בדצמבר האחרון פורסמה באתרי החדשות ידיעה על כך שבחורה צעירה אנונימית תובעת את צה"ל - לאחר שהתלוננה במשך חודשים על תופעות כמו בחילות, הקאות וכאבים, אך זכתה ליחס שנע בין אדישות לזלזול. לבסוף, אחרי שנתקפה בכאבי בטן מצמיתים, הגיעה למיון ושם גילתה שהיא בלידה פעילה. הסיפור הזה עורר הדים. שיח ער וכאוב של נשים התעורר ברשתות החברתיות, ונטבע מושג חדש: גזלייטינג רפואי. בימים אלה מתנהלים דיונים בתביעה שהוגשה, על סך 2.5 מיליון שקל.
כחצי שנה אחרי כן, נכנסה לבית "האח הגדול" בחורה יפהפייה בשם לין אלפי (20) מהרצליה, שסיפרה שחוותה היריון קריפטי, כזה שלא מתגלה עד הלידה ממש. היא נכנסה לבית "האח" כשהיא משאירה עם הוריה את בתה אלה, בת שנה ושמונה חודשים. ספק אם מישהו מתח את הקו בין הידיעה ההיא לאלפי. לקח לה חודשים של עבודה עצמית ותמיכה משפחתית כדי להחליט שהיא לא מתביישת יותר ולא מסתתרת.
"נכנסתי לדיכאון קשה", מספרת אלפי על התקופה הראשונה אחרי הלידה. "נורא התביישתי במה שקרה לי. שבועות לא רציתי לצאת מהבית. פחדתי שיסתכלו, שירכלו ויצחקו עליי. 'איך זה קרה לה? איך היא לא ידעה שהיא בהיריון? מה, היא סתומה?'. אין לי תשובה לתת להם. אלו שאלות ששאלתי גם את עצמי. חיפשתי בגוגל 'היריון בלי בטן', 'היריון בלי תסמינים', 'איך קורה שלא מרגישים היריון ומגיעים ללידה'. אז גיליתי את המושג 'היריון קריפטי' והבנתי שזה יכול לקרות לצעירות בגילי.
"התחלתי להשתגע, לצרוח. 'זה לא הגיוני, תבדקו אותי שוב. אין לי בטן'. ירד עליי מסך שחור. אמא שלי הייתה בשוק. היא לא ידעה מה להגיד לי"
"גם כשכבר יצאתי החוצה לנשום אוויר, לשבת בבית קפה, לא לקחתי את אלה איתי. לא העליתי תמונות איתה לאינסטגרם. נפרדתי מאבא שלה חודשיים אחרי הלידה, והתחלתי קצת להכיר בנים. ברגע שהייתי מספרת על מה שקרה, הם היו מקבלים שוק, מתרחקים וגם נעלמים. שפטו אותי. היה לי קשה מאוד לספר לאנשים חדשים. יש בנים שיצאתי איתם חודש ולא סיפרתי להם. הרגשתי מעפן. אני נראית טוב, הייתי מחוזרת ופתאום לא רוצים אותי. יש בי פאק".
איך הפרספקטיבה הזו השתנתה מקצה אל קצה? לא רק שהפסקת להתבייש, החלטת לספר על זה קבל עם וערוץ 26.
"נורא רציתי להפסיק להתבייש ולשחרר את זה ממני. שכולם ידעו שזה הסיפור שלי. לקח לי זמן להבין שלא רצחתי ולא גנבתי. בסך הכול הבאתי חיים לעולם, יש לי ילדה. הכול בסדר. ואז נפגשתי עם חברות שלי, בדיוק כשפורסם שמחפשים אנשים לעונה החדשה של 'האח'. הן אמרו 'את מתקבלת בשנייה עם סיפור כמו שלך'. נרשמתי בצחוק. כשהוזמנתי לאודישן, זה היה חדר מלא אנשים ושאלתי את עצמי איך אני פותחת את זה. גם בשלב שאחרי, בדינמיקה הקבוצתית, חששתי שיצחקו עליי, אבל התחלתי לספר ולספר ולבכות. זה היה אמוציונלי מאוד. אנשים הקשיבו וחיבקו אותי. זה שחרר אצלי משהו".
