חודש אחרי שיצאה עם משפחתה למסע ארוך במזרח הרחוק, התייצבה שיר שרז אצל צורף בג'איפור, בירת מדינת רג'סטאן שבהודו. היא הורידה את טבעת הנישואים שהייתה על הקמיצה שלה במשך 11 שנה, וביקשה שיכין ממנה טבעת מעוצבת. היא שלפה שלוש אבנים יפות, איזמרגד ושתי אבני רובי ורודות שקנתה בשוק המקומי, וביקשה שישבץ לה בטבעת. כשהגיעה לאסוף את הטבעת כעבור כמה ימים וענדה אותה על אחת האצבעות מחדש, כבר לא הייתה שום דרך לדעת שזו הייתה פעם טבעת נישואים.
זה לא קרה כי שרז רצתה לחדש את הטבעת הוותיקה. גם לא גחמה של רגע אחרי ריב סוער שפרץ בתוך אינטימיות משפחתית חונקת מדי, כזו שנוצרת כשמטיילים עם בן הזוג והבנות המשותפות. אז מה גרם להחלטה המשמעותית להוריד את טבעת הנישואים בתוך טיול משפחתי שחלמו עליו והגו אותו במשך חודשים, כזה שנועד לייצר זמן משפחתי קסום ומאחד, זיכרון מתוק להתרפק עליו עוד שנים?
כדי להבין צריך לחזור ל־2019, אז החלו שיר ובעלה לתכנן את המסע הגדול. "כבר היה לנו ניסיון בטיולים משפחתיים. לפני ארבע שנים נסענו כל המשפחה לטיול של 40 יום בתאילנד", היא מספרת. "בטיסה חזרה היה אובר בוקינג, ושאלו מי מוכן לדחות את הטיסה. הסכמנו, וקיבלנו מתנה: ארבעה כרטיסי טיסה לכל מקום בעולם שאפשר לממש תוך שנה. השתמשנו בהם לטיול נוסף של שלושה חודשים לקמבודיה, לאוס ותאילנד. כשחזרנו משם, הבנו שאנחנו רוצים לנסוע שוב, לשנה לפחות. התחלנו לארגן את הנסיעה שכרוכה בלא מעט סידורים ובירוקרטיות. שנינו עצמאיים, אז המשמעות הייתה לארגן את העסקים כך שימשיכו לפעול גם כשאנחנו רחוקים. תאריך היעד ליציאה לטיול היה ספטמבר 2019".
אבל עוד הכנה דרמטית קרתה במהלך אותה שנה ממש. בשונה מההכנות לטיול היא הייתה סמויה מהעין והתרחשה בתוך הקרביים של שרז עצמה. זה היה רצון שהתבשל ואז בעבע - להיפרד. "לקח לי שנה", היא נזכרת. "זו לא פעם ראשונה שהמחשבה עברה לי בראש, אבל הפעם זה היה משמעותי יותר. הסתובבתי עם זה, אוכלת את עצמי. זה וואחד דבר להחליט לפרק את המשפחה ועוד כשאנחנו עמוק בתוך תכנוני הנסיעה הגדולה".
בן זוגך ידע שזה עובר לך בראש?
"סיפרתי לו. הלכנו גם למטפלת הזוגית שלנו לכמה מפגשים. ממש אכלתי לעצמי את הראש אם כן או לא, עד שבוקר אחד ידעתי שזהו, אני רוצה להיפרד. ביולי הודעתי לו שאנחנו לא נשארים ביחד כשבספטמבר אנחנו אמורים לטוס לטיול הגדול. כל הקצוות כבר היו סגורים".
"במשך שבועיים התלבטנו מה עושים. הבנו שזו ההזדמנות האחרונה של שנינו לטוס שנה בעולם. הרי לא אפשרי אחרי פרידה והסדרי ראייה לטוס לבד עם הילדים לשנה כשההורה השני רחוק מהם"
וואו. מה עשיתם?
