ג'וזי זירה זוכר היטב את הרגע שבו החל להשתמש בסמים. זה היה לפני כשש שנים, בעת משבר נפשי שאליו נקלע בעקבות מות אביו האהוב מסרטן. "הייתי מאוד קשור לאבא שלי", הוא מספר. "הוא היה הגיבור שלי, עשה הכל למעני. ב־2016 הוא הרגיש לא טוב ואושפז בבית חולים. הרופאים אמרו שזה סרטן הריאות - אבא בעברו היה מעשן כבד. שאלתי אילו טיפולים הוא צריך לעבור, והם אמרו שהסרטן אלים מדי, ששום טיפול לא יעזור ושנשארו לו מקסימום שלושה שבועות לחיות. האחים שלי העבירו אותו לבית חולים בצרפת עם המחלקה הכי מתקדמת לריאות, אבל אבא נפטר 17 יום אחרי גילוי המחלה. אני התחרפנתי לגמרי. לא יכולתי לעכל שאבא מת. האחים שלחו אותי לפסיכולוג, חייתי חצי שנה על פרוזק.
"יום אחד מישהו במועדון הציע לי קוקאין. הוא הציג את זה כתרופה, משהו שיעשה אותי יותר חד. החלפתי את הפרוזק בקוקאין. ידעתי טוב מאוד מה הסמים עשו לאמא שלי, אבל בשלב הזה לא היה לי אכפת. סבלתי מהרס עצמי. רציתי לברוח, להזיק לעצמי. בתת־מודע כנראה גם רציתי תשומת לב. במקביל התחלתי להשתמש גם בסמים אחרים כמו אסיד ואקסטזי, אבל אותם לקחתי בעיקר כשהייתי מבלה במועדונים ובפסטיבלים. לא באותה תדירות שלקחתי קוקאין".
"הבנתי שאני מספר סיפורים לעצמי. הייתי אומר, 'בגלל שאני לא משתמש כל יום, אז זה בסדר'. עד שהבנתי שאני כבר כן משתמש כמעט כל יום"
מה התדירות שלקחת קוקאין?
"בשנה האחרונה התדירות עלתה. לקחתי קוקאין בעיקר כשהייתי מופיע. השתמשתי בזה כמו תרופה שעזרה להשאיר אותי ער. יכולתי בעזרתו לתפור ארבע הופעות בערב".
מה גרם לך להחליט להיגמל?
"הרגשתי שאני יורק על כל הטוב שיש לי: על הנפש שלי, הפרנסה שלי, האמנות שלי והחברים שלי. הבנתי שהסמים מגבירים את כל היצרים שלי, ושאני מאבד את הערכים שלי כבן אדם. אין לי משפחה בארץ, יש לי רק את החברים, והרגשתי שאני מאבד את היכולת להקשיב להם, ושאני מתעסק ושקוע רק בעצמי. לא רציתי לאבד את כל מה שחשוב לי".
אמא שלך הייתה מכורה לסמים. חשבת שהתדרדרת למקום דומה?
"לא, זה לא מדויק, כי אמא שלי הייתה מכורה לסמים עוד יותר נרקוטיים. היא הסניפה גם קראק והזריקה הרואין, וזה לגמרי השפיע על אורח החיים שלה. אני הצלחתי לנהל במקביל אורח חיים שגרתי: עבדתי, אכלתי, שתיתי. מצד שני, הבנתי בסוף שאדם שמשתמש בסמים נמצא בלופ ושגם אני מספר סיפורים לעצמי. הייתי אומר, 'מה שאני עושה לא מזיק', 'בגלל שאני לא משתמש כל יום אז זה בסדר'. עד שלאט־לאט הבנתי שאני כבר כן משתמש בזה כמעט כל יום".
4 צפייה בגלריה
"הסם הזה הפך להיות כל כך נפוץ היום במועדונים. אפילו נערות בנות 18 מציעות לך את זה"
(צילום: איתן טל, סגנון: קרן נפתלי)
אז הלכת לגמילה?
"הצלחתי לגמול את עצמי לבד. אחרי הוויכוח עם המנהל שלי (יאיר "פקה" שוורץ, י"מ) הוא עשה לי שיחה והסביר לי שזה לא טוב לי, שאני חייב להפסיק עם זה. הסכמתי איתו. הוא אמר לי: 'אתה עכשיו שבוע לא יוצא מהבית. לא מופיע, לא הולך לבלות'. הקשבתי לו, והצלחתי להיגמל בעזרת המון כוח רצון. יצאתי מהבית רק להוריד את הכלבה, בשביל לאכול הזמנתי וולט. פקה היה היחיד שידע על זה ועזר לי. הוא התקשר לברר איך אני, ביקר אותי. היה יום שהוא בא ולא הפסקתי לבכות לו, בכי שאני לא מבין למה אני בוכה. אבל פקה חיבק אותי וחיזק אותי. הוא מבוגר ממני רק בשנתיים אבל הוא כמו דמות אבהית בשבילי. נגמלתי בזכותו".
