לפני שנה התקבלה הודעה מודאגת בקבוצת הווטסאפ של חברות הילדות שלי: "הבת שלי מבקשת להסיר שיער ברגליים, מה לעשות?". זה זרק אותי אוטומטית לבוקר פורים בגיל 15. התחפשתי ופתאום קלטתי שהשערות שיש לי בידיים לא מתאימות לשמלה הלבנה של מלכת אסתר. התביישתי להעלות את הנושא בפניי הוריי, אז פניתי לאותו פורום החברות שלי, וקיבלתי המלצה לשרוף את השערות מעל להבת הגז (עד היום אף אחת לא לוקחת אחריות על העצה הזאת). את ריח העוף השרוף לא אשכח לעולם. אחרי האירוע הזה התחלתי להסיר שערות באופן קבוע בעזרת שעווה.
"הסיפור התחיל לפני שנתיים, כשהבת שלי הייתה בכיתה ג'. אני זוכרת שחשבתי, 'וואי, זה ממש מוקדם'", משחזרת אלינור (36), הראשונה מבין חברותיי שהפכה לאמא, והראשונה שזוכה גם להתמודד עם הנושא המורכב. "היא פנתה אליי ואמרה: 'אמא, יש לי מלא שערות ברגליים'. הסתכלתי ובאמת ראיתי שיש לה המון שיער, אבל הגיל שלה הרתיע אותי. אמרתי לה שנעבור את החורף, גם ככה לובשים עכשיו בגדים ארוכים, ואחר כך נראה. ואז התחילה הקורונה, היא כבר לא דיברה על זה יותר מדי - אבל עם החזרה לסוג של שגרה, הנושא חזר לסיבוב שני:
"היא ראתה חצאית ואמרה לי – 'יו, אמא, תראי איזו יפה, אני רוצה לקנות אותה שיהיה לי ללבוש בבית'. שאלתי למה רק בבית, והיא ענתה שזה בגלל השערות ברגליים"
"לפני שנה, כשהגיע הקיץ, שמתי לב שהיא לובשת רק מכנסיים ארוכים. שאלתי אותה למה, והיא ענתה, 'את יודעת שאני לא לובשת טייצים קצרים לבית הספר'. חשבתי שזה בקטע של אופנה, עד שהלכנו יום אחד לקניון לקנות בגדים, היא ראתה חצאית ואמרה לי – 'יו, אמא, תראי איזו יפה, אני רוצה לקנות אותה שיהיה לי ללבוש בבית'. שאלתי למה רק בבית, והיא ענתה שזה בגלל השערות ברגליים. שם הבנתי שזהו - זה בתודעה שלה. היא קונה בגדים לפי זה, מתלבשת לפי זה. הבנתי עד כמה זה מציק לה וכמה היא חושבת על זה, ואמרתי לה שנקבע תור לטפל בזה".
צפו באלינור ובתה אריאל אצל פאולה וליאון:
אלינור ממש לא היחידה. יש עוד המון אמהות מבולבלות שמתמודדות עם השאלה מתי ואיך הכי נכון להסיר לילדות שיער. נדמה שהגיל שבו הדרישה להסיר שיער יורד, כאשר הסברה הלא מבוססת היא שזה קשור לגיל ההתפתחות המינית המוקדמת, שירד גם הוא. ד"ר אניטה שכטר דוידוב, מומחית ברפואת ובאנדוקרינולוגיית ילדים, מהיחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בבית החולים "דנה־דואק" לילדים, מסבירה שלא כך הדבר: "אנחנו לא רואים ירידה בגיל התחלת ההתבגרות המינית, לא בבנים ולא בבנות, לפחות לא ב־40 השנים האחרונות. בישראל, הגיל הממוצע להתחלת ההתבגרות המינית אצל בנות הוא עשר, כאשר הגיל הממוצע לקבלת וסת הוא 12־12 וחצי. לכן אני חושבת שזה עניין חברתי־אופנתי. המודעות לנושא עלתה בעקבות הרשתות והמדיה והניסיון לחקות בגילים צעירים יותר את מה שרואים".
למה בכל זאת יש איזושהי תחושה שגיל ההתפתחות המינית בקרב בנות ירד?
