חשק מיני דועך או על היעדר חשק מוחלט כבר כתבתי כאן לא מעט. על הציר הזה בולטת תופעה שנקראת אָוֶרסיה מינית - סלידה מסקס. זהו המופע הקיצוני ביותר של התנגדות למגע מיני, והוא שכיח יותר בקרב נשים. כל הנושא של חיכוך איברים, חדירה, הפרשת נוזלים, ריח וזיעה מכניס אותן למצוקה ומעורר אצלן תחושות של גועל ודחייה. נשים אלה נחרדות מעצם המחשבה שאינטראקציה כלשהי, בין אם גופנית ובין אם מילולית, תוביל למגע מיני.
לקליניקה שלי נכנסה אישה, ששפת הגוף שלה בישרה סערה. אחרי שיחת היכרות קצרה היא פרצה בבכי בלתי נשלט. כשנרגעה, התברר שהיא לא מסוגלת לשאת מגע מיני במובן המקובל שלו. כאשר העניינים קצת מתחממים וברור לה שזה מוביל למיטה, היא מגיבה ברתיעה קשה. נשיקות, ליטופים ומזמוזים קלים, זה עוד בסדר, אבל ברגע שהסיטואציה מנתבת עצמה ליחסי מין של ממש, היא נתקפת בחילה, הודפת מעליה את הפרטנר, מתחילה לבכות ומבקשת להתכנס בתוך עצמה. בכמה הזדמנויות כמעט הכתה את הגברים שהיו איתה.
"כל הנושא של חיכוך איברים, חדירה, הפרשת נוזלים, ריח וזיעה מכניס אותן למצוקה ומעורר אצלן תחושות של גועל ודחייה"
האישה הזו, כפי שהתברר לי באותה פגישה, חוותה חשיפה מוגזמת למין בילדותה. היא באה מבית שבו ההורים הסתובבו לבושים חלקית ולפעמים גם עירומים, לרוב לא טרחו לסגור את דלת חדר השינה שלהם בעת קיום יחסי מין, והילדים נחשפו לגניחות ולהתנשפויות ושמעו הכל. ״הם היו מין ביטניקים כאלה״, היא סיפרה. הטרדה מינית מכוונת לא הייתה בבית, אבל היו נשיקות רטובות ונגיעות: ״אמא שלי, בחיבה רבה, הדביקה לי נשיקות צרפתיות, ואבא היה נוגע בי בחביבות בדרך שאבא לא צריך לגעת בבת שלו״.
אז במקרים מסוימים מי שחשות או חשים אוורסיה מינית, חוו בילדותם ובנערותם פתיחות מינית חריגה במיוחד. הם לא נוצלו מינית, אף אחד לא ביקש ריבונות על גופם, אבל החוויה המצטברת הובילה לסלידה מסקס. במקרים הנפוצים יותר, מקור התופעה הוא בהחלט בניצול מיני או באונס. פגשתי נשים רבות שנאנסו בעבר או נפלו קורבן להטרדה מינית מתמשכת, שאפילו תמונה מדומיינת של מגע מיני גורמת להן קבס.
ולפעמים, שורשי הסלידה נטועים בחינוך. לא מעטים בתוכנו התחנכו בבתים ששידרו בעקביות שסקס הוא משהו מלוכלך, ״שרק זונות עושות את זה״, שנשים מהוגנות משמרות את תומתן, שאישה שמכבדת את עצמה לא אמורה להיות מינית אלא להחצין את האינטלקט שלה. פרופסורית מוערכת שסיפרה לי על האוורסיה שלה למין, ציטטה את ההטפות שהשמיעה אמא שלה: ״את צריכה להיות חכמה, מוכשרת, תמיד ללמוד וללמוד... לדוקטוריות אין זמן לסקס…״. תרגום: אם תתעסקי באהבהבים, לא תהיה לך קריירה אקדמית. אז עכשיו, כשהיא הוכיחה לכולם שהיא פרופסורית, הגיע הזמן כן להתעסק באהבהבים, אבל בשביל זה היה צריך להכחיד את הסלידה והגועל שהטמיעו בה עם אלפי פטישים במשך כל תקופת הנערות וההתבגרות.
"לא מעטים בתוכנו התחנכו בבתים ששידרו בעקביות שסקס הוא משהו מלוכלך, שנשים מהוגנות משמרות את תומתן, שאישה שמכבדת את עצמה לא אמורה להיות מינית"
גם אצל גברים רואים דחייה מינית, שמתבטאת בגועל ובחרדת סירוס. פנטזיה חוזרת אצל רבים מהם היא שהנרתיק הנשי הולך ונוגס בהם, מה שנקרא ״וגינה דנטטה״: אם אקיים יחסים, אעלם בתוכה, אאבד שליטה, לא אהיה אני.
מעניין שבשנים האחרונות אנחנו המטפלים פוגשים בדור שני לאוורסיה: אמהות שעברו הטרדה מינית או שנאנסו מעבירות מסר לילדיהן, בנות כבנים, שמין הוא דבר פגום ומלוכלך. וכך, לצערנו, ילדים שלא נחשפו לחוויה מינית חריגה ובגרו בינתיים, מגיבים לסקס ברתיעה קשה. אז מה עושים? מתייעצים, ובדיוק בשביל זה קיימות מרפאות לטיפול מיני.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
