מי אנחנו? פיטר פלצ'יק ודניאל יולזרי, שניהם בני 32, נשואים זה שמונה שנים. הם הכירו בגיל 17, כאשר יצאו עם בני משפחתם למסעדה וישבו בשולחנות סמוכים. כשהיו בני 20 עברו להתגורר בבית משפחתה הגדול של דניאל, שבו הם גרים עד היום ("רכשנו דירה משלנו, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מתי נעבור אליה"). התאומים שלהם, גולן ורפאל, נולדו אחרי שש שנים של ניסיונות, שכללו גם טיפולי הפריה חוץ־גופית, בתם התינוקת נולדה לאחר היריון ספונטני. כיום, לצד הקריירה הספורטיבית, פלצ'יק הוא גם פרזנטור של אומגה, דלתא, אדידס, פאפאיה, אופטיקל סנטר, אלבר, מור בית השקעות וצרפתי ובניו בע"מ.
יש מדליה!
פיטר: "כשסיימתי את הקרב והבנתי שזכיתי במדליה, פשוט קרסתי על המזרן. הגוף שלי לא הצליח להחזיק את עצמו. הכול התנקז לרגע הזה: כל ההקרבה, העבודה הקשה, הפציעות וכמובן, החוויה הכי קשה: נפילתו של עומר ז"ל, בנו של אורן סמדג'ה, מאמן הנבחרת. בחיבוק עם אורן כל הרגש שלי התפרץ ויצא החוצה", כך מספר פיטר פלצ'יק.
דניאל: "ברגע הזכייה הרגשתי שמחה אדירה – שפיטר עשה את זה וסגר מעגל עם עצמו. ראיתי שהוא מתרגש עד דמעות וזה היה מפתיע מאוד, כי פיטר אף פעם לא מראה חולשה וקושי. זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. הוא בחיים לא בכה לידי באף סיטואציה. לא בחתונה, לא בלידות, לא בכלום. לא האמנתי".
פיטר: "לא ראיתי את עצמי חוזר בלי מדליה. לא נתתי לשאלה הזו בכלל לעלות אצלי בראש. מבחינתי לא הייתה אפשרות אחרת".
דניאל: "לי ולפיטר יש מסורת: לפני כל תחרות גורלית אני שולחת לו בווטסאפ ברכה עם שיר. הפעם בחרתי בשיר Non, Je Ne Regrette Rien (איני מתחרטת על דבר) של אדית פיאף. כתבתי לו שהוא אלוף אירופה, שלישי בעולם, ולא משנה מה תהיה התוצאה, הוא עשה את שלו בצורה הכי מושלמת שיש".
יש כבר מחשבות על אולימפיאדת לוס־אנג'לס?
פיטר: "מוקדם מדי בשבילי לענות".
דניאל: "אבל אמרנו שלא משנה אם הוא יתחרה או לא, עוד ארבע שנים נטוס ללוס־אנג'לס עם הילדים. הוא חייב לי אולימפיאדה".
אשתו ומשפחתו של פיטר פלצ'יק לאחר הזכייה במדליה
(צילום: דנה קופל)
היריון מפתיע ולידה קלילה
דניאל: "באולימפיאדה הקודמת של פיטר, בטוקיו 2021, לא יכולתי להצטרף בגלל הקורונה. הפעם היה לי ברור שאני באה איתו, כשהתוכנית הייתה לקחת איתנו גם את התאומים. רצינו שהם יצפו ברגע ההיסטורי הזה של אבא שלהם".
פיטר: "אפילו הכנו להם חולצות ממותגות עם תמונה שלי!".
דניאל: "כשגילינו שאני בהיריון הופתענו מאוד. לא חשבנו בכלל על האופציה שאצליח להרות באופן טבעי. הרי ניסינו במשך שנים להביא ילד לעולם ללא הצלחה, ובסוף התאומים הגיעו לעולם באמצעות טיפולי הפריה חוץ־גופית. אמרו לנו שמדובר ב'אי־פריון בלתי מוסבר', ושנינו היינו בטוחים שבשביל ילד נוסף נצטרך לעבור שוב טיפולים".
