יוּסף חדאד (38) הפך בחודש האחרון לרוקסטאר. אולי נכון יותר לקרוא לו המושיע הלאומי, על רקע הוואקום ההסברתי שיש בישראל. ארוסתו, אמילי שריידר (32), שעלתה ב־2015 מארצות־הברית, מוכרת פחות ברחוב הישראלי, אבל בעולם מכירים אותה. היא אקטיביסטית שעושה עבודת קודש בהסברה ישראלית זה שנים. גם בימים אלה היא לא מפסיקה להעלות סרטוני הסברה ולהתראיין לאינספור רשתות זרות.
דאד ושריידר ביחד כבר מעל לשלוש שנים ("שלוש שנים ושלושה חודשים", מדייק חדאד). הם עושים הסברה לחוד וגם קצת ביחד. עד המלחמה חדאד חילק את זמנו בין ביתו בנצרת לדירתה של שריידר בשכונת פלורנטין בתל־אביב. כרגע, בגלל ההופעות בתקשורת והנסיעות לדרום, הוא שוהה יותר במרכז.
השיחה עם שריידר נערכת באנגלית ("אני לא מרגישה מספיק בטוחה בעברית, אבל עובדת על זה"). היא החלה את פעילות ההסברה שלה בלוס־אנג'לס, כאחראית רשתות חברתיות בארגון היהודי־אמריקאי Stand with us שעוסק בחינוך ובהסברה נגד אנטישמיות. כשעלתה לארץ עוד המשיכה לעבוד בארגון, ובסוף 2019 הקימה עם שותף חברה עצמאית בשם Social Lite Creative, שמספקת שירותי ניו־מדיה לקהילות ולארגונים יהודיים ולחברות עסקיות. היא גם עיתונאית פרילנסרית, שבין השאר כתבה ל־ynet.
יוסף: "כשמשתמשים במדינה שלי ובי כערבי ישראלי כדי לשקר ולהסית, אני לא יכול לסתום את הפה. אל תגידו לי 'אפרטהייד'. הייתי מפקד בצבא על חיילים יהודים וערבים"
שריידר פעילה חברתית כבר עשור, נלחמת נגד אנטישמיות ופועלת נגד המשטר האיראני, עד כדי כך שעיתון המייצג את המשטר הכריז בטוויטר שמדובר בסוכנת מוסד. יש לה מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, וסרטונים שלה מגיעים למיליוני צפיות ברחבי העולם. בנוסף, היא עובדת עם מחוקקים בבריטניה, קנדה וארצות־הברית כדי לקדם את אותם הנושאים.
חדאד מתפרנס ככתב בערוץ i24NEWS, שם הוא עובד כבר שלוש שנים, ומהרצאות. הוא עוסק בהסברה שש שנים ואף יוצא למסעות הסברה בעולם באמצעות העמותה שהקים, "ביחד - ערבים זה לזה". "העמותה הוקמה כדי לגשר על פערים בין ערבים ליהודים ולחבר את הערבים לחברה הישראלית. יש לנו אלפי חברים רשומים ומאות מתנדבים. מאז 7 באוקטובר יש עלייה של 50% לפחות בבקשות להתנדב אצלנו", הוא מעדכן.
שניהם עושים הסברה אינטליגנטית, רהוטה וידענית, אך יש שם משהו נוסף שבא לידי ביטוי - הלהט. הם מרשים לעצמם לצאת מגדרם, להתרגז, לכעוס וגם לכאוב. יוסף: "כשראיתי סרטונים שלה צועקת על המשטר האיראני מדם לבה, התאהבתי בה עוד קצת".
זה בריא להתפוצץ כל כך הרבה פעמים ביום? אתם לוקחים את המצב של ישראל בעולם כמעט אישית.
יוסף: "לחלוטין יש פה עניין אישי. כשה־BDS ושאר התנועות האנטי־ישראליות משתמשות במדינה שלי ובי כערבי ישראלי כדי לשקר ולהסית, אני לא יכול לסתום את הפה. אפשר להתווכח על הגדה ועל עזה, אבל אל תגידו לי 'אפרטהייד'. הייתי מפקד בצבא על חיילים יהודים וערבים, אני עולה לאוטובוס ויושב איפה שאני רוצה. כשאני מגיע עם ערבים או דרוזים נוספים לפאנלים בעולם והחדר מלא בפעילים אנטי־ישראליים, הם בטוחים שהם מגיעים למפגש עם ערבים מדוכאים ושאנחנו נכסח את ישראל בהרצאה. אבל אז הם שומעים שאנחנו בעד ישראל וזה נהיה טרלול. הם לא יודעים מה לעשות. אנחנו אומרים להם 'אנחנו גרים שם, לא אתם'".
