ילדות חרדית: "גדלתי במשפחה דתית כחלק מהקהילה החרדית ביוהנסבורג, דרום־אפריקה. שמרנו שבת, אכלנו כשר וחגגנו את כל החגים. תמיד הייתי מאוד גאה להיות יהודייה וידעתי שאני חלק ממיעוט נרדף: סבא־רבא שלי הצליח לברוח מגרמניה זמן קצר לפני שהתחילו לשלוח יהודים למחנות".
נעורים בארץ: "בגיל 14 לא היה לי טוב בבית הספר, ואמא שלי הציעה שאצטרף לתוכנית נעל"ה ואטוס לבד לישראל. גרתי שנתיים בכפר הנוער עיינות וזו הייתה חוויה מעניינת, שבזכותה הפכתי לעצמאית וחזקה יותר. למדתי עברית, אבל התביישתי לדבר, כי פחדתי להישמע מגוחכת".
מעבר מפתיע: "בעקבות חתימת 'הסכמי אברהם' החלה תיירות ישראלית לאיחוד־האמירויות והיה צורך במזון כשר. בעקבות זאת אבא שלי, שהוא משגיח כשרות, קיבל הצעת עבודה בדובאי בשכר גבוה וכשהייתי בת 17 עברתי לשם עם הוריי. לא ידעתי שום דבר על איחוד האמירויות, מלבד שמדובר במקום מדברי וחומרני מאוד. שם סיימתי אונליין את לימודי התיכון, עבדתי כפקידה וכגננת ותכננתי ללמוד רפואה באבו־דאבי".
חיבור לישראל: "בדובאי הכרתי את שרון ורנר שעבדה בשגרירות ישראל. היא החדירה בי ציונות וגרמה לי להתאהב בישראל. באותה תקופה טסתי לארץ מדי פעם, ובכל ביקור הרגשתי חיבור חזק יותר. כשהתברר לי שלא אוכל ללמוד רפואה באבו־דאבי, הבנתי שהעתיד שלי נמצא בישראל ולא בשום מקום אחר והתחלתי להתארגן לעלייה. ב־5 באוקטובר 2023 קיבלתי אישור עלייה, כעבור יומיים פרצה המלחמה ובכיתי כל היום. אמרתי לעצמי שאין מצב שאני נשארת בארץ דוברת ערבית, אם זה מה שהם חושבים עלינו. החלטתי לעלות כדי להיות עם העם שלי. אבא שלי שאל אם אוכל לחכות עד שהמלחמה תיגמר, אבל אמא שלי אמרה שהיא סומכת עליי שאתרחק מאזורים מסוכנים".
עברית: "ב־31 באוקטובר הגעתי ארצה, נסעתי למדרשה והתחלתי ללמוד. קיבלתי ממשרד הקליטה והעלייה מימון ללימודים, לשכר דירה ואפילו קצבה קטנה לאוכל, כי אני לא עובדת כרגע. עכשיו התחלתי ללמוד עברית באולפן, ואני שמחה שלישראלים יש סבלנות לאנשים שלומדים את השפה, הם מעודדים אותך להמשיך בעברית ולא צוחקים עלייך. לפני כחודש נכנסתי למכולת כדי לקנות ביצים וחלב. כשבעל החנות אמר את הסכום, נבהלתי. רציתי להגיד לו: 'אני לא רוצה את זה', להשאיר את הדברים וללכת, אבל במקום זה אמרתי: 'לא אכפת לי' ויצאתי משם ממש מהר. אני חושבת שהוא מאוד התבלבל מכל הסיטואציה. ועוד משהו: אני מתבלבלת בין המילים לישון ולעשן. פעם אמרתי לחברות: 'ביי, אני רוצה לעשן', והן ענו: 'אבל עכשיו שבת. עניתי: 'אה, לישון, לישון'. רק לאחרונה התחלתי לנהל שיחות בסיסיות בעברית. אני עדיין מתביישת, אבל יהיה בסדר".
לימודים וזוגיות: "בינתיים ויתרתי על לימודי הרפואה אבל אולי אלמד להיות פרמדיקית. אני מקווה יום אחד למצוא בן זוג דתי/חרד"לי ולהקים משפחה. אני אוהבת את ישראל, שמחה שעליתי ומרגישה פה שלמה כמו שמעולם לא הרגשתי, כאילו תמיד הייתי אמורה להיות כאן"
איזה הרגל דרום־אפריקאי כדאי לישראלים לאמץ? "לאפשר לנוסעים לרדת מהאוטובוס לפני שאתם עולים".
לְמה את הכי מתגעגעת בדרום־אפריקה? "האוכל שם הרבה יותר זול, גם בסופר וגם במסעדות".
לְמה לא תצליחי להתרגל כאן? "לזה שלפעמים אנשים שאמורים לתת שירות הם לחלוטין לא נחמדים".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ? "הגליל. אני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב וכולנו נוכל לטייל שם".
