שרה ברמבאום (32) מתל־אביב, נשואה + 3, מייסדת אולפן אינטגרליה לעולים חדשים, מדריכה ב"יד ושם" ומדריכת מסעות לפולין לדוברי צרפתית
בעקבות הרצח: "ההחלטה שלי לעלות לארץ הגיעה בעקבות הרצח של אילן חלימי ב־2006. חלימי היה יהודי צרפתי בן 23 שנחטף, עונה, נמצא עירום סמוך למסילת רכבת ונפטר בדרך לבית החולים. זה גרם לי להחליט שאני רוצה להיות בבית שלי, בישראל.
"נולדתי וגדלתי בפריז לאמא בעלת עסק טקסטיל ולאבא עיתונאי. חגגנו את החגים היהודיים, אבל לא היינו דתיים. בגיל שמונה הלכתי ל'השומר הצעיר' ושם החיבור שלי לישראל התחזק.
"הייתי אמורה ללמוד בבית ספר ציבורי, אבל בעקבות מקרי אנטישמיות רשמו אותי לבית ספר פרטי שהרבה יהודים למדו בו. כשהייתי בת 16 הדרכתי בתנועה, ואז התחיל להיות מסוכן להסתובב ברחובות ובמטרו עם חולצת התנועה. פתאום גם היינו צריכים אבטחה בכניסה למרכז של התנועה, והיה מקרה שבו מפגינים פרו־פלסטינים תקפו מדריכים.
"בגיל 17, כשהחלטתי לעלות, ההורים שלי לא תמכו בי. התקבלתי לאוניברסיטה יוקרתית בצרפת והם לא רצו שאוותר על זה, אבל התעקשתי".
צ'ק מזויף: "כשעליתי למדתי במכינה של אוניברסיטת תל־אביב וגרתי במעונות. ההתאקלמות הייתה קשה, לא ידעתי את השפה, והייתי צריכה להסתדר בכוחות עצמי. עבדתי כמארחת במסעדה בתל־אביב עד אחת בלילה, ובשמונה בבוקר הגעתי ללימודים. לפעמים הייתי נרדמת מול המורה. הצ'ק הראשון של המשכורת שקיבלתי היה מזויף. אחרי חודשיים אמרתי לאמא שלי שאני שוקלת לחזור לצרפת, אבל היא הציעה שאתן לזה הזדמנות. הקשבתי לה, וכשביקרתי את המשפחה בפריז בחגי תשרי, הרגשתי שישראל היא המקום שאני רוצה לחיות בו".
גיוס, לימודים, עבודה: "אחרי שנה במכינה התגייסתי לצה"ל. השירות שלי היה בדובר צה"ל בתרגום סרטונים לצרפתית והפצת הסרטונים ברשתות החברתיות. בגלל שלא שלטתי בעברית, לא הבנתי את הפקודות של המפקדת וסגרתי שבתות. אחרי השחרור למדתי ממשל ויחסים בינלאומיים.
"בהמשך עבדתי כרכזת ב'מסע' - ארגון שמוביל תוכניות פיתוח קריירה ומנהיגות בישראל לצעירים יהודים מכל העולם. הייתי שם שלוש שנים והבנתי שהרבה עולים חוזרים למדינת המוצא אחרי חודשים מעטים בישראל כי הם לא בקיאים בעברית ולכן מתקשים להשתלב".
יוזמה: "בעקבות הניסיון שלי ב'מסע' הקמתי בתל־אביב ב־2017 את אינטגרליה, אולפן ללימוד עברית לעולים מכל העולם. אנחנו מלמדים עברית באופן פרקטי - איך להתמקח, איך לכתוב קורות חיים, איך לנהל ראיון עבודה ואיך לשוחח על חיי היומיום. אנחנו אפילו מציגים לתלמידים סרטי בורקס שחושפים אותם לתרבות הישראלית. יש לנו כיתות קטנות של ארבעה־חמישה תלמידים, ובניגוד לאולפן הציבורי שהמדינה מציעה לעולים, שעות הלימוד גמישות, כך שאפשר לעבוד במקביל.
"לצערי, לפני כמה חודשים משרד העלייה והקליטה שינו במפתיע את התנאים לחלוקת השוברים ללמידת עברית באולפנים הפרטיים וזה פוגע בלימודי העברית של העולים".
מלחמה: "באוקטובר שעבר, כשנפל בתל־אביב טיל לא רחוק מהבית שלי, זה הלחיץ את בעלי, אילן, שגם הוא עלה מצרפת. הוא דאג לילדים שלנו, אז טסנו לצרפת. היינו שם חודש וזה היה קשה. גיליתי עד כמה האנטישמיות התגברה שם. יהודים משנים את שם המשפחה שלהם ולא עונדים שרשרת מגן דוד או חובשים כיפה ברחוב. כשיהודים מזמינים משלוח, הם מעדיפים לחכות מחוץ לבניין לשליח כדי שהוא לא יראה שיש בבית סממנים של יהדות כמו חנוכייה או מזוזה. הרבה יהודים נאלצו להוריד את המזוזות מהבתים. למרות המצב הביטחוני הקשה בישראל אני מרגישה פה בטוחה יותר. אני מאמינה שיותר יהודים מצרפת יעלו, והמדינה צריכה להיות ערוכה לזה".
מה ההרגל הצרפתי שישראלים צריכים לאמץ? "נימוסים".
למה את הכי מתגעגעת בצרפת? "למשפחה שלי".
למה לא תצליחי להתרגל? "לעצבים של הישראלים".
מה המקום האהוב עלייך בישראל? "ירושלים".
