כשפנינו למיקי חיימוביץ' בהצעה להשתתף בהפקת אופנה ב"לאשה", עוד לפני שהספקנו לספר לה שהיא תתמקד בקיימות ובפריטי יד שנייה, היא הודיעה שהיא תשמח לקחת חלק, אבל יש לה בקשה אחת. נחשו מהי. כן כן, שהיא לא תכלול פריטים חדשים.
לקנות בגדים חדשים זה ביג נו נו עבורך?
"אנחנו חיים בתרבות צריכה משוגעת. עשיתי סרט דוקומנטרי על תעשיית האופנה שנקרא 'המחיר היקר של האופנה הזולה'. הרשתות הגדולות כבר לא מייצרות ארבע קולקציות בשנה, אלא 52 קולקציות. הן רוצות שבכל פעם שניכנס לחנות, נהיה בתחושה של פומו. אנחנו משתמשים ב־20% ממה שיש לנו בארון. גם כשאנחנו תורמים את הבגדים לעמותות, הן לא עומדות בכל הכמות. הן מעבירות אותם למפעל מיחזור ומשם הם מגיעים במכולות לאפריקה. מה שלא נמכר בשווקים באפריקה, הולך למטמנה ומזהם את היבשת".
"למזלי אין לי שיער לבן, ועדיין קשה לי לוותר על הגוונים. אני לא קדושה. הלוואי שיכולתי להיות משוחררת מהכול"
אז מה את עושה כשבא לך להתחדש?
"גיליתי את העונג בדבר הזה שנקרא 'מסיבת החלפות'. עשיתי את זה השנה אצלי בסיוע של עמותת 'מתלבשות' שמקדמת אופנה בת קיימא, ואני מתכננת עוד אירוע כזה. כל מי שהגיעה הביאה איתה עשרה פריטים מהארון שנמאס לה מהם, ובחרה עשרה פריטים שונים שהביאו אחרות. זה היה מוצלח מאוד. יש לי עכשיו בגדים שלא עלו לי כלום ואני חורשת עליהם. את גם מנקה את הארון, גם מקבלת את אותה תחושה של התחדשות מבלי שבאמת קנית, ועל הדרך גם פוגשת חברות ויש מינגלינג וכיף.
"אגב, את רואה את הסוודר הזה?", היא מצביעה על הסוודר שמונח על גבי הכיסא לידנו, "יש לי אותו מגיל 16. חברה שלי נסעה לארצות־הברית וביקשתי ממנה שתקנה לי סוודר בסגנון 'סטארסקי והאץ'' (סדרת טלוויזיה פופולרית משנות ה־70, ת"ב). תראי איך הוא שמור ונראה נפלא".
איפה את עומדת בסוגיית עור יד שנייה?
"במשך 20 שנה נעלתי עור, אף על פי שהייתי צמחונית. אמרתי לעצמי שזה תוצר לוואי של תעשיית הבשר ולא גרמתי למוות של החיות האלה. עשיתי לעצמי הנחות. כשהפכתי לטבעונית והוצאתי חלב וביצים מהתפריט, קראתי את עצמי לסדר. העברתי את הנעליים לחברה. לא זרקתי לפח, שיהיה ערך להקרבה של החיה. היום הארון שלי הוא טבעוני לגמרי. יש תחליפי עור טובים. אפילו אדידס הוציאו נעלי סטן סמית' טבעוניות. יש לי מגוון נעליים טבעוניות שמחזיקות לא רע בכלל" (לראייה - כל הנעליים בהפקה הן של חיימוביץ' מהבית, ת"ב).
"גיליתי את העונג בדבר הזה שנקרא 'מסיבת החלפות'. יש לי עכשיו בגדים שלא עלו לי כלום ואני חורשת עליהם"
בימים שהיית בעין הציבור - שנים כמגישת חדשות מובילה ואחר כך כחברת כנסת - אני מניחה שקנית יותר והיית מעורה יותר באופנה.
"היו זמנים שהייתי יותר מתלבשת ויותר בקטע של קניות. קניתי גם תיקים כאלה יוקרתיים כמו פראדה. זה עניין אותי יותר. הייתי בנראות כל הזמן והייתה התעסקות עם איך אני נראית ומה אני לובשת".
יש געגוע מסוים ל"מיקי נראתה פה ושם", "לבשה את זה ואת זה"?
"ממש לא. אני כבר לא שם. ג'ינס ונעלי התעמלות זה מי שאני. סגנון החיים ההוא נורא משעבד. זה להיות במספרה שלוש פעמים בשבוע כדי שהשיער יהיה פיקס. שעבוד נוראי. היום אני הולכת למספרה פעם בשלושה חודשים לתחזק את הגוונים. אין יותר פֶנים אינסופיים".
מתי הייתה הפעם האחרונה שקנית בגד חדש ומרהיב?
"הפעם האחרונה שאני יכולה לחשוב עליה שקניתי שמלה יפה, הייתה לרגל החתונה של האחיין שלי לפני ארבע שנים. אני לא מאלה שהולכות להרבה אירועים, אז אם אני כבר יוצאת, עדיין אלבש מכנסי ג'ינס ומקסימום אנעל מגפיים עם קצת יותר עקב. עקבים ממש אני כבר לא מסוגלת לנעול.
"אני מודה שדי נחרדתי סביב החלפת הקידומת ל־60, בעיקר משום שאני מרגישה מלאת אנרגיה. בסוף הגיל הוא רק מספר"
מה עם קניות רגשיות? לנחמה ולרוז' בלחיים?
"בצילומים עכשיו ראיתי פיס מעניין, יד שנייה, שמלא ישאלו אותי מאיפה הוא. הוא עולה 150 שקל וקניתי אותו. צריך למצוא איך למלא את הצורך הנפשי הזה במקומות אחרים. אני מוצאת אותו בטיולים, בהליכה ארוכה ובשחייה בים. בכלל, זה סוג של התבגרות, של הבנה מה חשוב. הדבר הכי חשוב לי היום הוא משמעות. יש כל כך הרבה דברים משמעותיים לחיים שלנו שצריך להתמודד איתם, משבר האקלים והצורך לשנות את דרכינו. העיסוק בנושאים האלה ממלא אותי".
אפרופו, כחלק מההשלה של הסממנים החיצוניים והזוהרים, יש מצב שעוד כמה שנים נראה אותך ללא הגוונים הבלונדיניים המזוהים איתך כל כך?
"הרבה חברות שלי ויתרו על הצבע בשיער בזמן הקורונה וחזרו לשיער הלבן. למזלי אין לי שיער לבן, ועדיין קשה לי לוותר על הגוונים. אני לא קדושה. הלוואי שיכולתי להיות משוחררת מהכול. האם בעתיד אוותר על הגוונים? יכול להיות שכן, אבל גם יכול מאוד להיות שלא".
5 צפייה בגלריה
"צריך למצוא איך למלא את הצורך הנפשי הזה במקומות אחרים"
(צילום: איתן טל, סטיילינג: אלעד הופמן, )
נחמץ לי קצת הלב
שמה של חיימוביץ' חקוק בנצח בכל הנוגע להגברת המודעות של הציבור הישראלי לסוגיות אקלים וסביבה. רוב זמנה ומרצה מופנה כיום לתחום הזה. היא מכהנת כיו"ר בהתנדבות של מרכז השל לקיימות ומנחה את תוכנית הרדיו השבועית "ירוקות" עם דניאלה לונדון דקל (ברדיו תל־אביב), שעוסקת במשבר האקלים על כל היבטיו.
