תמר טרוזמן וד"ר תהילה רפאלי, שהיו בעברן חרדיות וכיום לחוקרות באקדמיה, מספרות על הדרך שעשו ומסבירות למה אסור לוותר על לימודי ליבה.
תמר טרוזמן: "באקדמיה למדתי שמותר לשאול”
3 צפייה בגלריה
תמר טרוזמן, אז והיום. "“לא היה לי מושג איך שוכרים דירה, איך משלמים חשבונות. למדתי הכל מבראשית"
(צילום: אלעד גרשגורן, אלבום פרטי)
גיל: 32
רקע: גדלה במשפחה חרדית בירושלים, בת שישית מתוך 15
היום: דוקטורנטית בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה
תחום המחקר: שינויים בפעילות המוחית אחרי טיפול שפתי בקרב אנשים עם אפזיה
מצב משפחתי: נשואה
לפני כ־20 שנה, כשהוריה של תמר טרוזמן, אז ילדה חרדית וסקרנית, מצאו את הדיסקמן שבו האזינה בסתר לשירים של שקירה ושבאמצעותם למדה אנגלית, התחדדה אצלה האמונה שהדבר החשוב ביותר בשבילה הוא ידע. "אפשר לקחת לי את הדיסקמן”, היא חשבה, "אבל לעולם לא יוכלו להוציא לי מהראש ידע שאשיג”. טרוזמן הצליחה בסופו של דבר להגיע אל הידע שחיפשה וכיום היא חוקרת מוח ושפה אצל פגועי ראש. "למשל, מצבים כמו אפזיה (פגיעה נוירולוגית שגורמת לפגיעה בשפה), שנהיו מוכרים יותר בעקבות ברוס וויליס", היא מסבירה.
את מדברת על ברוס וויליס. ידעת עליו כשהיית ילדה?
“ממש לא. שחקנים, דמויות מסרטים, סדרות, לא הכרנו כלום. עד היום יש לי חורים בהשכלה".
טרוזמן, שגדלה בירושלים בשכונה חרדית, יצאה מהעולם החרדי בלי בגרויות, אך מעריכה את הערכים שספגה בבית, שעזרו לה להתקדם בעולם האקדמי. “אבא שלי העריך מאוד ידע", היא אומרת, “גם אם הידע מבחינתו הוא ידע תורני. הוא עודד אותנו לנצל כל רגע, כי הזמן חולף לבלי שוב. אמא שלי אישה חרוצה מאוד. לגדל 15 ילדים זה לא קל, ואני ספגתי ממנה את הנחישות הזאת".
מה את זוכרת מבית הספר?
"למדנו חמישה חומשי תורה, ובמקביל למדנו את ספרי הנביאים לפי הסדר. בנוסף למדנו שיעורי השקפה, שזה שיעורים על יהדות והלכות, בעיקר מ'קיצור שולחן ערוך'. בעצם כל כמה שנים השלמנו מחזור של למידה של התכנים והתחלנו מחדש עם רמה יותר גבוהה מבחינת פרשני המקרא וכו'. יש פרקים ופרשות, בעיקר בנושאים של יחסי אישות, שהמורה אמרה: 'עליהם נדלג'. ברור שאחרי השיעור חזרתי לראות על מה דילגו".
מה ההבדל בין לימודי הבנים והבנות?
"הבנים לומדים עד כיתה ו' מקצועות קודש עם מעט נגיעה בחשבון בסיסי, גיאוגרפיה של ארץ ישראל, אולי נגיעה בהיסטוריה תורנית. אבל הרוב המוחלט של הלימוד הוא תנ"ך, משנה ותלמוד, ספרי מוסר והלכות. אחרי בר מצווה זה רק זה. אין אנגלית, אין מתמטיקה, אין פיזיקה. ילד חרדי שלמד במוסדות חרדיים הארד קור לא יודע מה זה X ו־Y, מה זה ABC, ויש חוסר ידע משותף לבנים ולבנות כמו אזרחות או מלחמות ישראל.
