על הנזקים הבריאותיים הכרוכים בהשמנה מדברים המון, על נזקי השמנופוביה - אפליה כלפי אנשים בעלי עודף משקל בשל תפיסות סטריאוטיפיות המייחסות להם תכונות שליליות - ממעטים מאוד לדבר. מחקר חדש, בהובלתה של פרופ' לנה שגיא־דאין, גנטיקאית וגינקולוגית בכירה, מנהלת שירות גנטי טרום־לידתי בבית החולים כרמל בחיפה, מעלה את האפשרות כי מדובר בתופעה שלא רק פוגעת בנפש, אלא יכולה ממש לעלות בחיי אדם. הסיבה לכך היא שחשש מתגובות שמנופוביות של גורמי רפואה עלול להוביל להימנעות מבדיקות רפואיות חשובות, שיש חשיבות קריטית לבצע אותן לצורך גילוי מוקדם של מחלות קשות.
המחקר, שנערך במסגרת תוכנית רומ"ח של קופת חולים כללית, בשיתוף פעולה של חוקרים מבית החולים כרמל ואוניברסיטת תל־אביב ופורסם בכתב העת Preventive Medicine, בחן אם יש קשר בין BMI (מדד מסת הגוף) ובין שכיחות ביצוע בדיקות סקר מומלצות, שמטרתן איתור מוקדם ומניעה של מחלות. המחקר כלל כ־630 אלף מטופלים מעל גיל 50, הגיל שבו מבוצעות רוב בדיקות הסקר.
המסקנה הראשונה של החוקרים יכולה להיחשב מעודדת: אנשים עם השמנת יתר (BMI מעל 30) עושים את רוב בדיקות הסקר, בדיוק כמו אנשים עם BMI תקין. יש אפילו בדיקות שאותן הם מבצעים יותר, למשל, בדיקות סקר לסוכרת או בדיקות עיניים.
פרופ' לנה שגיא־דאין: "מישהי כתבה פוסט: 'מחפשת גינקולוג לא שמנופוב'. הבנתי שליחס הלא מכבד יש המון השלכות, כולל סיכון להפרעות אכילה אצל נערות. אמרתי שאעשה הכול כדי למנוע את זה"
אולם, וזו המסקנה הקריטית, יש שלוש בדיקות חשובות שאותן הן והם עושים פחות בהשוואה לאנשים עם משקל תקין, כולן כרוכות בהתפשטות וחשיפה אינטימית של הגוף: 21% פחות בדיקות ממוגרפיה, 22% פחות בדיקות משטח צוואר רחם ו־23% פחות בדיקות עור לגילוי ממצאים ממאירים. הירידה ניכרת גם בקרב אנשים עם עודף משקל בינוני (BMI שנע בין 25 ל־29.9), אם כי בשיעור נמוך יותר - 7% פחות ממוגרפיות, 10% פחות בדיקות משטח צוואר הרחם ו־13% פחות בדיקות עור.
פרופ' שגיא־דאין היא אחת הרופאות הבולטות במאבקה נגד שמנופוביה בישראל, אשר ביצעה שורת מחקרים בנושא. "הגעתי לנושא בעקבות כמה פוסטים שעלו בפייסבוק ובהם תלונות של מטופלות על יחס לא מכבד של רופאים בגלל המשקל שלהן.
"אחת למשל כתבה 'מחפשת גינקולוג לא שמנופוב'. אחרי שהתחלתי לחפור בספרות המקצועית, הבנתי שליחס הלא מכבד יש המון השלכות, כולל העלאת סיכון להפרעות אכילה אצל נערות. אמרתי שאעשה הכול כדי שבנותיי (18, 10) ואחרות לא יעברו את הסיוט הזה".
לדבריה, הרצון לבדוק את ההשפעה של שמנופוביה על ביצוע בדיקות סקר, התחדד לאור מיעוט המחקרים בנושא, בעיקר בארץ. העובדה שההימנעות היא מבדיקות גופניות אינטימיות מדגישה לדבריה את הצורך בהתערבויות שונות, כולל תוכניות חינוך ממוקדות להפחתת הסטיגמה הקשורה למשקל בקרב אנשי צוות רפואי וכן שיפור הגישה והאפשרויות הטיפוליות עבור אנשים עם עודף משקל והשמנת יתר.
כמו כן, נדרשים שינויים בסביבת המרפאות לצמצום הסטיגמה והתאמה למגוון רחב יותר של גודלי גוף - כולל פרטיות במהלך התפשטות, כיסאות רחבים וחזקים וציוד רפואי במידות המתאימות לגדלים שונים.
