דווקא במקום פסטורלי במיוחד קיבלה קרן איילון (44), סייעת לילדים עם צרכים מיוחדים שמתגוררת במודיעין, את הבשורה המרה שטלטלה את עולמה. "לפני שנתיים וחצי נסעתי לטיול בת מצווה מאורגן בקנדה ובארצות־הברית עם הבת האמצעית שלי, אמלי ועם הבן הקטן שלי, אריק", היא מספרת. "אבי, בעלי, נשאר בישראל כי הוא לא היה יכול לעזוב את העסק. גם ליאן, הבת הבכורה שלנו, נשארה בארץ כי היא כבר יצאה איתנו לטיול כזה כשהייתה לה בת מצווה. היינו בעיירה ציורית בקנדה שנקראת Niagara on the Lake ובבוקר צלצלתי לאבי, לשאול מה שלומו. הוא לא ענה לי וזה היה מוזר כי הוא תמיד היה זמין. יצאנו לטיול בעיירה, וכשהיינו באוטובוס בת דודה של אבי שבכלל לא הייתי בקשר איתה התקשרה אליי. היא שאלה אותי איפה אני, ואמרתי שאני בארצות־הברית. היא לא אמרה שום דבר ומיהרה לסיים את השיחה. ואז אח של אבי התקשר וגם הוא שאל מה שלומי. שיחות הטלפון האלה והעובדה שאבי לא עונה עוררו בי תחושה רעה. דיברתי עם אחותי, וגם היא לא אמרה לי מה באמת קרה. ואז ראיתי הודעה בקבוצת הווטסאפ של בניין המגורים שלנו".
מה נכתב בה?
"מישהי כתבה שיש פוסט בפייסבוק שבו כתוב שיש מלא ניידות משטרה ואמבולנסים מתחת לבניין שלנו ושאלה אם מישהו יודע מה קרה, ואז ההודעה נמחקה. נכנסתי למצלמות האבטחה בבית וגיליתי שהמצלמות לא עובדות. פניתי למשפחה שלי בווטסאפ וביקשתי שמישהו יגיע לשם כי משהו קרה. אף אחד לא ענה לי, עד שאמא שלי התקשרה ואמרה לי: 'קרה אסון. אבי נפטר'. המטיילים בקבוצה החזיקו אותי בשתי ידיים ולקחו את הילדים שלי הצדה. אמרתי לילדים שאבא בבית חולים ושאנחנו צריכים לחזור לארץ. לא היה לי ברור איך אבי מת. כעסתי שאף אחד לא נותן לי תשובות, אבל הייתי עסוקה בעיקר בלארגן לנו טיסה לישראל ולשמור שהילדים לא יגלו עדיין שאבא שלהם מת".
כשנחתה בישראל קיבלו אותה הוריה בשדה התעופה וסיפרו לה שאבי שם קץ לחייו. הוא היה בן 42 במותו. "אנחנו גרים בפנטהאוז, בקומה האחרונה של בניין בן חמש קומות. וגיליתי שאבי עלה לגג של הבניין ותלה את עצמו".
בעודה מנסה לעכל את האובדן, גילתה קרן שהשמועה על מות בעלה הסתובבה בעיר מודיעין עוד לפני שהיא התבשרה על כך. "אחת השכנות ראתה אותו והזמינה משטרה. מישהי אחרת צילמה סרטון עם הניידות, הכבאית והאמבולנס ואת המרפסת של הבית שלנו. היא ערכה את הסרטון והכניסה כותרות כמו omg, העלתה ליוטיוב ושיתפה בקבוצת פייסבוק של תושבי מודיעין. אנשים התחילו לשתף את הסרטון הזה בווטסאפ, וחברים של ליאן, שנשארה בארץ, שאלו אותה מה קרה. היא בכלל לא ידעה על מה מדובר. רק בהתערבות המשטרה הסרטון ירד מהרשת".
"לא רסיסים. פירורים"
קרן ואבי הכירו בצבא כששירתו יחד בחיל המודיעין. "באותה תקופה היה לי בן זוג אחר, ואבי חיזר אחריי תקופה ארוכה. הוא היה מבקר אותי במשרד כל הזמן. בהתחלה סירבתי כי הוא נראה לי לא רציני. הוא היה חתיך, 1.95 מטר, התאמן בחדר כושר, וחשבתי שהוא מחפש עוד כיבוש לרשימה שלו. היינו חברים טובים, ואז יום אחד הצעתי לו לצאת איתי לדייט כדי להוכיח לו שזה לא יעבוד בינינו. אחרי שנה וחצי של ידידות הפכנו לזוג. התאהבתי בו".
מה גרם לך להתאהב בו?
"הייתה לו נוכחות, לא היה אפשר להתעלם ממנו. הוא נתן לי להרגיש שהוא אוהב אותי ונתן הרגשת ביטחון. חמש שנים אחרי שהתחלנו לצאת התחתנו. הבאנו לעולם את ליאן (17), אמלי (14) ואריק (12). אבי נאלץ להיות הרבה שעות מחוץ לבית כי ניהל עסק של משלוחי קניות באינטרנט וקייטרינג, אבל הוא מאוד אהב את הילדים ועשה הכל למען המשפחה".
לפני כשבע שנים התחיל אבי בתהליך של חזרה בתשובה: "בשנים האחרונות הוא היה בסביבת אנשים שהתחזקו, ולאט־לאט התחיל ללכת לשיעורי תורה ולשמור שבת. בהתחלה זה הפריע לי, אבל הגענו להסכמה שאני והילדים נמשיך עם אורח החיים החילוני. הצלחנו להסתדר. בשבתות, כשביקרנו את המשפחה, הוא הלך ברגל, ואני והילדים נסענו ברכב. הגענו לעמק השווה".
בואי נחזור לרגע שבו נודע לך שהוא שלח יד בנפשו. איך הגבת?
"התמוטטתי. לא תיארתי לעצמי בחיים שאבי יכול להתאבד. הוא היה בן אדם מאמין, אופטימי ושמח, ותמיד אמר לי שאין לי מה לדאוג. יומיים לפני שזה קרה הוא דיבר איתי בטלפון, נשמע מאושר, ואמר כמה שהוא מחכה שנחזור. הוא לא היה בטיפול פסיכולוגי ולא הייתה לו שום הפרעה נפשית. כשאבי היה שומע על אנשים שהתאבדו והשאירו אחריהם אישה וילדים הוא היה מתעצבן, איך בן אדם מעז לעשות דבר כזה. חשבתי שאולי הוא נקלע למשבר כלכלי עם העסק, אבל לא הייתה שום בעיה כזאת. נפגשתי עם רואת החשבון שלנו כדי לבדוק אם יש לנו חובות מהעסק, הרגשתי שהפכתי להיות משרד חקירות, וגיליתי שאין כאלה. הוא לא השאיר אחריו מכתב, ועד היום אני לא יודעת למה הוא החליט לסיים את החיים שלו".
איך סיפרת לילדים?
"עובדת סוציאלית הדריכה אותי. הייתי חייבת להגיד להם את האמת. הבן שלי התעניין בפרטים ושאל אם היה דם. הוא כעס שחזרנו מחו"ל. הוא אמר שבגלל שאבא התאבד לא הגיע לו שנחזור".
גם את כעסת על אבי?
"עד היום אני כועסת עליו. יש אלמנים שהאלמנוּת נכפתה עליהם, אבל אבי בחר לעזוב אותי. הרגשתי נבגדת, נטושה. לימדנו את הילדים שלנו שהמשפחה הכי חשובה, אבל אני והילדים לא היינו מספיק בשבילו כדי שהוא יבחר להישאר בחיים. כשהבן שלי בכה שאבא שלו לא יהיה בבר המצווה שלו, זה היה רגע מרסק. לא יכולתי להיות בשבילם גם אבא וגם אמא, אלא רק לעשות את המקסימום שאני יכולה. נוצר חלל, וגם אם אני אתחתן עם מישהו אחר לא יהיה לאבא שלהם תחליף.
"ביום השני של השבעה השותף של אבי הודיע לי שהוא רוצה להמשיך לבד. זה הידרדר לסכסוך משפטי, וחצי שנה לאחר מכן הגענו להסדר. עד היום אנחנו לא מדברים. מעבר לכך שהוא היה שותף של אבי, הוא היה חבר טוב שלי. למדתי שגם אנשים קרובים עלולים להיעלם אחרי אובדן".
קרן: "עד היום אני כועסת על אבי. יש אלמנים שהאלמנות נכפתה עליהם, אבל הוא בחר לעזוב אותי. אני מרגישה נבגדת, נטושה"
מה עבר עלייך בימים שאחר כך?
"אחרי כל הסידורים פשוט נכנסתי למיטה, שמתי את השמיכה על הראש והרגשתי שלא בא לי יותר כלום. אבי חסר לי בכל מקום. לפני שהוא התאבד העולם היה מקום מוגן, ואחרי שזה קרה איבדתי את תחושת הביטחון. כל פעולה בסיסית, כמו להכין חביתה, הרגישה כמו לטפס על האוורסט. לא התרסקתי לרסיסים. התפרקתי לפירורים. הייתי צריכה לאסוף את עצמי, גרגיר אחר גרגיר. הרגשתי כאילו שמישהו שאב אותי לבור ואני לא רואה בכלל קצה של אור. טיפסתי בעצמי מהבור עם ציפורניים שבורות ומדממות, עד שהרגשתי שאני יכולה לנשום מחדש".
פתאום המוזיקה חזרה
לאט ובהדרגה החלה לחזור לחיים. "חיפשתי בכל דבר שלילי משהו חיובי. למשל, אמרתי לעצמי שגם אם החברים נטשו, מי שנמצא לצדי הם אנשים שאוהבים אותי באמת. חבר טוב היה מגיע אליי כל יום ועזר לי בכל בעיה שצצה. עדיין יש ימים שבהם אני מתפרקת, ואני מבינה שזה בסדר שהילדים שלי יראו שגם לי קשה, שגם הם יכולים להישבר ולבכות. הם רואים שאחר כך אני קמה על הרגליים וממשיכה לחיות, שגם כשקשה לי לקום מהמיטה, אני מכריחה את עצמי להכין להם ארוחת ערב".
כחודשיים אחרי שאבי נפטר החליטה להצטרף לקבוצת הפייסבוק "אלמניה - אלמנים ואלמנות צעירים". "זאת קבוצה מצילת חיים, המקום היחיד שמאפשר לך לדבר על האלמנות בלי שאף אחד ישפוט אותך", אומרת קרן. "חצי שנה אחרי שאבי התאבד, הקבוצה ארגנה מסיבת חנוכה. ישבתי בצד כי לא הייתי טיפוס של מסיבות, ואז טל ניגש לשבת לידי והתחלנו לדבר".
טל מחוי (43), תושב גבעתיים וקצין במשטרה, הוא אבא לארבעה (נועם בת ה־13, דניאל בת העשר, עמית בת השבע ועמרי בן החמש). אשתו מלכית נפטרה בשנת 2017, בת 38 במותה. "אני ומלכית הכרנו מילדות. התאהבנו כשהייתי בן 14 והיא בת 13. כשהייתי בן 26 התחתנו", מספר טל.
חמישה חודשים אחרי שילדה את בן הזקונים, חלתה מלכית במחלה נדירה ביותר ששמה דגוס, הפוגעת בעורקים ובוורידים. "היא הייתה החולה היחידה בארץ", אומר טל. מצבה הידרדר במהירות שיא, ומאישה בריאה היא הפכה למשותקת ברגליים, ביד אחת ובעין אחת. "הייתי צמוד למיטה שלה בבית החולים, הבאתי לשם את הילדים כדי לשמח אותה, והיא עוד הספיקה לראות את הבן הקטן הולך. לא דיברנו בכלל על מה יקרה אם תמות. קיוויתי שהיא תצא מזה. נהגתי לשיר לה בלי הפסקה את 'יסמין' של הפיל הכחול ואת 'שיר למעלות'".
חצי שנה לאחר שאובחנה מחלתה, מלכית נפטרה. "היא הייתה כל עולמי ולא הכרתי את החיים בלעדיה. כל מה שעשיתי היה בזכותה. לפני שהיא חלתה היא דאגה לכל מה שקשור לילדים כי אני הייתי עסוק בעבודה. אחרי מותה הייתי צריך לגדל לבד ארבעה ילדים. בהתחלה אנשים הציעו לעזור, אבל בסופו של דבר אני הייתי צריך לדאוג להכל. היום אני מארגן את הילדים בשש בבוקר, וברוך השם הם מגיעים מתוקתקים לבית הספר. פתאום אני חלק מקבוצות ווטסאפ של ההורים ונמצא בעניינים. אני דואג לכביסות, לסידור הבית, אבל אני מצליח להסתדר. עמרי הפסיד בענק כי הוא לא זוכר אותה".
זמן קצר אחרי שמלכית נפטרה הצטרף טל לקבוצת האלמנים והאלמנות: "הגעתי לקבוצה דרך אחותי, שהיא גם אלמנה".
במסיבת חנוכה ההיא הם דיברו כל הערב. "כשהסתכלתי לו בעיניים ידעתי באיזשהו חוש נסתר מה קרה לו בחיים, כאילו שאני מכירה אותו מאז ומתמיד", משחזרת קרן. בתום האירוע המשיכו כל אחד לדרכו, ולאחר חודשיים פנה טל לקרן בפייסבוק והזמין אותה למפגש של הקבוצה שנערך בבית של אחת המשתתפות.
