קניתי את דירת החלומות
ליטל סיתלקול (34) חלתה לפני שנתיים וחצי, עברה כריתה וכימו, מטופלת כיום בכדורים. מתגוררת בתל־אביב, מנהלת שיווק ב"לוריאל ישראל קוסמטיקה", נשואה ואם לבת 4
"אני חושבת שהדבר העיקרי שעשיתי הוא שבחרתי לשנות את הסיפור שסיפרתי לעצמי וזה מה שהוביל אותי קדימה. בהתחלה הכול נראה קשה, שחור ומדכא, אני עלולה לאבד את החיים שלי ואני צעירה כל כך. ואז החלטתי שאני לא קורבן, אני לוקחת את זה כהזדמנות לצמיחה וללמידה על עצמי".
זה שינוי שאת מייחסת למחלה?
"לפני כן חשבתי שהכול טוב, הכול מסתדר. התקדמתי בעבודה, התחתנתי, מסלול החיים הבטוח הזה שכמעט כולנו עוברים אותו, עד שפתאום באה המכה. אם לא הייתי מחליטה בעצמי לשנות את הדיסקט של איך להסתכל על התקופה הזאת לא הייתי עוברת אותה כמו שעברתי וכמו שאני עכשיו. בטיפולים צחקתי וחייכתי עם הקרחת. אמרתי לעצמי: יש לי בעל שאוהב אותי, לכמה אנשים יש אהבה כזאת? יש לי ילדה, כמה אנשים רוצים ילדים ולא מצליחים? יש לי הרבה על מה להודות".
ואיך השינוי התבטא בפועל?
"הוא גרם לי לא להילחץ מדברים שבעבר נלחצתי מהם, קיבלתי פרספקטיבה. הבנתי שעכשיו זה הזמן לעשות דברים שנראו לי תמיד גדולים ובלתי אפשריים. במשך המון שנים פחדנו לקנות בית. יום לפני הכימו האחרון שלי חתמנו על חוזה וקנינו דירה, לא סתם דירה אלא את דירות החלומות שציפינו לה כל כך. הבנתי שהחיים הם כאן ועכשיו ולא חזרה גנרלית".
קניית הדירה הובילה לשינויים נוספים?
"היא חיזקה בי את ההרגשה שאני צריכה כל הזמן לשאול את עצמי שאלות: מה עושה לי טוב, מה חשוב לי. לנקות את כל מה שלא חשוב או לא עושה טוב ולעבור מגישה של התקרבנות לגישה של הקשבה עצמית. אני מרגישה היום משודרגת לגמרי. לא שיניתי עבודה, אבל נרתמתי ליוזמת התנדבות - לספר את הסיפור האישי שלי ולבקש מנשים ללכת להיבדק. הוספתי משמעות למסע החיים שלי".
אטוס לראשונה בחיי
אסתי ברגר (45) חלתה ב־2022, עברה טיפולי כימו, כריתה והקרנות ומקבלת טיפול ביולוגי. מורה מירושלים, נשואה ואמא לשלוש (20, 19, 15)
השינוי הראשון שעשיתי הוא לשים את עצמי במרכז, קודם כול לדאוג לעצמי. מעבר לשינוי באורח החיים - יוגה, תזונה, פסיכותרפיה - החלטתי להגשים את החלום המקצועי שלי. אני מורה כבר שנים אבל תמיד חלמתי לעבור להדרכה הורית ואבחון. כמעט התחלתי ללמוד, אבל חודש אחרי הרישום גיליתי שאני חולה והחלום התמסמס. בזמן הטיפולים - וקיבלתי את כל החבילה, ממש רולס רויס של טיפולים - אמרתי לעצמי שכשאהיה מסוגלת פיזית אעשה את זה, ובאמת עכשיו, בסוף אוקטובר, אני מתחילה את הלימודים במכללת הרצוג".
מעבר לשינוי המקצועי, מה עוד השתנה בחיים שלך?
"אני מגשימה עכשיו הרבה חלומות. הדבר האחרון שנשאר לי הוא לטוס לראשונה בחיי. כל החיים שלי פחדתי לטוס ויש לי גיסה בלונדון שמחכה כבר 21 שנה שאבוא לבקר. כשעברתי את ניתוח הכריתה, היא הגיעה לארץ להיות איתי. כשהאחות הראשית בשערי צדק שמעה שלא טסתי מעולם היא אמרה לי: 'את משוגעת, אני טסה איתך מיד אחרי שתתאוששי'. גיסתי קפצה על ההזדמנות ואמרה שהיא מחכה לי ולה יחד. זו המטרה הבאה שלי ומיד אחרי שאסיים את הטיפול הביולוגי האחרון, נטוס שתינו ללונדון".
