"אף אחד לא נתן לי שום מתנה במדינת ישראל. אני ילדה עולה. בגיל שש עליתי עם אימי לבדנו מרוסיה. ידעתי חרפת רעב, אני מדברת על ימים ללא אוכל, על סיטואציה שבה אכלתי יום שלם שקית במבה אחת בשקל, כי זה כל מה שאימי יכלה לקנות לי, כאשר היא לא אוכלת בכלל". כך בווידוי מכמיר לב, מגלה לי את ליבה סטלה ויינשטיין (33), אישה יפהפייה, יזמית ואשת עסקים.
בשגרה, סטלה - חברת מועצת העיר אשדוד, מנכ"לית ובעלים רשת חדרי הכושר "לזוז". בעברה הלא רחוק הייתה מזוהה עם ׳ישראל ביתנו׳. העוצמות של ויינשטיין ייחודיות, ללא ספק. חכמה, רהוטה, עוצמתית בכל קנה מידה. אימא לשלושה ילדים: עידו (6), אדל ורפאל (4.5), ונשואה באושר לאנטולי.
"אנחנו גם שותפים לעסק המשפחתי "לזוז", רשת חדרי הכושר שלנו, שמונה היום 5 סניפים. כחברת מועצת העיר, אני ממונה על תיק הקליטה וכן על תיק הפיקוח על המסגרות הפרטיות, מגיל לידה ועד גיל שלוש".
ויינשטיין, שגדלה והתחנכה בעיר חולון, תלמידה מצטיינת, החלה דרכה ההתנדבותית בגיל 15: "במסגרת לימודיי בתיכון מופ"ת, חנכתי ילדים ממשפחות מצוקה בעיר". המרחק בין פעילותה החברתית לבין מעורבות פוליטית היה קצר, הנערה האמביציוזית סיימה צבא כשהיא משלימה תואר ראשון תוך כדי תנועה, או אז היא ניגשת למבחנים בחברת כח אדם "עשיתי מבחן פשוט, חיפשו פקידה בעלת תואר ראשון למשרד ממשלתי, ומסתבר שאני שברתי שיא וקיבלתי את הציון הכי גבוה. התוצאה התגלגלה לידיי אביגדור ליברמן והוא אמר: ״אני רוצה אותה ללשכתי". כך קורה שבגיל 22 החלה ויינשטיין, לעבוד כמנהלת משרדו של אביגדור ליברמן, שר החוץ דאז.
הצעירה המבטיחה עובדת שנתיים אצל ליברמן, ומשם פונה להתמחות במשרד רואי חשבון ליאון אורליצקי ושות'. "פניתי לתחום הכלכלי הקרוב לליבי, זו גם התקופה בה אני מכירה את בעלי, כשהוא ואחיו הינם בעלי סטודיו קטן לכושר בגן-יבנה.
תוך כדי התקרבותי למשפחתם, אני עוזרת בתכנית העסקית להקמת חדר הכושר הראשון וגיוס הכספים. למעשה אני מגייסת את כל כולי, כדי לבנות את הסניף הגדול הראשון שלנו, ובמקביל עובדת בשנים הללו כחשבת שכירה, מנהלת כספים.
״חשוב לי מאוד להשפיע בכל דבר שאני עושה גם בחיי הפוליטיים אמשיך לתת דגש רב לנושאים כלכליים, לרגולציות בשוק החופשי, לעידוד הקמת עסקים חדשים, להורדת חסמים ועוד. באותה התשוקה אמשיך להילחם על חינוך ומסגרות ראויות לגיל הרך, ולוודא שיקבלו את כל מה שמגיע להם״
כיאה למולטיטסקינג אמיתית, ויינשטיין עוזרת לגייס עוד כספים לעסק המשפחתי, "בדרך אנו פותחים שלושה סניפים, כשבסניף השלישי, הגדול ביותר שלנו - באשדוד, אני מבינה שאני רוצה לנהל את העסק לא רק מבחינה כספית, אלא גם את הוויז'ן שלו, מתוך משהו שהוא חלק ממני, ובניתי אותו בעשר אצבעות".
"אז הוויז'ן שלנו קצת שונה" היא ממשיכה בגאווה, "אנו מאמינים שכושר הוא רפואה מונעת, ולמעשה מצרך בסיסי שמגיע לכל אחד. כושר הוא מוצר חיוני, בדיוק כפי שיש לכל אחד קופת חולים וסל תרופות מסובסד, כך מגיע לו גם רפואה מונעת, ואני מנסה להנגיש את זה לכל אדם באשר הוא.
מעבר לקמפיין שפתחנו בו: "99 שקל לחודש", הערך המוסף שלנו ניכר גם בשירות. לכל מנוי אצלנו אנו בונים את התכנית הבריאה ביותר עבורו, מעין חליפה בתפירה אישית.
אני נלחמת על מה שחשוב לי
אני מזכירה לה את ההתפרצות האמוציונלית שלה בוועדת הכספים של הכנסת, שדנה בקשיים אליהם נקלעו חדרי הכושר בקורונה, שם איבדה את הפאסון לגמרי: הטחת בפניו של משה גפני: "אתם לא תשתינו עלינו בקשת".
"אני חושבת שאיבדתי את זה, כי אני באמת נלחמת על מה שחשוב לי. איני מוכנה שאף אחד יהרוס לי או לאף אחד מהקולגות שלי, את החלום. אם בשביל זה אני יוצאת מהפאסון, אז בהחלט!!"
משהו בה נסדק במעמד ההוא, והיא נראתה כילדה שבה מפעם: "הילדה הזו פרצה לכנסת, כי ראתה רעב בעיניים של אחרים, והיא יודעת מה זה רעב. אמנם לא ירדתי מנכסיי, אך אלו עסקים שנבנו בעשר אצבעות ונמצאים כעת בסיכון, בגלל החלטות רעות וחסרות אחריות, המסוכנות לי ולאחרים".
"הילדה הזו נמצאת שם כל הזמן. הילדה הזו היא שהקימה את העסקים אז, והיום ממונה על הקליטה (בעיריית אשדוד) ודואגת שילדים אחרים שעולים לאשדוד, לא יחוו את שחוותה. הילדה הזו היא שדואגת לכל אחד מעובדיה.
כשאני שואלת אותה על נקודת ההשקה בין הכושר לפוליטיקה ולאג'נדה הסוציאל-חברתית היא עונה באחת: "החפיפה הינה בניהול שלי, בכל מה שאני עושה אני רואה כלי ניהולי, בין אם זה עסק לספורט, או הפעילות החברתית שלי. בצד זה אני תמיד רואה לנגד עיניי איך אהפוך את המקום שאני חיה בו לטוב יותר. איך אני ממקסמת את השירות שאני נותנת, בין אם בניהול העסקים שלי, בין אם בפעילויות החברתיות שלי. כוונתי היא איך האדם העומד מולי ירוויח, איך אני ארוויח, ואיך יחדיו נהפוך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו".