אחרי כל ההישגים במהלך הקריירה הארוכה שלה, חנה אזולאי הספרי (63) עדיין מתרגשת מתפקיד בתיאטרון. "אין דבר מרגש יותר מזה, עכו בשבילי זה תחילת הדרך, שם חוויתי את הרגעים המכוננים בחיי וגיליתי את שמחת המשחק. המחזה הראשון שכתבתי, 'בטולות שידוך', שמאוחר יותר הוצג בתיאטרון 'הקאמרי', עלה בעכו בפעם הראשונה. כתבתי אותו בגיל 27, הייתי אחרי לידה ואף אחד לא רצה אותי, אז אמרתי 'טוב, אני אכתוב לעצמי'. בדיוק לפני 40 שנה, בשנת 1983, זכיתי בפסטיבל בתואר השחקנית הטובה ביותר עם ההצגה 'תשמ"ד', ששמוליק בן זוגי כתב וביים. זו הייתה חוויה עצומה לשנינו. כשפנו אליי לשחק ב'דרכון מנגאלי' זה היה הזוי להסכים, כי את יודעת, עכו זה לצעירים, לא משהו שאתה שואף אליו בגילי, בטח לא אחרי כל מה שעשיתי בחיים. לא חשבתי שאחזור לעכו, אבל זו הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה".
על מה ההצגה?
"על ערבי פלסטיני שזכה בהגרלת אזרחות למדינה דמיונית, הדמוקרטיה הטובה בעולם, בתנאי שיבעט בתחת של אמא שלו. כמובן שזה סימבולי וכל כך עכשווי: האם אתה בועט בתחת של אמא שלך, כלומר במולדת? זאת שאלה שהרבה צעירים שואלים את עצמם היום נוכח מה שקורה במדינה. עכו היא המקום להתנסות בדברים חדשים וייחודיים ובכך חשיבותו של הפסטיבל הזה. עלא דקה, שכתב את המחזה, מגדיר אותה כ'סאטירה פתטית', אני חושבת שהיא שילוב של קומדיה וטרגדיה יוונית".
מה צפוי לנו השנה בפסטיבל?
"הפסטיבל, שייפתח ב-1 באוקטובר, חוגג את שנתו ה־44 עם כ־20 מופעי תיאטרון, שמתוכם למעלה מ־14 הצגות מקור וכ־40 אירועי חוצות חינם לקהל הרחב. בין היתר תעלה ההצגה 'שעון חול', קומדיה שחורה של רבקה גור, שבגיל 88 מעלה הצגה ראשונה פרי עטה. תהיה הצגה אורחת בשם 'מתקני עולם' בהשתתפות שחקנים בעלי מוגבלויות ועוד הרבה הפתעות".
איפה עוד אפשר לראות אותך בימים אלה?
"כבר עשר שנים שאני עובדת על הסרט הבא שלי, ואינשאללה שאצליח להרים אותו השנה. הסרט יצולם במרוקו והוא מספר על העלאת יהודי האטלס. בנוסף, אני מעבירה הרצאות על הדרך שעברתי כיוצרת מזרחית. עכשיו הקולנוע המזרחי פורח, אבל זה לא היה ככה בהתחלה, היה קשה מאוד להצליח כיוצרת מזרחית. תרשי לי לטפוח לעצמי על השכם, אני האמא של הקולנוע המרוקאי, כי עם כל הכבוד, הכל התחיל מ'שחור' שיצא ב-1994".
"בערב יום העצמאות הייתי בין מקריאי מגילת העצמאות בהפגנה בקפלן, ודרשתי לקרוא אך ורק את הפסקה שמדברת על שוויון, כי זאת הפעילות שלי: שוויון חברתי לכול"
כיוצרת בעלת אג'נדה חברתית־מזרחית, מה דעתך על התיאוריה של ד"ר אבישי בן חיים על ישראל הראשונה וישראל השנייה?
"האיש הזה לא מעניין אותי, אני חושבת שהוא וכל חבורת מלחכי הפנכה לקחו את המאבק המזרחי המוצדק שאני עובדת בו 30 שנה, ונתנו אותו במתנה לביבי, המשסע והמפלג הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. המאבק המזרחי מעניין אותו כשלג דאשתקד, הוא משתמש בו אך ורק למטרותיו האישיות והפוליטיות, כי מה שווה לנו המאבק המזרחי אם אנחנו לא שולטים בו? זה כואב לי ברמות קשות".
ב־2018 היית ממקימי תנועת "גשר", שהריצה את אורלי לוי־אבקסיס לכנסת. את עדיין פעילה פוליטית?
"אני הולכת להפגנות כמה שאני יכולה. בערב יום העצמאות הייתי בין מקריאי מגילת העצמאות בהפגנה בקפלן, ודרשתי לקרוא אך ורק את הפסקה שמדברת על שוויון, כי זאת הפעילות שלי: שוויון חברתי לכול".
יש מצב שנראה אותך מתמודדת בעצמך לכנסת?
"זה לא בתוכנית בכלל. כמו שהכנסת נראית היום, זה לא מקום להיכנס אליו. חשוב לי קודם כול לעשות את הסרט שלי, אבל מי יודע? אולי יום אחד זה יקרה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"חשבתי שאני לא מעניינת, ואז הבנתי שכל סיפור הוא מעניין, פשוט צריך לדעת איך לספר אותו".
והכי גרועה?
"אמרו לי: 'מה יש לך עם מרוקאים? לא כדאי לך, זה לא מעניין'".
