"הורים רבים מודאגים או עצובים לאחר שהילד מקבל אבחון של הפרעת קשב, מתוך חשש שלא יצליח להגשים את החלומות שלו", אומרת ציפי קוברינסקי, מומחית באימון להפרעת קשב. "כשנמצאים בשיא הקושי, קשה להרים את הראש ולראות מעֵבר. יש הורים שסובלים בעצמם מהפרעת קשב, שהרי ההפרעה היא 80% גנטית, והאבחון פוגש אותם בחוויות שלהם כילדים שלא האמינו בהם. הם סוחבים איתם תחושה של חוסר מסוגלות להצליח, דבר שמשפיע על הבחירות שלהם בחיים. זה פצע שקשה לרפא".
עם רצון עז לתת תקווה להורים האלה, כתבה קוברינסקי את הספר "אל תיתנו להפרעת הקשב להפריע - מדריך אופטימי להורים", שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "כריכה". כאם וכרעיה לסובלים מהפרעת קשב וריכוז היא מכירה את תחום התמחותה מקרוב. במשך עשור הייתה קוברינסקי (66) מורה למתמטיקה וסגנית מנהלת חטיבת ביניים בהרצליה, שבה היא מתגוררת. לפני 30 שנה, כשנולד בנה השלישי, פרשה מהוראה ("משהו אמר לי שהוא צריך אותי יותר בשבילו") ועסקה בתחומים שונים. לפני 14 שנים למדה אימון להפרעת קשב ואימון משפחתי והחלה לעבוד עם הורים וילדים. בנוסף, היא מרצה בתוכנית להכשרת מדריכי הורים במרכז האקדמי רופין.
כמי שסובלת בעצמה מהפרעת קשב וריכוז קראתי את הספר בעיון וחזרתי עם שאלות:
נתחיל מהכריכה, למה מופיעה עליה ילדה שראשה מעופף כבלון? לא כולנו מעופפים.
"זו לא הייתה הכוונה. ביקשתי מהמאיירת שהכריכה תעביר מסר של עבודה משותפת של ההורים והילד, כדי שהילדים יצליחו בכוחות עצמם. רציתי להדגיש חיבוק ואהבה, יחד עם מתן כלים לעוף גבוה, לאן שרוצים".
למה בעצם כל כך חשוב לאבחן ילד?
"בשביל הסיפור שההורים והילדים יספרו לעצמם. זה נראה אחרת כשילד מבין שיש לו יכולות, אבל הוא פשוט לא מצליח לבטא אותן. בנוסף, אבחון ידייק את העזרה שהילד צריך. קל יותר לרתום את הסביבה לאחר קבלת גושפנקה רשמית. מעבר לזה, טיפול תרופתי יכול לפעמים להציל את איכות החיים בבית, שלפעמים הופך לבית משוגעים. הטיפול האופטימלי לדעתי משלב בין תרופות, ליווי מקצועי של מומחה להפרעה ושילוב צוות בית הספר. עם זאת, אני מכבדת את מי שמחליט שלא לקבל טיפול תרופתי".
איך לרתום את המורות לשיתוף פעולה?
"חשוב להיות שקופים ולתת למורות את כל המידע הנחוץ. כדאי לתת להן הרגשה שמעריכים את המאמצים שלהן ולא מערערים על סמכותן המקצועית".
"הטיפול האופטימלי לדעתי משלב בין תרופות, ליווי מקצועי של מומחה להפרעה ושילוב צוות בית הספר. עם זאת, אני מכבדת את מי שמחליט שלא לקבל טיפול תרופתי"
אבל מורות רבות בכלל לא מבינות בהפרעה.
"אי־אפשר להתכחש לעובדה שלא כל המורות השתלמו בנושא, ולהן אני ממליצה להיעזר בתוכניות הארציות להפרעת קשב ולקויות למידה. להורים אני ממליצה להציע למורות עזרה מתוך הניסיון שצברו עם הילד בבית ועם אנשי המקצוע המלווים את המשפחה".
למה שמורה תסכים לקבל הדרכה מהורה?