"יש מגפה עולמית של השמנה, והקורונה לא עזרה בזה. ילדות בגיל צעיר יותר נמצאות בעודף משקל וזה עלול להיראות כאילו הן כבר התחילו בהתבגרות מינית, אבל זה לא נכון. השמנה גורמת למראה בוגר יותר. הרי החזה של נשים מורכב מרקמת שומן, ובאופן די גורף, לנשים מלאות עד שמנות יהיה חזה גדול יותר. אצל ילדות בעודף משקל, וגם אצל ילדים אגב, השומן מצטבר ברקמת החזה ואז נראה כאילו יש להם שדיים, אבל זה לא באמת ונוטים לבלבל את זה עם התפתחות מינית מוקדמת. הרבה ילדות מגיעות להערכה אצל אנדוקרינולוג ילדים כי יש להן חזה, אבל כשבודקים זה לא חזה 'אמיתי' כפי שאנחנו מגדירים, הורמוני ההתבגרות לא התחילו. דבר שני, עלייה במשקל באופן קיצוני מקדמת את גיל העצמות. באנדוקרינולוגיה לא עוקבים רק אחרי הגיל הכרונולוגי, כלומר מתי הילד נולד ובן כמה הוא היום, אלא גם אחרי גיל העצמות של הילד. הורמוני מין מקדמים את גיל העצמות, אבל השמנה קיצונית יכולה גם היא לגרום לקידום גיל העצמות ולהאצת הגדילה. הגיל 'המותר' אצל בנות להתחלת התפתחות מינית הוא שמונה. אם ילדה מראה סימנים של התחלת התבגרות מינית לפני הגיל התקין, כלומר, אם לפני גיל שמונה מופיעים ניצני חזה או שיעור, אני ממליצה לפנות קודם כל לרופא ילדים שיפנה לאנדוקרינולוג ילדים".
"אם ילדה מראה סימנים של התחלת התבגרות מינית לפני גיל שמונה, כלומר מופיעים ניצני חזה או שיעור, אני ממליצה לפנות לאנדוקרינולוג"
מה השלב הראשון שמומלץ להורים לעשות כשעולה הנושא של הסרת שיער אצל ילדים?
"אם מופיע שיעור לפני גיל ההתבגרות המינית, צריך, כאמור, להגיע לבירור הורמונלי אצל אנדוקרינולוג ילדים. לפני שפונים להסיר שיער צריך לעשות עוד בדיקות ולראות שאין משהו רפואי, כי אם לא נטפל בו - הסרת השיער לא באמת תעזור. שיעור יתר זה עניין רפואי, הוא מתחלק ל'היפרטריכוזיס', שיעור פלומתי בכל הגוף שנובע מעניין גנטי־עדתי וכרופאה אין לי לזה פתרון, לעומת 'הירסוטיזם', שזה שיעור שמופיע אצל נשים במקומות זכריים – סנטר, פאות, סביב הפטמות, ירכיים - ופה צריך לעשות בירור רפואי. הסיבה המובילה לתופעות האלה בקרב נערות היא שחלות פוליציסטיות, היות שיש הפרשת יתר של הורמונים זכריים. אצל כל הנשים יש הפרשה של ההורמונים האלה, אך כשזה לא מאוזן זה יכול לבוא כך לידי ביטוי. זה גם יכול לגרום לאקנה, להפרעות בווסת ועוד.
"כשמגיעים אליי ושואלים אותי לגבי הסרת שיער בילדות, קודם כל אני אומרת - אם לילדה זה מפריע מסיבות חברתיות כאלה או אחרות, אז להוריד. אין שאלה. אני לא רואה למה להסיר שערות בגיל 12 ובגיל עשר לא. אני דואגת להסביר שלשיער בכל הגוף יש תפקיד, הוא חוצץ ושומר על טמפרטורת הגוף שלנו. לא סתם השיער מופיע במקומות האלה ולא סתם בגיל ההתבגרות הוא מופיע באזורים של בית השחי והמפשעה - אלה אזורים שצריך להגן עליהם. חשוב לדעת שלפני קבלת הווסת ועד שנתיים אחרי, זקיקי השיער עוד מופיעים, ולכן אני ממליצה להורים שאם כבר להסיר, אז בצורה מכנית - הבהרה, משחה, סכין גילוח או שעווה. אני חושבת שאם זה מפריע לילדה, כן צריך לטפל בנושא ולא לתת לה להסתובב כשהיא מכסה את הידיים והרגליים בגלל זה".
לייזר - כן או לא?