הגשמתי חלום והפכתי לקונדיטורית
הדר שניצר־ברון (37) חלתה לפני כחמש שנים בסרטן כרוני גרורתי, עברה הקרנות וניתוחים, מקבלת טיפולים הורמונליים וביולוגיים. מתגוררת בבאר־שבע, אחות בסורוקה, נשואה ואמא לשניים (10, 8)
השינוי שעשיתי נבע מהצורך שלי למצוא תכלית לחיים. כשעברתי את הטיפולים יצאתי לחופשה ארוכה מעבודתי כאחות במחלקה האורולוגית בסורוקה. במשך למעלה משלוש שנים לא עבדתי, הרגשתי שעליי למלא את הזמן שלי ולעשות לעצמי טוב. אז נזכרתי בחלום שהיה לי מאז ומתמיד: לעסוק בקונדיטוריה. תמיד אפיתי עוגות למשפחה, בחגים ובימי הולדת, אבל בזכות המחלה לקחתי את זה הרבה צעדים קדימה.
"נרשמתי ללימודי קונדיטוריה בבית ספר 'בישולים' ולמדתי תוך כדי הטיפולים. הייתי יוצאת בשש בבוקר להקרנות בירושלים, ואחריהן אחת לשבוע נוסעת לתל־אביב ללימודים. זה היה בתקופת הקורונה אז בכלל היה קשוח".
הלימודים הובילו לשינוי מקצועי?
"פתחתי את 'הדרי'ס פטיסרי', עסק קטן ביתי, קייטרינג חלבי, קינוחים לאירועים. אחרי תקופה מסוימת חזרתי גם לסיעוד כי אני אוהבת מאוד לטפל באנשים, אז פשוט החלטתי לחזור ל־25% משרה, פעם בשבוע, ואת יתר הזמן אני מקדישה לקונדיטוריה.
"אני חושבת שלולא המחלה לא הייתי מגשימה את החלום. זה משהו טוב שיצא ממשהו רע. זה בא במקום ובזמן ועזר לי להתמודד עם העניינים טוב מאוד".
עברתי מהתעשיה המסורתית להייטק
יוליה ז'גלינה (44), חלתה לפני כשלוש שנים, עברה כימו, כריתה והקרנות ולאחר גילוי נשאות של BRCA עברה ניתוחים מפחיתי סיכון נוספים. אשת רכש מפתח־תקווה, גרושה ואמא לשלושה (18, 16, 13)
עד שחליתי עבדתי בחברת וישיי, יצרנית רכיבים אלקטרוניים. הרגשתי שאני עבד בתוך מערכת גדולה ושאני צריכה למצוא מקום אחר שבו ישמעו אותי ויראו אותי יותר. במהלך התקופה של הכימותרפיה הבנתי שהדברים צריכים להשתנות".
כלומר?
"שאני לא יכולה יותר לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, לרוץ בלי סוף אחרי עוד יעד ועוד מטרה. חשבתי מה נכון לי ונעזרתי גם בתוכניות של 'חלאסרטן' וביטוח לאומי. שקלתי לעשות הסבה מקצועית, אבל איך שלא סובבתי את זה, בסופו של דבר הגעתי לכך שמקצוע הרכש הכי מתאים לי. הבנתי שאני פשוט צריכה לעשות את זה בדרך אחרת, שתאפשר לי להרגיש שאני עושה משהו בעל ערך. זה הביא אותי לחשוב על עבודה בחברות הייטק קטנות, שבהן העשייה של העובד הבודד יותר ניכרת. חיפשתי מקום שייתן מענה לצורך שיראו אותי, שיתרשמו מהיכולות שלי, שתהיה לי השפעה על מה שקורה בתוך החברה וגם מקום שיקבל אותי עם כל המגבלות הפיזיות שעדיין נמשכות כתופעות לוואי של הטיפולים. היום אני עובדת בסטארט־אפ Ship4wd, פלטפורמה לשילוחים בינלאומיים, ומרגישה משמעותית".
דווקא הדימוי של ההייטק הוא שעות עבודה רבות, לחץ ותובענות. איך זה מסתדר?
"גם אני חשבתי את זה, אבל גיליתי שזה לא בהכרח כך ושדווקא בהייטק האיזון בין העבודה לחיים יכול להיות קל יותר, כי יש יותר גמישות. אם קודם עבדתי בתעשייה המסורתית בין שבע בבוקר לחמש אחר הצהריים, בעבודה הנוכחית אני יכולה להרשות לעצמי להגיע לעבודה ב־11 בבוקר כי יש לי סידורים ולהשלים בהמשך את השעות".
שינוי מקום העבודה מבטא גם שינוי בתפיסת החיים שלך?
"ממש כך. הסרטן גרם לי להבין שאני כפרסונה יכולה להיות משמעותית. גם עבור הילדים שלי - אני חברה בקהילת 'המעגל של ג'רמי', עמותה התומכת בילדים ונוער הגדלים במשפחות שמתמודדות עם מחלת הסרטן - וגם ובעיקר עבור עצמי. זה שינוי בגישה לחיים ששמה את עצמי במרכז, והעבודה בסטארט־אפ היא ביטוי של זה".
עברתי מהסקטור הציבורי למגזר השלישי
דינה להב (40) חלתה לפני כארבע שנים, באמצע ההיריון השני שלה, ואובחנה כנשאית המוטציה בגן BRCA. עברה טיפולי כימו, הקרנות, ניתוח, טיפול ביולוגי וניתוחים מפחיתי סיכון. אחות קופת חולים מחיפה, נשואה ואמא לשניים (6, 4)
במשך שנים עבדתי במערכת הציבורית כאחות בקופת חולים מכבי. בזמן הטיפולים לא עבדתי שנתיים. התחלתי לראות את מערכת הבריאות גם כמטופלת והבנתי שיש בה פער שלא הצלחתי להבין אותו. כשחליתי הייתי באמצע לימודי תואר שני של בריאות הציבור, הפסקתי לשנה, חזרתי במהלך המלחמה ולקחתי באוניברסיטת חיפה קורס בחירה של אימפקט ויזמות. כך התוודעתי למגזר השלישי. הקורס חשף אותי לצורת חשיבה אחרת והחלטתי להיות פעילה בקהילת 'גנים טובים', שמלווה נשאיות ונשאים של המוטציות בגניםBRCA1 ו־BRCA2.
"ואז קרו שני דברים: חזרתי לעבוד בקופת חולים, הרגשתי שאני לא מסופקת וצריכה שינוי ותוך כדי ההחלמה הודעתי להם שאני לא חוזרת. הדבר השני - קיבלתי הצעת עבודה מעמותת 'כוונים', שמכינה לחיים צעירים עם מגבלה. אני עוזרת להם בהתמודדות מול מערכת הבריאות ומרגישה שבכך אני מכסה קצת על הפער במערכת".
תסבירי את הפער שחשת בין העבודה בקופת החולים ובין העבודה במגזר השלישי.
"עכשיו, כשאני מסתכלת מבחוץ אני מבינה את הדברים יותר לעומק. למשל, איך כשעבדתי כאחות עם חולי סוכרת נפגשתי איתם לשיחה פעם בכמה חודשים. לא יכולתי לדעת מה עובר עליהם באמת. לעומת זאת, כשאני מלווה בעמותה נשאיות - גם חולות וגם בריאות - אני מרגישה שאני נמצאת איתן בנקודות הכואבות באמת.
"במקביל לתהליך ההחלמה שלי, אני והחברות מ'גנים טובים' הפכנו את הפעילות לעמותה מסודרת, שבה אני גם חברה בוועד המנהל. אני מרגישה שכאחת שבאה מתוך המערכת הציבורית אני יודעת לעזור לנשים שקיבלו את בשורת הנשאות ולא יודעות מה לעשות, איך להסתדר, להתקדם ולהניע דברים בתוך המערכת".
יש שינויים נוספים שבאו בעקבות הסרטן?
"המחלה שינתה את כל הצורה שבה אני מסתכלת על עולם הבריאות והתעסוקה שלי. אני הרבה יותר זורמת היום ויודעת שהחיים יכולים להשתנות ברגע, אז צריך לעשות מה שאוהבים. אני לא אומרת תודה שחליתי, אלא מזל שאובחנתי מוקדם. אני בכלל לא ידעתי שאני נשאית, לא היה במשפחה שלנו אף מקרה וזה הגיע אליי בהפתעה. היה לי מזל ואני צריכה לעשות איתו משהו טוב".
