א', בת 46, היא מנהלת יחידת "אוויר־שטח" ב"רפאל" שמייצרת מוצרי חימוש המשוגרים מפלטפורמות מוטסות. בשבוע שעבר היא הגיעה בפעם השלישית לבית הנשיא כדי לקבל את פרס ביטחון ישראל.
מנימוקי הפרס על הפרויקט שהיה באחריותך: "מגלם בתוכו שילוב של טכנולוגיה עילית, מודיעין איכותי, תחבולה ונועזות מבצעית מְשַׁנַּת מציאות". אומר הרבה בלי להגיד כלום.
"ככה אנחנו, כל החיים מדברים בלי לדבר באמת".
מה כן אפשר לספר על הפרויקט?
"הוא התחיל לפני שש שנים, כשאחד הגורמים במשרד הביטחון פנה ושאל אם אפשר לבצע רעיון שהיה לו. הרעיון היה כל כך הזוי, שצריך היה לבדוק אם יש לו היתכנות פיזיקלית או שזה מדע בדיוני שרואים רק בסרטים של ג'יימס בונד. נכנסנו לתהליך שנקרא 'בדיקת היתכנות' ואז התחלנו את פיתוח הפרויקט".
מה המערכת הזאת עושה?
"היא משנה את הצורה שבה אנחנו מתמודדים עם האיומים שיש בסביבתנו. זו מערכת שלא הייתה קיימת בעולם לפני כן, היא דרשה שילוב של מורכבות טכנולוגית, המון יצירתיות ותעוזה במחשבה".
"כשהילדים היו קטנים הייתי מגיעה טרוטת עיניים למשרד ב־5:30 בבוקר, ואומרת, 'זה כל כך קשה'. ואז אומרת, 'זה העתיד שלך ושל אחרות'"
את באה מרקע של פיזיקה?
"לא. יש לי תואר ראשון במערכות מידע ותואר שני בהנדסת מערכות בטכניון. הגעתי לרפאל לפני 23 שנים, ומאז אני שם".
היית מהנשים היחידות בארגון גברי כל כך.
"בחלק הראשון של הקריירה שלי הייתי בתפקידים רכים יותר בהגדרה שלהם, למשל מנהלת מערכות מידע. אלה תפקידים שיש בהם יותר נשים. המעבר לתפקיד של ראש פרויקט עשה את ההבדל, שם כבר הייתי בין הנשים היחידות. המנהלים תמכו בי ונתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי".
העובדה שהיית אישה בעולם גברי העמידה אותך בפני אתגרים?
"מלבד הרצון למלא את כל התפקידים בצורה הכי טובה, להיות אמא ואישה ולדאוג למשפחה - לא הרגשתי הבדל. היו מקרים מעטים שהייתי בשיח עם אדם שהרגשתי בדיבור שלו ובשפת הגוף שלו את התהייה 'מה היא מבינה', אבל גם אז, אחרי שעה של שיחה, הרגשתי שזה נוטרל".
אני מניחה שאז כבר היית אמא.
"בשנים הראשונות בתפקיד היו לי ילדים קטנים. הייתי מגיעה טרוטת עיניים למשרד ב־5:30 בבוקר, ואומרת, 'זה כל כך קשה'. ואז אומרת לעצמי, 'תתרכזי, את עושה את זה בשביל העתיד שלך, את עושה את מה שתמיד חלמת עליו, ואת עושה את זה כדי לסלול דרך לאחרות".
הצלחת?
"המגמה השתנתה, ואני מקווה שתרמתי קצת. מובן שיש עוד מקום לשיפור. עד התפקיד האחרון עוד התנדבתי בפרויקטים של קידום בנות למגמות טכנולוגיות בתיכון מתוך מחשבה שזו הפלטפורמה שאחריה הן יבחרו מסלול אקדמי מדעי או הנדסי. הבאנו אותן לרפאל והפגשנו אותן עם נשים בתפקידי מפתח".
את הפרס הראשון שלך קיבלת ב־2015.
"כן, כל פעם ההישג היה אחר וגם הטקס והסגנון אחרים. הטקס ב־2015 היה הפעם האחרונה שבה הפרס ניתן באופן אישי. מאז מעניקים אותו לארגונים ולא ליחידים, וזה הרבה יותר נכון. לשמחתי, אז אפשרו להביא לטקס בני משפחה, וזכיתי להביא את הוריי, ילדיי ובעלי. הפעם השנייה הייתה ב־2020, בעיצומה של הקורונה ותוך כדי אחד הסגרים, אז הטקס נערך במתכונת מצומצמת".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"הצלחתי להקים צוות מדהים שלא רואה בעיניים, מקצוען, נחוש ויצירתי, עם תעוזה מחשבתית. צוות שפיתח את הדורות הבאים של מערכות שימשיכו להציל חיים בעתיד. הפרויקטים האלה גרמו לי להבין שהכול אפשרי, וברגע שיש צוות חזק - נצליח בכל משימה".