"זה בדיוק מה ששאלנו את עצמנו. הילדות ציפו לטיול בהתרגשות. בבתי הספר שלהן ידעו שהן ייעדרו. הייתה מישהי שכבר שכרה מאיתנו את הבית. במשך שבועיים התלבטנו מה עושים: יוצאים לטיול או נפרדים לשני בתים? אחרי ההלם ישבנו ודיברנו ואמרנו שזו ההזדמנות האחרונה של שנינו לטוס שנה בעולם. הרי לא אפשרי אחרי פרידה והסדרי ראייה לטוס לבד עם הילדים לשנה כשההורה השני רחוק מהם. גם לטוס לבד לתקופה כזו זה לא משהו שבא בחשבון. הבנו שטיול משותף עם הילדות זו הזדמנות לזמן משפחתי משותף אחרון. זו גם דרך שבה הן יוכלו לעכל את הפרידה בצורה הדרגתית ורכה. רצינו לחקור איך הפרידה נראית עבורנו, למצוא את הדרך שהכי מתאימה לנו ולא איך שאומרים לנו שככה זה אמור להיראות".
זו חתיכת החלטה לדעת שתחיי בצמוד לפרוד שלך במשך שנה, ועוד בלי הסחות של היומיום, כשאת בעצם לא רוצה אותו בחייך.
"הבנתי שיש פה אפשרות ייחודית לקחת את הזמן ולעכל את הפרידה, לעשות תהליך של אבל ולעטוף את הילדות שלנו בתוך התהליך שגם הן יעברו".
5 צפייה בגלריה
שיר והבנות בטיול. "סיפרנו להן על הפרידה רק חודשיים אחרי שיצאנו לדרך"
(צילום: אלבום פרטי)
"בדרמסאלה היו ימים קשים מאוד"
שרז (39), ממושב מטע בהרי ירושלים, היא פסיכולוגית בהכשרתה שעברה לעולם הרוחני. היא מלמדת בקבוצות את גישת "האי שניות", המבוססת על כתבים הודיים עתיקים. נוסף לכך, היא בעלת עסק לחתונות אלטרנטיביות בשם "חתונה שונה".
היא גדלה בין בסיסי צבא ודירות ברחבי הארץ כבת לאב שהיה טייס בחיל האוויר ולאם שהייתה מורה בחינוך מיוחד ומדריכת מורות. "המעברים בילדות לימדו אותי ששינויים קורים כל הזמן. זה משהו שפיתח את היכולות הבינאישיות שלי, להתחבר בקלות, אבל גם גרם לתחושה שאין מקום שאני ממש יכולה לקרוא לו בית".
"ההורים שלי ניסו להניא אותי מהנסיעה. לא הבינו למה אני צריכה את זה. החלטתם להיפרד? אז תיפרדו. אני בטוחה שהפכנו לשיחת היום במקומות שגרנו בהם לתקופה"
את בן זוגה הכירה כשהיו שניהם סטודנטים. "לאחר שנה של זוגיות החלטנו להתחתן. לא נרשמנו ברבנות, אבל היה לנו טקס יהודי ממש. חיתן אותנו רב אורתודקסי כי המשפחה של בן זוגי דתית. התחתנו על הדשא בקיבוץ בים המלח. האורחים הביאו את האוכל ונשארו איתנו לכל סוף השבוע. זה היה אירוע כיפי". שלוש בנותיהם - תמרה (11), סופי (10) וקשת (5) - נולדו בלידה טבעית בבריכה בסלון הבית. "בתוך היופי של חיים זוגיים עם שלוש בנות היה גם עומס. לקח לי זמן להבין שהתרחקתי מעצמי, מהצרכים והרצונות שלי. היה לי כאב, והייתי עסוקה בחיי היומיום מכדי לשים לב אליו".