אבל גמילה זה לא דבר פשוט.
"במשך שבוע סבלתי מכל התסמינים: הזעות, הקאות, כאבי בטן. כשהתחלתי להרגיש טיפה יותר טוב, השקעתי את כולי בספורט וראיתי במקביל הרבה סרטי מוטיבציה, על כל מיני רוקרים שהרסו את הקריירה שלהם בגלל הסמים. הגמילה הייתה מלווה גם בקושי נפשי. הייתי צריך להתרחק מהרבה חברים שלי שסמים היו חלק מהבילוי איתם. למעשה התרחקתי מבילויים לגמרי, ועבור בן אדם כמוני עם תסמונת פומו (פחד מהחמצה) חזקה, זה מאוד קשה לא לצאת מהבית".
"המנהל שלי אמר לי: 'אתה עכשיו שבוע לא יוצא מהבית'. הקשבתי לו, והצלחתי להיגמל בעזרת המון כוח רצון. סבלתי מכל התסמינים: הזעות, הקאות, כאבי בטן"
מה קורה איתך עכשיו?
"אני כבר גמול 76 יום. חזרתי לעבוד אחרי שבוע, אבל מאז ועד היום אני כבר לא יוצא לבלות. אני חי במתכונת של עבודה־בית־עבודה. לפעמים אני רק יוצא לברים בתל־אביב שאני שותף בהם, אומר שלום וחוזר".
איך אתה מרגיש בלי הסמים?
"אני מרגיש כמו בן אדם חדש, הרבה יותר קליל והרבה פחות לחוץ. הקושי היחיד שלי היום הוא שהסמים עזרו לי בזמן הופעות שבהן אני נאלץ לפעמים להישאר ער 72 שעות רצוף. יש רגעים בהופעות שאני כבר בקושי עומד על הרגליים. לכן כרגע, לפעמים בהופעות, אני לוקח סוג של ריטלין מוגבר".
זה חוקי, אבל זה עדיין סוג של סם. אתה לא חושש להתדרדר שוב?
"אני לוקח משהו רפואי שגורם לי להרגיש מרוכז. אני לרגע לא חושש שאחזור לסמים. אני בטוח שלא אחזור. הסיבה שהחלטתי להיחשף ולהתראיין בנושא היא כי חשוב לי להזהיר אחרים. אני רוצה שאנשים יראו אותי כדוגמה לא לגעת בזה. זה מאוד חשוב לי. הסם הזה הפך להיות כל כך נפוץ היום במועדונים. אפילו נערות בנות 18 מציעות לך את זה. אנשים כבר לא קולטים שמדובר בסם, וזה סם שלגמרי יכול לדפוק לך את החיים. לי עוד היו אמצעים כלכליים ונפשיים לשרוד את זה, אבל לא כולם יכולים. אני אומר עכשיו לכל החברים שלי: 'אל תיגעו בחרא הזה'".
4 צפייה בגלריה
"אני כבר לא יוצא לבלות. אני חי במתכונת של עבודה־בית־עבודה"
(צילום: איתן טל, סגנון: קרן נפתלי)
קניתי לעצמי מרצדס
חובבי הריאליטי כבר מכירים את זירה היטב. לא ראיתם אותו ב־2016 ב"המירוץ למיליון"? ודאי נתקלתם בו ב־2019 ב"הישרדות VIP". פספסתם גם את זה? בטח לא החמצתם אותו לפני שנה ב"האח הגדול".
"בצוואה של אבא שלי הוא הוריש לי הכל. האחים שלי השתגעו מזה, בעיקר כי סירבתי להכיר בעובדה שאבא מת וסירבתי לפתוח את הצוואה. באותו זמן הייתי בהזיות. המשכתי לדבר עם אבא שלי כאילו הוא חי. יום אחד הייתה לי הארה. הבנתי שאבא רצה לתת לי את הכוח לחלק את הכל בין האחים וככה לאחד בינינו. זה מה שבסוף עשיתי. חילקתי הכל שווה בשווה".
"אני מגיע להישגים בעולם שבישראל לא מתייחסים אליהם. אני למשל הדי.ג'יי הישראלי היחיד שניגן בקטאר במונדיאל. ברור לי שאם הייתי עושה פיפי ברחוב, היו עושים עליי אייטם מטורף"
אבל זירה, לדבריו, מתפרנס יפה בכוחות עצמו. "יש לי כמה אפיקי פרנסה. העיקרי הוא המוזיקה שלי. בראש ובראשונה אני יוצר מוזיקה. אני יוצר טרקים למסיבות בנישה מאוד מיוחדת - אפרו־האוס, טכנו אפריקאי, שמושמעים בכל הפסטיבלים בחו"ל. אני עובד עם לייבלים מאוד גדולים בעולם ומקבל תמלוגים, כל שלושה חודשים בין 40 ל־50 אלף שקל. בגלל שאני מוכר הרבה מוזיקה, מפיקים מכירים את השם שלי ושוכרים אותי גם כדי.ג'יי במסיבות ברחבי העולם. אני מקבל על כל הופעה בין 3,000 ל־5,000 יורו, וכמובן מממנים לי גם טיסה ובית מלון. בנוסף, אני שותף בשני דאנס־ברים בתל־אביב, 'גואט' ו'ראביט', חתום בסוכנות הדוגמנות של עמרי יערי ומקבל מדי שנה על קמפיינים בסביבות 300 אלף שקל. יש לי פרנסה טובה".