"אם לא תבואי ממקום ביקורתי, אלא תגידי למורה, 'אני מבינה שקשה לך, אני מנסה לעזור לך מתוך הניסיון שלי, את יכולה להשתמש בזה', אין בזה ערעור על הסמכות שלה".
כתבת שגם ילדים ללא הפרעת קשב במשפחה ירוויחו מהספר, למה התכוונת?
"יש בספר כלים שיכולים לעזור לכל משפחה, כמו למשל איך לנהל שיח עם ילדים בגיל ההתבגרות לא ממקום של 'רק אני צודק ואתה טועה', איך ללמד את הילד להתארגן לבית הספר בעזרת טבלאות של חיזוקים, או איך להתכונן לשירות הצבאי".
המלצת שילדים עם הפרעת קשב ימצאו תחום עניין, גם אם הוא מחוץ לבית הספר. איך תחביב כמו אפייה יכול לעזור לילד עם הפרעת קשב בבית הספר?
"אם ילד מסתכל יום־יום במראה ואומר לעצמו 'אני כישלון', הסיכויים שיצליח בבית הספר אינם גדולים. לעומת זאת, ילד שחווה הצלחות באפייה, למשל, מתחיל לספר לעצמו סיפור אחר. כדי לבנות ביטחון עצמי ולחזק את המעמד החברתי חייבים להצליח במשהו. כשילד חווה תחושות טובות, זה מאזן את הביקורת שהוא סופג מהרגע שהוא קם, אם זה בגלל שלא התארגן כראוי ובגללו כולם מאחרים לבית הספר, ואם בגלל שלא הצליח למצוא את הציוד הנכון לשיעור ועיכב את כל הכיתה. מעבר לאיזון, רגשות טובים יכולים לשפר את הביצועים בבית הספר. על כל ביקורת צריך להגיד פי שלושה יותר דברים טובים. מחמאה שילד שומע משפיעה על כל ההתנהלות שלו - וילדים עם הפרעת קשב זקוקים לשק של חיזוקים".
"אם ילד מסתכל יום־יום במראה ואומר לעצמו 'אני כישלון', הסיכויים שיצליח בבית הספר אינם גדולים. לעומת זאת, ילד שחווה הצלחות באפייה, למשל, מתחיל לספר לעצמו סיפור אחר"
הזכרת בספר את טבלת "סקינר", שבעזרתה ילדים יכולים לקבל פרסים על עמידה ביעדים. האם זה חינוכי לתת פרסים?
"הייתי מאוד רוצה שהשוטר הפנימי של כל ילד יעשה את העבודה, אבל אצל ילדים עם הפרעת קשב זה עניין מאתגר, ויש הטוענים שהשוטר הפנימי שלהם רדום. נבטיח פרסים לילדים שיעמדו ביעדים רק אם נרגיש שאין לנו מוצא אחר להשגת התקדמות - ורק לתקופה מוגדרת מראש. לפי מחקרים, אם נעשה משהו 30 פעמים, יום אחרי יום, יש סיכוי שנצליח לקבע אותו כהרגל. כדאי להגדיר תהליך ל־30 ימים ולבדוק מדי שבוע את ההתקדמות לעבר המטרות, רצוי בליווי מקצועי. הפרסים לא צריכים להיות יקרים אלא רק להכניס את הילד למסלול שיחייב אותו. כשנרגיש התרופפות בהרגל שניסינו ליצור, נחזור שוב על תוכנית שכזו - ונתעקש שהילד יצליח".
האם לדעתך הורים לילדים עם הפרעת קשב חייבים ייעוץ ממי שמתמחה בנושא?
"לא, אם הורים בעלי אינטואיציות הוריות טובות קוראים ומעשירים את עצמם בידע על ההפרעה, אין הכרח לפנות לייעוץ. בשבילם כתבתי את הספר, כי לא כולם יכולים להרשות לעצמם לפנות לטיפול. אם פונים לעזרה, חשוב שהמטפלת/ מאמנת תבין מה מנהל ילדים עם הפרעת קשב - ולא תשפוט את ההורים, כי הכי קל לשפוט".