יוסף: "ההורים שלי רואים את אמילי כבת שלהם. לפעמים, בוויכוחים בינינו, הם לוקחים את הצד שלה"
איך אוכלים אותך בחברה הערבית? לא אומרים "תסמונת שטוקהולם" או קוראים לך בוגד?
"כבר כינו אותי במילים גרועות יותר מבוגד. ככל שממציאים עליי יותר שקרים, ככה רק מחזקים אותי. זו המדינה שלי ואני אזרח במדינה הזו. נכון שלא הכול מושלם, יש גזענות ואפליה, אבל הדרך לפתור אותן היא בשותפות.
"אנשים שחיים בישראל ויוצאים נגדה הם הכי צבועים. הם לוקים בתסמונת של עיוורון ושקר עצמי. חברי כנסת ערבים שפותחים את הפה על ישראל, נראה אותם עושים את זה בסוריה ונשארים בחיים. כשסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב מפגינים בעד פלסטין ונגד נורמליזציה - היי, אתם בנורמליזציה, אתם מקבלים תואר ישראלי".
נראה שגם החברה הערבית הזדעזעה ב־7 באוקטובר.
"אני לא מפסיק לקבל הודעות תמיכה מערבים ישראלים. מישהו שאיים עליי כמה פעמים, פתאום שלח לי הודעה והתחנן שנדבר. הוא אמר לי בשיחה שנפל לו האסימון, שהוא לא רוצה לחיות תחת ארגון טרור. ב־7 באוקטובר ערבים נרצחו, בדואים הצילו יהודים תחת אש. החברה הערבית היא גם חלק מהעשייה האזרחית שקורית פה עכשיו. הם תורמים, הם מתנדבים, מסעדות שולחות אוכל לדרום. צריך שהחברה הישראלית תחבק את הקולות השפויים בחברה הערבית ולא תכליל".
אמילי, נשים מתחילות עם יוסף מאז שהפך למגה כוכב?
"יודעים שאנחנו ביחד, אז לא כל כך הרבה נשים מתחילות איתו. אבל גם כשמתחילות, לא אכפת לי. אני לא דואגת. אנחנו מאוד פתוחים זה עם זה".
יוסף: "אמילי צנועה, אבל אני אספר לך שהיא הפכה לאחד הקולות הבולטים נגד איראן. בלוס־אנג'לס היא הכוכבת. היינו בהפגנה גדולה שם ולא יכולתי לזוז. כל שנייה עצרו לדבר איתה. בכל אופן, אנחנו לא מסתכלים על עצמנו כעל סלבס. הסברה זה משהו שאנחנו עושים כבר שנים ועושים אותו טוב. פשוט במלחמה הזו זה התפוצץ. שנינו אנשים צנועים עם רגליים על הקרקע. ככה חונכנו וזו גם האותנטיות שלנו. אנשים מתחברים אנחנו לא חשים את עצמנו ולא רצים אחרי כבוד או תפקיד. כשאנשים באים ונותנים לי מילה טובה, זה פי מיליון יותר שווה לי מלקבל תפקיד רשמי של שר ההסברה".
הסביבה הקרובה שלכם לא חוששת לגביכם?
אמילי: "המשפחה שלי דואגת מאוד. אני שומעת בשיחות את הדאגה".
יוסף: "אם עד המלחמה אמא שלי ואני היינו מדברים אחת לכמה ימים, עכשיו זה שני טלפונים וכמה הודעות ווטסאפ ביום. היא עוקבת אחרי כל מה שאני עושה".
אוהבים את תאצ'ר
כמי שפעילים בסצנת ההסברה, זה היה עניין של זמן עד שהשניים יכירו. "שמעתי עליו שנתיים לפני שהתחלנו לצאת", מספרת אמילי. "קראתי ראיונות איתו, יש לנו חברים משותפים. רציתי אותו כקליינט. חשבתי שאם נכיר, הוא ייקח אותי לעשות סושיאל לעמותה שלו. הזמנתי אותו להצטרף להפי האוור של כמה חברים מעולם ההסברה. כתבתי לו שאשמח שיבוא".
יוסף, כבר ידעת אז שאתה מעוניין בה?
אמילי: "הוא לגמרי תכנן".
יוסף: "היא הטייפ שאני נמשך אליו. האמריקאית, הבלונדינית, החכמה. אבל התאהבתי רק כשהתחלנו להתווכח. שם הדיל נסגר. אינטליגנציה היא הדבר הקריטי. אמילי נותנת לי קונטרה. יש לה גם פאשן כשהיא מדברת. אני זוכר שבוויכוח נשארתי עם פה פעור ואמרתי לעצמי 'אני כל כך מאוהב עכשיו'".