פיטר: "ואז נכנסנו ללחץ היסטרי. הבנו שהלידה אמורה לצאת בדיוק על האולימפיאדה. המשמעות של זה הייתה שהחודשים האחרונים של ההיריון יהיו בתקופה הכי מתוחה שלי, ובנוסף היה סיכוי גבוה שדניאל תלד בלעדיי – שזה הדבר האחרון שיכולתי לדמיין".
דניאל: "כשפיטר טס לאולימפיאדה אני בדיוק נכנסתי לחודש תשיעי, שזה אומר שבאמת יכולתי ללדת בכל רגע. הוא ביקש שאבטיח לעדכן אותו, לא משנה מה, אבל היה לי ברור שלא אעשה את זה אם זה יקרה לפני קרב. למזלנו, בסוף הכול הסתדר הכי טוב שאפשר: התינוקת המתינה, פיטר סיים את המסע בצורה הכי מדהימה וחזר עם מדליית ארד, ולא רק שילדתי כשפיטר לצידי, אלא גם כשהוא בדיוק נכנס לפגרה".
פיטר: "אם באולימפיאדה זכיתי במדליה, אז התינוקת עכשיו היא הגביע. הלידה היתה ממש קלילה, ועכשיו יש לנו גמר בין שני שמות. בקרוב נחליט איזה שם יזכה במדליית הזהב".
בת ראשונה
פיטר: "אחרי שנולדו הבנים, דניאל קצת התחילה להילחץ. היא אמרה: 'אתה תלך איתם לכדורגל, אבל מה יהיה איתי? מי יבוא איתי לשופינג? מי ישב איתי לקפה?'".
דניאל: "אני מגיעה מבית של בנות, יש לי שתי אחיות, והיה לי קשה לחשוב שלי לא יהיה את זה. אז כמובן ששמחתי מאוד. סוף־סוף מישהי שאוכל להלביש בוורוד".
פיטר: "כבר בהיריון הראשון רציתי בת, זה נראה לי רגוע יותר. אז אין מאושר ממני".
הורות לתאומים
דניאל: "אין ספק שזו עבודה לא פשוטה לגדל שני תינוקות, בעיקר כשמדובר בבנים, שעוד יצאו עם האופי של פיטר. שניהם מאוד פעלתנים ותזזיתיים. פיטר מעורב באופן מלא בגידול שלהם, אבל בגלל הקריירה שלו הוא לא תמיד נוכח. למשל, לפני האולימפיאדה הוא יצא למחנה אימונים בטוקיו וכמעט חודש לא היה בבית. לפחות לא הכול נופל עליי, כי אנחנו חיים בסוג של קומונה. בנוסף להורים שלי, בבית גרה גם אחותי הקטנה, ובשנה האחרונה – גם אחותי הגדולה עם בעלה ושני הילדים, כי הם ממתינים לעבור לדירה חדשה. כולם עוזרים לי וגם אמא של פיטר מגיעה לעזור".
פיטר: "המדליה היא בפירוש לא רק שלי. היא גם של כל בני המשפחה. לא הייתי יכול לזכות בה בלי העזרה המדהימה שלהם".
פיטר: "אני כבר רואה שלתאומים יש פוטנציאל גבוה מאוד בג'ודו. רפאל יותר קופצני ופעיל וגולן יותר עובד עם הכוח. רפאל הוא פנתר וגולן הוא גורילה"
דניאל: "את מדברת איתי עכשיו כשאני עם רגל שבורה. לפני חודש וחצי נפלתי במדרגות ושברתי את הרגל בשני מקומות. הוחלט לאשפז אותי למשך שבוע, כדי לוודא שהנפילה לא פגעה בהיריון. באותו ערב פיטר היה אמור לטוס למחנה אימונים. ואני אומרת לך, בשנייה הראשונה שנפלתי לא הרגשתי שום כאב. רק פחד! חשבתי: 'איך נפלתי בדיוק ביום שפיטר אמור לטוס? מה יהיה עם התאומים?'. אבל כל המשפחה מיד התגייסה ולכן יכולתי להגיד לפיטר בלב שלם: 'תטוס'.
