שמונה שנים אחרי שהצליחה לברוח מהכת של הרב אליעזר ברלנד, ראש קהילת "שובו בנים", החליטה איילה יגלניק (26) להגיש נגדו תביעה כספית, בדרישה לפיצוי על "מסכת ארוכה של התעללות פיזית, מינית, רגשית ומנטלית". לפני שלושה שבועות היא פתחה בקמפיין גיוס המונים באתר jgive למימון התביעה, וזאת במטרה "להחזיר מעט מן הצדק ולקבל פיצוי כספי שיוכל לעזור לי לצאת מהמצב ההישרדותי שבו אני חיה, ולשקם את חיי באופן שאוכל להגשים את החלומות הגדולים ולחיות חיים נורמטיביים", כפי שנימקה באתר.
למה דווקא עכשיו החלטת לתבוע אותו?
"כי היום יש לי הכוח, כי אף אחד לא יכול לפגוע בי ככה ולהמשיך בחיים שלו כאילו כלום. אני חייבת את התביעה הזאת לילדה שהייתי. אם יש לי אפשרות להדליק גפרור ולהאיר את כל העולם הפטריארכלי האפל הזה, שבו אנשים מרשים לעצמם לפגוע בילדים ולהמשיך ליהנות מאהבת הציבור, חובתי לעשות זאת".
ואת מבקשת מהציבור לסייע לך.
"היציאה לקמפיין הייתה ממש ברירת מחדל, חוסר ברירה, כי אין לנו הרבה זמן, הרב כבר בן 85 ואם נחכה כבר לא יהיה את מי לתבוע. זו תביעה מורכבת, עלותה כ־150 אלף שקל, והיא תוגש באמצעות עו"ד מאיר אברהם ממשרד ויינרוט ושות'. אני מקבלת המון כוח ממאות האנשים שכבר תרמו לקמפיין (עד כה נתרמו מעל 70 אלף שקל על ידי כ־400 תורמים, ד"ח). בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה שאני לא לבד בעולם, שיש לי גב, אנשים כותבים לי דברים כל כך יפים, אני בוכה מהתרגשות".
כולם ידעו ושתקו
היא הייתה רק בת 14 כשהגיעה עם אמה לשיחה בביתו של הרב ברלנד. מטרת השיחה הייתה נזיפה בגלל בקשתה לעזוב את הסמינר של אשתו הרבנית. אולם אז ברלנד ביקש מהשתיים להישאר בקרבתו. במשך שנה הוא דרש מהן להגיע מדי לילה משכונת מאה שערים בירושלים, שם התגוררו, לביתו בביתר־עילית, ופגע מינית באיילה.
"היינו מקבלות הוראה לצאת באוטובוס האחרון ממאה שערים לביתר־עילית, עלינו עליו ב־12 בלילה, וחיכינו ברחוב שהרב יצא אלינו. בבוקר הוא היה משחרר אותנו ואני הייתי חוזרת לתיכון וישנה בשיעורים. פעם המורה שאלה אותי 'למה את ישנה כל הזמן?', אז עניתי לה 'כי אסור לי לישון בלילה ואני לא יכולה להגיד לך למה'. אני זוכרת שרציתי לספר לה, רציתי שהיא תציל אותי, אבל לא היה טעם. אמנם אסור היה לאף אחד לדעת שהרב נוגע בנו, אבל הייתה לי תחושה שהיא יודעת. כולם ידעו ושתקו, ראיתי בעיניים שלי עשרות נשים נכנסות ויוצאות מבית הרב".
באותו זמן הבנת שמה שהוא עושה לך לא בסדר?
"לא ממש. הייתי ילדה בת 14 שגדלה בחברה החרדית, מעולם לא קיבלתי מידע על מיניות, לא ידעתי מה המשמעות של החדירה הזאת למרחב הכל כך אישי שלי. יש המון יראה ופחד, הרב הוא האלוהים, הוא רוח הקודש, הרגשנו שזכינו, האמנו שהוא משה רבנו של הדור הזה".
הגם שמשמרות הצניעות שהקים ברלנד נלחמו במקרים של ניאוף שהובא לידיעתם, ב־2013 נחשד ברלנד עצמו בעבירות מין לאחר שארבע נשים הגישו נגדו תלונות על מעשים מגונים שביצע בהן כשבאו לקבל ממנו ברכה. לפני הגשת כתב האישום נגדו הוא נמלט מהארץ, תחילה למרוקו, משם גורש לזימבבואה ומשם גורש יחד עם עשרות מחסידיו ליוהנסבורג שבדרום־אפריקה. כשנתפס גם שם, הוא נמלט להולנד, ולאחר בקשת הסגרה של ישראל חזר לדרום־אפריקה ושם נעצר והוסגר לישראל ביולי 2016.
"היינו מקבלות הוראה לצאת באוטובוס האחרון ממאה שערים לביתר־עילית, עלינו עליו ב־12 בלילה, וחיכינו ברחוב שהרב יצא אלינו. בבוקר הוא היה משחרר אותנו ואני הייתי חוזרת לתיכון"
ב־2018 הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשים מגונים ותקיפה מינית, בין היתר בזכות עדותה של איילה, ונשלח ל־18 חודשי מאסר, שמהם ריצה בפועל עשרה חודשים.
יום שחרורו היה יום קשה עבורה. "לשחרר אחרי עשרה חודשים בן אדם פוגעני, אלים, עבריין מין, ראש מאפיה, זה חטא על פשע", היא אומרת.
מה עבר עלייך אחרי שהוא ברח לחו"ל?
"אמא שלי עברה לגור באומן עם האחים הקטנים שלי, היא החליטה שאם הרב לא נמצא אז אין לה מה לחיות בארץ, ואני מצאתי את עצמי בפנימייה חרדית. אחרי שנה אמא שלי התקשרה אליי מאומן ואמרה לי 'הרב אמר שתבואי ליוהנסבורג, הוא רוצה לפגוש אותך'. היא שלחה לי כרטיס טיסה וכבר באותו ערב הייתי על המטוס. חיכיתי שבועיים בבית חב"ד שהרב יפגוש אותי, הייתי בטוחה שהוא הולך לחתן אותי. פחדתי מאוד, הוא היה יכול לחתן אותי עם גרוש בן 40 ולא היה לי מה להגיד נגד זה, כי מה שהרב אומר את עושה בלי שיקול דעת. במשך כל השבועיים התפללתי שזה יהיה לפחות בן אדם סבבה, אבל אחרי שבועיים הרב אמר לי 'מחר תחזרי לארץ'. שאלתי 'ומה עם חתן?' והוא אמר 'בשנה הבאה'. זהו, בשביל זה הוא שיגע אותי עד יוהנסבורג. כשחזרתי לארץ גיליתי שאין לי יותר איפה להיות, בפנימייה ובתיכון לא היו מוכנים לקבל אותי בחזרה והגעתי לרחוב, לא היה לי לאן ללכת. התרסקתי. התקשרתי למדריכה שלי מהפנימייה, ובפעם הראשונה סיפרתי שהרב נגע בי. אמרתי לה שזה בסדר, שמותר לו והיא אמרה לי משפט שהעיר אותי: 'את נפגעת מינית, פשוט עשו לך שטיפת מוח'. המשפט הזה היה דלת היציאה שלי מהחיים שהכרתי".
"אחרי שיצאתי מהכת שיניתי את שמי לאיילה, כי אני אוהבת את השיר 'איילה' של יונה וולך, וגם מהפסוק 'כאיל תערוג על אפיקי מים'"
איפה גרת באותה תקופה?
"ברחוב. הסתובבתי, ניסיתי לשרוד ואיזה לילה הרגשתי אבודה והחלטתי לקחת אוטובוס וללכת לישון בכנרת, לא יכולתי להיות יותר בירושלים. בדרך התקשרה אליי אותה מדריכה וכשאמרתי לה שאני בדרך לצפון, היא אמרה שיש בית חם בצפת שבו אני יכולה לישון תמורת 40 שקל ללילה. נסעתי לשם, מנהלת המקום הסתכלה עליי ואמרה 'את נשארת פה'. היא רשמה אותי לתיכון דתי בצפת כדי שאסיים י"ב, בהתחלה התקוממתי, אמרתי 'מה קשור תיכון עכשיו?', עבדתי אז בניקיון, אבל בסוף היא שכנעה אותי. הייתה לי שיחה עם מנהלת התיכון, סיפרתי לה את הסיפור שלי, והיא אימצה אותי באיזשהו מקום. היא שלחה אותי לטיפול פסיכולוגי ונתנה לי מקום בעולם. כשסיימתי את הלימודים היא דחפה אותי לצאת לשירות לאומי ובעצם הצילה אותי. עשיתי שירות לאומי בחינוך מיוחד בקריית־שמונה, יצאתי בשאלה ולאט־לאט התחלתי לעבד את מה שקרה לי".
מתי הבנת שחיית בכת?
"ראיתי כתבה על המעצר של הרב ולמטה כתבו 'כת ברלנד'. אמרתי לעצמי, 'יכול להיות שחייתי בכת?' הרמתי טלפון למרכז לנפגעי כתות והם עודדו אותי להגיש תלונה במשטרה. גם אחרי שהגשתי את התלונה, עדיין הייתי קמה עם סיוטים בלילה שאני עושה את טעות חיי, שאני מתלוננת נגד אדם שדרכו יש משמעות לקיום שלי, כי מי אני בלעדיו?".