"נושא השמנופוביה שכיח מאוד ופוגעני ויש לו השלכות ממשיות על הבריאות, אבל אף אחד מהסטודנטים לרפואה לא לומד קורס בנושא", אומרת פרופ' שגיא־דאין.
מחקרים שבדקו את התופעה מאששים את הבעיתיות. לפיהם, יש רופאים ששגו באבחנות שלהם מפני שהם ייחסו את התסמינים רק לעודף משקל. מדובר, בין היתר, במחלות כמו אנדומטריוזיס, בעיות הורמונליות, פריצות דיסק, תת־פעילות בלוטת התריס ואפילו מחלות סרטן.
בסקר שערכה פרופ' שגיא־דאין בישראל נמצא כי 59% מתוך 1,697 מטופלים עם עודף משקל והשמנת יתר חווים באופן תכוף יחס לא מכבד מצד הצוות המטפל. בקרב קבוצה שבה יש אנשים עם BMI מעל 40 זה הגיע אף ל־72%. 58% מהנשאלים חוו הערות שיפוטיות ומעליבות, 40% חוו טיפול לא מספק ו־29% נאלצו להתמודד עם ציוד שאינו מתאים לגודל גופם. שיעור של 40% מהמטופלים (53% בקבוצה עם BMI מעל 40) אמרו כי באופן תכוף הם נמנעים מהגעה לבדיקה רפואית נחוצה, בשל החשש ליחס לא מכבד.
דוגמאות להערות שמנופוביות מתוך מחקרה של פרופ' לנה שגיא־דאין:
- "את שואלת מה הבעיה? את כולך הבעיה" (גינקולוג)
- "יש לך פטרייה? הייתי מתפלא אם לא הייתה לך, עם כל הקפלים" (גינקולוג)
- "אני רואה שזה לא מפריע לך לאכול" (רופא משפחה למטופלת שסבלה מכאבי בטן)
- "יש לך גם בעיית עור - העור שלך רחוק מדי מהעצמות" (אורתופד, וזה הצחיק אותו מאוד)
- תפס לי בבטן ואמר: "זה לא צריך להיות בגילך" (גינקולוג)
- "פרות צריכות לאכול רק חסה" (גינקולוגית)
- "תפסיקי לאכול, זה יעבור" (נוירולוג, למטופלת עם רקע של הפרעות אכילה חמורות)
- "אין לך כלום, מה שיש לך זה יותר מדי שומן שצריך להיפטר ממנו" (לא ידוע באיזה רופא מדובר)
- "בגטו לא היו אנשים שמנים" (גינקולוגית)
- "את פשוט הורגת את העוברים שלך בגלל המשקל" (גינקולוג למטופלת, שבהמשך גילו אצלה בעיה של קרישיות יתר)
- "עם המשקל שלך עדיף להקיא" (למטופלת שסבלה מהיפראמזיס - הקאות יתר במהלך היריון)
היחס המוטה בולט בעיקר כלפי נשים. במחקר שנערך באוניברסיטת ייל האמריקאית, שהעריך השערות של סטודנטים לתזונה, הודגם כי הנחת היסוד שלהם הייתה שמטופלות עם השמנה (בניגוד למטופלים עם השמנה) אוכלות באופן מופרז. מחקר נוסף, שנערך באוניברסיטת מינסוטה בארצות־הברית, מצא כי רופאים נוטים להמליץ למטופלות שסובלות מהשמנת יתר על הרזיה, הפחתת קלוריות והרשמה לתוכניות של שומרי משקל, אך למטופלים גברים עם משקל עודף הם לא ממליצים על דיאטות, אלא על עבודה לקבלה עצמית של המראה שלהם.
לדברי פרופ' שגיא־דאין, התופעה של סטיגמת המשקל שכיחה וחמורה יותר כלפי נשים, ייתכן שגם בגלל הדגש על מראה חיצוני ואידיאל הרזון, אשר מתייחסים בעיקר לנשים. האפליה על רקע שמנופובי מתרחשת, לדבריה, בתחומי חיים רבים, כולל מערכת החינוך, התעסוקה, היחסים הבין־אישיים ועוד, אך בתחום הבריאות עלולות להיות לכך השלכות חמורות ולכן מתחייב מאמץ ממוקד לשינוי. "יש לשאוף למניעת סטיגמת המשקל באמצעות כלים רבים, כולל חינוך כלל האוכלוסייה, שינוי מדיניות במערכת הבריאות, החינוך והתקשורת וחקיקה למניעת אפליה על רקע משקל", היא מסכמת.
