סקר שנערך על ידי חברת "דיירקט פולס" במיוחד עבור "לאשה" מספק מידע מרתק על האישה הישראלית של 2022. המדגם נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון באמצעות Direct Polls LTD עבור מגזין לאשה, בתאריך ה-19 בדצמבר, באמצעות מערכת דיגיטלית בשילוב פאנל, בקרב 517 משיבות בוגרות (18+) מאוכלוסיית הנשים היהודיות בישראל. טעות הדגימה הסטטיסטית 5%+- בהסתברות של 95%.
המומחיות:
ד"ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית המתמחה בתחום המיניות, המִגדר והגוף. מחברת הספרים "הגוף המדבר" (הוצאת דביר) ו"סיפורי גוף" (הוצאת מודן).
ד"ר מיכל רום, מומחית לשילוב פרספקטיבה מגדרית בתהליכי מחקר ויצירה, ומחברת הספר "אז איך קוראים לך עכשיו?" (הוצאת פרדס).
ראשית: 48% מהנשים בישראל מכירות מישהי שעברה תקיפה מינית ומודאגות מהאלימות כלפי נשים במרחב הציבורי
ד"ר מיכל רום: "נתון מטריד, אבל הוא הגיוני מאוד ואפילו נמוך לאור הנתונים הידועים לנו על היקפי הפגיעות המיניות. לפי הנתונים של מרכזי הסיוע, אחת משלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, אז הייתי מצפה שיותר ממחצית מהמשתתפות יכירו מישהי כזו באופן אישי".
ד"ר ניצה ירום: "האמת היא שאני מופתעת, לא ציפיתי לנתון כל כך גבוה, אולי בגלל שלקליניקה שלי מגיעות אלה שפחות מרוצות. אבל אפשר לומר שבתחום המיניות נשים כבר חשות משוחררות. הן מרשות לעצמן להגיד מה הן רוצות ומה הן אוהבות בצורה חד־משמעית.
"היום, כשמדברים על שחיקה בנישואים שהורגת את חיי המין, משמח לגלות שנשים למדו ליהנות מהמיניות שלהן. חבל שלתחום דימוי הגוף, המהפכה הפמיניסטית עוד לא הגיעה".
אני מפרגנת לעצמי
הנתונים על שביעות הרצון של הנשים הישראליות מעצמן ומתפקודן כבנות, חברות, רעיות ואמהות, אחרי שנים ודורות של הלקאה עצמית ורגשות אשם, הפתיעו את ד"ר ניצה ירום. "כשאנחנו מדברים על תחושות שקשורות ביחסים עם אחרים, יש מקום לפקפק בתוצאות האלה, כי קשר בינאישי הוא דו־כיווני, ואני מהמרת שהצד השני אולי לא רואה את הדברים בצורה זהה", היא אומרת. "אני שמחה שנשים מרוצות, אבל נראה לי שהן פשוט 'עפות על עצמן' ואין לזה קשר למציאות, כי שיעור שביעות הרצון שלהן מעצמן כבנות זוג, למשל, אינו מתיישב עם שיעור הגירושים הגבוה".
"אי־אפשר לנתח את הנתונים האלה מחוץ להקשר של התקופה המטורפת שאנחנו חיות בה, ולכן יש אולי קצת יותר חמלה של נשים כלפי עצמן", אומרת ד"ר מיכל רום. "נשים צריכות להרים לעצמן כל הזמן, ויש פה סוג של דיסוננס קוגניטיבי (רצון של הפרט לשמור על איזון בין מרכיבים קוגניטיביים כמו עמדות, דעות, אמונות ותפיסות עולם, כדי להרגיש יותר רגועים ויציבים. ד"ח). בתוך המציאות הקשה מאוד שרובנו נמצאות בה היום, את לא יכולה להרשות לעצמך להגיד שאת לא טובה במשהו. אם מבקשים מאישה להתייחס להיגד 'אני אמא טובה', היא צריכה להיות במקום נמוך מאוד כדי להגיד 'אני לא מסכימה'. אני שמחה לגלות שנשים מצליחות לשים את עצמן במקום שבו הן מפרגנות לעצמן ומגלות חמלה כלפי עצמן, כי אנחנו לא מקבלות את זה מספיק מבחוץ. לצערי, נשים מקבלות כל כך הרבה מכות מהעולם רק בגלל שהן נשים. הן משקיעות המון ולא מתוגמלות מספיק, אז לפחות הן מחזקות ומפרגנות לעצמן, ויש בזה משהו מעודד בעיניי".
רוב משתתפות הסקר ענו "מסכימה" עד "מאוד מסכימה" לכל ההיגדים על התפקוד שלהן, והצהירו:
למי קראת פמיניסטית?
יש עדיין מה לעשות במסגרת המהפכה הפמיניסטית, אבל, גם בשנת 2022, רק 26% אחוז מהנשים מגדירות את עצמן פמיניסטיות במידה רבה מאוד.
עד גיל 29 שיעור הנשים שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות במידה רבה מאוד עומד על אפס (!) ודווקא בגיל מבוגר יותר, שיעור הנשים שלכאורה לא גדלו על ברכי התפיסה הפמיניסטית, הולך ועולה. והן מוכנות להצהיר על עצמן כפמיניסטיות במידה רבה מאוד: עד גיל 44 - 25% מהנשים מגדירות כך את עצמן, עד גיל 64 - 26% ומעל גיל 65 - 28%.
"יחסי הציבור של הפמיניזם גרועים מאוד", מסבירה ד"ר מיכל רום. "מדובר ברעיונות חדשים יחסית, שמתמודדים עם מכבש אדיר של הפטריארכיה ששלטה במשך אלפי שנים, ובישראל, בגלל שאנחנו חברה משפחתית מאוד, הפמיניזם נתפס כאויב המשפחה והגברים.
"לא מפתיע אותי בכלל שנשים צעירות נרתעות יותר מהמושג פמיניזם, כי אף אחד לא מלמד אותן מה זה אומר. אבל ככל שהן מתבגרות ומבינות שאלמלא הפמיניזם החיים שלהן היו הרבה יותר גרועים, הרתיעה שלהן פוחתת. נשים מודעות לכך שאין שוויון, לא בשכר ולא בחלוקת העבודה בבית, ועם זאת הן יגידו שהן לא פמיניסטיות, כי למה שיגדירו את עצמן כפמיניסטיות? הן חיות בתוך עולם שבו המהפכה כבר התרחשה ברובה, והכל נגיש, שקוף וטבעי. הן לא מבינות שיש מקומות שבהם זה ממש לא ככה".
אז בעצם אנחנו צריכות להיות מרוצות ש־26% מהנשים בממוצע בכל זאת מגדירות את עצמן כפמיניסטיות במידה רבה מאוד?
"כן, זה אפילו מפתיע לטובה. למשל, אם תשאלי נשים אם הן מאמינות בשוויון בין נשים לגברים, או אם אישה וגבר צריכים להרוויח את אותו שכר על אותה עבודה, הן יגידו שכן. אבל אם תשאלי 'האם את פמיניסטית?', הן יגידו שלא, כי להיות פמיניסטית שם אותן במקום שמעורר הרבה ביקורת, וחושף אותן לדימוי של שונאות גברים. יש יותר ויותר נשים שמזדהות עם המסרים של הפמיניזם, אבל לא עם הדימוי שלו".
ד"ר ניצה ירום: "מצד אחד נשים מרגישות שברגע שהן מגדירות את עצמן כפמיניסטיות הן אוטומטית מתייצבות מול גברים דכאנים ושוביניסטים, והן לא רוצות להרגיש כך מול בן הזוג שהן אוהבות. לתחושתן, העובדה שהן לא מזוהות כפמיניסטיות מיליטנטיות שומרת על רגש חיובי עם 'האויב'.
"מצד שני, אין ויכוח על כך שהפמיניזם היה התנועה החברתית הבולטת והחשובה ביותר במאה ה־20, ונשים שמתנערות ממנו לא נאבקות מספיק על הזכויות שלהן, וחבל".
מרבית הנשים מקפידות על ביצוע בדיקות סדירות
לא, אני לא מרוויחה מספיק
"על פערי שכר של 30% בממוצע אין ויכוח, הנתונים הם חד־משמעיים: נשים מקודמות פחות מגברים, מרוויחות פחות מגברים ועושות בבית משמרת שלישית שלא כמו הגברים", אומרת ד"ר רום.
"איך מתקנים? הכל מתחיל בחינוך, זה הבייסיק, והחינוך לשוויון אצלנו נמצא בתחתית סולם העדיפויות אף על פי שהחקיקה בישראל מתקדמת מאוד. הבעיה היא באכיפה וכן במישור החברתי. ילדים צריכים ללמוד מגיל צעיר שגבר לא שולט על אישה. יש היום נשות מקצוע שעובדות על חינוך מודע מגדר לגיל הרך, אני מקווה שנקטוף את הפירות בעוד כמה שנים".
מזריקה! למה לא?
*ליתר הנשאלות אין עמדה בנושא
הכביסה עליי. גם הילדים, הבישולים והניקיון
*יתר הנשאלות ציינו כי השאלה אינה רלוונטית להן
"כל המחקרים שמודדים מי עושה מה בבית, מצביעים באופן גורף וחד־משמעי על פערים גדולים מאוד", אומרת ד"ר רום. "לא רק שהנתון הזה לא מפתיע אותי, מפתיע אותי שיש בכלל נשים שמכירות בחוסר השוויון הזה, כי הרוב לא רואות את המצב לאשורו ולא מנסות לשנות אותו".
ד"ר ירום: "אני לא יודעת אם אני מופתעת מהנתון שאומר כי 61% מהנשים לא מרוצות מהגוף שלהן, אף כי כלי המדידה - דיווח עצמי - חשוף להטיות (בהתאם למשאלות לב). מה שנשאר לקוות הוא שחל שיפור בדימוי העצמי של נשים, למרות שתעשיית הכירורגיה האסתטית המשגשגת לאו דווקא תומכת בזה, אבל בואו ניהנה מהספק".
