בגיל 30, זמן קצר לאחר שהחליטה לעזוב עבודה כתחקירנית בטלוויזיה ולחשב מסלול מחדש, גילתה חנה רבין במישוש אקראי שיש לה גוש בשד. היא ניגשה לבירור, והרופאים בישרו לה שמדובר בסרטן.
"עוד לפני האבחנה הרגשתי שאני חוגגת 30 במקום הכי נמוך בחיי", נזכרת רבין (32), תושבת פרדס חנה. "אני בלי עבודה, רווקה, פחד אלוהים. התחלתי למלצר, הייתי בדיוק כמו שהחברה לא רוצה שאני אהיה בגיל הזה. זה יישמע מוזר, אבל כשאובחנתי חשבתי שזה זמן טוב (מגחכת), כי הייתי גם ככה במקום מבולבל. החלטתי לקחת את התקופה הזו ולטפל בעצמי גם נפשית".
רבין עברה ניתוח, כימותרפיה והקרנות במשך תשעה חודשים. "מהרגע שאובחנתי, החיים שלי השתנו. טיפלתי בעצמי, ושאלתי מה קרה פה, מה הגוף רוצה להגיד לי? הבנתי שהקשר שלי עם גברים מעולם לא היה בריא. לא ידעתי להציב גבולות, לא הקשבתי לעצמי, והיו לי דפוסים של מה אני מוכנה לתת כדי שיאהבו אותי. אלה היו הבנות מאוד גדולות. מצד שני, קמתי כל בוקר עם תופעות לוואי מאוד קשות, והייתה תחושה של לבד, והמנופאוזה המוקדמת שנחתה עליי לא הוסיפה למצב".
ואין עם מי לדבר על הנושא הזה של מיניות.
"נכון. הרגשתי שאני יבשה כמו מדבר סהרה, ולא הבנתי מה קורה. הרגשתי שאין בי תשוקה ואין לי חשק. אני בחורה מינית ומכירה את עצמי ככזו שנדלקת תוך שנייה, ופתאום לא הכרתי את עצמי. לא הרגשתי מינית ולא היה לי בזה צורך. הציעו לי להכיר בנים, ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות. חברה שלי הציעה שאכנס לטינדר, ואמרתי, 'ומה אכתוב שם, שאני בטיפולים כימותרפיים?'".
כשסיימה את הטיפולים, מספרת רבין, "זרקו אותי הביתה, למרות שהרגשתי הכי חולה אי פעם בחיי. לא יכולתי ללכת, השרירים שלי היו גמורים, הייתי בחרדות שלא אגיע לגיל 31 כי אני בטח אמות, אם לא מסרטן אז משהו אחר יגיע. הלכתי לקבוצת תמיכה של מחלימים, ושם הבנתי שאני בכלל לא אמורה לחזור להיות מה שהייתי".
3 צפייה בגלריה
חנה (מימין) וליהי. "אנשים בריאים בכלל לא חושבים שזה נחוץ, לדבר על מיניות עם חולים"
(צילום: אלעד גרשגורן)
רבין הבינה שהיא רוצה לעשות משהו עבור נשים צעירות שהמיניות שלהן השתבשה בגלל הטיפולים. היא יזמה את "סקסי מאדר פאקר", סדרת מפגשים לרווקות שמתמודדות עם המחלה או מחלימות ממנה, ניצבות מול קשיים במציאת זוגיות ושואלות מה קרה לחשק המיני שלהן. הסדנה יצאה לדרך בינואר האחרון במסגרת עמותת "חלאסרטן", שהוקמה על ידי זוהר ויענקל'ה יעקובסון ומיועדת לחולי סרטן צעירים (ב־18.5 יתקיים בקשת 12 משדר התרמה מיוחד עבור העמותה).
"אני מודה שרציתי לעשות את הסדנה הזו לעצמי", רבין אומרת. "אני רציתי לדבר על זה. אנשים בריאים בכלל לא חושבים שזה נחוץ, לדבר על מיניות עם חולים. סקס זה משהו שקשור לאנשים שחיים ולא לאנשים מתים, וסרטן הוא משהו שמתים ממנו. סקס זה הרי לאנשים בריאים".
תיגעו בעצמכן במקלחת
אל המפגשים שיזמה רבין היא הזמינה גם את ליהי פרלמן־נחום (43), פסיכולוגית קלינית, בעצמה חולת סרטן כרונית, פרודה ואם לשלושה ילדים קטנים. כשאובחנה לפני שש שנים עם סרטן שד שהתגלה כגרורתי, הייתה בתה הצעירה של פרלמן־נחום תינוקת בת שמונה חודשים. היא חשבה שתסיים את הטיפולים ותחזור לחייה הקודמים. זה לא קרה.
"כשסיימתי את סבב הכימותרפיה ניסיתי לחזור לחיים הקודמים שלי, והבנתי שאני לא אותו אדם", היא מספרת. "חמישה חודשים אחרי תום הטיפולים הסרטן חזר. נאלצתי לקחת שוב הפסקה, עוד פעם להתחיל את הטיפולים מההתחלה, ונכנסתי לניתוח ולהקרנות. זה היה שוק מאוד קשה. תמיד ידעתי שהוא יחזור כי הוא גרורתי, אבל לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר. נפרדתי ממטופלים. הפסקתי הכל. הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על הגוף שלי".
בנקודה הזו הבינה פרלמן־נחום שכפסיכולוגית היא תתקשה להתחייב לטיפול ארוך טווח, וחיפשה דרך להישאר במקצוע. היא פנתה אל "חלאסרטן" עם רעיון להקים קבוצות תמיכה, שזכו לביקוש גדול. כיום היא נמצאת בטיפול ביולוגי מדי שלושה שבועות ("לכל החיים") ומגיעה להיבדק לעתים קרובות.
"פגשתי נשים שיוצאות לדייטים וגברים לא מתביישים לשאול, 'למה יש לך שיער קצר', והן נאלצות להגיד על זה משהו או לשקר. במפגש מיני הן צריכות להסביר למה יש להן צלקת ענקית על השד או לאורך הבטן. זה מצב נורא משברי"
לפני שנה וחודשיים עברה טלטלה, כאשר נפרדה מבעלה ואבי ילדיה אחרי 14 שנות נישואים. "עדיין לא קל לי לדבר על זה. ללא ספק הסרטן האיץ פערים שהיו בזוגיות והצלחנו לגשר עליהם כל השנים. כשחליתי ההסתכלות שלי על החיים השתנתה, ובן זוגי לא השתנה באותו קצב ביחד איתי. נוצר ריחוק והיה קושי לדבר על הדברים. נפרדנו עם הרבה אהבה מתוך הבנה שזה כבר לא מתאים".
יש לך תובנות בעקבות הפרידה?
"הדרך הכי טובה לשמור על האהובים שלך היא דווקא לשתף אותם. לא חשבתי שכדאי לשתף את בעלי במחשבות המפחידות שלי על המוות, כי זה יכביד עליו ואני צריכה לשמור על נפשו. ההסתרה הזו גורמת לאנשים לא לדעת מה באמת אתה צריך".
הסדנה הראשונה של "סקסי מאדר פאקר", בהשתתפות 20 צעירות רווקות שמתמודדות עם סרטן או החלימו, הסתיימה בינואר, והסדנה הבאה תתקיים ביוני. בימים אלה מתרחב המיזם גם לנשים נשואות, ובהמשך יהיו סדנאות גם לגברים. יחד עם רבין ופרלמן־נחום משתתפות בסדנאות גם שתי יועצות מיניות אונקולוגיות, שמסבירות מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להתחבר אל הגוף מחדש. "קיבלנו שיעורי בית", מחייכת רבין, "תיגעו בעצמכן במקלחת, תעבירו עליכן את הדוש ותראו איפה נעים לכן. זה ממש להכיר את עצמנו מחדש".
פרלמן־נחום: "הדברים שמעסיקים אנשים בריאים לא רלוונטיים לנשים וגברים חולים. זה משבר זהות מאוד גדול. פגשתי בחורה בת 27 שכרתו לה את השדיים ובעקבות הטיפולים גם לא תוכל להרות, היא צריכה לצאת לעולם הדייטים והיא מרוסקת. פגשתי נשים שיוצאות לדייטים וגברים לא מתביישים לשאול, 'למה יש לך שיער קצר', והן נאלצות להגיד על זה משהו או לשקר. במפגש מיני הן צריכות להסביר למה יש להן צלקת ענקית על השד או לאורך הבטן. יש בנות שהוציאו להן את צוואר הרחם והן יודעות שאם ירצו להקים משפחה, יצטרכו הליך פונדקאות או אימוץ. איך את מתחילה ככה דייט? זה מצב נורא משברי".
3 צפייה בגלריה
חנה (מימין) וליהי. "החלטתי שאני כותבת מראש באפליקציה שאני מחלימה"
(צילום: אלעד גרשגורן)
מה את אומרת לנשים הצעירות האלה בבואן לחפש זוגיות?
"יש סיכוי לאהבה, אבל זה יהיה יותר קשה ומורכב".
על רקע מחלה יש יותר פרידות במערכות יחסים?
"יש זוגות שמצליחים לעבור את התהליך ביחד, ויש כאלה שאצלם זה לא עובד. כשאני עברתי טלטלה משנת חיים, בן הזוג שלי האמין שנעבור את זה ונחזור למה שהיה, אבל אני כבר הבנתי שלא נחזור למה שהיה. לא ראינו את הזוגיות באותה צורה. עליי הכביד שהוא ציפה ממני להתנהל כאילו לא עברתי סרטן, עליו זה הכביד שאני לא משחררת את המחלה וכל הזמן חיה כאילו מחר הוא יומי האחרון".
רבין: "אני בדיוק התחלתי לצאת עם מישהו חדש כשהתחילה הסדנה, אחרי תקופה ארוכה שלא היה לי שום קשר, והרגשתי שכל מה שהיה לי נעים במיניות לפני הסרטן, לא נעים לי עכשיו. עשיתי ניתוח של הוצאת הגוש מהחזה, וכל הרגש שלי בשד המנותח שונה עכשיו. אחרי הסדנה הבנתי עוד יותר - אנחנו לא נחזור להיות מי שהיינו, גם מבחינה מינית".
מה קרה עם הקשר הזה?
"בסופו של דבר הוא לא עבד. אני חושבת שנבהלתי מכמה מפחיד אותי להיות באינטימיות עם מישהו. הייתי חסרת ביטחון, ואי־אפשר לפתח ככה מערכת יחסים".
פרלמן־נחום: "מהניסיון שלי, אולי ל־15% מהנשים חוזרת המיניות למצב הקודם. גם אם יש עלייה בחשק המיני, היא לא חוזרת למצב הקודם. נשים שחולות בסרטן מקבלות תרופות שמדכאות את החשק המיני, וגם הכימותרפיה מדכאת וגם מצב הרוח, כי הן בפוסט־טראומה, גם החולות וגם המחלימות.
"אצל זוגות נשואים זו בעיה. אני הרגשתי שזה קצת לא מגיע לבעלי, הוא גבר צעיר עם אישה שמתעסקת בהכנות לסוף חייה, ואולי מגיעה לו מיניות בריאה וזוגיות"
"אצל זוגות נשואים זו בעיה. פתאום יש משבר סביב המיניות. הוא רוצה והיא לא. אני הרגשתי שזה קצת לא מגיע לבעלי, הוא גבר צעיר עם אישה שמתעסקת בהכנות לסוף חייה, ואולי מגיעה לו מיניות בריאה וזוגיות".
לרווקות ולרווקים זו התמודדות שונה.
פרלמן־נחום: "בקרב הרווקות הקושי הוא בעיקר איך לתווך את כל הדברים המוזרים שהן סוחבות. למשל, יש נשים שצריכות להתחיל להשתמש בחומרי סיכה כי הנרתיק שלהן יבש מאוד בגלל הכימו. גם לגברים שעברו כימו יש תופעות. לחלקם, למשל, אין יותר שפיכה. אין להם נוזל זרע. זה משהו שאתה אומר למישהי שאתה נפגש איתה? אצל חלקם הגוף עדיין ממוטט מהכימו, ולפעמים אחרי סקס הם צריכים 20 דקות לנוח ולסדר את הנשימה. אלה דברים קצת מוזרים לתווך לאחרים".
סוף־סוף להרגיש נורמליות
פרלמן־נחום מודה שלתחושתה "יהיה לי קשה למצוא זוגיות. הרבה נשים עם סרטן כרוני מרגישות, איך אני אפיל את הדבר הזה על מישהו חדש? כמה גברים או נשים ירצו בזה? זה חתיכת תיק. שוק הדייטים הוא גם ככה מזעזע, והוא רק נהיה יותר גרוע עם כל האפליקציות. להוסיף לזה תיק של סרטן, זה חתיכת דבר. איך מכירים מישהו חדש עם דבר כזה? אני מסתכלת על עולם הדייטים ואין לי מה להציע. איך להציג את עצמי? מישהי שחלתה, פרודה עם שלושה ילדים, שרוצה זוגיות ואינטימיות אבל לא רוצה סקס, כי אין לי כרגע חשק מיני? ובאיזה דייט מספרים? לפני, או בדייט שלישי?".
מתי מספרים באמת?
חנה: "בהתחלה ניסיתי לדבר על זה אחרי כמה דייטים, ואחר כך החלטתי שאני כותבת מראש באפליקציה שאני מחלימה. אני מעדיפה שיידעו על זה מראש, גם אם יגידו לי שזה כבד. ואכן, יש לי הרבה פחות מאצ׳ים, אבל לפחות השיח פתוח".
פרלמן־נחום: "אני מסתכלת על עולם הדייטים ואין לי מה להציע. איך להציג את עצמי? מישהי שחלתה, פרודה עם שלושה ילדים, שרוצה זוגיות ואינטימיות אבל לא רוצה סקס?"
סדנת המיניות הזו נותנת תקווה?
"תחשבי כמה בושה והסתרה יש במיניות. כמה אישה מרגישה היחידה בעולם שזה קורה לה, כשאין לה חשק מיני. בנות משתמשות במושג, ׳אני נכה׳ בגלל המיניות שנפגעה. כשמישהי רווקה שומעת שלאחרת כן היה חבר איזה תקופה, זה נותן תקווה. הן יוצאות מהסדנה כבר לא חסרות אונים, אלא עם אנרגיות חדשות. זה לא אבוד יותר. הן מרגישות שהן נורמליות סוף־סוף".
איזה סיפור ריגש אותך במיוחד?
"שתי נשים ריגשו אותי. לשתיהן היה סרטן במעי, שהוא מאוד קשה לצעירות, כי זה ניתוח ברקטום. אחת מהן צריכה להסתובב בשנה־שנתיים הקרובות עם שקית סטומה. איך את אומרת לבחורה כזו, 'כן, אין בעיה, את תמצאי גבר שיסכים להיות איתך'? היא הבינה שהיא צריכה לעבוד על החיבור עם עצמה, עד שהיא תשתחרר מהסטומה ותוכל לצאת לעולם הדייטים. לפני הסדנה היא הייתה אבודה. היום היא משקיעה בעצמה לקראת היום שאחרי. זה מוציא אותך מהחוויה של הדיכאון וחוסר האונים".