מה המעמד שלך היום כדי.ג'יי?
"אני מגיע להישגים בעולם שבישראל לא מתייחסים אליהם. אני למשל הדי.ג'יי הישראלי היחיד שניגן בקטאר במונדיאל. עשו טובה שהכניסו אייטם קטן בגיא פינס. ברור לי שאם הייתי עושה פיפי ברחוב, היו עושים עליי אייטם מטורף. זה לא סוג הפרסום שמתאים לי ואני לא מתכוון לתת לזה דלק.
"יש לי מאניה־דיפרסיה לא מאובחנת, וכשאני בהיי אני יכול להתהפך ברגע. הפסיכולוג שלי אומר שאני בטוח סובל מזה, יש את כל התסמינים, רק שאני לא רוצה לקבל אבחנה רשמית. מעדיף להכחיש"
"לפני שנה רציתי לעבור לגור במיאמי. התבאסתי שבארץ רק אוהבים להוריד אותך. אבל הבנתי שבשביל לגור במיאמי, הדרכון הצרפתי שלי לא מספיק ואני צריך ויזת אמן. חזרתי לארץ כדי להסדיר את הוויזה ואני אמור לקבל אותה בחודש הבא. כרגע אני לא בטוח שאעשה את המעבר כי דברים השתנו. לפני חודש פתחתי יחד עם המנהל שלי את 'נטו מיוזיק' – סוכנות ניהול אמנים של יוצרי מוזיקה אלקטרונית. גם בדיוק קניתי לעצמי מרצדס חדשה. מצד שני, יש לי מאניה־דיפרסיה לא מאובחנת, וכשאני בהיי אני יכול להתהפך ברגע. הפסיכולוג שלי אומר שאני בטוח סובל מזה, יש את כל התסמינים, רק שאני לא רוצה לקבל אבחנה רשמית. מעדיף להכחיש".
השתתפת לאחרונה גם בריאליטי בצרפת, לא?
"כן, לפני חצי שנה הופעתי ב'הווילה של הלבבות השבורים' לצד כל מיני מפורסמים צרפתים רווקים. הסכמתי להשתתף כי רציתי חשיפה למוזיקה שלי בצרפת, וזה באמת עזר לקריירה הבינלאומית שלי. בצרפת גם חווים את הריאליטי בצורה אחרת. זה נחשב ל'וואו'. לפני שלושה שבועות הציעו לי לעבור אודישן גם ל'רוקדים עם כוכבים' הצרפתי, אבל לזה סירבתי. אני תמיד אומר שאם מנצלים אותך, תדע להשתמש בזה ולנצל בחזרה. כרגע קריירת המוזיקה שלי מדויקת. אני מרגיש שאני מקבל בדיוק את מה שאני רוצה וצריך. אבל אם יום אחד ארגיש שאני שוב זקוק לחשיפה בשביל קידום הקריירה או בשביל כסף, אני לא אגיד לא".
על הזוגיות עם קארין עליה: "אהבתי אותה מאוד. כבר ראיתי אותנו מתחתנים ומביאים ילדים. אבל אני שרוט. קשה לי לתת אמון בנשים, קשה לי לקבל אהבה"
מה הסטטוס הזוגי שלך כיום?
"הקשר הרציני האחרון שלי היה עם קארין (מלכת היופי לשעבר קארין עליה, שהשתתפה איתו ב"האח הגדול", י"מ). אהבתי אותה מאוד. היה שלב שכבר ראיתי אותנו מתחתנים ומביאים ילדים. נפרדנו בדיוק לפני שנה. דברים שקרו לשנינו בעבר הפריעו להמשך הקשר. אני לא רוצה לחשוף יותר מדי כי תמיד יהיו בינינו אהבה גדולה וכבוד הדדי, אבל אני יכול להגיד שחלק גדול מזה קשור אליי. בגלל הדברים שעברתי כילד עם אמא שלי, אני שרוט. קשה לי לתת אמון בנשים, קשה לי לקבל אהבה. אני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי בניסיון לפתור את זה. אני עובד על עצמי חזק".
הראיון המלא עם ג'וזי זירה מתפרסם במוסף "לגבר", המצורף חינם לגליון "לאשה" החדש, מיום שני בדוכנים
- צולם בטרקלין העסקים של מלון בראון ברוט