על בן זוגה, המוזיקאי עדי רנרט: "הוא מאמין כמוני וחי את אורח החיים הזה של קיימות ואקולוגיה במלואו. גם הוא לא אוכל חיות"
ב־2020, לאחר שנבחרה לכנסת במסגרת רשימת "כחול לבן", כיהנה חיימוביץ' כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. מה שזוכרים לה בעיקר מהקדנציה הלא ארוכה שלה, הוא את המאבק להחליף את כיסא העור שעליו ישבה במליאה. אפשר לצקצק ולראות את זה כמאבק קיקיוני, אבל זה עשה אז שירות חשוב בהעלאת נושא זכויות בעלי החיים.
איך את עם זה שאת לא בפוליטיקה?
"העשייה שלי נטו הייתה רק שבעה חודשים. נחמץ לי קצת הלב, אבל בכל פעם כשאני נוסעת ורואה פאנלים סולאריים על בריכות דגים ומאגרי מים (חיימוביץ' פעלה בין היתר לקידום מערכות סולאריות שכאלו, ת"ב), אני אומרת לעצמי שיש לי איזה גרוש בנושא. אני ממשיכה לנסות להשתמש בפרסום, בכוח ובקשרים שלי, כדי לעשות טוב ולחולל שינויים".
ביוני האחרון חגגה יום הולדת 60. "אני מודה שדי נחרדתי סביב החלפת הקידומת הזו", היא מגלה, "בעיקר משום שאני מרגישה מלאת אנרגיה ושאני יכולה לעשות הכול. בסוף זה מה שחשוב, ואז הגיל הוא באמת רק מספר". היא אם לשניים: אוֹרי, 27, פיזיקאי ויולי, 24, סטודנטית לאמנות, מנישואיה לאיש הטלוויזיה אלי אילדיס. בשנה האחרונה היא נמצאת בזוגיות עם המוזיקאי המוערך עדי רנרט. "הוא מאמין כמוני וחי את אורח החיים הזה של קיימות ואקולוגיה במלואו. גם הוא לא אוכל חיות", היא מחייכת, וניתן להבחין גם בעין לא מזוינת בהסמקה קלה.
"אמא שלי הייתה פאשניסטה. כל שבוע היא הייתה במספרה וסידרה את הציפורניים. היא הייתה אומרת לי 'מיקי'לה, תשימי קצת שפתון'"
בתחילת החודש נפטרה אמה של חיימוביץ', סימון, בגיל 93. חיימוביץ', שהייתה קרובה מאוד לאמה, מדברת עליה ומתחילה לבכות. "זה עוד מאוד טרי. ההתמודדות קשה לי מאוד. אני מתחילה לדבר על זה ואני מתפרקת. היה לנו קשר יומיומי, ובחיים לא יצא שנפרדתי ממנה ליותר מיומיים. פתאום אין טלפונים ואין ביקורים. היא חסרה לי מאוד. גם לא היה לנו קלוז'ר. בכל פעם שהיא הייתה מעלה את נושא הפרידה, הייתי מנפנפת את זה. בימים האחרונים שלה בבית החולים היא אמרה לי כמה שהיא אוהבת אותי".
כבר פיניתם את הדברים שלה?
"הבת שלי, האחיינית שלי ואני הגענו לדיור המוגן שבו היא התגוררה ופשטנו על הארון שלה. לקחנו דברים שימשיכו לחיות אצלנו. היו לה סוודרים טובים. אמא שלי הייתה פאשניסטה אמיתית. היא תמיד אמרה לי שהתיק צריך להיות בצבע של החגורה ושל הנעליים. עד הרגע האחרון, כל שבוע, היא הייתה במספרה וסידרה את הציפורניים. תמיד היה עליה ליפסטיק. היא הייתה אומרת לי 'מיקי'לה, תשימי קצת שפתון', 'מיקי'לה, תסדרי קצת את השיער'".
הראיון המלא עם מיקי חיימוביץ מתפרסם בגליון "לאשה", עכשיו בדוכנים
- תודה למלון "מרקט האוס" מרשת מלונות אטלס
- איפור ושיער: ערן פאל, ע' צלם: תומר סבג