"לבנות אסור ללמוד גמרא, אבל הן כן לומדות אנגלית ומתמטיקה ברמה נמוכה, כי הן בסוף צריכות לפרנס את המשפחה. אין אפשרות לבחור מקצועות ספציפיים או הרחבה של מקצועות, ואין כימיה ופיזיקה".
היית סקרנית בנוגע למדע?
“מאוד. היו לנו ספרים, אם כי המצאי היה מצומצם, וחלקים מהדפים היו מושחרים או קרועים. תמיד הסעיר אותי מה קורה בדפים החסרים האלה. אני זוכרת שנתקלתי בספר על אסטרונומיה, והייתי בשוק כשקראתי שהשמש היא בת מיליארדי שנים. לא הבנתי איך זה יכול להיות כי למדנו שלפי הספירה העברית העולם בן 5,700 שנים. מה קורה פה? גם לגבי הלכות ומנהגים היו לי תהיות. לא מצאתי היגיון בתלי תלים של דברים שלא רלוונטיים לימינו כמו קורבנות או מנהגים שאין להם קשר עם צניעות אמיתית, כמו הקפדה על סוג הגרביים שמותר לגרוב".
היה לך עם מי לחלוק את השאלות האלה?
“הייתי לבד עם התהיות שלי. לא יכולתי לשאול את ההורים או המורים שאלות כאלה. אולי עם חברה יכולתי להתייעץ, אבל גם היא הרי לא יודעת יותר ממני. נשארתי עם הרבה תעלומות, וככל שגדלתי התעלומות גדלו. למדנו שאלוהים תמיד איתנו וזה ממש הפריע לי. אני במקלחת ואלוהים איתי? תצא, זה לא נעים לי".
כבת לאב ממוצא ספרדי ולאם תוניסאית נחשפה גם לגילויי גזענות. “בכיתה ט' לא קיבלו אותי לסמינר הטוב שמרבית חברותיי האשכנזיות הלכו אליו, למרות הציונים המעולים שלי. התקבלתי רק אחרי מאמצים של הוריי, שבועיים לאחר פתיחת השנה. בלטתי בסמינר, חברתית ולימודית, ועדיין, אחרי שנתיים, לא קיבלו לשם את אחותי, שהייתה עם מידות הרבה יותר טובות משלי. ולמה? היה ברור לכולם שזה בגלל המוצא. זה היה שבר גדול בשבילי. חשבתי שסללתי לה את הדרך. התחלתי לפתח אנטי כלפי אורחות הקהילה".
במה זה התבטא?
“התחבטתי עם עצמי, רזיתי מאוד ולקחו אותי לטיפול פסיכולוגי, אך לא שיתפתי פעולה. הבדידות הייתה עצומה, אבל הבנתי שאני בעולם הזה לא נשארת. הכרתי בעובדה שאני צריכה לעבוד ולהרוויח כסף כדי לממן לעצמי השכלה. כמובן שלא הייתה לי בגרות. הבנתי שאני צריכה לצאת לגאול את עצמי בעצמי באמצעות ידע”.
טרוזמן התחילה לעבוד כנציגת שירות בחברת סלולר. בהתחלה ישנה אצל חברות, ובשלב מסוים עברה לחיפה, כשותפה לדירה של חברה חילונית. “זו הייתה הצלה", היא אומרת. “לא היה לי מושג איך שוכרים דירה, איך משלמים חשבונות. למדתי הכל מבראשית”. היא נרשמה למכינה באוניברסיטת חיפה, וקיבלה מלגה על רקע מצב סוציו־אקונומי.