כנראה התייבשת, תשתי מים
אבל בואו נחזור אחורה לחוויה המכוננת של הלידה, שבבת אחת טרפה את הקלפים והסיטה את חייה של אלפי ממסלולם. "התגייסתי באפריל 2021. חיכיתי להתחיל כבר את הצבא, לעשות תפקיד משמעותי. היה לי ברור שאתגייס לקרבי ושאמשיך לקצונה".
איפה שירתת?
"הייתי ביחידה מעורבת שנקראת 'מגן אסטרטגי', ושירתתי כלוחמת הגנה קרקעית בבסיס מסווג בחיל האוויר".
את זוכרת את התסמינים הראשונים, שבדיעבד היו תסמיני היריון?
"ארבעה חודשים וחצי אחרי שהתגייסתי התחילו כל מיני עניינים בריאותיים. הייתי כל הזמן עייפה מאוד. היו לי כאבי ראש, מיגרנות והקאות. פניתי כמה פעמים לחובש או לרופא בבסיס וקיבלתי משככי כאבים, או שנתנו לי לנוח בחדר. אני זוכרת שיום אחד, פתאום הרגשתי צורך להקיא. הקאתי וחזרתי לעצמי תוך שניות. הלכתי למרפאה, בדקו לי מדדים ואמרו לי 'כנראה התייבשת, תשתי הרבה מים ותנוחי בחדר שעתיים־שלוש'. זה מה שעשיתי".
וכל הזמן הזה, לא חשדת לרגע שאולי מדובר בהיריון?
"מאז שקיבלתי מחזור בכיתה ז', הוא לא סדיר. הוא יכול להגיע פעמיים בחודש או לדלג על חודש. גם היו לי דימומים שייחסתי אותם למחזור. חוץ מזה, לא הייתה לי בטן. עליתי אולי קילו־שניים, כמו שקרה להרבה בנות בצבא. הייתי עם אותם מדים ואותה חגורה מתחילת השירות עד הלידה. גם הג'ינסים בבית היו טובים עליי".
"אמרתי 'אבא, אני מצטערת. אני אמסור את התינוק ואמשיך כרגיל'. הוא ענה לי 'אין מצב. אנחנו ניקח אחריות, נעזור לך לגדל ונהיה איתך'"
מתי הייתה הפעם האחרונה שראית רופא לפני הלידה?
"שבוע לפני הלידה, בשבת, יצא לי פתאום הפופיק. הראיתי לאמא שלי והלכנו לרופא. הוא הסתכל, מישש ואמר לי שהוא חושד שזה בקע טבורי. הוא נתן לי הפניה לבית חולים. הגעתי למיון כירורגי באחד מבתי החולים במרכז הארץ. נבדקתי על ידי כירורג, וגם הוא הודיע שזה בקע ונתן לי הפניה לניתוח. למחרת, בראשון בבוקר, סימסתי למפקדת שלי על מצבי. באותו שבוע נשארתי בבית וחיכיתי לניתוח. בשישי יצאתי עם חברות למסעדה. אכלנו, הרגשתי מצוין. חזרתי הביתה והתחילו כאבי בטן".
כאבי הבטן הלכו והתחזקו בהדרגה. "ההשערה היא שהייתי בשבוע 41 פלוס 5. נכנסתי למיטה והכאבים לא עזבו אותי. קמתי לקחת כדור. הכאבים החמירו. נכנסתי להתקלח, זה לא עזר. זה היה כאב שלא יכולתי לסבול. כבר היה שתיים בלילה. הערתי את אבא שלי ואמרתי לו שכואבת לי הבטן. הוא אמר לי שאי־אפשר שכל הזמן אני לא מרגישה טוב ומוציאה גימלים. בשלב הזה כבר התקפלתי על הרצפה וצרחתי מכאבים".
4 צפייה בגלריה
"הייתי עם אותם מדים ואותה חגורה מתחילת השירות עד הלידה"
( צילום: עדי אורני, סגנון: חומי פולק )
ואז כבר הבנתם שמשהו לא בסדר?
"אמא שלי התעוררה מהרעש. אחרי שעה יצאנו לבית החולים. הגענו שוב למיון הכירורגי, ואבא שלי כבר אמר 'שתעשה היום ניתוח, גם בלי הפניה. נשלם כמה שצריך'. האחות הסתכלה עליי במבט אחד, הביאה לי כיסא גלגלים והתחילה לשנע אותי לכיוון מיון נשים. היא איכשהו הבינה שמדובר בלידה".
ואת?
"לא היה לי מושג. הכניסו אותי לחדר עם אולטרסאונד ובדקו אותי. אחרי שנייה אמרו לי בחוסר טקט 'חמודה, יש לך תינוק ואת בלידה'".
אלוהים.
"אני בחדר לבד, אמא שלי התבקשה להישאר בחוץ. התחלתי להשתגע, לצרוח. 'המכשיר שלכם דפוק, הוא לא עובד. זה לא הגיוני, תבדקו אותי שוב. אין לי בטן, אין לי תסמינים, אני צריכה לחזור לבסיס. אין מצב שזה קורה. יש לי בקע בטבור, תבדקו אותי שוב'. הם ניסו להרגיע אותי, אמרו לי שצריך להזדרז כי אני כבר בפתיחה חמש. המשכתי לצרוח והאחיות החליפו לי לחלוק בית חולים. אני לא זוכרת הכול, כי ירד עליי מסך שחור".
"לא הצלחתי להתחבר לאלה. אמא שלי שאלה אם אני אוהבת אותה, והיססתי. כשהיא הייתה בת חצי שנה, נוצרו חיבור וקרבה שנורא חיכיתי להם"
סצנה מהסרטים.
"כן. לגמרי. בינתיים סיפרו לאמא שלי את החדשות. היא נכנסה לחדר כולה בשוק, בוכה. היא לא ידעה מה להגיד לי. כשהיא קצת התאוששה היא חיבקה אותי, ניסתה לשמור עליי שפויה, אמרה לי שהכול בסדר. הכניסו אותי לחדר לידה והזריקו לי אפידורל. בבוקר אבא שלי התקשר, האחות לקחה את הטלפון ואמרה לו להגיע. הוא סיפר לי שלא היה לו מושג מה קורה איתי והוא נסע כמו משוגע".
איך הוא הגיב כששמע שבתו הבכורה אמורה ללדת כל רגע?
"הוא נכנס לחדר הלידה בוכה נורא וחיבק אותי. חששתי מאוד מהתגובה שלו. אנחנו קשורים מאוד, פחדתי שהוא יתאכזב. זה לא מה שהוא רצה בשבילי. הוא רצה שאסיים את הצבא ואלך ללמוד. ישר אמרתי לו 'אבא, אני מצטערת. אני אמסור את התינוק ואמשיך כרגיל'. הוא ענה לי 'אין מצב. אנחנו לא מתנהגים ככה. אנחנו ניקח אחריות על מה שקרה, נעזור לך לגדל אותו ונהיה איתך'. זה מיד הרגיע אותי.
ומה עם אבא של אלה, מתי הוא עודכן?
"הוא הגיע בבוקר לבית החולים. אבא שלי סיפר לו שאני בלידה. היינו ביחד כמעט ארבע שנים. חודשיים אחרי שאלה נולדה, נפרדנו. הייתי בטראומה. עברתי תקופה קשה ורציתי להתפקס על החיים החדשים שלי. הקשר שלנו עכשיו הוא סביב אלה. הוא רואה אותה פעמיים בשבוע. חשוב לי שהיא תחווה שני הורים".
לא הסכמתי להחזיק אותה
אלפי מתגוררת בבית הוריה, ישנה בחדר אחד עם התינוקת אלה. "אני כבר נורא רוצה את העצמאות שלי", היא מספרת בעצב. "הבית צפוף, אנחנו שבע נפשות כאן. זה לא קל. אני צריכה את הפינה שלי, את השקט שלי, ואין לי. אני כבר לא זוכרת מתי היה לי חדר מסודר בלי צעצועים. הבעיה היא שאני מפחדת מאוד שאם אגור לבד, אני לא אצליח להסתדר. אני צריכה מאוד את העזרה. בבית, אני לפעמים מרגישה כמו האחות הגדולה של אלה ולא כמו אמא שלה. האחיות שלי ואמא שלי עוזרות לי. אני יכולה לנוח או לצאת קצת ואמא שלי איתה. גם להורים שלי וגם לי חשוב שאני עדיין ארגיש קצת שאני בת 20, שאעשה עוד דברים ולא רק אהיה מסורה לאימהות".
