סיפורה של נורית גורן (37), לשעבר מדריכת סיורים קולינריים בשוק הכרמל שהתמודדה ב"משחקי השף". כיום אמא במשרה מלאה, נשואה ליובל אלפנט, מדריך הורים, דולה ויזם, ואמא של זוהר (חמש וחצי), ומרים (עשרה חודשים):
"לעזוב את הארץ ולעבור לחיות בפנמה? זו הייתה החלטה של דקה ורבע. היו לנו חיים מושלמים בנווה צדק, עם שני עסקים מצליחים, בית מפנק עם חצר קטנה, המון טיולים וטבע, אבל תמיד היה לנו חלום למצוא אוטובוס ישן ומגניב ולהפוך אותו לבית קטן", מספרת נורית גורן (37), לשעבר מדריכת סיורים קולינריים בשוק הכרמל שהתמודדה ב"משחקי השף", כיום אמא במשרה מלאה, נשואה ליובל אלפנט, מדריך הורים, דולה ויזם, ואמא של זוהר (חמש וחצי), ומרים (עשרה חודשים).
"חלום נוסף שהיה לשנינו זה להקים חווה קטנה ולגדל בה את כל האוכל שלנו. אמרנו שיום אחד בוודאות זה יקרה בגליל. יום לפני הסגר השלישי החלטנו לעזוב הכל ולהגשים את החלום שלנו בפנמה.
מרגע ההחלטה ועד שעלינו על המטוס עברו שלושה שבועות שבמהלכם קיפלנו את כל החיים שלנו. ב'מיינד' כבר היינו משוחררים, ועכשיו היינו צריכים להשתחרר בחומר. מכרנו ומסרנו הכל, כולל סרוויסים של סבתא שלי ואת רכב האספנות שלנו, קמפר פולקסווגן שיובל תמיד אמר שאותו הוא לעולם לא ימכור. זוהר, הבת שלי, פרשה את כל הצעצועים והספרים שלה בגן השעשועים והציעה לילדים לקחת. זו דרך החינוך שלנו, חומר הוא לא המטרה. עד היום אנשים שולחים לנו תמונות של החפצים שלנו מפוזרים בכל מיני מקומות בארץ. לדרך החדשה יצאנו עם שבע מזוודות.
פנמה הייתה יעד שרירותי. פגשנו בישראל משפחה שמתגוררת בפנמה תשע שנים. הם סיפרו לנו כמה טוב להם שם והראו תמונות יפות. בלי לחשוב פעמיים זה המקום שבחרנו בלי לדעת עליו כלום. אפילו לא איפה זה בדיוק. לאנשים אחרים זה נשמע מטורף, לנו זה היה הגיוני. לרגע לא חששנו, לרגע לא חשבנו שאולי זו טעות.
בחודש מרץ האחרון עברנו לכאן ורכשנו שטח בתולי, 11 דונם עוצרי נשימה בקניאס, כפר מקסים שהזמן עמד בו מלכת. אנחנו חיים 50 שנה אחורה בזמן ומאושרים. כשהיינו צריכים להגיע לשטח שלנו אחרי המדידות של הטיפוגרף ולסמן בארבע יתדות ברזל באדמה את הגבולות של השטח, הסתכלתי על השטח העצום הזה ולא האמנתי שכל זה שלנו. מה חסר לנו? כלום. יובל מוצא את הקפה הטורקי של עלית שמביאים לו מהעיר הגדולה פנמה סיטי, מרחק שש שעות מהכפר שלנו. יש שם גם סופרמרקט כשר. כשאנחנו רוצים תחושה מערבית שמזכירה חוף בכנרת, אנחנו נוסעים עשר דקות לחוף הגולשים פלאיה ונאו, שבו יש מסעדות ובתי מלון ותחושת ציוויליזציה. זו התל־אביב שלי.
"אנחנו חיים 50 שנה אחורה בזמן ומאושרים. החשמל הוא עניין לא יציב אצלנו בכפר. אתמול ציפור נגעה בחוט חשמל והיינו משבע בבוקר עד עשר בלילה בלי חשמל. לאחרונה חפרו לנו באר מים, ומשאבה מיוחדת תשאב לנו את המים לברזים"
אנחנו חיים באוטובוס יפהפה שיש בו כל מה שיש בבית רגיל: מטבח מפנק, מיטת קינג סייז, אמבטיה, ספה, טלוויזיה ואינטרנט. החשמל הוא עניין לא יציב אצלנו בכפר. אתמול ציפור נגעה בחוט חשמל והיינו משבע בבוקר עד עשר בלילה בלי חשמל. לאחרונה חפרו לנו באר מים, ומשאבה מיוחדת תשאב לנו את המים לברזים.
זוהר לומדת איתנו ב'הום סקולינג', למרות שיש בית ספר טבע נהדר לתושבי הסביבה. היא יוצאת בכל בוקר למִרעה עם בנות הכפר, שאימצו אותנו בחום. אתמול הן פגשו חזירה שילדה 21 גורים וצפו בהם נצמדים לפטמותיה בו זמנית. אחר כך עברו לרחוץ בנחל וישבו מול מפל מים יפהפה.
לפעמים אני מתגעגעת לשוק הכרמל, כי אין פה שווקים בכלל. כשאתחיל לגדל את התוצרת שלי, אולי נקים שוק איכרים מקומי. התוכניות שלנו ברורות. יהיו בחווה עוד שלושה אוטובוסים ישנים משופצים, יחידות אירוח לאנשים שרוצים להגיע אלינו. ניצור כלכלה שיתופית עם תושבי הכפר, נתחבר לאדמה ולמסורת, ננצל את האנרגיות הקיימות פה בשפע, כמו השמש, המים והרוח ונעשה כל שביכולתנו להיטיב עם הסביבה ולא לפגוע בה בשום צורה. הדבר היחידי שנכון לעכשיו לא יהיה אורגני יהיה צבע השיער האדום שלי, שאני רוכשת בסטוקים בעיר הגדולה".
שורה תחתונה: "זו תחושה נהדרת להיות מנותקים מהמרוץ. אין יותר מרדף".
