המורה חגית עברה לירושלים
מחנכת הכיתה, חגית אוחיון (51), נשואה ואמא לארבעה
משפחתה הפרטית של חגית מפוזרת ברחבי הארץ: "אני התפניתי עם הבת שלי למלון 'המלך שלמה' בירושלים", היא מספרת. "בעלי, יגאל, עובד ביקב הר אודם. הוא לא התפנה. כל יום הוא עולה לרמת הגולן וחוזר בערב לקריית־שמונה. רק בסופי השבוע הוא מגיע אלינו. הבן הקטן, בכיתה י"ב, נמצא במלון 'אירופה' בטבריה כי רוב חבריו לכיתה והצוות החינוכי עברו לשם, ואני רוצה שהוא יסיים את השנה בצורה מוצלחת, עד כמה שאפשר. שני הבנים הגדולים היו במילואים עד לא מזמן. אחד מהם שוכר כרגע דירה במעלות והשני גר בגבעון. זה הקושי העיקרי שלי. לגדולים קשה לבוא לעשות איתנו שבת כי צריך אישור מהמלון ופחות נוח להם לשהות איתנו בחדר קטן. אנחנו מתראים רק אחת לכמה חודשים".
המורה חגית אוחיוןצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "אני מלמדת כיתה א' בבית הספר היסודי 'אפרתה' בירושלים, לצד שתי מורות נוספות. זה בית ספר שיש בו 600 תלמידים לעומת 150 תלמידים ברמב"ם בקריית־שמונה, אבל יש גם דברים דומים: הוא מכיל גם תלמידים תורניים וגם מסורתיים, כיתות מעורבות של בנים ובנות יחד (אף על פי שבית הספר משתייך לחינוך הממלכתי דתי, י"מ).
את רוצה לחזור לקריית־שמונה?
"מאוד. אני גם מתגעגעת מאוד לבית הספר שלי".
איפה הכיתה מקריית שמונה?
נבו עבר לאלון־שבות
השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת רייס: אמא תמר מנהלת ספרייה, אבא עמיחי מורה
בתחילת המלחמה התגוררה משפחת רייס במתחם ביישוב אלון־שבות שכלל 20 חדרי אירוח למשפחות מקריית־שמונה. כיום הם גרים בדירה שכורה ביישוב. "אני ממשיך ללמד בצפת והנסיעה לשם קשוחה", אומר עמיחי. "אשתי תמר, שעד לפני המלחמה עבדה כמנהלת ספרייה בקריית־שמונה, ממשיכה לעבוד מרחוק ומפעילה פעילויות כמו 'ספרייה ניידת' בבתי מלון שיש בהם מפונים".
נבו רייסצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: בית ספר "ראשית" בגוש עציון. "זה בית ספר שמשלב בשגרה גם ילדים עם צרכים מיוחדים", אומר עמיחי, "ובאותה מידה שילב את ילדינו המפונים בהכנסת אורחים ובמאור פנים. בית הספר הנוכחי הרבה יותר גדול, ונבו אומר שיש לו יותר מקומות לשחק בהם. מה שעזר לו להיקלט הוא העובדה שהוא הגיע עם כמה חברים מקריית־שמונה.
"הקושי העיקרי שלנו הוא הגעגועים למה שאנחנו כל כך אוהבים בקריית־שמונה, כמו הנוף והמגוון האנושי. בנוסף, הדירה שבה אנחנו גרים כרגע לא מרגישה כמו בית. קשה לחיות במקום שלא באמת בחרת לחיות בו".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"מאוד, אבל בתנאי שיהיה ביטחון אמיתי".
הדסה־אסתר עברה ליבנה
הצעירה מבין חמשת ילדיה של משפחת אוחנה: אמא סולי גננת בצהרון, אבא ניסן בפנסיה מוקדמת
"למזלנו, הבית שלנו בקריית־שמונה לא נפגע" מתנחמת סולי, "אבל לא הספקנו לקחת המון דברים. הדסה־אסתר מתגעגעת לבגדים שהיא אוהבת, לספרים שלה וגם לבובות ולדובים.
הדסה אוחנהצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: הדסה־אסתר לומדת בבית ספר 'נעם' ביבנה. מה שעזר לה להיקלט היה האכפתיות והרצון הטוב של אנשי עיריית יבנה. בזכות קבוצת הווטסאפ הכיתתית זכינו להתראות, להתחבק ולהחליף חוויות כבר כמה פעמים".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"בהחלט. נולדנו, גדלנו והקמנו שם משפחה. גם בנינו הגדולים הקימו משפחות בעיר. מדובר ביישוב עם איכות חיים גבוהה ואנחנו סומכים על הממשלה".