"הייתי צריכה ללמוד את החודשים הלועזיים. כל המילים הלועזיות היו זרות לי, גם מילים יומיומיות כמו 'נאיבי'. אפילו שמות או מראה של חיות לא כשרות, כמו סרטן, לא הכרתי"
“כשאני רואה את עצמי בתמונות מהתקופה ההיא לא נוח לי", היא אומרת. “הייתי מוזנחת. לא ידעתי מה מקובל. סוג של מהגרת, אבל בלי משפחה ובלי סל קליטה. במקביל ללימודים הייתי חייבת לעבוד, אבל ראיתי את הקשיים שלי כמין 'חבליו של משיח'. ידעתי שאני מרוויחה את החופש שלי ואין לזה מחיר, השקעתי בללמוד את העולם החדש. באקדמיה למדתי שמותר לשאול”.
מה למשל לא ידעת?
"המון. הייתי צריכה ללמוד למשל את החודשים הלועזיים. אני הכרתי את א' בתשרי, ז' בטבת. לא ידעתי מה זה ספטמבר, אוקטובר, נובמבר. כל המילים הלועזיות היו זרות לי, גם מילים יומיומיות כמו 'נאיבי', 'פתטי', 'ביזארי', 'אופוריה'. אפילו שמות או מראה של חיות לא כשרות, כמו סרטן, לא הכרתי, או כאלה שקשורות לחוויות לא זמינות לילד חרדי ממוצע, כמו אלמוג או שונית. כשהייתי ילדה מעולם לא הייתי במוזיאון, למעט 'יד ושם'.
"לא הכרתי שירי ילדות, שירי ארץ ישראל, סרטים, לא הכרתי שמות של ראשי ממשלה, ממש שיננתי מידע כזה, אבל ברור שעד היום יש לי חורים בהשכלה. כששולחים לי ממים עם רפרנסים לסדרות כמו 'חברים', אני צריכה לבדוק למה זה מצחיק. בשלב מסוים מצאתי רשימות של 'ספרים שכל בן תרבות חייב להכיר' ושאלתי אותם מהספרייה".
הרגשת איזו אי־נעימות כשלא הכרת סופר או סרט שכולם הכירו?
“תמיד הייתה איזו מבוכה, אבל למדתי לצחוק על עצמי ולהקליל אותה. אני חושבת שבעובדה שבאתי מקהילה מסוגרת יש גם משהו מסתורי וסקסי, ולכן היו סלחנים כלפיי. עם הזמן למדתי איך מדברים חילונית”.
"לאחיי החרדים אני אומרת, אל תקנו את הסיפורים על כך שתוכלו להשלים בקלות את הידע, זה לא נכון"
טרוזמן סיימה את המכינה בהצטיינות והמשיכה לתואר ראשון בהפרעות בתקשורת. את השנה הראשונה ללימודים סיימה כמצטיינת דיקן. “כשקיבלתי את המכתב”, היא נזכרת, “הלכתי באוניברסיטה נרגשת ולא היה לי בפני מי להתגאות. בסופו של דבר הלכתי למנהלת המעונות שבהם גרתי אז וקיבלתי ממנה חיבוק. זה היה משמעותי בשבילי".
בתום השנה שקלה לסיים את הלימודים. "לא עמדתי בתשלומים, הלכתי למדור שכר לימוד והתחלתי לברר בדמעות איך מפסיקים את הלימודים. למזלי, במדור מלגות עזרו לי למצוא מלגה. זה לא היה פשוט כי לא עשיתי צבא ולא הייתה לי בגרות, אבל עטפו אותי שם ונתנו לי להבין שימצאו דרך.
"יש בי תסכול על הדור הבא של יוצאים בשאלה שמגיע לאוניברסיטה, שכמוני לא עשו בגרויות וצבא. הרי לא היו לי בגרויות בגלל החינוך שלי, שניתן בחסות המדינה. והנה, כשאני רוצה להשלים את הפער להפוך לאדם יצרני, אין לי סיוע. המלגה ניתנה לי בחסד, כי הגמישו עבורי את הקריטריונים, ועבדתי קשה כדי לזכות בה בכל שנה מחדש. לי עזרו, אבל מה יעלה בגורל מי שלא יהיה לו מזל כמו שלי? היום יש יותר מודעות ועמותות ועזרה באוניברסיטאות, אבל אני חושבת שהמדינה צריכה להיות מעורבת. לעומת זאת, היו אנשים טובים בדרך שעזרו לי, כמו תום בן זוגי, המנחה שלי, פרופ' טלי ביתן, וזוג מבוגר (דב ומילה), שאימץ אותי, מימן לי טיפולי שיניים וקנה לי מעיל לחורף כי המעיל שלי לא היה משהו. זה דבר שאף אחד לא התעניין בו קודם, אם קר לי".
טרוזמן סיימה גם את התואר בהצטיינות יתרה. עוד כמה חודשים היא עתידה לסיים את לימודי הדוקטורט (במסלול ישיר), ועיניה כבר נשואות אל היעד הבא - פוסט־דוקטורט בחו"ל.
את בקשר עם ההורים שלך?
"כן. אני לומדת להעריך אותם מחדש, והלוואי שיגיע הרגע שהם יעריכו את המסלול שלי. אחרי היציאה שלי כתבתי מכתב לאמא שלי והסברתי לה מה אני עושה באוניברסיטה. הרגשתי שהיא רואה בי כישלון בחינוך שלה. היום, כשמדובר בדוקטורט, זה לא יותר מובן לה. מבחינת ההורים שלי דוקטור הוא רופא. מה זה דוקטור באקדמיה לא ממש ברור להם".
יהיו מי שיגידו: את הדוגמה שאפשר להשלים את הפערים בהצלחה.
"אפשר, אבל היה רצוי שלכל ילד חרדי תהיה גישה לידע בחלון זמן קריטי לרכישת שפה, וידע בכלל. לאחיי החרדים אני אומרת, אל תקנו את הסיפורים על חרדים כוכבי אקדמיה ועל כך שאתם וילדיכם תוכלו להשלים בקלות את הידע. זה לא נכון, ולימודי ליבה הם קריטיים כדי לאפשר מציאת עבודה למי שיבחר בכך. אין סתירה בין תורה לעבודה, והגמרא מלאה בדוגמאות משובחות לכך.
"נניח שלא ידעתי מה זה תמנון, אפשר לחיות עם זה וללמוד את זה. העוול הוא הנטילה המכוונת של גישה לידע. גם אני, יכול להיות שעם רקע אחר הייתי בגלל אסטרופיזיקאית. להתחיל ללמוד פיזיקה בגיל 20 ומשהו זה שונה מאשר לבוא עם בסיס כלשהו, ולהתחיל ללמוד אנגלית בגיל 20 או 30 זה לא כמו ללמוד אנגלית בגיל 5. לא משנה כמה סיפורים יספרו על הגמרא והפלפול שמקפיצים את היכולות. עם 'שניים אוחזין בטלית' לא מתקבלים להייטק, ואני מכירה חרדים שמאוד כועסים על הדבר הבסיסי הזה שנגזל מהם.
"מה עם כל העסקנים החרדים, הח"כים, אנשי העסקים? הם לא יודעים אנגלית? אין להם סמארטפון? ברור שכן. ביום שהציבור החרדי ילמד ליבה ותהיה לו גישה חופשית לתעסוקה הוא כבר לא יהיה תמים ושבוי"
"לימודי ליבה יסללו את הדרך לעיסוק במקצוע בכבוד לכל אדם. במסכת קידושין נכתב: 'לעולם ילמד אדם בנו אמנות נקיה וקלה'. אין הטפה לחיי עוני אצל חז"לנו. הלוא נאמר: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון'. אז כולנו כציבור, כל אחד מסיבותיו, צריכים להבין שזה צריך להיות המאבק המרכזי בישראל.