השיטה הפופולרית ביותר היום להסיר שיער היא בעזרת לייזר, והיא גם זאת שמעלה הכי הרבה שאלות בקרב הורים מודאגים. מי שפונה לפתרון הזה עלול למצוא מגבלות גיל שונות ממקום למקום. בכללית אסתטיקה, לדוגמה, המציעים הסרת שיער בלייזר ובפיקוח רפואי, ההמלצה לתחילת טיפול בנשים היא מגיל 18. "כמו בכל תחום, יש התוויות נגד לטיפול", אומרת ד"ר אנה קושניר, רופאה אחראית בתחום הסרות שיער בכללית אסתטיקה. "בתחום הסרת השיער חשוב לנו קודם כל לא לגרום נזק, ושנית להגיע להצלחה בטיפול. לכן, לפי פיזיולוגיה של ילדים ונוער יש לנו הגבלות - קודם כל גיל. בגלל שינויים הורמונליים, ההמלצה להתחלת טיפול בנשים היא גיל 18, אבל במידה ולמטופלת יש מחזור סדיר במשך שלוש שנים, מה שמראה שיש איזון הורמונלי, ניתן לטפל כבר בגיל 16 באזורים מסוימים: בית השחי, מפשעות ורגל תחתונה - בעצם, האזורים הראשונים שבהם מתחילה צמיחת השיער. אצל בנים הטיפול מגיל 18, ולא בכל האזורים".
"האם השיעור מפריע לילד או לילדה או שהמצב מפריע בעיקר להורים? לפעמים מדובר בתופעה שהיא משפחתית־גנטית, ואז קורה שההורה זוכר את עצמו בגיל של הילד או הילדה ומגיב כלפי המצב כפי שהוא עצמו חש כילד, ולא בהכרח כפי שהילד או הילדה שלו מרגישים כיום"
מה הבעיה להתחיל קודם?
"אין סכנות בריאותיות, אלה יותר סכנות אסתטיות - אנחנו מציבים את הקריטריונים האלה כדי להימנע ממצב של צמיחה פרדוקסלית - צמיחת שיער באזור שלא הייתה בו צמיחה לפני הטיפול. יש אזורים ספציפיים שאסור לגעת בהם בגיל מסוים, כי זה יכול לגרום לצמיחה נוספת. אצל בני נוער מדובר באזורי הפנים, כמו פאות וסנטר, ואצל גברים מתחת לגיל 30 - גב עליון, כתפיים ועורף. זה קורה כי יש שורשים רדומים שחימום של הלייזר עלול להעיר אותם. דבר שני, לא תמיד המטופלים בגיל צעיר יוכלו לסבול את הכאב או את העקצוץ של הטיפול במכשיר, לכן עניין הגיל מאוד קריטי".
"רוב המכונים שמציעים הסרת שיער בלייזר לא מטפלים בילדים, ואז נוצרת התחושה שאסור לטפל בלייזר בילדים. לא כך הדבר במרפאה שלנו", אומר ד"ר אביקם הראל, מומחה לרפואת עור ומין ולרפואת ילדים ומנהל H.CLINIC,
המרכז הרב־תחומי לרפואת עור ילדים. "כרופא, אני לא מגביל את הטיפול בגיל, אני מגביל אותו בבגרות של הילד ובעומק הבעיה. לפני שמתחילים טיפול אצל ילד, אם הוא בן שש או 12, הוא עובר ייעוץ אצל רופא עור ילדים. הרופא בודק כמה דברים: את סוג שיעור היתר של הילד, אם מדובר בשיעור גנטי, בודק שאין מחלת רקע, שאין מחלה הורמונלית, מברר אם הילד לוקח תרופות מסוימות שעלולות לגרום לשיעור יתר ומוודא שאין שאלה סינדרומלית - כלומר שלא מדובר בסינדרום של מחלה מסוימת. אחרי שהרופא בודק את ההיתכנות הרפואית ומאשר שהילד יכול לעבור טיפול להסרת שיער בלייזר, גיל הילד לא משנה. מה שמשנה זה הבגרות שלו, האם הוא מסוגל לעמוד בטיפולים".
איך בודקים זאת?
"השאלה הראשונה שהילד נשאל היא - האם הוא רוצה את זה. אנחנו מקפידים לא לטפל כי ההורים רוצים. אם אנחנו מתרשמים שהילד או הילדה רוצים, ומתברר שהדבר מפריע כתוצאה מנסיבות חברתיות, אז אנחנו עוברים לשלב הבא, שבו טכנאית לייזר, שהתמקצעה במיוחד בטיפול בילדים, מבצעת טיפול ניסיון, טסט, כדי שהמטופל יחוש את הטיפול על אזור קטן. המטופלים רואים את אפקט הטיפול, כלומר, הם חשים את הלייזר ובודקים אם זה כואב להם. אחרי הטסט, אם אנחנו מתרשמים שאכן הילד או המתבגר מוכנים לזה, אז ניתן לעבור את הטיפול".