טוהר עברה למלון בטבריה
הרביעית מבין חמישה ילדים של משפחת טויטו: אמא הודיה סייעת בגן ילדים, אבא אמיר עובד משק בבית חולים
משפחת טויטו לא ביקרה בביתה בקריית־שמונה מאז 7 באוקטובר, אבל ככל הידוע להם הוא לא נפגע. מאז פרוץ המלחמה הם מתגוררים במלון "לאונרדו" בטבריה ולאחרונה החלו לחפש דירה להשכרה בעיר.
טוהר טויטוצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "כיום טוהר לומדת בבית ספר 'נעם ישראל' בטבריה שהוא לבנות בלבד", אומרת הודיה, "בניגוד לבית הספר הקודם שהיה מעורב. מה שבעיקר עזר לה להיקלט הוא העובדה שיש לה שלוש אחיות גדולות, שלומדות איתה באותו בית ספר.
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"אנחנו מתגעגעים לבית שלנו, לגינה ולשגרת החיים לפני המלחמה. כשאבא שלי נפטר הכנתי לכל הילדים כריות בצורת לב ולא הספקנו לקחת אותן. כולם רוצים את ה'כרית של סבא', אבל לא נחזור כל עוד אין פתרון צבאי קבוע ויציב. אין בנו רצון להפוך יעד לפלישה".
שילה עבר למגדל
הבכור מבין שלושת ילדיה של משפחת דהן: אמא שיראל עובדת בעיריית קריית־שמונה, אבא שגב בעל עסקים לגינון ולצילום
לביתם הנוכחי במושבה מגדל הגיעה משפחת דהן אחרי לא מעט נדודים. "גרנו בחיפה, אילת ונתניה", מספרת שיראל. "בעלי ממשיך לעבוד בקריית־שמונה ומגיע לשם כל יום, אני עובדת בחמ"ל של העירייה בטבריה.
שילה דהןצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "שילה לומד בבית ספר שנפתח למפונים במלון 'לייקהאוס' בטבריה. אנחנו לא יודעים היכן הוא ילמד בשנה הבאה. נכון לעכשיו הוא לא שומר על קשר עם ילדים מקריית־שמונה, למעט החבר הכי טוב שלו שעבר ליישוב שלנו. ארבעה חודשים לפני המלחמה קנינו דירה חדשה, ושילה מתגעגע לחדר החדש שלו, שלא הספיק ליהנות ממנו".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"אני לא רוצה לחזור ומנסה לשכנע את בעלי לעבור למקום אחר בצפון, רחוק מהגבול".
ליאור עבר למגדל
השלישי מבין חמשת ילדיה של משפחת סאינה: אמא עינב מדריכה לכישורי חיים (כרגע בחל"ת), אבא ברק בעל מפעל
בחצר ביתם של משפחת סאינה בקריית־שמונה נפל טיל, וכתוצאה מההדף נגרם נזק רב. "למרות זאת, בעלי מגיע כל יום לעיר", אומרת עינב. "יש לו מפעל שעובד עם התעשיות הביטחוניות, והוא צריך להיות שם".
ליאור סאינהצילום: צוות בית הספר רמב"םמסגרת החדשה: המשפחה עברה למגדל, וליאור לומד בבית הספר "תחכמוני" בטבריה. "הוא דל במשאבים ביחס לבית הספר בקריית־שמונה, אבל העובדה שלומדים איתו עוד ילדים מבית הספר הקודם עזרה לו. הוא מתגעגע לקרובי המשפחה שלנו שגרו לידנו וגם למגרש הכדורגל ליד הבית".
תחזרו לקריית־שמונה?
"אנחנו לא מתכוונים לחזור ולא יודעים מה לתכנן לטווח הארוך".
נטע עבר לאלון־שבות
הבכור מבין ארבעת ילדיה של משפחת וינברג: אמא נעמה גננת שילוב, אבא קובי מנהל מכירות בתחום הפיקוד והבקרה
משפחת וינברג עברה לאלון־שבות כחלק מקהילת חברים שהתפנתה יחד. נעמה עובדת בגן מפונים ביישוב, קובי גויס למילואים בתחילת המלחמה. "החלונות בבית שלנו בקריית־שמונה נשברו בגלל הדף", מספרת נעמה. "הלחיץ אותנו שהבית פרוץ. עברו כמה ימים עד שקובי יכול היה להגיע לשם ולאטום את החלונות".