אמילי: "כל חיי אני עושה דיבייט (ויכוח תחרותי, ת"ב). אני טובה בזה, ופתאום יש פה מישהו לא פחות טוב ממני. אני לא זוכרת על מה התווכחנו, אבל הוא הרשים אותי באיך שהוא ניהל את השיחה ובטיעונים שהוא השמיע. אמרתי 'אוקיי, הוא מעניין'. שאלתי אותו אילו דמויות היסטוריות הוא אוהב. הוא ענה מרטין לותר קינג ומרגרט תאצ'ר. אמרתי לו, 'אתה עובד עליי?'".
אתם עובדים עליי?
אמילי: "אני מעריצה גדולה שלה. לחתולה שלי אפילו קוראים מרגרט. דיברתי עם אמא שלי בטלפון ואמרתי לה, 'מה הסיכוי שיוסף באמת אוהב את מרגרט תאצ'ר? מישהו אמר לו והוא משתמש בזה, או שנפלתי פה על משהו מיוחד?'"
יוסף: "אני רואה באמילי את תאצ'ר. הבנתי שאני חייב להשיג אותה - את אמילי, כלומר. חייב שהיא תהיה שלי. אנחנו מניעים ומשפרים אחד את השנייה. כשיש לך בת זוג מרוכזת במשימה, כובשת, זה גורם לך לרצות לסגור פער".
אמילי: "התחלנו לצאת, אבל לא הגדרנו את זה. לא אמרנו 'אנחנו בדייטים'. זה פשוט קרה. נהנינו לבלות ביחד, ואז זה הפך לרציני".
איך המשפחות קיבלו את הזוגיות שלכם?
אמילי: "לא הייתה שום בעיה. המשפחה שלי אוהבת אותו".
יוסף: "ההורים שלי רואים את אמילי כבת שלהם. לפעמים, בוויכוחים בינינו, הם לוקחים את הצד שלה".
הם התארסו במהלך מבצע "שומר החומות", לפני שנתיים וחצי. בנסיעת עבודה משותפת לעוטף עזה, חדאד כרע על ברכיו והציע נישואים, לא לפני שביקש את ידה מאביה, בדרך המסורתית. יוסף: "ביקרנו בטקסס, איפה שההורים שלה גרים עכשיו. אמילי הלכה לישון ונשארתי לדבר עם ההורים שלה. אמרתי להם, 'אני רוצה לבקש את ידה של בתכם'".
אמילי: "אני כבר רציתי שהוא יציע לי נישואים. דיברנו על זה, וזה היה כזה 'נווו'".
יוסף: "הטבעת כבר הייתה אצלי באותה נסיעה לארצות־הברית. התכנון היה שנגיע לכתבה משותפת בבניין האו"ם, ואז במקום לשאול אותה שאלה עיתונאית, אשאל אותה אם היא תתחתן איתי. הקופסה עם הטבעת הייתה בז'קט, אבל הזמן נגמר ולחצו עלינו לסיים. גם בכתבה שעשינו בוושינגטון לא הצלחתי להציע. חזרנו לארץ, מבצע 'שומר החומות' התחיל וכשירדנו לדרום, סיפרתי לבמאי ולצלם שהפעם זה קורה, אני מציע לה נישואים מול המצלמה. הצעתי לה נישואים כשמאחורינו חיילים ושוטרים ורעש הפצצות של מטוסי חיל האוויר על עזה. במלחמה הזו הפיצו את התמונה שבה אני מציע לאמילי כאילו זה קרה עכשיו".
אמילי: "שאלתי אותו אילו דמויות היסטוריות הוא אוהב. הוא ענה 'מרגרט תאצ'ר'. אמרתי לו, 'אתה עובד עליי?' אני מעריצה שלה. לחתולה שלי אפילו קוראים מרגרט"
והחתונה, מה איתה?
יוסף: "בהתחלה היא נדחתה בגלל הקורונה. בהמשך כבר סגרנו אולם בחיפה, אבל אז אמילי הוזמנה לדבר בקונגרס האמריקאי על אנטישמיות, וזה נדחה שוב. החתונה עוד תקרה. עם נייר או בלי נייר, אנחנו הכי ביחד שיש".
יש מחשבות על ילדים? באיזו זהות הם יגדלו?
אמילי: "יהיו להם רקע והבנה מי הם. אי־אפשר לברוח מזה".
יוסף: "הם יהיו פטריוטים ישראלים, את זה אני מבטיח לך".
אמילי: "יוסף רוצה נבחרת כדורגל".
יוסף מחייך: "11 בנים".
אמילי: "מכבי חדאד".
הריאיון המלא עם יוּסף חדאד ואמילי שרייד מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש
