בלב מכתש רמון הגדול והעמוק בישראל, והייחודי מסוגו בעולם – חזיון תעתועים: "תותח" ברזל ענק, עשרות מטרים אורכו, כ־2.5 מטרים קוטרו, ניצב בלב הטבע הפראי.
ה"תותח" המדובר אינו תותח במובן המוכר לנו, אלא חלק מתנור תעשייתי עצום שפעל במקום בשנות ה־50 וה־60 של המאה שעברה, במתחם חציבה תעשייתי של חברת "חרסית וחול זך" (כיום "נגב מינרלים"). התותח נותר במקום לאחר סגירת הפעילות התעשייתית ושולב בפארק סביבתי־נופי־גיאולוגי חדש למדי, "צבעי רמון" שמו, שבהשקעה לא קטנה של זמן וכסף נבנה על מתחמי החציבה שננטשו.
צבעי רמון הוא תחנת חובה למבקרים במכתש, אבל הסביבה כולה גדושה ומלאה באטרקציות נהדרות. הראשונה שבהן קשורה דווקא למיקום ולמזג האוויר: מצפה־רמון וגם סביבת המכתש ממוקמים בגובה כ־900-600 מטר מעל פני הים, בערך כמו ירושלים, מה שמבטיח מזג אוויר יבש, קריר, ובחורף אפילו קר. נעים לטייל כאן גם בקיץ, בניגוד לאזורים אחרים בישראל שבהם עומס החום והלחות מכבידים על השהייה מחוץ לחדר הממוזג במלון.
חלקו את הזמן בין העיר ואתריה ובין הטבע המרשים שמסביב. מצפה־רמון הוקמה בשנות ה־50 של המאה שעברה ועברה תקופות לא קלות של ריחוק, קשיי תעסוקה ופרנסה, וכיום נקשרת בעיקר לתיירות מדבר: רכיבה על אופניים, טיולי ג'יפים, מסלולי הליכה, תצפיות בכוכבים. אם סיפורה של העיירה ותושביה מסקרן אתכם, אפשר להתחיל את הביקור עם INside Mitzpe, סיפורים מצפאים, מיזם מעניין ומאחוריו צמד מדריכי טיולים שמצאו את עצמם חסרי תעסוקה בימי הקורונה: אייל אלכסנדר, שהדריך טיולים במצרים ובירדן, ושיר אמיר, שהדריכה בישראל.
אלכסנדר, שמגדיר את עצמו כ"מורה דרך שמתעניין בפרטים הקטנים – סיפורים של אנשים ומקומות, קהילה ותרבות" - בנה מסלול שחולף בין בתים, סיפורים ונופים במרחב האורבני של מצפה־רמון, ומסיים מול נוף המכתש. בדרך אפשר לראות את בתי ראשוני היישוב, את בית חב"ד המקומי שבנוי כהעתק לביתו של הרבי בניו־יורק, את בתי שיכון חיל האוויר הנטושים למדי ואפילו לצפות בתרגילי קרקס (בעיירה פועל בית ספר לקרקס).
הסיורים הקבועים, בימי שישי ושבת ב־10:00, הם חינמיים. אהבתם? השאירו טיפ. אפשר גם לתאם סיורים מיוחדים למשפחות או לקבוצות. טל': 050-6393303 (פייסבוק: INside Mitzpe).
עוד אתרי ביקור בעיר: הפארק לפיסול מדברי המשתרע לאורך שפת המכתש, ממלון "בראשית" וצפונה (מומלץ בשעות השקיעה); המרפסת התלויה, בטיילת העירונית ("טיילת אלברט") על שפת המכתש, ששופצה לאחרונה ומאפשרת תצפית יוצאת דופן לנופי המכתש; הר גמל, נקודת תצפית גבוהה, גם היא על שפת המכתש, סמוך למרכז העיר.
יורדים למטה
צבעי רמון הוא פארק נופי־גיאולוגי, שכאמור הוקם כחלק מפרויקט שיקום של מחצבה ותיקה. זו פעלה בלב מכתש רמון במשך עשרות שנים, כרתה והפיקה מגוון מינרלים לתעשיות החרסית, הקרמיקה, הזכוכית והלבנים חסיני האש, ויצרה מרחב של מפגעי נוף וסביבה.
לפרויקט השיקום הנופי חברו הקרן לשיקום מחצבות, רשות הטבע והגנים, משרד אדריכליות הנוף ברוידא־מעוז וחברת נגב מינרלים. התוצאה יותר מיפהפייה, ומדגימה היטב כיצד - עם רצון טוב, תכנון קפדני, חשיבה יצירתית וביצוע נכון – אפשר להתגבר על נזקים שגורמת פעילות האדם בטבע ובנוף ולהשיב, לפחות חלקית, את המצב לקדמותו.