נטע וינברגצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: נטע לומד בבית הספר "ראשית" בגוש עציון. הוא מתגעגע לפארק, לנוף שנשקף מהבית, לחברים שלא נמצאים איתו ובעיקר למיצי, החתולה שלנו. לא יכולנו לקחת אותה איתנו והיא נשארה אצל שכנה בקריית־שמונה. זה הקושי הכי גדול שלו, הוא היה רגיל לישון כשהחתולה לצידו בלילה".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"כן. זה הבית שלנו ובית לא עוזבים. אבל הכול תלוי בתוצאות המלחמה".
אורי עבר לירושלים
השני מבין שלושת ילדיה של משפחת וייס: אמא רעות גננת שילוב, אבא אריאל עובד ביקב הר אודם
כשפרצה המלחמה, משפחת וייס שכרה דירה בירושלים ואריאל גויס למילואים. "אני עובדת בגנים בעיר ובבית הספר 'גוננים' כמורת שילוב", מספרת רעות. "כשאריאל השתחרר הוא לקח חל"ת כדי להיות עם המשפחה וכעת חזר שוב למילואים. כשהתפנינו לא לקחנו איתנו כמעט כלום מלבד בגדים. בהמשך אני ואריאל קפצנו פעמיים הביתה להביא ציוד והבאנו גם משחקים של הילדים. אורי התגעגע ללגו שלו".
אורי וייסצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "אורי לומד בבית ספר 'אפרתה' בירושלים. זה בית ספר עם ארבע כיתות בכל שכבה, שונה מבית הספר בקריית־שמונה שהוא קטן ומשפחתי. ההבדל העצום הקשה על ההשתלבות שלו, וחגית, המחנכת שלו מקריית־שמונה, שגם עברה ל'אפרתה', עוזרת לו. לפני שעברנו לדירה בירושלים גרנו במלון שהיה קרוב למלון שבו היא התאכסנה, אז אורי היה עולה איתה כל בוקר לאוטובוס שהסיע אותם לבית הספר. בהתחלה היא אפילו הייתה נכנסת איתו לכיתה. אנחנו מקפיצים אותו לבקר את החברים שעברו לאלון־שבות".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"רוצים מאוד. נחזור כשנדע שבטוח לגדל שם את ילדינו".
נעם עבר לזכרון־יעקב
הרביעי מבין חמשת ילדיה של משפחת מלכה: אמא שירה מעצבת גרפית ומעצבת אירועים, אבא יונתן מנהל לוגיסטיקה
במשך שלושה חודשים התארחה משפחת מלכה במלון ואז עברה לדירה שכורה בזכרון־יעקב. "בעלי במילואים מ־7 באוקטובר ובחודשים הראשונים לא עבדתי כי כל האירועים בוטלו", מספרת שירה. רק לאחרונה חזרתי קצת לעבוד".
נעם מלכהצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "נעם לומד בבית ספר 'יעבץ' בזכרון־יעקב. בית הספר בקריית־שמונה היה קטן, ויום בשבוע הילדים יצאו ללמוד בטבע. הדגש היה על הצד החברתי, בעוד שכאן הדגש הוא על ציונים. מה שעזר לו להיקלט היה בעיקר העובדה שהגענו לזכרון עם ההורים שלי, האחים שלי ובני הדודים, שגם פונו. ובכל זאת, הוא מתגעגע לחברים ולטרמפולינה שיש לנו בבית".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"מאוד, ומקווים שנוכל לחזור בקרוב".
שחר עבר לאלון־שבות
השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת אייגנר: אמא רעות מורה לחינוך מיוחד, אבא מנחם מורה ללשון בישיבה תיכונית
אם תשאלו את שחר למה הוא הכי מתגעגע, הוא יגיד: למורים שלו מבית הספר הקודם, לחברו הטוב נועם שהתפנה ליישוב אחר ולמיטה שלו. "אבל העובדה שהגענו ליישוב אלון־שבות בקבוצה של כמה משפחות סייעה לו", אומרת רעות. מאז פרוץ המלחמה גרה המשפחה בדירה שכורה באלון־שבות. מנחם עולה יומיים בשבוע לרמת הגולן, שם הוא מלמד, בשאר ימי השבוע הוא עובד מרחוק, ואילו רעות עובדת עם ילדים מפונים בבית הספר שבו שחר לומד.