הטיול המשפחתי יצא כמתוכנן. "טסנו ב־22 בספטמבר 2019. סיפרנו על הפרידה רק לאנשים הקרובים. ההורים שלי, שידעו, ניסו להניא אותי מהנסיעה הזו. לא הבינו למה אני צריכה את זה. מה הפואנטה. החלטתם להיפרד? אז תיפרדו. אנשים אחרים לא הבינו את הרעיון. כאילו אם אתם מסוגלים לטוס לשנה ביחד, אז אתם כבר יכולים להישאר ביחד. אני בטוחה שגם במקומות שגרנו בהם לתקופה שם, כמו גואה או קופנגן, שאתה כבר מכיר חברים, הפכנו לשיחת היום".
היעד הראשון היה דרמסאלה, צפון הודו. "נחתנו לגשם ולקור אימים. זה שיקף את התמונה הנפשית־משפחתית שלנו. היו ימים קשים מאוד. היו חיכוכים של מה לעשות ואיך. זה נבע מכך שהכאב טרי וחשוף. אמרתי לעצמי, 'מה עשית? השתגעת?'. זה לעבור את כל התהליך של התמודדות עם הפרידה רחוק ממעגלי תמיכה של משפחה וחברים, במקום לא ידוע ובחוסר ודאות ולדאוג לשלוש בנות. זה הציף הרבה יותר מורכבות".
כמה זמן זה היה יותר קשה מטוב?
"החודש הראשון היה קשה מאוד. זו הייתה תחילת העיכול של מה שקרה, ובהתחלה ישנו כולנו בחדר אחד והפרוד שלי ואני חלקנו את אותה המיטה. עוד לא הייתה נפרדות. אבל אז פתאום התחלנו לצבור חוויות נחמדות. הדלאי לאמה בדיוק הגיע לשם, וקמנו כולנו בשש בבוקר כדי להגיע למנזר ולשמוע שיעור שהוא העביר על הסבל. גם פגשנו במקרה משפחה ישראלית שאנחנו מכירים, טיילנו איתם וחגגנו יחד את ראש השנה. התחלתי לראות את היופי והטוב ואת המטרה הראשונית, למצוא דרך שבה הפרוד שלי ואני נצליח ליצור קשר חברי ותומך".
"לא קל להיות בקרבה כזו של 24/7 כשאנחנו כבר פרודים. זה העלה את הכאב, ואפילו עלו מחשבות לקצר את הטיול. החלטנו שהפתרון הוא להתחיל לייצר הפרדה בינינו. חילקנו את הימים, וכל אחד מאיתנו בילה עם הילדות לבד"
אחרי חודש הם עברו למדינת רג'סטאן, בצפון מערב הודו, שם הציע לה בן זוגה נישואים 12 שנה קודם. "ב־2007 נסעתי לשם עם חברות, ובן זוגי טס אחריי להציע לי נישואים בהפתעה. הוא לא ידע באיזו עיר בדיוק אני נמצאת. הוא יצא לרחוב עם תמונה שלי ושאל עוברים ושבים אם ראו אותי, כשפתאום נפגשנו ברחוב באקראי. זה היה מרגש. אחרי הצעת הנישואים הוא נשאר וטיילנו יחד". עכשיו הם לקחו את הבנות לאותן ערים עתיקות שבהן טיילו אז כזוג. "אמרנו להן: 'אתן יודעות, פה חלמנו עליכן ועל המשפחה שתהיה לנו'".
זה עצוב נורא.
"זה היה עצוב נורא ודיברנו על זה שזה עצוב. אבל כבר הייתה הבנה שגם אם אנחנו כבר לא זוג, לעד נהיה משפחה. במקום הזה גם בחרתי לעצב לי טבעת חדשה מטבעת הנישואים. כשיצאתי מהצורף עם הטבעת התחלתי לבכות".