"אחרי שפיטר חזר, בגלל שעדיין הייתי עם גבס, הוא קם כל לילה לתאומים במקומי. עכשיו, היה מדובר בשבועיים לפני האולימפיאדה. בכל בוקר הוא היה יוצא לאימונים והיה חשוב מאוד שהוא יישן כמו שצריך. כשההורים שלי שמעו את זה, הם מיד הודיעו לנו שהם מתחלפים איתנו בחדרים ועוברים לקומה שלנו, כדי שהם יטפלו בתאומים בלילה. זה היה מרגש ברמות. בלילה הראשון קלטנו פתאום שאנחנו יכולים לראות טלוויזיה ולנהל שיחות נפש לפני השינה, כמו שהיינו עושים פעם".
פיטר: "היא חשבה: למה לא שברתי רגל קודם?".
האישה שמאחוריו (או מלפניו)
דניאל: "אחרי הזכייה של פיטר במדליה, קיבלתי עשרות תגובות וברכות - חלק מאנשים שאני אפילו לא מכירה. התגובות היו מדהימות, אבל הרבה מהם השתמשו במשפט: 'מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה'. למרות שידעתי שהכוונה שלהם טובה, הרגשתי שמשהו במשפט הזה מקטין נשים. בלילה אחרי הזכייה לא הצלחתי להירדם, כתבתי על זה פוסט ספונטני והעליתי אותו ל'מאמאצחיק'. כשהתעוררתי בבוקר, ראיתי שהפוסט קיבל 55 אלף לייקים ו־5,000 תגובות. ממש לא ציפיתי לזה, אבל התברר שהמון נשים התחברו לטקסט".
שיתפת בו שפעם באמת הרגשת קצת מאחור.
"נכון. פיטר הוא ללא ספק אדם שנותן המון השראה, אבל זה גם תמיד גרם לי להשוות את עצמי אליו, ולשאול את עצמי אם אני מסופקת מקצועית כמוהו. עד לפני חמש שנים ניהלתי עסק לאיפור וסירוק כלות, ולמרות שהעסק הצליח, הרגשתי חוסר סיפוק. ואז פרצה הקורונה והרגשתי עוד יותר רע מבחינה נפשית. פיטר זיהה שעובר עליי משהו. אחרי שאמרתי לו שאני מרגישה תקועה, הוא שאל מה כן בא לי לעשות. כי מבחינת פיטר הכול אפשרי. הכול בר ביצוע. התחלתי לחשוב מה אני באמת רוצה. אבא שלי היה קצין בכיר במשטרה ונזכרתי שבילדות תמיד חלמתי גם להתגייס למשטרה. אבל אמרתי לפיטר שאני חושבת שזה כבר מאוחר מדי".
דניאל: "פיטר אף פעם לא מראה חולשה וקושי. רגע הזכייה היה הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. לא האמנתי"
פיטר: "בעיניי אין דבר כזה 'מאוחר'. אני מאוד משימתי. בעיניי מה שחשוב זה רק להבין מה המטרה. ואם זה משהו שבאמת רוצים, הדרך להגשמה הרבה יותר קלה".
דניאל: "בזכות העידוד והתמיכה של פיטר, בגיל 28 הגשתי מועמדות למשטרה בתחום החקירות, והתקבלתי. במקביל נרשמתי ללימודי משפטים וכרגע אני מסיימת שנה שלישית. היום אני בהחלט יכולה להגיד שאני גאה בעצמי, שלמה במקום שאני נמצאת בו ומרגישה מסופקת. חשוב לי להדגיש שאני מאוד גאה בפיטר, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי בתור 'האישה שמאחוריו', בדיוק כמו שאני לא רואה את עצמי 'האישה שמלפניו'. אני האישה שלצידו".