שחר איגנרצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "שחר נכנס לכיתה בבית הספר 'בראשית' עם עוד ארבעה חברים מקריית־שמונה, והצוות המדהים תמך בילדים ועזר להם".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"לא רק רוצים, משתוקקים! אנחנו מקווים לחזור במהרה ובביטחון מלא".
ישי עבר לחצור־הגלילית
השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת קיפגן: אמא אסתר עובדת ייצור במפעל "טבע נאות" בקיבוץ נאות־מרדכי, אבא שמעון עובד ייצור במפעל בקיבוץ שמיר
"אני ואשתי המשכנו לעבוד כרגיל", מספר שמעון, "אבל עכשיו זה הרבה יותר קשה כי הנסיעה לעבודה ארוכה יותר משמעותית. גם המעבר הלא צפוי והנדידה בין שני בתים, זה לא קל. חלק גדול מהריהוט והציוד נשאר בדירה, וכל פעם אני צריך לנסוע במיוחד כדי להביא דברים לדירה השכורה".
ישי קיפגןצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "ישי לומד בבית ספר 'חוני המעגל', ולא היה לו קל בהתחלה. מה שעזר לו להסתגל הוא העובדה שהבן של אחי, דוד, שלמד איתו באותה כיתה ברמב"ם, לומד איתו גם עכשיו באותה הכיתה".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"בהחלט. אנחנו אוהבים מאוד את העיר".
אליה עבר למלון בנתניה
הבכור מבין שלושת ילדיה של משפחת זעפרני: אמא אורית מורה ומחנכת, אבא אהוד מנהל בטיחות
"אנחנו שוהים היום במלון 'איילנד' בנתניה", מספרת אורית. "הבית שלנו בקריית־שמונה לא נפגע חיצונית, אבל לא מעט דברים נשברו כתוצאה מהדף של טילים. אהוד ממשיך לעבוד כמנהל בטיחות בכמה מפעלים בצפון, הוא נוסע לשם מדי יום וחוזר לנתניה מאוחר בלילה. אני כרגע עובדת כמורה למתמטיקה ומחנכת כיתה ח' משולבת בבית ספר בנתניה".
אליה זעפרניצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "אליה לומד בבית ספר 'ישורון' בנתניה. כמות הילדים בו גדולה בהרבה מבית הספר בקריית־שמונה. בהתאם יש יחס פחות אישי, והגישה שונה. בבית הספר בקריית־שמונה ראו את הילד מבחינה רגשית וחברתית. מה שמקל עליו זו מורה שעבדה בקריית־שמונה ומלמדת בבית הספר הנוכחי שלו. פעם בשבועיים אני נוסעת איתו לפגוש חברים שגרים במקומות שונים. הוא מתגעגע אליהם וגם למיטה שלו בבית ולאוכל של אמא. בגלל שאנחנו גרים במלון אני לא יכולה לבשל לו".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"רוצים מאוד! אבל נחזור רק כשנרגיש שזה באמת בטוח. אנחנו מקווים שמקבלי ההחלטות יפתרו את המצב, כי אנחנו עייפים נפשית מלהכיל את הכול".
אליאור עבר לחריש
השלישי מבין חמשת ילדיה של משפחת בלינדר: אמא לירן עובדת במחלקת פניות הציבור של פרטנר, אבא איציק קצין הפעלה בקבע
"אנחנו מתגוררים כרגע בחריש", מספרת לירן. "בעלי המשיך כרגיל בתפקידו בצבא, אני בחל"ת מאז תחילת המלחמה. הקושי שלנו הוא בעיקר חברתי. בקריית־שמונה הייתה לנו תמיכה של המשפחה שגרה לידנו, בחריש אנחנו לבד, מנותקים מכל החברים והמשפחה".
אליאור בלינדרצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "אליאור לומד בבית ספר 'תלמי הדר' בחריש. זה בית ספר גדול, יותר מ־600 תלמידים, וזה קשה. המחנכת והיועצת עוזרות לו כמה שאפשר, אבל הוא מחכה לרגע שיחזור לקריית־שמונה. הוא שומר על קשר עם החברים באמצעות משחקים משותפים בנייד ומתגעגע לכמה דברים שנשארו בבית: לגו, אופניים וחליפת כדורגל שהוא אוהב מאוד".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"בהחלט. בעלי ואני נולדנו בעיר ואנחנו מצפים לחזור אליה".
