ממחקר שהתפרסם בכתב העת International Journal of Consumer Studies ונערך בקרב 43 בוגרים, שהתבקשו לצלם כל מה שאכלו במשך שבוע, עולה כי הצורך לצלם את המזון גרם למשתתפי המחקר לעצור לפני שהם אוכלים. עצם העצירה הובילה להפחתה בכמות הנשנושים והחטיפים ודרבן אותם לבחור אלטרנטיבות בריאות יותר.
מחקרים נוספים שנערכו מראים שיש פער של 70% לפחות בין מה שאנחנו אוכלים באמת ובין מה שאנחנו מספרים לעצמנו (ואולי גם לדיאטן/ית). הכלי הוותיק של דיאטניות - לרשום כל מה שאוכלים - נעשה רלוונטי פחות בעידן הסלולר. מאז שהנייד נכנס לחיינו יש המון סיבות טובות לצלם את האוכל. הנה הן:
1. הצילום הוא כמו מראה מול הצלחת. זה מכריח אותנו לראות מה אנחנו אוכלים באמת.
2. התנועה של הכנסת מזון לפה אינה דורשת חשיבה. היא ספונטנית (תחשבו כמה מהר תינוקות לומדים להכניס בקבוק לפה) והישרדותית. לכן, בהמון מקרים אנחנו פשוט אוכלים, בלי לחשוב. הצורך להרים את הנייד קוטע את התנועה האוטומטית הזו ומכריח אותנו להעביר את ההחלטה למוח הקדמי, החושב - שיהרהר "האם אני באמת רוצה לאכול את זה עכשיו?".
3. בזכות העצירה של ההרגל הספונטני, הצילום מסייע ביצירת הרגלים חדשים - משימה בהחלט מאתגרת.
4. צילום מזון קל יותר מהכנת רשימות של כל הארוחות.
5. אפשר להראות לדיאטן/ית את גלריית התמונות הקולינריות שלכם והם יוכלו לתקן ולדייק.
6. כשעורכים רשימות של המזון היומי, רובנו נעדיף להעלות את המילים על הכתב בתום הארוחה. הצילום מאלץ אותנו לצלם לפני האוכל, וכאמור, מדובר בהשהיה חיובית.
7. אי־אפשר לרמות. לטבע האנושי יש נטייה לעגל פינות ולמחוק מהתודעה דברים שאכלנו. הצילום מכריח אותנו לראות את האמת.
8. כשאנחנו מביטים בגלריית התמונות, אנו בוחנים את בחירות המזון שעשינו ומסיקים מסקנות.
9. הצילום עוזר לייצר הרגל של אכילה מודעת בניגוד לאכילה מתוך היסח הדעת. מחקרים מראים שאכילה מודעת מהווה בסיס לאורח חיים בריא ולירידה במשקל ושמירה עליו ביתר קלות.
10. רמת התסכול פוחתת. אם אנחנו לא מצליחים לרזות, הצילומים יכולים להסביר את הסיבות לכך. פחות תסכול פירושו פחות הליכה למקרר.
אבל יש גם חיסרון אחד בולט לצילום: בתמונות קשה לראות את הכמויות האמיתיות שעל הצלחת כמו גם את כמויות השמן והרוטב.