"באיים המלדיביים הלכנו ברחוב חבוקים"
לבנות הם סיפרו על הפרידה רק חודשיים מתחילת הטיול, אחרי שנחתו בפאטנם בגואה ושכרו שם בית בכוונה להישאר כמה חודשים. "היינו צריכים עוד זמן לעכל. רצינו לספר רק כשאנחנו בנקודה נינוחה בתוכנו עם הפרידה ובשלב בנסיעה שבו אנחנו לא כל הזמן זזים בדרכים אלא משתקעים במקום. רצינו שיהיה מקום יציב לעכל בו את החוויה הרגשית, לא להודיע ואז יאללה, אורזים, הולכים", מסבירה שרז.
איך הילדות הגיבו?
"הן היו בהלם ושאלו למה ואם זה סופי. אמרנו להן שהמסע המשותף שלנו הסתיים ושאפילו אנחנו עדיין משפחה, כל אחד הולך למסע האישי שלו לבד. לא יכולנו להגיד שאנחנו לא אוהבים כי זו לא אמת. יש בינינו אהבה אבל אנחנו כבר לא רוצים להיות זוג".
איך הייתה חוויית הטיול שלכם בנקודה הזו?
"לא קל להיות בקרבה כזו של 24/7 כשאנחנו כבר פרודים. זה העלה את הכאב, ואפילו עלו מחשבות לקצר את הטיול. החלטנו שהפתרון הוא להתחיל לייצר הפרדה בינינו. חילקנו את הימים, וכל אחד מאיתנו בילה עם הילדות לבד בשעות שהן לא היו בבית הספר הבינלאומי שאליו הן הלכו. למרות הפירוד עדיין הקפדנו לחגוג יום הולדת משפחתי לבנות. עשינו מדורה ביער או יום בבריכה על צלע הר. היה מושלם. לקח לנו זמן להפריד לגמרי את סידורי הלינה".
מה החלטתם בנוגע לקשרים עם אחרים בטיול?
"היה ברור שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל לא בתוך הבית, והבנות כרגע לא נחשפות לחבר החדש או לחברה החדשה. זה היה קצת קשה. זו גם קנאה אבל גם עוד משהו לעבד בפרידה שלנו. הפרוד שלי אפילו סוג של שידך לי גבר. הוא סיפר לי יום אחד שפגש איפה שהיינו אז, בגואה, גבר ישראלי חמוד שאני ממש אוהב. הוא מכיר את הטעם שלי. יצא לי להיתקל באותו אדם, אזרתי אומץ ואמרתי לו, 'אומרים שיהיה לנו נחמד ביחד'. הוא היה רווק, והיחסים נמשכו שבועיים, עד שעזבנו. זה היה הכי בקטנה".
היעד הבא היה האיים המלדיביים. "הגענו לעשרה ימים של יופי אינסופי. שם חזרנו להיות כל הזמן ביחד. אם זה הרגיש לנו מתאים, יכולנו פתאום ללכת ברחוב ולהחזיק ידיים או אפילו ללכת חבוקים".
"בהתחלה שהינו בבית אחד בשני חדרי שינה נפרדים. אחרי חודש וחצי העמקנו את הפיצול לשני בתים בשיטת ה'נסטינג'. בבית הגדול שהו הבנות, וכל יום מישהו מאיתנו היה שם איתן"
בקופנגן, תאילנד, היעד הבא שבו שהו חמישה וחצי חודשים, הם כבר התפצלו בסידורי השינה. "בהתחלה שהינו בבית אחד בשני חדרי שינה נפרדים. אחרי חודש וחצי העמקנו את הפיצול לשני בתים בשיטת ה'נסטינג'. בבית הגדול שהו הבנות, וכל יום מישהו מאיתנו היה שם איתן. ההורה השני ישן בבית הקטן והפשוט יותר. נכון שזה קצת מטרטר, אבל זה הרגיש שטובת הבנות יותר גדולה פה".
איפה הקורונה תפסה אתכם?
"במרץ היינו בתאילנד, ואז היה שבוע של סטרס שלא ידענו אם להישאר או לחזור לארץ. קיבלנו החלטה להישאר, שהתבררה כהחלטה טובה. ישראל הייתה בטרפת, ובתאילנד סגרו את הגבולות, מה שגרם לקופנגן להיות אי ירוק בלי קורונה. היה חודש של סגר מעשר בלילה עד ארבע בבוקר שהשפיע בעיקר על המסעדות והברים, אבל היה אפשר ללכת לחופים בחופשיות ולפגוש חברים, כך שהתחושה הייתה נורמלית. בסוף אפריל היא נפתחה לגמרי, והכל חזר לעצמו".
"עשינו משהו יוצא דופן"
הם חזרו לארץ אחרי 11 חודשים וארבעה ימים, לבית אחד עמוס בארגזים. "במשך עשרה ימים הפרוד שלי גר אצלנו, עד שמצא בית. זו הייתה מחווה של נדיבות. המסע עזר לנו לעכל את הפרידה, וכשהוא נגמר כבר הייתה המחשבה של 'די, הגיע הזמן להתחיל את החיים לבד'. אני יודעת שעשינו פה משהו יוצא דופן. אנשים לא נוסעים לטייל שנה בעולם כדי להיפרד, אבל ההחלטה הדרמטית של לקום וללכת לא התאימה פה. אני שמחה על המסע הזה. הטיול מימש את ייעודו".
בימים אלה יוצא לאור ספר הילדים "מלון בקופסה" שכתבה שרז (עוד לפני שידעה שתיפרד מבן זוגה) יחד עם חברתה, רעות פילד, גננת אנתרופוסופית - שחוותה אז פרידה וביקשה משרז לכתוב איתה ספר שמיועד לילדים שהוריהם נפרדו. לספר מצורפת חוברת המנחה את ההורים איך לעזור לילדים להבין את המצב החדש ולעכל אותו.
כשחזרו, החליטה שרז ללוות נשים שנמצאות בשלבים שונים בפרידה מבני זוגם, בדרך שלה. היא מקבלת מטופלות בסלון עם תה צמחים שקטפה מהגינה ועוגיות מנחמות, ואם חשיפה של חומרי חייה נדרשת, היא לא מהססת לדבר עליהם. היא פתחה קבוצת פייסבוק בשם "מתרגשות - קבוצה לנשים שמתמודדות עם גירושין ופרידה", וגם קורס, "'המדריך למתגרשת', שהוא יותר פרקטי וקצת פחות טיפולי. אנחנו מדברות שם על הנושאים העיקריים שכל אדם שיוצא לדרך הזו חייב לדעת. הכל מציף ומבלבל בנקודה הזו. הייתי שמחה אם מישהו היה משרטט לי את אבני הדרך לפני שיצאתי ללא נודע.
מהם הדברים שצריך לתת עליהם את הדעת לפני הפרידה?
"חשוב לבנות מעגלי תמיכה, להכיר בפרידה כאבל ולעבור את כל השלבים עד שבשלים לצאת לדרך חדשה. כשעוברים מהר מאוד לתפקוד קונקרטי, זה מייצר מועקות שבבוא היום נצטרך לפגוש כך או אחרת. עוד נושא חשוב הוא איך לכתוב הסכם. זה גם אומר להיערך כלכלית ולקבל תמונת מצב בהירה של המצב הפיננסי שלכם. עוד המלצה היא לעגן בסעיף שבכל אי־הסכמה הולכים לגורם שלישי. הדבר האחרון הוא שכדאי להחליט על נקודות בחינה מחודשת מראש, למשל בכל הנוגע לילדים. הרי ילדים גדלים, וסידורים שהוסכמו בעניינם בזמן מסוים, טיבם להשתנות".
מה היית אומרת היום לנשים שרק יוצאות לדרך של פרידה?
"שיֵדעו שזו הזדמנות מטורפת לצמיחה, גם כלכלית. נולדת לך פה יכולת לגלות מי את מחוץ לקונספט של בעל, בית וילדים. ממש לברוא את עצמך מחדש".