"אני שואלת, מה עם כל העסקנים החרדים, הח"כים, אנשי העסקים? הם לא יודעים אנגלית? אין להם סמארטפון? ברור שכן. ביום שהציבור החרדי ילמד ליבה ותהיה לו גישה חופשית לתעסוקה (ממילא רבים מהגברים בסוף יוצאים לעבוד, אז למה שלא יהיו מהנדסים או כלכלנים?) הוא כבר לא יהיה תמים ושבוי, ולא בטוח שיצביע לאנשים שעושים כסף על גבו. נתקלתי באנשים שזה עורר בהם אנטי בנוסח 'אתם חרדים, בעיה שלכם'. חשוב לי שיבינו שזה הפסד של כולנו כאזרחים, כי אנחנו משלמים על זה מחיר כלכלי. למדינה יש אחריות על כל ילד שנולד בה".
איזה מסר חשוב לך להעביר בריאיון הזה?
"קודם כל לנשים: תעזנה להתפלפל (גם אם זה אורחות צדיקים ומסילת ישרים). אז תגלנה כמה אתן יודעות וכמה כוח גלום בכן. לימודי ליבה הם אחד המאבקים החשובים ביותר שכולנו צריכים לנהל. אף אחד לא מבקש מחרדים להפוך לחילונים ולנטוש את אורחות חייהם, וצריך לדאוג שהדיון לא יוסט לנושא חילון. הדיון הוא סביב ידיים עובדות וסביב תכנון אזרחי שאנחנו חייבים לבצע אם אנחנו רוצים להמשיך להתקיים ככלכלה מודרנית עם שירותים סוציאליים כמו שיש היום. אולי אנשים לא מכירים מספיק את התחזיות, אבל זה פה, מעבר לפינה. ויהיה לזה מחיר".
ד"ר תהילה רפאלי: "עד היום אני משלימה פערים"
3 צפייה בגלריה
ד"ר תהילה רפאלי, אז והיום. "אם הסבתא החילונית שלי לא הייתה מממנת לי את הלימודים, לא הייתי מצליחה לעשות את זה"
(צילום: יריב כץ, אלבום פרטי)
גיל: 38
רקע: גדלה במשפחה חרדית בנתיבות, שנייה מתוך שישה
היום: מרצה בכירה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב
תחום המחקר: המעבר לבגרות של צעירים וצעירות במצבי סיכון וגורמי החוסן שלהם
מצב משפחתי: נשואה וגרה בתל־אביב עם בן זוגה (יוצא בשאלה גם הוא), גרוש ואב לארבעה
"עד היום, במפגש עם גברים חרדים קשה לי לדבר", אומרת ד"ר תהילה רפאלי. "גם מול גברים חילוניים זה לא טבעי לי. כשהמליצו לי על מנחה גבר לדוקטורט שלי חששתי. הייתי רגילה להיות מושתקת. הקול של הפרט, ובטח של נשים, הוא קול מושתק באופן כללי בחברה החרדית. כילדה חרדית לא הייתי אומרת שלום לשכנים גברים במדרגות. ידעתי שאני אמורה להצניע את עצמי".
רפאלי גדלה בנתיבות במשפחה חרדית. אביה היה חוזר בתשובה, וכמי שיצא מהעולם החילוני הרשה לילדיו הצצות קטנות לעולם שבחוץ. הוא נהג, למשל, להביא הביתה מדי פעם טלוויזיה ולהראות לילדיו סרטים חילוניים מצונזרים.
מה את זוכרת מבית הספר?
“למדתי בחינוך הליטאי, בתיכון חרדי שלמדו בו לבגרות. זה אחד מכמה בתי ספר בודדים שהיו אז. היום יש קצת יותר. למדתי לימודי ליבה, עשיתי בגרויות, אבל הכל היה מצומצם וברמה נמוכה. היסטוריה של רבנים, מתמטיקה ואנגלית ברמה של 3 יחידות. לא הכרתי דברים כמו יוון העתיקה, שלא לדבר על אישים מוכרים בתרבות הישראלית, החל בלאה גולדברג וכלה באסי דיין. מלחמות הכרנו ברמה של מתי הן קרו ואם ניצחנו או לא. זה בור עצום בידע. אבל בזמן אמת לא חשבתי כל כך על עניין ההשכלה. הרי לא ידעתי שאני לא יודעת, לא ידעתי מה מסתירים ממני".
מה כן למדת?
"חומש, נביא - 5 יחידות, מחשבת ישראל 5 יחידות, הלכות־דינים. יש לי חצי יחידת בגרות באזרחות וחצי בכלכלה ויחידה פנימית בביולוגיה ובספורט. הבנים למדו יותר לימודי קודש, גמרא ומשנה. הם לא למדו לימודי חול, כלומר, לא חשבון, אנגלית, לשון וכו'.
"הייתי בשוק כשקראתי שהשמש בת מיליארדי שנים. לא הבנתי איך זה יכול להיות כי למדנו שלפי הספירה העברית העולם בן 5,700 שנים"
"אני זוכרת את עצמי יושבת בכיתה בתיכון וכותבת איך אני חושבת שהחיים שלי ייראו ואיך אני רוצה שהחיים שלי ייראו. חשבתי שאהיה חרדית סטנדרטית, נשואה עם הרבה ילדים, אבל העולם החילוני קרץ לי. לא נראה לי הגיוני שאם יש אלוהים הוא כל כך קטנוני שמשנה לו למשל איך סוחטים לימון בשבת. בגיל צעיר נמשכתי לדברים השטחיים יותר של החילוניות: ללבוש, לאיפור, לנראות. החיים החילוניים נראו לי קלים יותר. למשל, גידלתי את האחים הקטנים שלי, והיה לי ברור שזה לא קורה בעולם החילוני. אפילו הממתקים של העולם הזה נראו לי טעימים יותר".
רפאלי רצתה להתגייס אך חששה לעורר מהומות ולכן הסתפקה בהחלטה לא ללכת לסמינר חרדי אלא ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן.
איך היה לך בהתחלה באוניברסיטה?
"הרגשתי פחד, חוסר התמצאות. הכל היה באינטרנט, ואני לא ידעתי מה זה בכלל. היה לנו מחשב בבית, אבל לא השתמשתי בו. גם בהתמצאות הבסיסית לא ממש הבנתי מה אני אמורה לעשות, לאן הולכים, איפה נרשמים. ביום הראשון מצאתי מישהי שנראתה לי בעניינים – היום היא חברה שלי - והלכתי אחריה לכל מקום. היא לבשה חולצה ורודה ופשוט עקבתי אחרי החולצה שלה”.
באוניברסיטה ידעו על הקושי?
"לא. ואם הסבתא החילונית שלי לא הייתה מממנת לי את הלימודים, לא הייתי מצליחה לעשות את זה".
איך הסתדרת עם האנגלית?
"זה הקושי העיקרי. למדנו ברמה נמוכה, לפעמים המורות לא ידעו לבטא את המילים נכון. לעומת ילד חילוני, ששומע את השפה בגיל צעיר בטלוויזיה, ברדיו, בשירים, אני התחלתי בעצם ללמוד אנגלית אחרי גיל 20. עד היום אני מתמודדת עם ההשלכות. אני מרצה באנגלית בכנסים, מתקשרת באנגלית במסגרת שיתופי פעולה עם חוקרים בעולם, אבל אני עובדת קשה בשביל זה. מתאמנת הרבה לפני הרצאה, בודקת את המיילים שאני כותבת”.
ומבחינת החומר שלמדתם, הרגשת פער מול אחרים?