"אמא שלי מביעה רצון למפגש וכל פעם מחדש זה מערער אותי. מצד אחד אני רוצה לסלוח לה ולהמשיך הלאה, ומצד שני היא עדיין שם, אז איך אני יכולה לסלוח?"
עדיין האמנת שאין לך קיום בלעדיו?
"עדיין חששתי ממנו ומהכוחות שלו, אבל בעימות שעשו בינינו במשטרה לפני כמה שנים זה עבר לי. נדהמתי לראות את החוקרת, אישה צעירה בת 30, מדברת בפקודות אל האיש שהיה אלוהים מבחינתי. היא אומרת לו 'תשתוק' והוא שותק, אומרת לו 'תקום' והוא קם. הייתי בהלם, אלוהים התפוצץ לי בפרצוף, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו 'אתה בן אדם מסכן, חלש ופחדן, ואני לא אסלח לך בחיים'. באותו רגע הבנתי שאין לו יותר כוח עליי, לא פחדתי ממנו יותר גם כשהוא אמר לחסידים שלו לאיים עליי, והם התחילו לרדוף אותי, איימו עליי שאם אני רוצה להישאר בחיים כדאי שארד מהתלונה'".
רגשות אשמה וחמלה
איילה נולדה בשכונת מאה שערים בירושלים, בכורה מבין 12 ילדיהם של זוג חברי קהילת "שובו בנים". הרב ברלנד חיתן את הוריה, וכשנולדה העניק לה את שמה הקודם, פייגי. "אף פעם לא אהבתי את השם שלי, בכיתה שלי היו 11 בנות שקראו להן פייגי, לכולן הרב נתן את השם", היא מספרת. "אחרי שיצאתי מהכת החלטתי לשנות את שמי לאיילה, כי אני אוהבת את השיר 'איילה' של יונה וולך, וגם מהפסוק 'כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוהים', מספר תהלים. התאהבתי במהות של השם וגם בצליל שלו".
בפוסט שבו ביקשה מעוקביה להירתם לקמפיין, ציינה בין היתר: "אני רוצה ללמוד להיות אמא חד־הורית לעצמי במשרה מלאה, כי אמא שלי בחרה בפוגע שלי ולא בי". עכשיו היא מבקשת להבהיר שהמילה "בחרה" לא מדויקת. "אני לא חושבת שהיא הייתה במצב של לבחור. אחד הסממנים הכי משמעותיים בכת הוא שמשתלטים לך על המוח, אומרים לך מה לחשוב ומה לא לחשוב, במה להאמין ובמה לא".
בזמן אמת ציפית שהיא תגן עלייך?
"בזמן אמת לא הייתי קיימת, הייתי מחוקה. לא באמת היו לי ציפיות וגם לא הבנתי מה הוא עושה. אמא שלי זה פצע גדול מאוד בשבילי. הקרבה לרב הייתה הדבר היחיד שעניין אותה. עכשיו אני מבינה שכל עוד היא חייבת לחיות שם ולגדל שם ילדים קטנים, אין לה ברירה. אני יודעת שהיא שבויה, היא הגיעה לכת כשהייתה נערה אחרי שעברה חיים לא פשוטים, ולצד כעס עצום יש לי חמלה גדולה כלפיה, כי זאת אמא שלי, הייתי ברחם שלה. יש לי בעיקר כאב עצום עליה ועליי".
ואבא? הרי חייתן שנה שלמה על הקו ירושלים־ביתר עילית. הוא לא שאל שאלות?
"אבא שלי אף פעם לא היה נוכח בחיים שלנו. נוכח־נפקד".
"קיבלתי החלטה לא להיות יותר עם גברים כי הרגשתי שאני בלופ הרסני, ואז פגשתי את בת זוגי. הדייט הראשון שלנו היה בתשעה באב"
מי טיפל באחים שלך בזמן שנסעתן לביתר־עילית?
"אחותי, שצעירה ממני בארבע שנים. היא הייתה בת עשר והיא טיפלה בהם, ככה זה אצלנו, די גידלנו אחד את השני. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מטפלת באחים שלי, בגלל זה אני מרגישה רגשות אשמה לא רציונליים כלפיהם. אני עושה הכול כדי להשתקם ולחיות חיים יפים ובריאים, אבל אני חיה יומיום עם הידיעה שהאחים שלי נמצאים בידיו של הפוגע, ואלו ילדים שאני גידלתי, אני אחותם הבכורה ואין לי מה לעשות כדי להציל אותם".
את לא חוששת שהמאבק שלך נגד הרב יפגע בהם?
"גם אם כן, מה יש לי לעשות? אני חייבת לעשות את זה בשביל הילדה שהייתי, בשביל האחיות שלי ובשביל כל הילדות בנות ה־14 שעדיין נמצאות שם".