איתן עבר לאלון־שבות
השני מבין ארבעת ילדיה של משפחת לולו: אמא לירז מטפלת רגשית, אבא אלי מורה ומחנך בתיכון בקריית־שמונה
"אני מלמד כרגע בבית ספר בגוש עציון וגם בבתי מלון בירושלים שיש בהם מפונים", מספר אלי. "לירז עובדת כעת באופן חלקי".
איתן לולוצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "איתן לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון. זה בית ספר גדול יותר מבית הספר בקריית־שמונה, אבל התלמידים והמורים קיבלו אותו בצורה מדהימה. לא התייחסו אליו כאל תלמיד זמני. איתו בכיתה לומדים חברים מקריית־שמונה, ואנחנו מסיעים אותו מדי פעם לאורי, חבר שלו שגר בירושלים.
"חוץ מלחברים, איתן מתגעגע למגרש הכדורגל שיש לנו ליד הבית וגם לכדורגל ולכדורסל שנשארו בבית. אנחנו הופתענו לגלות שאפשר להסתדר עם מעט מאוד דברים. בקריית־שמונה היו לנו כל כך הרבה ארונות ומקומות אחסון. פתאום קלטנו שאפשר להסתדר עם ארון כתר אחד".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"מאוד, אבל נעשה את זה רק כשיהיה שם בטוח. יש לנו עוד אורך רוח".
הראל עבר לאלון־שבות
השלישי מבין ששת ילדיה של משפחת הרץ: אמא כנרת מורה, אבא אבישי יזם נדל"ן
"אנחנו מקווים שהבית שלנו בקריית־שמונה יחזיק מעמד עד שנחזור", אומרת כנרת. "כרגע אנחנו גרים באלון־שבות, אבישי היה רוב הזמן במילואים ולאחרונה חזר לעבוד. אני עובדת כעת כמורה למתמטיקה באולפנת 'ראש צורים' בגוש עציון".
המסגרת החדשה: הראל לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון עם חברים מקריית־שמונה. קיבלו אותנו באהבה ואנחנו אסירי תודה על כך.
הראל הרץצילום: צוות בית הספר רמב"ם"אנחנו מתגעגעים לחברים, לטבע, לנוף, לנועם מהמכולת, לציון מהאטליז, ולכל בעלי העסקים שהם כמו משפחה. הגבלנו מראש את מספר המשחקים שאפשר לקחת, כי אנחנו שוכרים דירה קטנה יותר, ולהראל חסרים הלגו, הפליימוביל, וגם הטרמפולינה בחצר. מה שכן, גם כאן מאוד בולטת הקהילתיות - ממתנדבים שעזרו לנו עם כביסות בהתחלה ועד אדם שלא הכרנו שהביא לנו עוגה שעה לפני שבת ומצא את עצמו מסיע את הבן הגדול שלנו למיון כשאבישי היה במילואים".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"ברור! בואו נראה לאויבינו שהתקופה הקשה הזו תביא לצמיחת הצפון".
חגי עבר לאלון־שבות
השלישי מבין חמשת ילדיה של משפחת בן דוד: אמא שירן מטפלת בשיאצו ורפלקסולוגיה, אבא גולן יזם נדל"ן
"אחרי ארבעה חודשי מילואים חזרתי לעבוד", מספר גולן. "שירן מצאה לאחרונה קליניקה באזור מגורינו, ומטופלות חדשות מגיעות. אנחנו מכירים תודה לאנשים באלון־שבות, אבל מתגעגעים לנוף, לאנשים ול'סופר נועם'".
חגי בן דודצילום: צוות בית הספר רמב"ם המסגרת החדשה: "חגי לומד בבית ספר 'ראשית' בגוש עציון. למרות שהוא הרבה יותר גדול מבית הספר בקריית־שמונה, הצוות מצליח ללוות כל ילד. הניסיון לתקשר בזום עם ילדי הכיתה שעברו למקומות אחרים היה מאתגר: למצוא מחשב, מקום עם קליטה, זמן פנוי. כך, למרבה הצער היום הוא כבר לא ממש בקשר איתם, מלבד במפגשים יזומים של בית הספר. חוץ מלחברים, חגי מתגעגע למיטה שלו".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"אין בכלל שאלה. ננשוך שפתיים, נמתין בסבלנות כמה זמן שצריך ובסוף ננצח. אנחנו רק מקווים שלא מורחים אותנו ומנצלים את רוחנו".
מלאכי עבר לאלון־שבות
הרביעי מבין שבעת ילדיה של משפחת וורמסר: אמא חווה מנהלת מחלקת חינוך מיוחד בעיריית קריית־שמונה, אבא נתנאל עובד סוציאלי
"עברנו לאלון־שבות, אבל המשכנו לעבוד מרחוק", מספרת חווה. "הכי קשה לנו כרגע עם חוסר הוודאות".
