען השינוי: ח"כ פנינה תמנו שטה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הדס בן אליהו מנהלת מרכז "יודעת" במרכז ון ליר בירושלים; אביטל חורב, דוברת "פורום נשות המילואימניקים"; מורן זר קצנשטיין, מייסדת בונות אלטרנטיבה, ושי קופל, בעלת המותג ים וסנסי ובת זוגו של איש מילואים ביחידה מיוחדת.
צפו בפאנל
( צילום: Streame)
תמנו שטה: "ברשותכן אני רוצה להתחיל עם כמה נותנים. ישראל 2024 דורגה במקום אחרון בשוויון מגדרי וצמחה ב-26 מקומות בפורום כלכלי עולמי. יש כעת 30 שרות מול 5 שרים 90 חברי כנסת לעומת 30 חברות כנסת בכל משרדי ממשלה מכהנת רק מנכ''לית אחת 74% אחוז מחברות ציבוריות הם גברים ו-36 מנהלים בבתי חולים בארץ. זה רק כמה דוגמאות שנלקחו ממכון ון ליר בירושלים. יושבת איתנו הדס בן אליהו. את עוקבת אחרי פערים מגדריים במשך שנים. מה ניתן ללמוד מהדו''ח שפורסם השנה?
בן אליהו: אני חושבת אולי דווקא מהדוגמא שציטטת את המדד של פורום כלכלי עולמי ישר במשפט אחד להגיד את הכל - מאז שהוא פורסם, ישראל מדי שנה יורדת בדירוג התחלנו במקום 35 לפני 15 שנה והיום אנו במקום 85 בערך. העובדה שישראל כל הזמן יורדת קשורה לזה שמדינות אחרות מגיעות להישגים יותר משמעותיים ונלחמות יותר עבור שוויון מגדרי. מדינות אחרות עולות למעלה וזה אני חושבת בשורה אחת מסביר מה מתרחש אצלנו. שוויון מגדרי דורש משאבים ומדיניות מתוכננת וכשאין לנו את כל המכלול אנו רואות שהפערים נשארים אותו דבר או גדלים.
מה ההשלכות לכך?
תמנו שטה: "אני אומרת בצער עדיין אנחנו כנשים נלחמות על שאריות בתקציבים, כאילו מעלימים 51% מכלל האוכלוסייה שמחזיקות את החיים בחברה שלנו! יש הרבה מה לתקן אבל יש גם נקודת אור. בבחירות מוניציפליות אחרונות אומנם נשארנו על 14 נשים שעומדות בראש מועצה אבל יש גידול משמעותי של חברות מועצה. אסור לנו להרפות! אנו עדיין במאבק. הרווחה של הילדים שלנו והחינוך של הילדים שלנו נפגעים כתוצאה מהיעדר נשים בפורומים וצמתי קבלת החלטות".
איך זה משפיע היום על הנשים בישראל שקולן לא נשמע?
זר קצנשטיין: בשבעה באוקטובר כולנו התגייסנו ועשינו את כל מה שאנו יכולות כדי לעזור לנשים בחזית בעורף וגם ללוחמים, ועדיין כל מה שהזהרנו ממנו לפני שנה מתקיים: אין נשים בקבינט המלחמה, אין נשים מסביב לשולחן הפיקוד, הדברים האלה משפיעים על חיינו ברמה יומיומית לפעמים רואים את זה ברור ולפעמים לא. שבוע שעבר פגשתי מנכ''לית עמותה, שעוסקת בסלי מזון של תינוקת וילדים. התקשר אליה לוחם מעזה בוכה עם יריות ברקע ואמר שאשתו בוכה ואומרת שאין לה איך להאכיל את הילדים. היא מקבלת 8000 בקשות בשבוע אמרתי לה אבל המשרד בריאות עוזר לך ומממן את סלי המזון? היא אומרת לי "לא". יש ילדים רעבים, יש אימהות שאין להן איך לאכיל את הילדים שלהן, יש נשות מילואים שלא סוגרות את החודש, יש לוחמות, אימהות, נשות צבא שהקול שלהן לא נשמע. אנו באמת בזמן חירום והממשלה לצערי לא מחליפה דיסקט. יש פער מאוד גדול בין הנשים והלוחמות והמתנדבות שעושות דברים מדהימים לבין מה שקורה במוקדי קבלת החלטות. אנו צריכות לצמצם את הפער הזה".
אביטל את יכולה לתת את הזווית האישית שלך? את גם דוברת וגם אשת מילואימניק בעצמך. איך נראים הימים בשטח? מול איזה התמודדויות הנשים נמצאות כבר למעלה מ-5 חודשים?
חורב: אני אזרחית סוג ב' כי אני אשת מילואימיניק. ולמה? כיוון שמפטרים אותי. אני היחידה שלוקחת את הילד ב-7:00 בבוקר בגן ומוציאה אותו גם לבד כי אבא בצבא, וגם הוציאו אותי לחל"ת ומדוע שהבוס ייקח את זה לעצמו? הוא לא הוקפץ לעזה או ללבנון הוא לא ייקח חלק מהנטל הזה. אני סוג ב' כי החלטתי שאני מקצצת משרה כי לא נעים שאני צריכה להחזיק את היד לילד שלי כשיש לו סיוטים.
"איזה בוס ייקח אותי לעבודה שמחר-מחרתיים בעלי שוב במילואים. מי ייקח אותו לעבודה? איך משקי הבית שלנו - של אלה שתורמים הכי הרבה בגוף ובנפש - הם אלה שמשלמים את המחיר הכי כבד? אני ממש ממש כועסת ומתוסכלת. עם זאת, מילה של אופטימיות - הקמנו את פורום נשות המילואמיניקים שמייצג כ-100 אלף אנשים. אנו נעזרות בכל זרוע וזרוע בממשלה, בכנסת, בתקשורת ובשטח כדי להטיב עם משפחות המילואים ואליכן אני מעבירה בקשה: אל תשכחו אותנו כי אנו לא שקופות!".
שי, גם את אישה של בת זוג של מילאומיניק שנמצא למעלה מ-5 חודשים בחזית ואת בעלת עסק בעצמך. איפה המציאות הזאת פוגשת אותך?
קופל: התחתנו חודש לפני מלחמה. עמדתי מתחת לחופה בהבטחה לעצמי שזה מעכשיו ולתמיד, ופתאום חודש אחרי זה הבנתי שזה לא תמיד וזה יכול להשתנות בכל רגע. חברתי הכי טובה נרצחה בנובה, ובכל זאת אני מוצאת מקום חזק לחיות.
"יש לנו עסק עצמאי, עסק של 30 נשים שעושות בעבודת יד תכשיטים ואופנה ומחזקות אחת את השנייה. בעלי משרת ביחידה מיוחדת בעזה 5 חודשים, יוצא נכנס בהפתעות ואני מנהלת עסק לבד. ואני מוצאת את המלחמה הזו כמלחמה של האור בחושך. אני נהנית ממה שיש לי ולא מפחדת ממה שלא יהיה לי. אני באמת מאמינה שאנו הנשים מביאות חיים לעולם יש לנו יכולת מופלאה ליצור את העולם הזה יותר מכל אחד אחר.
לצפייה בפאנל המלא צפו בווידאו שבתחילת הכתבה.