יש היום כל כך הרבה מאמנים מכל הסוגים, איך בוחרים מאמנת להפרעת קשב וריכוז?
"ראשית, יש לבדוק שהמאמנת התמחתה בהפרעת קשב בבית ספר שמוכר על ידי לשכת המאמנים. כדאי גם לשאול את המאמנת מאיזה תחום עיסוק הגיעה לאימון ואם היא ממשיכה לקבל הדרכה, דבר שמעיד לדעתי על מקצועיות".
מה הדבר החשוב ביותר שתרצי שהורים ייקחו מהספר?
"תקווה. שהורים יקבלו את עצמם ואת הילדים שלהם כמו שהם, וירגישו שלמים. החלום שלי הוא שכל ילד עם הפרעת קשב יגיע לשלב שבו הוא צריך להחליט בעצמו על החיים שלו - ושתהיה לו האפשרות לבחור, ללא כל חסימה".
"להורים עם הפרעת קשב כדאי לשתף את הילדים באתגרים שלהם, דבר שיגרום לילדים להבין שההורים לא מושלמים"
האם לדעתך יש מקום לספר לילדים שההורים שלהם עם הפרעת קשב?
"כהורים, יש לנו תפקיד במשפחה: אנחנו המבוגר האחראי, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לילדים, ולא ההפך - ולכן לא הייתי כותבת ספר כזה. במקביל, להורים עם הפרעת קשב כדאי לשתף את הילדים באתגרים שלהם, דבר שיגרום לילדים להבין שההורים לא מושלמים, שזה אחלה".
למה זה אחלה?
"כי ילד להורים לא מושלמים יכול לספר להם בקלות שהוא לא מושלם ולבקש עזרה".
טיפים להורים לילדים עם הפרעת קשב
1. אנחנו לא יכולים לחסוך תסכולים מהילד, אבל יכולים לחזק אותו ולתת לו כלים להתמודדות.
2. שימו דגש על החוזקות של הילד: חפשו בנרות איך לחזק את הדברים הטובים ואת מה שהילד מצליח לעשות.
3. שבחו את הפעולות שהילד עושה, ועזרו לו להבין בזכות מה הצליח במשימה מאתגרת עבורו.
4. נסו לגלות מהן השאיפות של הילד לעתיד הקרוב, ואז תוכלו לנסות לחברן למטרות הלימודיות שלו. למשל, ילד שרוצה להישאר עם החברים שלו בחטיבה יעשה מאמץ בשיעורי האנגלית כדי להשתלב באותה הקבצה עם חבריו.
5. עזרו לילד לא להתבייש בהפרעת הקשב. אם אתם לא תסתירו את ההפרעה שלו ותשתפו את מי שצריך, הוא ילמד מכם לקבל את עצמו. אין צורך לצאת עם העניין בראש חוצות, אבל גם לא להתבייש בזה, כדי שהילד יעז לבקש עזרה.
6. כדאי לעשות כל מאמץ כדי ליצור חזית אחידה עם הצוות החינוכי ועם הילד מול הפרעת הקשב וההתמודדות איתה. זה לא "אני נגד הילד" או "אני נגד המורות" וגם לא "המורות נגד הילד", אלא כולנו יחד מול הפרעת הקשב.
7. אמפתיה היא דרך יעילה להנמכת הלהבות. אם קשה לכם להיות אמפתיים לסיטואציה, נסו להיזכר מתי הרגשתם רגש דומה, והיו אמפתיים רק לרגש.
8. דברו עם הנוער בפחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה. לדוגמה, במקום לומר "תעשי שיעורי בית לפני שאת יוצאת לאימון!", שאלו: "מתי את חושבת שכדאי לסיים את השיעורים בלי להיות עייפה מדי באימון?"
9. מומלץ לשתף את הילד בהחלטות, כדי שיגלה יותר אחריות.
10. במקום לתת לילד עם הפרעת קשב תחושה שהוא מקור הבעיות במשפחה, תגידו "אנחנו משפחה עם הפרעת קשב". זה ייתן לו הרגשה שכולם איתו ויוריד את תחושת הבדידות ואת רמת ההתנגדות.