אלפי מספרת בכנות מעוררת הערכה כי עברו כמה חודשים טובים עד שנפתח לה חדר בלב עבור אלה הקטנה. "למדתי מאפס לקלח, לחתל, להחליף בגדים, אבל לא הצלחתי להתחבר אליה. אני זוכרת שאחרי כמה חודשים אמא שלי שאלה אותי אם אני אוהבת אותה, והיססתי. הרגשתי שאני לא מחוברת ברמה של 'היא האהבה של החיים שלי, אני שרופה עליה ואתן לה הכול'. כאב לי מאוד להרגיש ככה".
אלו רגשות לא פשוטים שעדיין לא מדוברים מספיק.
"הייתי מחבקת אותה, שומרת עליה, מסתכלת עליה, השתדלתי מאוד להיות שם. לנשים יש הכנה של תשעה חודשים, אבל לי לא הייתה את ההכנה הזו".
את יודעת להגיד מתי זה השתנה? מתי נוצר החיבור ביניכן?
"אמא שלי לקחה חופש מהעבודה כדי להיות איתנו חודש. אחר כך נשארתי עם אלה לבד לעוד תשעה חודשים, ואז שלחתי אותה למעון. כשאלה הייתה בערך בת חצי שנה, תינוקת שצוחקת ויש לה הבעות פנים וממלמלת, שם זה קרה. נוצרו חיבור וקרבה שנורא חיכיתי להם".
כשאלה הלכה למעון אלפי נרשמה לקורס מדריכי כושר בווינגייט. הכוונה הייתה להפוך למאמנת כושר, אך הכניסה לבית "האח" (התוכנית משודרת בימים ראשון, רביעי, חמישי ושבת אחרי החדשות ברשת 13) שינתה את המסלול. הכיוון החדש: משפיענית. מה הפלא? כשנכנסה לתוכנית היו לה 7,000 עוקבים באינסטגרם, רחוק מאוד מ־150 אלף העוקבים שיש לה כיום. "אני מחפשת סוכן. עשיתי כמה פגישות מאז שעזבתי את בית 'האח' לפני שבועיים. אני רוצה לקבל קמפיינים ולעשות שת"פים ברשתות".
על בן הזוג, רוי רייניש: "כשהוא פגש את אלה, היא זיהתה אותו מהתוכנית וקראה לו בשמו. הוא כבר הגיע איתי להוציא אותה מהגן"
היססת אם לעזוב את אלה לשלושה חודשים לטובת התוכנית?
"לא. הייתי מפוקסת מאוד. הלכתי לשם כדי ללמוד על עצמי ולממש את עצמי. רציתי להרגיש מי אני בלעדיה. גם כל הצלחה שלי היא הצלחה של הילדה שלי. אני רוצה לעבוד, להביא כסף הביתה, שיהיו לה חיים טובים. עכשיו זו ההזדמנות, כי עוד שנה־שנתיים־שלוש, אני אתחתן ואביא לעולם עוד ילדים".
אנשים אוהבים לעשות שיימינג לנשים שעוזבות את ילדיהן לטובת ריאליטי, משהו שגברים לא חווים.
"לא חשבתי על זה שיבקרו אותי. גם כשיצאתי החוצה, לא הרגשתי שיימינג. אבל בתוך הבית, התחלתי להתגעגע אליה מאוד. היו לי רגשות אשם נוראיים של 'מה עשיתי? אולי היא צריכה אותי ואני לא שם'".
על אותו תדר
כבר בימים הראשונים ב"האח", אלפי ורוי רייניש (26) - האקס של אלה איילון (שגם יצא עם דיאן שוורץ), דוגמן וסטודנט לתקשורת ומנהל עסקים - התקרבו מאוד. "הוא הבן אדם הראשון שהתחברתי איתו. היו בינינו כימיה וקליק. הוא היה רגיש לסיטואציה הזו שיש לי ילדה וקיבל את זה. הרגשתי דברים שמעולם לא הרגשתי עם מישהו אחר. עד אז לא האמנתי באהבה ממבט ראשון".