מה ההבדל בין טיפול להסרת שיער מטעמים אסתטיים להסרה מטעמים רפואיים?
"אם יש רקע רפואי לשיעור היתר, נטפל קודם בבעיה הרפואית. מלבד זאת, אין הבדל משמעותי בטכנולוגיה. ההבדל הקטן הוא במרווח בין הטיפולים – במצב של טיפול לשיעור יתר המרווח יהיה תכוף יותר".
אילו תופעות לוואי יכולות להיגרם מלייזר?
"לייזר זה שם כללי, הוא כולל כל מיני אורכי גל. בדרך כלל, ברמת המכשירים שנקרא להם ה'זולים' יותר, מכנים את זה 'קרן אור'. אבל זה גם לייזר, רק שהוא חודר פחות ומדויק פחות, ובעקבות זאת התוצאות פחות טובות ויעילות. בנוגע לתופעות לוואי - צריך להבין איך בכלל עובד הלייזר: קרן הלייזר מתלבשת על פיגמנט השערה, בגלל זה לא מטפלים בשערות לבנות כי הלייזר לא מצליח להיבלע בהן. רק אם יש פיגמנט שערה לא מאוד בהיר, הלייזר יכול להיבלע בתוכה. כאשר הוא 'מתלבש' על הפיגמנט, הוא חודר לתוך זקיק השערה, הנרתיק שבתוכו יושבת השערה, והורס אותו על ידי חום.
ככל שהלייזר מדויק יותר, החום מתרכז בזקיק עצמו ולא מתפזר לסביבה. אם החום מתפזר לסביבה, התוצאה יכולה להיות פיגמנטציה או כווייה, לדוגמה. בנוגע להאצת צמיחת השיער - במחקרים רפואיים נמצא כי יש סיכוי של 10% לתופעה הזאת כתוצאה מטיפול בשיער עדין באזורים מסוימים בפנים אצל נשים, ובגב העליון ובחגורת הכתפיים אצל נשים וגברים. לכן אנחנו בוחרים בקפידה את האזור המטופל ומסבירים את הסיכויים להפחתת השיער בו".
אם התנאים אידיאליים - זקיק השערה נהרס לצמיתות?
"אי־אפשר להסיר שיער לצמיתות, בטח לא אצל ילדים", מחדד ד"ר הראל, "מה שכן רואים באופן ברור זה דלדול של השיער, כלומר ירידה במספר הזקיקים. השיער צומח באזורים שונים בגוף בצפיפות שונה, עם השפעה הורמונלית, של תרופות ושל גנטיקה. יש מטופלים שהלייזר עובד עליהם יותר טוב, ויש כאלה שפחות. מטופלים המתאימים לטיפול מבחינת גון השיער והעור, יראו מטיפול לטיפול דלילות בצמיחת השיער, ולכן הטיפול באמצעות לייזר הוא האפקטיבי ביותר שיש היום".
שאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו לפני שפונים להסרת השיער:
"בהיבט הפסיכולוגי של כל העניין, זו סוגיה מאוד גדולה ורגישה שעוסקת במה שדימוי עצמי מתבסס עליו", אומרת לנו ד"ר הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספר "הורים טובים". "עד כמה אנחנו מבססים את הדימוי העצמי שלנו על מראה חיצוני, או מנסים להתאים את עצמנו לנורמות חברתיות, ועד כמה דימוי עצמי זה משהו שנובע מהילד, מתבסס על תכונות האופי שלו ועל התחושה הפנימית שלו שהוא טוב ומוצלח, ולא תלוי כולו בפידבק החיצוני או מתבסס על מראה חיצוני. אין ספק שכהורים, התפקיד שלנו הוא לתת לילדים תחושה שהדימוי העצמי שלהם לא צריך להיות תלוי במאפיינים חיצוניים כאלה ואחרים, אם זה אף ארוך, השמנה, אוזניים בולטות, פצעי אקנה, קומה נמוכה או גבוהה 'מדי', שיעור ומשקפיים, וגם לא במאפיינים מורכבים יותר כמו לקויות למידה, הפרעות קשב, קשיים מוטוריים, קשיי היגוי, גמגום ועוד. התפקיד של ההורה הוא לתת לילד הרגשה שהוא מוצלח, טוב ואהוב, ללא תלות במאפיינים האלה. אנחנו רוצים ללמד ילדים להכיר את המאפיינים שלהם, לעקוף את הקשיים וגם להתיידד איתם.
"עם זאת, בסופו של דבר אנחנו חיים במציאות מסוימת. אנחנו לא עיוורים למציאות הזאת ולא מתכחשים לה, ובמציאות הזאת יש ערך למראה החיצוני. לכן, לפני שפונים לטיפול בהסרת שיער, חשוב להתייחס לנקודות הבאות":
האם באמת מדובר בשיעור יתר?
האם רופא הגדיר את המצב כשיעור יתר או שלהורה מפריע שהילד או הילדה גדלו ויש להם קצת יותר שערות בגוף? השאלה אובייקטיבית - האם השיעור אכן חורג מהמצופה לגיל ולשלב ההתפתחותי, ובאיזו מידה.
למי זה מפריע?
האם השיעור מפריע לילד או לילדה או שהמצב מפריע בעיקר להורים? לפעמים מדובר בתופעה שהיא משפחתית־גנטית, ואז קורה שההורה זוכר את עצמו בגיל של הילד או הילדה ומגיב כלפי המצב כפי שהוא עצמו חש כילד, ולא בהכרח כפי שהילד או הילדה שלו מרגישים כיום. בכל מקרה, חשוב שנשאל את עצמנו אם יש לזה השלכות חברתיות, אם לועגים לילד או לילדה בגלל הדבר הזה, אם זה יוצר כל מיני התנהגויות נלוות כמו ביגוד לא מתאים לעונה, וגם אז לא הייתי רצה מיד לפתרון של הסרת שיער, הייתי קודם כל מנסה לברר ולשאול - למה זה מפריע, אולי זה לא חייב להפריע. אנחנו יודעים שילדים עד גיל מסוים מקבלים כל שונות כטבעית מאוד.
לא לתלות את כל האושר והרווחה הנפשית בטיפול להסרת השיער.
זה נכון אגב לכל דבר, גם לניתוחים פלסטיים וגם לקניית מותגים, כשילדים אומרים, למשל, 'רק כשיהיו לי סניקרס כאלה אהיה מאושר'. אנחנו יודעים שזה לא נכון, ואנחנו לא רוצים שהחשיבה תהיה כזאת, בעיקר כי יש בה משהו מעוות ואינסופי. אפשר לטפל, אם יש צורך, אבל לזכור שהטיפול הוא עניין נקודתי. חשוב לא לשים את כל הערך על הנושא הזה. לפעמים קורה גם מצב שונה, שבו ילד או ילדה חווים יחס חברתי בעייתי, דחייה חברתית או חלילה חרם, וההורים תולים את הכל במאפיין חיצוני כזה או אחר, אך למעשה ההתייחסות החברתית הבעייתית נובעת מגורמים אחרים לגמרי, למשל אווירה בעייתית שקיימת בכיתה. במקרים כאלה חשוב כמובן לטפל בדינמיקה החברתית כולה, ולא לתלות ציפיות בהסרת שיער כגורם שיעלים את הקשיים ואת הבעיות.
לשקול את דרך הטיפול בכובד ראש.
בטח במקרים של הסרת שיער באופן קבוע יותר, כי יכול להיות שמה שהיום נחשב יפה, עוד חמש שנים לא ייחשב ככה. אנחנו יודעים שאידיאל היופי משתנה, אז אולי כדאי לפנות להסרת שיער בשעווה או בגילוח, שזו לא החלטה בלתי הפיכה.
מה אפשר לייעץ להורה שלו זה מפריע אך לילד לא?
"שיגיד לעצמו - איזה כיף שגידלתי ילד שאוהב את עצמו כפי שהוא ושמח במראה שלו, זה הישג שלי כהורה. לשחרר ולא להיתקע סביב העניין הזה. אגב, אותו דבר עם ילדים שמרכיבים משקפיים. אני שומעת סיפורים על הורים שאומרים לילד, 'תוריד את המשקפיים בתמונות שתיראה יפה', וזה ממש לא נכון להגיד. אם הילד מרגיש טוב עם המשקפיים שלו, אנחנו צריכים לשמוח בזה".