פיטר: "ואם כבר, אז אני הגבר שמאחוריה".
אנטישמיות
פיטר: "גם אחרי 7 באוקטובר, לא הרגשתי שאני נתקל יותר מדי באנטישמיות ובשנאת ישראל. יש בג'ודו נבחרת של פליטים שכוללת גם ספורטאים מאיראן ומסוריה, והמאמן שלהם הוא איראני וחבר טוב שלי. כשנפגשנו עכשיו באולימפיאדה הוא נתן לי כזה חיבוק חזק. הוא אמר לי שהוא תמיד נותן אותי כדוגמה למצוינות".
דניאל: "עדיין, בעקבות המלחמה הייתי מאוד חרדה לפיטר, בעיקר אחרי שהוא נבחר להיות נושא דגל ישראל בטקס הפתיחה. רק התפללתי שהוא יחזור לארץ בריא ושלם".
פיטר: "בדיוק שבוע קודם היה ניסיון התנקשות בדונלד טראמפ. דניאל אמרה: 'אם על דונלד טראמפ לא הצליחו לשמור, אז על פיטר פלצ'יק יצליחו?'".
אורן סמדג'ה
פיטר: "חלק לא מבוטל מהקריירה שלי אני חייב לאורן. הוא ראה את הפוטנציאל שלי לפני כולם. גם אחרי שנפצעתי בגיל 20 וחשבתי לפרוש, הוא זה שקרא לי לחזור לנבחרת. הוא אמר לי שאני עשוי מחומר של אלופים ושאני יכול להביא מדליה אולימפית".
היית איתו כשהוא ואשתו קיבלו את הבשורה שעומר, בנם בן ה־25, רס"ל במילואים, נפל בעזה.
"כן. זה קרה בערב שבו חגגנו לאורן יום הולדת 54. היינו במסעדה בנתניה יחד עם אשתו ליאת וכל החברים שלהם. במהלך אותו ערב ישבתי שעה שלמה עם ליאת, רק אני והיא. בהתחלה סיפרתי לה על המסע הלא פשוט שאני עובר, על הקשיים, ואז היא אמרה: 'אתה מספר לי כמה קשה? הבן שלי בעזה'. פתאום קיבלתי לפרצוף סטירה של פרופורציות. חשבתי, מה אני מבלבל את המוח? מיד עברנו לדבר על עומר ועל הפעילות שלו. הוקסמתי מאיך שליאת דיברה עליו, כמה גאווה וכמה אור יצאו ממנה. במקביל אפשר היה לראות את הדאגה והחרדה העצומה שלה.
"ואז, כשהערב עמד להיגמר, ליאת קיבלה שיחת טלפון. לא אשכח לעולם את הבעת הפנים שלה. היא אמרה: 'אורן, חייבים לחזור הביתה מיד. מחכים לנו מהצבא'. היא אמרה את זה בטון שלא שמעתי בחיים. ליאת עצמה היא קצינת נפגעים. כשהתקשרו אליה, היא ידעה בדיוק מה זה אומר. עדיין, בנסיעה חזרה הביתה קיוויתי שאני טועה, שאולי התקשרו אליה רק כדי לעדכן שהוא פצוע. אבל שעה אחרי זה התקשרו אליי ואמרו שהרע מכול אכן קרה. הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לרגליים".
דניאל: "בגלל ההיריון לא הייתי במסיבה הזו, וכשפיטר חזר הביתה כבר ישנתי. שמעתי על זה רק למחרת בבוקר. אני קצת מתבאסת שלא הייתי איתם בחגיגה, ברגעים האחרונים שבהם הם עוד היו מאושרים".
פיטר: "אחרי שעומר נפל, אורן לקח את הזמן לעצמו, אבל כשהוא הודיע שהוא יטוס איתנו, אני לא חושב שמישהו בנבחרת הופתע. אנחנו מכירים את החוסן המנטלי של אורן ואנחנו גם מכירים את המשפחה שלו, משפחה של לוחמים כולם".
