לפני כמה שבועות, בעודי צועדת על מדרכות תל־אביב, מצאתי שטר יתום של 200 שקל. בעבר, כשהייתי ילדה והייתי מוצאת פתאום כסף על הרצפה, זה היה הופך אותי לסופר־מאושרת. היום? זה עדיין הופך אותי לסופר־מאושרת! רק שהפעם, לצערי, האושר היה זמני במיוחד. שתי דקות לאחר מכן נכנסתי לרכב, התחלתי לנסוע, מישהו מהנתיב הסמוך החליט לעקוף אותי בגסות, ועשה למראה הצדדית שלי פגע וברח. בקיצור, נאלצתי לקפוץ למוסך לתקן את המראה. וכן, אתן כבר יכולות לתאר לעצמכן כמה עלה לי התיקון. בדיוק. 200 שקל!
אין ספק שעל פניו, הייתי צריכה לצאת מהסיפור עם סוג של תובנה קוסמית. קרה לי משהו מבאס אבל בסך הכול היקום דאג לפצות אותי. הייתי צריכה לומר לעצמי: "אוקיי, יפעת. אז לא יצאת מזה מאושרת אבל לפחות יצאת מאוזנת!". אבל לא. הרגשתי ממורמרת! הייתי שמחה לגמרי אם 200 השקלים היו נשארים אצלי, ואם כבר ממש מתעקשים, אם מחשבים את העובדה שהייתי צריכה לנסוע במיוחד למוסך עבור התיקון - מה שגם עלה לי בלא מעט זמן ועצבים - מבחינתי היקום עוד נשאר חייב לי.
התחלתי להרהר בזה אחרי שכתבתי לאחרונה את הטור שלי על ח"ן - חברה נוטשת. סיפרתי על זו שנחשבה לחברה הכי טובה שלי מהילדוּת, עד היום שבו התגרשתי והיא החליטה במקביל "להתגרש" ממני. היום ברור לי למה זה קרה. הצרכים שלי ושלה כבר לא תאמו. בעוד שאני עדיין הייתי זקוקה לחברת הנפש שלי, היא כאישה נשואה ואמא לילדים קטנים, רצתה לעשות בעיקר לביתה.
עכשיו, זה לא שאני לרגע מצדיקה את תוכנית ההתנתקות, כן? למזלי, היו לי עוד כמה חברות טובות אחרות, כמוה נשואות עם ילדים רכים, שהעזו בכל זאת להישאר בקשר עם גרושה כמוני, לתמוך ולחבק. אבל הבנתי שהסיבה שאני כבר לא חשה כלפיה כל כעס או מרמור, היא כי במרחק הזמן נוכחתי לגלות שבעוד שאיבדתי חברה אחת עקב גירושיי, זכיתי בהרבה חברות וחברים חדשים - כאלה שאפילו מתאימים יותר לאדם שהתפתחתי והפכתי להיות עם השנים.
אם נרצה בזה או לא, גירושים מאלצים אותנו לצאת מהקונכייה הפרטית שלנו. אם עד אז חיינו היו סובבים רק סביב הבית, העבודה והחברים הוותיקים, המציאות החדשה מפגישה אותנו עם אנשים שייתכן שלעולם לא היו נכנסים לחיינו באופן אחר. לפעמים זה קורה במפגשים ייעודיים של גו"ג, לפעמים בחוג שנרשמת אליו כדי למלא את הימים הריקים שבהם הילדים לא אצלך, ולפעמים בדייטים שבהם שניכם מבינים שלא נועדתם להיות זוג משמיים, אבל יכולים להיות חברים נהדרים על הקרקע. מובן שלא כל מי שאת פוגשת הופך בהכרח לבסטי שלך. אצלי, לפחות, יש כמה שהפכו לחברי נפש ואחרים רק ברמה של ידידות, אבל מבחינתי כולם העשירו את חיי ותרמו להם - בין אם זה הודות לשיחות שניהלנו, ובין אם אלה חוויות שעברנו או הגשת עזרה בדיוק בזמן הנכון. "כשנסגרת דלת, נפתח חלון", אומר המשפט המוכר, ובמקרה שלי נפתחה מערכת הפעלה של מיקרוסופט.
אז כן. הבנתי שליקום בהחלט יש יכולת מופלאה לאזן בין הדברים ולפעמים אפילו ללכת קצת לקראתי בסיכום הכולל. יאללה, יקום, יודע מה? אני מוכנה לגמרי לשכוח מהעובדה שהייתי צריכה לטרטר את עצמי עד המוסך. הכול בסדר בינינו מבחינת החוב. בוא נגיד שהשתווינו.