מלאכי וורמסרצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "מלאכי לומד בבית הספר 'ראשית' בגוש עציון. מנהלת בית הספר וצוות המורים עטפו אותו ואת חבריו".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"רוצים מאוד".
אריאל עבר לאלון־שבות
הרביעי מבין שבעת ילדיה של משפחת בליץ: אמא אורטל מורה למתמטיקה, אבא דניאל מהנדס תעשייה וניהול
"אחרי הפינוי המשכנו לעבוד", מספר דניאל. "אורטל מלמדת בבית ספר אחר. אני הייתי במילואים והיום אני עובד מרחוק. הבית שלנו לא נפגע, אבל נפלו רסיסים בגינה".
אריאל בליץצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "אריאל עבר לבית הספר 'ראשית', וקבלת הפנים הייתה חמה. עזר לו שעברו איתו עוד כמה חברים. עם הילדים שעברו למקומות אחרים הוא פחות בקשר. כרגע הוא מתגעגע בעיקר לחדר שלו".
אתם מעוניינים לחזור לקריית־שמונה?
"אין לנו שום התלבטות. רוצים לחזור בכל הכוח. מי יכול עלינו?".
דוד עבר לחצור־הגלילית
הצעיר מבין חמשת ילדיה של משפחת קיפגן: אמא תמר עובדת אריזה, ראובן עובד ייצור
"בעקבות המלחמה עברנו לחצור־הגלילית", מספר האב ראובן. "אבל אני ואשתי ממשיכים להגיע כל יום לקריית־שמונה, שנינו עובדים במפעל תנובה־גליל. בגלל המעבר, לוקח לנו יותר זמן להגיע".
דוד קיפגןצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "דוד לומד בבית הספר 'חוני המעגל'. באותה כיתה לומד גם בן הדוד שלו, ישי, ואחותו הגדולה לומדת איתו באותו בית ספר, אז למרות שמדובר בבית ספר גדול יותר מרמב"ם, הוא הסתגל די בקלות".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"כן. גם בגלל שנוח לנו יותר מבחינת העבודה, גם כי אנחנו אוהבים יותר את הדירה שלנו שם וגם בגלל איכות החיים".
נעם עבר לאלון־שבות
השני (יחד עם אחותו התאומה) מבין חמשת ילדיה של משפחת סמואל. אמא מירב מורה, אבא אליאב מנהל ישיבת הסדר
"אנחנו גרים בדירה קטנה באלון־שבות", מספרת מירב. "בשגרה אני מלמדת בצפת, אבל כעת אני מלמדת בבית ספר 'ראשית' בגוש עציון, שם נעם לומד".
נעם סמואלצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "בעוד שבקריית־שמונה היה צריך להסיע אותו, עכשיו נעם הולך ברגל לבית הספר. הופתענו לגלות שמלמדים את הילדים לרכוב על אופניים בבית הספר. הדבר שהוא הכי מתגעגע אליו בקריית שמונה הוא חוג המחשבים".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"כן. אחרי שנחזור בביטחון, צריך שכמה שיותר משפחות יעברו לאזור".
אדל עברה למלון בתל־אביב
הצעירה מבין ארבעה ילדיה של משפחת לוי: אמא מירב סייעת בבית ספר, אבא ארמונד עובד משמר הגבול במשטרה
"אנחנו גרים במלון דן פנורמה בתל־אביב", מספרת מירב. "בעלי איש קבע ואני עובדת כסייעת בבית ספר בתל־אביב. בקיץ אעבוד בקייטנת בית הספר".
אדל לויצילום: צוות בית הספר רמב"םהמסגרת החדשה: "בית ספר 'עציון' בתל־אביב. יש לה יותר חברות מאשר בבית הספר הקודם, קיבלו אותה יפה מאוד. היא לא ממש בקשר עם הכיתה הקודמת, רק הייתה במפגש אחד שנערך בטבריה. יש הרבה דברים שלא יכולנו לקחת ואדל מתגעגעת לצעצועים שלה".
אתם רוצים לחזור לקריית־שמונה?
"כל עוד אין ביטחון מלא בעיר - לא".
- תודה מיוחדת לרחל הוד, מנהלת בית הספר רמב"ם בקריית־שמונה, על הסיוע בהכנת הכתבה. משפחותיהם של שני תלמידים בחרו לא להשתתף בה