פוסט־טראומה מורכבת
בעקבות הפגיעה המתמשכת שעברה, איילה אובחנה כסובלת מפוסט־טראומה מורכבת. "אחרי השירות הלאומי נרשמתי ללימודי קולנוע ב'סם שפיגל' בירושלים, ואחרי סמסטר וחצי התמוטטתי נפשית ומצאתי את עצמי באשפוז פסיכיאטרי בכפר־שאול", היא מספרת. "לא יכולתי להכיל את העובדה שאני גרה במרחק כמה רחובות מאמא שלי, לא יכולתי לראות את החסידים של ברלנד ברחוב מול הפרצוף שלי, ובעיקר היה לי קשה לחפור בסיפור שלי במהלך הלימודים, כי כשאתה מתעסק באמנות אתה חייב לגעת בפצע הכי כואב שלך. התחלתי לחוות התקפי חרדה, זה היה בתקופת הקורונה, הלימודים היו בעיקר בזום, הייתי לבד בבית והתחילו לי פרכוסים בגוף, לא ידעתי מה קורה לי והגעתי לאשפוז".
בשנה האחרונה היא מנהלת זוגיות עם עולה מקליפורניה שעובדת עם נוער בסיכון. הן הכירו בטינדר, כשבפעם הראשונה היא נכנסה לאתר ההיכרויות כדי למצוא אישה לחיים. בעקבות הזוגיות עברה לגור ביישוב קטן בצפון והחלה לעבוד כטבחית במסעדה.
"עד אז יצאתי רק עם גברים, אבל קיבלתי החלטה לא להיות יותר עם גברים כי הרגשתי שאני בלופ הרסני", היא מספרת. "בשלב שבו הכרתי את בת הזוג שלי כבר ויתרתי על הרעיון של אהבה, הגעתי למסקנה שאהבה יש רק בהוליווד, ואז פגשתי אותה והתחלתי להאמין בניסים. היא אי של שפיות שנותן לי הרבה ביטחון בחיים.
"אני עושה הכול כדי להשתקם, אבל אני חיה יומיום עם הידיעה שהאחים שלי נמצאים בידיו של הפוגע, ואלו ילדים שאני גידלתי, אני אחותם הבכורה ואין לי מה לעשות כדי להציל אותם"
"הדייט הראשון שלנו היה בתשעה באב, קבענו באיזה פאב והיא התקשרה משם ואמרה שהיא לא יודעת למה הפאב סגור. גם אני לא זכרתי, מחקתי לגמרי את הפרק הזה של חיי, את רואה איזו דתל"שית גרועה אני?"
כמה זמן לקח לך לספר לה את סיפור חייך?
"שלושה חודשים. חששתי, הייתי בטוחה שכשאני אספר לה היא פשוט תלך, שזה יהיה גדול עליה. בסוף שמתי את הכול על השולחן, אמרתי לה 'אני לא בשבילך, אני פוסט־טראומטית, יש לי התקפים, אני יכולה להיות בדיכאון כמה ימים', והיא אמרה: 'תני לי צ'אנס, את לא יכולה לבחור בשבילי'. ברגע שנתתי לה לראות אותי חשופה, התאהבתי בה. היא באמת מתנה".
המשפחה שלך יודעת שאת ברומן עם אישה?
"יש דברים חמורים יותר מזה מבחינתם: היציאה מהכת, הקמפיין הזה, החשיפה, אלו דברים הרבה יותר גרועים שאני עושה, כי לא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ. הם כמובן לא רואים מה מלוכלך".
את בקשר איתם?
"עולם שלם מפריד בינינו, תהום, זה בלתי ניתן לגישור. יש לי שתי אחיות חרדיות שכבר לא קשורות לכת, ואיתן אני בקשר קרוב. יש פערי תרבות בינינו, אבל אני מאוד אוהבת אותן והן אותי וזה נותן לי עוגן בחיים. כל כמה חודשים אמא שלי מנסה ליצור איתי קשר, היא מביעה רצון למפגש וכל פעם מחדש זה מערער אותי, מציף אותי ומפרק אותי. מצד אחד, אני רוצה לסלוח לה ולהמשיך הלאה, ומצד שני היא עדיין שם, אז איך אני יכולה לסלוח לה? אני מוכנה לשים את הכעס בצד, אבל אני זקוקה להתנצלות שלה. זה מורכב, אני מרחמת עליה".
נשמע שאת עדיין כועסת, על אף החמלה.
"למדתי לווסת את הכעס בעזרת האמנות שלי, אני מנסה למצוא במקום הזה נחמה. החלום שלי הוא לעשות סרט על החיים שלי, כבר יש לי אותו בראש, אני צריכה רק לכתוב אותו ואז להגיד לעצמי: ניצחתי את העבר שלי, ניצחתי את הרוע".