את אומרת שזו הייתה אהבה ממבט ראשון?
"שלי".
ושלו?
"נראה לי שכן", היא מחייכת מאוזן לאוזן.
דיברתם על היחס המתעתע שלו אלייך? הוא חטף מהקהל על הזגזוג שלו, על הקר־חם.
"ראינו ביחד את פרק הפרישה שלי. ראיתי דברים שלא אהבתי. למשל, שאני מנסה לנשק אותו כשהוא הודח והוא הודף אותי. הוא הסביר שהגיב מתוך לחץ ושאם אפשר היה להחזיר את הזמן אחורה, הוא לא היה מתנהג ככה. הוא הראה והוכיח לי שהוא באמת חיכה לי ושהוא שם. למשל, כל גלריית התמונות שלו בטלפון זה וידיאו שלי מערוץ 26. הוא הודיע לבוס שלו שהוא לוקח חופש כדי לבלות איתי את השבוע הראשון שלי בחוץ".
אז מה הסטטוס שלכם כרגע? קיבלנו רמז ברשתות כשהעליתם קעקוע משותף של תות.
"אנחנו יוצאים, וכבר הספקנו להגיד אחד לשני 'אני אוהב/ת אותך'", היא מצחקקת כמו הילדה שהיא. "מקודם הוא שלח לי הודעה: 'מה איתך, חברה יפה שלי?'. הוא פגש את אלה בפעם הראשונה כשהגיע אליי, והיא זיהתה אותו מהתוכנית וקראה לו בשמו. הוא הגיע איתי כמה פעמים להוציא אותה מהגן. היא כבר מסכימה שהוא יחזיק אותה על הידיים. הוא מת על זה שאני אמא".
נשמע רציני.
"דיברנו על העתיד. הסברתי לו שאני לא במקום של להיכנס לזוגיות שאחרי שנה נגיד 'יאללה ביי'. אני מחפשת קשר לטווח ארוך, להתחתן ולהקים בית. הוא אמר שהוא כבר תכף בן 27, שהוא לא מתכוון להיות דוגמן כל החיים, שגם הוא רציני ומחפש את המשפחה ואת הבית. הבנו שאנחנו על אותו תדר".
תובעת 2.5 מיליון שקל: "התייחסו אליה כמו לחיילת שמנסה להוציא גימלים"
"מדובר במקרה של רשלנות קשה מצד גורמים צבאיים ורפואיים", אומרת עו"ד נחמה דרור, המתמחה ברשלנות רפואית ונזקי גוף, שמייצגת את לין בתביעה שהוגשה נגד משרד הביטחון בסכום של 2.5 מיליון שקל. "לין התלוננה במשך חודשים רבים, משבוע 9 ועד שבוע 39 להיריון, על סימפטומים שונים המעידים על היריון, אבל הגורמים שאליהם פנתה זלזלו בתלונותיה. התייחסו אליה כאל חיילת שכל מטרתה היא הוצאת גימלים ומנוחה, למרות שהתגייסה לתפקיד קרבי ומשמעותי והייתה בעלת מוטיבציה גבוהה. לין סמכה על הגורמים הרפואיים שבדקו אותה כמעט מדי שבוע, וייחסו את תלונותיה למחלות שונות, הכול למעט היריון. לא נותר אלא לקוות שהמערכת הצבאית והרפואית תלמד ממקרה מצער זה, תקשיב לחיילים ולמטופלים ותיתן את המשקל הנכון לתלונותיהם".
תגובת דובר צה"ל:
"מטעמים של צנעת הפרט, לא ניתן לפרט על אודות ההליך. התביעה המדוברת מתנהלת בימים אלו בבית המשפט".
הריאיון המלא עם לין אלפי מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
שיער: קובי קלדרון, איפור: רועי אוחיון. צולם במרכז הקהילתי - סמטת שלוש 19 נווה צדק, ת"א
בגדים: טוטאל לוק: VAS & CRAFTS שמלה לין: לה קוסט לבוטיק ורנר. שמלה אלה: odpamkids חליפת דנים: סטודיו אקנה לבוטיק ורנר, חולצה: דיזל