הפארק משתרע מצדי דרך סלולה שאורכה כ־7 ק"מ, המחברת בין כביש מס' 40 לחניון בארות. לאורך הדרך נבנו תצפיות נוף מעוצבות שמשולבות היטב בטבע, בגיאולוגיה ובצבעי המכתש, נסללו שבילי הליכה ורכיבה על אופניים, הוצבו ספסלי ישיבה (חלק מהם במקומות מוצלים), וגם שולב אותו "תותח" ענקי שהיה תנור ל"אפיית" חומר הגלם וכיום הוא שריד מסקרן למפעל. הפרויקט עדיין לא הושלם: התוכנית כוללת גם בניית מרכז מבקרים ומוזיאון מאובנים. למען האמת אין בהם צורך, הם רק יפצעו מחדש את הנוף, שכעת יודע לומר הכל ללא מילים.
מיקום: בלב המכתש, מצפון לכביש מס' 40, כשלושה קילומטרים וחצי מדרום לאתר ה"מנסרה" המפורסם (חשוב: אין פנייה לפארק למגיעים מכיוון מצפה־רמון, יש להמשיך עם הכביש עד למקום שבו אפשר לבצע סיבוב פרסה חוקי ובטוח). הכניסה חופשית.
באנו ליהנות
ישנם אלה שנוף הקדומים המדברי של המכתש מספק אותם לחלוטין, וישיבה על שפת המכתש עם ספל תה או קפה בעת הזריחה או השקיעה מצדיקה בעבורם את הנסיעה הארוכה. אחרים זקוקים לאטרקציות מקפיצות יותר כדי שיתעורר בהם עניין. כמה אתרים בלב המכתש יכולים לספק את הצורך:
המנסרה מסלול הליכה קצר ומסודר המוביל אל גבעה מכוסה באבנים שצורתן עמודי משושים באופן סימטרי שנוצרו עקב פעילות גיאולוגית.
חולות צבעוניים (אתר "רוח, אבן, מים"), אתר משחק לילדים השוכן בחפירה של מחצבה ישנה, שהובא אליו חול מינרלי בצבעים שונים. לעתים, אחרי גשמים מרובים, מתמלא אתר המחצבה במים, והמחזה יפהפה.
תצפית הנשרים הממוקמת מול אתר החולות הצבעוניים ומשקיפה על אתר האכלת נשרים וטורפים שונים החיים במכתש (שועלים, צבועים, זאבים). אם תגיעו ממש מוקדם, לפני הזריחה, יש סיכוי שתפגשו בבעלי חיים הסועדים להנאתם.
קיר האמוניטים קיר סלע חשוף שמלא במאובנים של אמוניטים, שהם בעלי חיים קדומים מתקופת הדינוזאורים, שדמו למין דיונון החי בתוך קונכייה־שבלול.
פרסת נקרות, עין סהרונים מסלול הליכה יפה המשלב נופי טבע מדברי, מים וצמחייה בלב הנוף החשוף עם שרידים של תרבות קדומה. ההגעה לאזור המסלול היא בדרך עפר המובילה לחניון בארות ולחאן סהרונים. להליכה במסלול כולו תזדקקו לכמה שעות, אבל אפשר להציץ אל הנוף, החאן ונביעת המים בלי צעידה ארוכה.
חוויות מסוג אחר מתקבלות כשמצטרפים לסיור ארוך יותר, מקצועי ומודרך, שבדרך כלל נעשה ברכב שטח. סיור שכזה יכול לצאת ממקום הלינה במצפה־רמון או מכל נקודת תיאום אחרת, להימשך החל משעתיים ועד יום מלא, ולכלול ביקור באתרים ובמסלולים שרק נהגים מיומנים ברכבי שטח יכולים לעבור בהם. לומדים בהם על הגיאולוגיה, המים, הצמחייה ובעלי החיים במדבר, ומבקרים באתרים מעשי ידי אדם – של בדואים או בני העם הנבטי שחיו באזור. המחירים אינם זולים, אבל החוויה עשירה, ולפעמים שווה להשקיע.
טיולים בשטח, כולל הדרכה וג'יפים, ניתן לתאם בין היתר עם "רמון תיירות מדבר": טל': 052-3962715
עוד אפשרויות: פשוט תקלידו בגוגל "טיולי ג'יפים הר הנגב", ותקבלו רשימה של מדריכים ומפעילי מסלולי סיור. לפני שמזמינים מומלץ לחפש ברשת ביקורות של מי שכבר טיילו.
כבר לילה, בואי נישאר
מצפה־רמון נמצאת במרחק נסיעה של שעה וחצי ואף יותר ממרכז הארץ או מאזור ירושלים. לנסוע הלוך ושוב ביום אחד ולהספיק גם לטייל, לראות ולטעום זה עניין לא סביר. לכן מומלץ להישאר ללינת לילה בעיירה או בסביבתה.
אתר booking במצפה־רמון מציע קרוב ל־40 אתרי לינה בכל רמה אפשרית של איכות, פינוק ומחיר. בטופ ניצב כמובן מלון "בראשית" (מרשת ישרוטל), מהיפים, המעוצבים והמיוחדים בישראל, והוא גם לא זול.