דניאל: "אורן אמנם נסע לאולימפיאדה, אבל מי שנשארו לבדם, ברגעים הכי קשים וכואבים, הם אשתו ליאת, בנם רום ובתם רותם. היכולת להגיד לאורן: 'תטוס, אנחנו יודעים כמה זה חשוב לך ולספורטאים לסיים את הדרך למרות הכול', מעידה על הגדולה של המשפחה הזאת".
רומנטיקה
דניאל: "כשהכרתי את פיטר בגיל 17, חשבתי שהוא הכי חתיך בעולם. אהבתי אותו כל כך. התעלפתי עליו. אבל את רוצה לשמוע משהו? היום אני עוד יותר אוהבת אותו וחושבת שהוא הרבה יותר חתיך. כל יום שעובר, האהבה והמשיכה שלי אליו מתגברות".
פיטר: "אני מרגיש בדיוק אותו דבר. אני ודניאל הכרנו כשהיינו ילדים, וככל שמתבגרים אנשים משתנים. לפעמים זה גורם לאנשים להתרחק, אבל אצלנו קרה ההפך: ההתפתחות שלנו רק גרמה לנו לאהוב יותר".
פיטר: "נכנסנו ללחץ היסטרי. הבנו שהלידה אמורה לצאת בדיוק על האולימפיאדה. היה סיכוי גבוה שדניאל תלד בלעדיי – שזה הדבר האחרון שיכולתי לדמיין"
אחרי 15 שנה ביחד, יש בכלל עוד מקום לרומנטיקה? יש זמן לזה?
פיטר: "גם בתקופות הכי עמוסות שלנו, אנחנו תמיד משתדלים לפחות אחת לשבוע לצאת מהבית ולעשות משהו בלי הילדים. אפילו אם זה סתם סיבוב הליכה בים".
דניאל: "אנחנו מאוד נהנים לדבר ולשתף. אין לי שום עניין שפיטר יקנה לי יהלומים וגם אם הוא ישכח לקנות לי מתנת יום הולדת, לא אעשה מזה עניין".
פיטר: "אבל אף פעם לא שכחתי".
פיתויים
דניאל: "הכרנו הרבה לפני שפיטר התפרסם. מאז הפרסום פיטר מקבל הרבה תשומת לב מנשים. הן כותבות לו, מתחילות איתו פנים מול פנים. אבל אני לא טיפוס קנאי, ואם כבר זה רק מחמיא לי. הן יכולות לכתוב לו ולהתחיל איתו עד מחר - אני יודעת שאני בת הזוג שלו".
פיטר: "דניאל יודעת שזה לא מסנוור אותי בכלל. היא יפהפייה ומצליחה, ואני בטוח שבין כל השוטרים והסטודנטים שהיא נמצאת איתם יש גם כאלה שמתחילים איתה. אבל אני לא דואג וסומך עליה לחלוטין, כי יש בינינו חברות ואהבה ענקית".
דור ההמשך
פיטר: "התאומים רק בני שנה וארבעה חודשים, אבל אני כבר רואה שלשניהם יש פוטנציאל גדול מאוד בג'ודו".
דניאל: "פיטר, תיזהר במילותיך".
פיטר (מחייך): "אנחנו פשוט לא אוהבים לקטלג. ובכל זאת: אני רואה איך לכל אחד מהם תהיה אסטרטגיה שונה לניצחון. רפאל יותר קופצני ופעיל וגולן יותר כוחני ועובד עם הכוח. רפאל הוא פנתר וגולן הוא גורילה".
דניאל: "פחות מעניין אותי אם הם יהיו ספורטאים אולימפיים. חשובים לי הערכים שספורט מקדם, כמו מסוגלות, התמדה וכבוד לזולת. וזה מעל הכול מה שהייתי רוצה: שיהיו טובים כמו אבא שלהם".
