"הפרסום שלי מהעבר לא עוזר לי למכור ציורים", אומרת מיכל שטיבל, מלכת החן לשנת 1995. "הרבה אנשים בכלל לא יודעים על הקריירה שלי כדוגמנית. היום מזהים אותי בזכות העובדה שאני ציירת".
שטיבל (47), גרושה ואם לשלושה (16, 13, 10), ציירה מאז שהייתה ילדה צעירה. את הקרדיט היא נותנת לאביה, שעסק בטקסטיל ונפטר לפני כחודש: "הוא צייר כתחביב, לחלוטין ירשתי ממנו את הכישרון". היא גדלה בתל־אביב, שבה היא מתגוררת גם כיום, וסיימה את לימודיה בתיכון חדש ("בדיעבד הבנתי שיש לי הפרעת קשב וריכוז. היה קל לתייג אותי בזמנו כיפה וטיפשה, זה פגע לי מאוד בדימוי העצמי"). במהלך שירותה הצבאי במשרד הביטחון השתתפה בתחרות מלכת היופי. היא נבחרה למלכת החן, בתחרות שבה יאנה קלמן נבחרה למלכה ומירי בוהדנה הוכתרה לנערת ישראל.
"בקורונה התחלתי לחשוב: למה אני מחכה? אני בת 45, כבר לא ילדה, זה החלום שלי! החלטתי להתמסר לציור"
"מהרגע שראיתי את מירי, ידעתי שהיא תצליח", אומרת שטיבל, ומספרת שהיא ובוהדנה היו חברות טובות בתקופת התחרות. היא ייצגה את ישראל בתחרות מיס אינטרנשיונל ביפן והמשיכה לדגמן, אך אחרי כשנתיים חשה מיצוי ועזבה את התחום. בעידוד ההורים, למדה עיצוב תקשורת חזותית ב"אסכולה" ופתחה עם שותפה סטודיו לאמנות דיגיטלית שהציע אמנות מודרנית במחיר נגיש. במקביל הציגה מציוריה בכמה תערוכות. בגיל 30 נישאה, גידלה את ילדיה ובהמשך עבדה כמתווכת נדל"ן.
לפני כחמש שנים התגרשה ("ברוח טובה"), וכרגע אין לה זוגיות. "ברור שאני רוצה", היא אומרת, "אבל כמו שאני מדויקת בציורים שלי, ככה אני מדויקת גם בזה, ולא מבזבזת זמן על דברים שאני יודעת שלא יעבדו".
תמיד ציירת, אבל עד לאחרונה זה לא היה עיסוקך המרכזי.
"בגלל שאני אוטודידקטית ולא למדתי ציור באחד מבתי הספר הנחשבים, תמיד חשבתי שאני לא מספיק טובה" (להתרשמות מציוריה, אינסטגרם: shtibel_art).
נקודת המפנה המקצועית הייתה בתקופת הקורונה: "התחילו הסגרים ופתאום חזרתי לצייר כמו שתמיד רציתי, מהבוקר עד הערב. התחלתי לחשוב: למה אני מחכה? אני בת 45, כבר לא ילדה, זה החלום שלי! החלטתי להתמסר לציור ולהתייחס לעצמי כאל עסק לכל דבר. הרגשתי שאני חייבת לממש את עצמי. התחלתי לצייר שבעה ימים בשבוע, שמונה עד 14 שעות ביום. לא פניתי לאף גלריה, כי פחדתי מדחייה. לשמחתי, גלריית למוֹן פריים שבנמל תל־אביב זיהתה את הפוטנציאל והגיעה אליי".
ויש תערוכה ממש בקרוב.
"כן, ב־23 בפברואר תיפתח תערוכת יחיד שלי, זו הגשמת חלום. התערוכה, שתימשך עד אמצע מרץ, נקראת Vanity Fair ועוסקת בתחפושות. בתהליך העבודה הורדתי מעצמי מסכות ואפשרתי לעצמי להיות יותר אני, גם אם אני מראה פגיעות וחולשה. זה שינוי שבא יחד עם ההתבגרות והקבלה העצמית".
מה היית אומרת למיכל שבשער "לאשה" ב־1995?
"כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה בחורה די תמימה וחסרת ביטחון. בתחרות מלכת היופי שאלו אותי על הבמה, 'איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?', ועניתי: 'מקימה משפחה ומפתחת קריירה'. אז עשיתי וי על הקמת משפחה, ובאיחור אופנתי אני מתפנה לפתח את עצמי ולהגשים את החלומות שלי".