בין המלונות הנוספים בעיר: "פונדק רמון", "סוויטות רמון", "אבן דרך", "קלאב רמון", "אכסניית אנ"א", לצד צימרים, הוסטלים, חאנים, חדרי אירוח בחוות בודדים ועוד.
אפשרות מעניינת וחדשה למדי היא מלון "בוטיק צוקים", הממוקם בקומה העליונה של המרכז המסחרי בכניסה לעיירה, בחלל שפעם שימש את משרדי המועצה המקומית. חניה חינם יש בשפע, 20 החדרים מאובזרים ונוחים, בחנויות המרכז המסחרי אפשר להצטייד לטיול בשטח או לפיקניק, ואפילו לבלות בסניפי רשתות שפתחו סניפים במקום.
לפני שיוצאים לשטח:
==============
תכננו מראש. זכרו, אתם במדבר, רחוקים ממקום יישוב ומתשתיות כמו מים, חשמל וכדומה. התאימו את אופי הטיול למשתתפים, לגילם וליכולתם, בדקו מהו מזג האוויר הצפוי (גשם? סכנת שטפונות? חמסין?), והצטיידו בכל מה שצריך: מים, מזון, טלפונים ניידים וסוללות רזרביות, וביגוד חם – למקרה שנשארים מסיבה כלשהי בשטח בשעת לילה.
שיעורי בית. למדו את המסלול, קראו חומר, חפשו נקודות עניין שקיים לגביהם מידע מעניין. נחמד לטייל בטבע, מעניין יותר גם להבין מה רואים.
קחו את הזמן. גם מסלול הליכה שנראה קצר במספר הקילומטרים, בהתחשב בתנאי ההליכה וביכולת של המשתתפים, עלול להימשך שעות רבות. מומלץ להתחיל במסלול מוקדם בבוקר ככל האפשר, כדי להימנע מלהגיע לשעות החשיכה. נתקעתם בחושך? אל תזוזו, התקשרו לבקש עזרה מקצועית וחילוץ.
היזהרו בחניה. חלק מנקודות העניין במכתש מחייבות להשאיר את המכונית בחניון ולהמשיך ברגל. רכב חונה הוא מטרה לפורצים, כך שאל תשאירו בו ציוד חשוב ויקר, ודאי שלא במקום גלוי לעין. אם אתם מטיילים בקבוצה, במספר כלי רכב, בחרו שומר תורן, שיישאר להשגיח.
האם צריך 4X4? חלק ממסלולי הטיול במכתש נגישים גם למכוניות משפחתיות רגילות או לרכבי פנאי קלים, אבל לכמה מסלולים נדרש רכב שטח של ממש, עם הנעה כפולה. בררו את העניין מראש.
מה זה מכתש?
=========
מכתש בקרקע יכול להיווצר כתוצאה מפגיעת מטאוריט, למשל, ויש לא מעט כאלה ברחבי העולם. אבל קיימים גם מכתשים אחרים, המכונים "מכתשי סחיפה". אלה נוצרו לפני מיליוני שנים כתוצאה מסחף של שכבות קרקע וסלע באמצעות גשמים, משקעים ושינויים במפלסי ים קדום. איך מבדילים בין מכתש שכזה ובין ערוץ עמוק או קניון? לקניון יש פתח כניסה של אפיק זרימת המים ופתח יציאה. ממכתש יש רק פתח יציאה אחד למים ולסחף.
מכתשי הסחיפה המפורסמים בעולם נמצאים בנגב הישראלי: רמון, ירוחם (הגדול), חצירה (הקטן) וצמד מכתשי עריף – שנגישים בעיקר למיטיבי לכת. רמון נחשב למכתש הסחיפה הגדול בעולם: אורכו כ־40 ק"מ, רוחבו מגיע עד כ־9 ק"מ, ועומקו, משפת המצוקים שמסביב, עד 350 מטר.
למה לקלקל?
ועם כל היופי הפראי של הטבע המדברי וההשקעה העצומה בשימור ובשמירה, היו מי שמצאו לנכון לקלקל, ובגדול: חברת החשמל הציבה לא מכבר שורה של עמודי מתח גבוה ענקיים, דווקא בלב המכתש, דווקא במיקום הגרוע ביותר מבחינת הנוף. איך ולמה זה קרה? מתברר שתוכניות לקו חשמל חדש ליישובי דרום הערבה הוכנו לפני שנים רבות, והן כללו הטמנה של חלק מהכבלים באדמה, למניעת נזק לנוף. איכשהו, מסיבות שלא הובררו לגמרי, דווקא בשליש האחרון של הקו, רגע לפני שקו החשמל היה אמור לטפס במעלה מצוק המכתש, יצאו הכבלים מבטן האדמה והוצבו על יותר מתריסר עמודי ענק, שלומר עליהם שהם "פוצעים את הנוף" זו הגדרה רכה מאוד למחזה האבסורד.
פעילי סביבה מהאזור מנהלים מאבק להסרת העמודים. מן הסתם, פתרון העניין כרוך בתקציב, שאיש אינו שש לנדב. איך זה ייגמר? אין לדעת, אלא לקוות שהשכל הישר ינצח.