“ברור. שמעתי הרבה שמות ומושגים שכולם מכירים ואני לא, והשקעתי לא מעט בקריאה והשלמת ידע. אני כשלמדנו במבוא לפסיכולוגיה על פרויד ועל תסביך אדיפוס. הייתי בשוק. זה נראה לי הזוי. היה לי קשה להשלים חסרים כאלה אבל ידעתי ללמוד. תמיד הייתי תלמידה טובה כי השקעתי ימים ולילות. עד היום אני משלימה פערים ואני צריכה להחליט במה אני משקיעה. 'סיינפלד', למשל, שאני רוצה מאוד לראות, יצטרך לחכות קצת".
"באוניברסיטה הרגשתי פחד, חוסר התמצאות. הכל היה באינטרנט, ואני לא ידעתי מה זה בכלל"
איזה עוד ידע כללי השלמת עם השנים?
"פעם לא ידעתי מי זה ארכימדס, לאונרדו דה וינצ'י, לואי פסטר... לא הכרתי שמות כמו הנסיכה דיאנה, זובין מהטה, יונה וולך, אלכסנדר פן. על החור באוזון שמעתי ברמה של העולם הולך להיחרב. לא היה מי שיתווך ויסביר לי מה זה בדיוק אומר. גם מושגים כמו הכפר הגלובלי, נאט"ו, אירוויזיון או מדיטציה - לא הכרתי. וגם לא שמות של נשיאים וראשי ממשלות בישראל חוץ מכמה בודדים".
מה את חושבת על המצב הנוכחי של החינוך החרדי?
"המצב הזה כולא המון אנשים בסביבה שהם לא רוצים לחיות בה כי אין להם מוצא. זה מייצר עוני ובערות ומשרת את הממסד החרדי שרוצה לשמור על המצב הקיים ולמנוע מאנשים לפקוח את העיניים. אם אחי רוצה היום לעבוד, לא חלילה להיות חילוני - אין לו כלום. הוא לא יודע לכתוב את השם שלו באנגלית. הוא לא מכיר את ה־ABC".
איזה מסר חשוב לך להעביר בראיון הזה?
"אני ארשה לעצמי שניים. אחד לרשויות ולמדינה: כיוון שבחרתם להעלים עין ממצב ההשכלה בחינוך החרדי, זו אחריות שלכם לסייע בכל מה שיידרש כדי לעזור למי שיצאו בשאלה ולמי שלא יצאו בשאלה ורוצים להשלים לימודים בכל דרך אפשרית.
ומסר לנשים שרוצות לצאת בשאלה ומפחדות: זה מסע קשה, ארוך ומלא אתגרים, אבל זה כל כך שווה את זה. בעיניי זה מרגיש כמו לצאת מחושך לאור. לצאת מכלא לחופשי. ועם כל המחירים הלא מעטים, תבחרו לחיות את החיים שאתן רוצות.
הבעיה: הנגשת הזכויות
===================
השבוע, ב־27 באוקטובר, יצוין "יום הבחירה", שמטרתו העלאת המודעות לאתגרי היציאה מהחברה החרדית והבחירה לחיות אחרת. במשך השנים, גם בעקבות פעילות של עמותות כמו "יוצאים לשינוי" ו”הלל”, המודעות לקשיים של יוצאים בשאלה עלתה. "בוגרי החינוך החרדי יכולים וצריכים להיות מנוע צמיחה כביר במשק הישראלי”, אומר נדב רוזנבלט, מנכ”ל עמותת “יוצאים לשינוי”. "המדינה חייבת להשקיע בלימודים ברמה מספקת כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה. כל עוד זה לא קורה, המדינה חייבת להם מעטפת שתשלים את הפערים שהיא עצמה יצרה. בוגרי החינוך החרדי זכאים כיום למלגות סיוע, הבעיה היא בהנגשת הזכויות ליוצאים. לא תמיד הזכויות מוסברות להם, מפני שהמודעות לנושא לא מוטמעת במערכת ומפני שהחזות שלהם 'שקופה' - אין להם סממנים חיצוניים שמשייכים אותם לאוכלוסיית קידום. יש צורך לתווך לאנשים האלה את הזכויות שלהם”.
