סיפורה של ורד דשא (59), גרושה ואם לשני בנים ושתי בנות (33, 29, 21, 19), עורכת דין בשירות המדינה וכותבת ספרי משפט, מתגוררת בעמיקם:
"כשיותם, הבן הרביעי שלי ושל הגרוש שלי, היה בן עשר, רשמנו אותו לחוג אופניים במועדון שפעל במושב שלנו, עמיקם. רצינו שינתב לשם את האנרגיה שלו. כבר כשהיה בן שש אובחנה אצלו הפרעת קשב וריכוז קשה. לפני כן הוא היה סתם 'שובב', ובכיתה א' אובחן רשמית. ידענו שאין לו בעיית אינטליגנציה, מגיל שש הוא עשה חישובים מסובכים בחשבון והתבטא נהדר. הבעיה הייתה בחוסר היכולת שלו לשבת, להקשיב ולהתרכז.
בבית הספר היסודי עוד סלחנים כלפי הילדים, אבל כשהגיע לחטיבה, התברר שהוא מתקשה לעמוד בדרישות. הוא לא הכין שיעורי בית, לא ניגש לבחינות ובעיקר לא הצליח לשבת בכיתה והפריע בשיעורים. מאחר שתמיד היה חמוד וחברותי, נהג לשלוף בדיחות, הכיתה צחקה והמורות לא יכלו ללמד. בכל שיעור הוציאו אותו החוצה, ופעם־פעמיים בשבוע קראו לנו לבית הספר ושמענו שאי־אפשר להמשיך ככה. בהתחלה עוד אמרו, 'בואו, נראה מה אפשר לעשות', בהמשך כבר לא ידעו מה אפשר, כי שום דבר לא עבד.
"פעם־פעמיים בשבוע קראו לנו לבית הספר ושמענו שאי־אפשר להמשיך ככה. בהתחלה עוד אמרו, 'בואו, נראה מה אפשר לעשות', בהמשך כבר לא ידעו מה אפשר, כי שום דבר לא עבד"
הוא קיבל הרגשה ששום דבר טוב לא ייצא ממנו, אבל בחוג האופניים היה כוכב: התמיד, ניצח בתחרויות, והביטחון העצמי שלו עלה. כשהציעו לנו לתת לו ריטלין הוא סירב, כי חשש שזה ידכא לו את האנרגיות שלתחושתו עזרו לו לנצח במרוצי האופניים.
באמצע כיתה ז', כשאיימו להשעות אותו מבית הספר, הצעתי שנעבור למסגרת מכילה יותר, אבל הוא התנגד, כי לא רצה להתרחק מהחברים. ואז עלה לי רעיון: קניתי לו מחשב נייד והצעתי שיישב בכיתה ויכתוב לי חוויות וסיפורים על מה שעולה בראשו. בית הספר הסכים, והוא ישב בשיעורים וכתב. לאחר כמה חודשים פתחתי את המחשב והתרגשתי ממה שגיליתי: ילד עם מחשבה עצמאית והסתכלות ייחודית על החיים. הבנתי שהוא חי בשני עולמות: בעולם בית הספר הוא פשוט חבוט, ובעולם האופניים הוא כוכב, והוא הרגיש ששם טמון הכוח שלו. כשהיה בן 13, הספר יצא לאור (בהוצאת סטימצקי) והעניק לו הערכה גם בבית הספר. בסופו של דבר הוא סיים 12 שנות לימוד בלי בגרות.
"בחוג האופניים יותם כוכב: התמיד, ניצח בתחרויות, והביטחון העצמי שלו עלה. כשהציעו לנו לתת לו ריטלין הוא סירב, כי חשש שזה ידכא לו את האנרגיות"
כיום יותם הוא חייל שמשרת כספורטאי מצטיין, מה שמאפשר לו להמשיך להתאמן ברכיבה על אופניים ארבע־חמש שעות ביום. הוא חבר בסגל האולימפי של ישראל, במסגרת נבחרת ישראל באופני הרים. לאחרונה יצאנו לקמפיין מימון המונים באתר giveback.co.il כדי לאפשר לו להגיע לאולימפיאדת פריז 2024 בכושר אופטימלי.
אנשים שואלים למה צריך קמפיין כשהוא חבר בנבחרת ישראל, ואני עונה שנורא יקר לבנות ספורטאי בינלאומי. הוא חייב לנסוע לתחרויות ולמחנות אימונים בחו"ל, לעבוד עם מאמנים ברמה עולמית, וכל המעטפת המקצועית (עיסויים, פיזיותרפיה, ליווי מנטלי, תזונה מיוחדת ועוד) יקרה מאוד. עד עכשיו ההשקעה הפרטית שלנו היא 100 אלף עד 150 אלף שקל לשנה. הוא היה במשך כשלושה חודשים במצטבר בחו"ל השנה. אנחנו שילמנו הכל – טיסות, מלונות, שהייה. יש לפנינו שלוש שנים של הכנות אולימפיות, שאנחנו מעריכים שבכל אחת מהן הוא יצטרך כ־120 אלף שקל, כלומר, 350 אלף שקל לשלוש שנים. אנחנו יכולים לעמוד בערך בחצי מזה, לכן יצאנו בקמפיין לגיוס 180 אלף שקל.
"אנשים שואלים למה צריך קמפיין כשהוא חבר בנבחרת ישראל, ואני עונה שנורא יקר לבנות ספורטאי בינלאומי. הוא חייב לנסוע לתחרויות ולמחנות אימונים בחו"ל, לעבוד עם מאמנים ברמה עולמית, וכל המעטפת המקצועית יקרה מאוד"
היינו במתח גדול, כי קמפיין כזה פירושו "הכל או כלום". אלמלא גייסנו את הסכום הנקוב, לא היינו מקבלים אף שקל. אבל נתקלנו בארץ ישראל היפה, ואין לי מילים לתאר את ההתרגשות. אנשים, בייחוד מאזור זכרון־יעקב, פרדס־חנה ועמק חפר, התקשרו מיוזמתם והציעו לתרום לפרויקט בכל מיני צורות. התמורות לתורמים היו מגוונות: אני אפיתי עוגות ומטעמים מבית אמי המנוחה, רינה, יבואן של משקפי יוקרה תרם כמה זוגות, מנחת קבוצות תרמה אימון, אל"מ משייטת 13 תרם שיחת סלון על מבצעים עלומים של היחידה ועוד.
כשיצאנו לדרך לא תיארתי לעצמי את עוצמת ההתגייסות. שבוע לפני שהקמפיין הסתיים השגנו את הסכום, ואז העלינו את סכום המטרה ל־230 אלף שקל. ברגע שעברנו את השלב של 'הכל או כלום' המתח ירד. בסופו של דבר גייסנו את הסכום ואנחנו עם הפנים קדימה, לעבר אולימפיאדת פריז. מיום שילדיי נולדו אני אומרת להם 'כוונו לירח', כי רק מי שמכוון לירח יכול להגיע לשם. יותם כבר נגע בכוכבים, אני מאמינה שיגיע גם לירח".
שורה תחתונה: "האמינו בילד שלכם גם אם הממסד חושב אחרת. רק אתם, כהורים, יודעים מה יקדם אותו, גם אם זה כנגד כל הסיכויים".