מה קרה במפגש?
קרן: "ניהלנו שיחה של ארבע שעות. לא דיברנו עם אף אחד אחר שהיה שם, היינו שקועים בשיחה של שנינו".
טל: "הרגשתי כאילו הנשמה שלי חזרה הביתה. היא נגעה לי בגב והרגשתי זרמים בכל הגוף".
אחרי המפגש טל שלח לקרן את השיר של הזמר עופר לוי, "בגשם נרטב". "מאז המוות של אבי לא יכולתי יותר לשמוע מוזיקה. הוא כאילו לקח איתו את שמחת החיים שלי. כששמעתי את השיר שטל שלח לי, אמנם חשבתי שזה שיר מטופש, אבל פתאום המוזיקה חזרה אליי והצלחתי לשמוע שירים". אחרי חצי שנה של ידידות יצאו לדייט בבית קפה, ומאז הם מנהלים זוגיות מאושרת.
איך היה להיות פתאום בזוגיות חדשה אחרי שנים שבהם הייתם נשואים למישהו אחר?
קרן: "כיף ומפחיד בו־זמנית. כשאנשים אמרו לי שאני צעירה וצריכה להכיר מישהו, הייתי אנטי. חשבתי שאף אחד לא יכול להחליף את אבי. אמרתי לעצמי שאם אני אכיר מישהו זה יצמח מתוך חברות, וזה באמת מה שהיה. התחושה הראשונית שלי כשיצאתי עם טל הייתה שאני בוגדת בבעלי. לא ידעתי מה זה להיות עם מישהו אחר ולא ידעתי איך מתחילים. זה היה כמו תינוק שרק לומד ללכת. אבל מצד שני, היה ביני ובין טל חיבור מטורף, התרגשות ופרפרים. החלטתי לשים את הפחד בצד, וזה עזר לי להתמודד. טל משלים אותי, ואני מרגישה כאילו שאבי ומלכית נפגשו בגן עדן ושידכו בינינו".
טל: "הבור שיש אצלי מאז המוות של מלכית עדיין נמצא, אבל הזוגיות החדשה מקילה עליי מאוד. אני התאלמנתי לפני קרן, והבנתי מה היא עוברת. השתדלתי להכיל אותה, להקשיב לה ולתת לה את הזמן שהיא צריכה לבד ברגעים הקשים".
קרן: "התחושה הראשונית שלי כשיצאתי עם טל הייתה שאני בוגדת בבעלי. לא ידעתי מה זה להיות עם מישהו אחר. מצד שני, היה ביני לבין טל חיבור מטורף"
אתם לא מרגישים שהצל של בני הזוג שלכם שנפטרו מרחף מעליכם?
קרן: "אני לא מתחרה עם מי שלא נמצאת בחיים. את בני הזוג שלנו שנפטרו נאהב כל החיים. זאת אהבה שנגדעה באמצע. אבל אני וטל כאן ועכשיו, וטוב לנו ביחד. זוגיות בפרק ב' יכולה להיות נפלאה אם עושים אותה נכון. הרגשתי שזאת ההזדמנות השנייה שלי להתאהב".
איך הילדים מסתדרים עם הקשר הזה?
קרן: "הילדים זה הדבר הכי חשוב, ואם זה לא היה טוב להם, זה לא היה קורה. הילדים שלי מסתדרים מצוין עם טל ועם הילדים שלו. הם מאוד אוהבים אותו ולפעמים ישנים אצלו בבית, והילדים של טל באים אלינו. טל לוקח את הבן שלי למשחקי כדורגל, ואני מלמדת את הבת שלו להתאפר. אבל אנחנו לא נכנסים לתפקיד של אמא או אבא. אין לזה תחליף, וכל אחד מאיתנו יודע מה המקום שלו".
שקלתם לעבור לגור יחד?
"אנחנו לוקחים את הדברים מאוד לאט כדי שזאת תהיה נחיתה רכה יחסית לכולם. בינתיים זה לא נכון לתלוש את הילדים מהבית המוכר להם ומהחברים. זאת החלטה גדולה וצריך לעשות את הדברים בצורה חכמה".
טל: "הבור שיש אצלי מאז מות אשתי עדיין נמצא, אבל הזוגיות החדשה מקילה עליי. התאלמנתי לפני קרן והבנתי מה היא עוברת. השתדלתי לתת לה את הזמן שהיא צריכה"
הרעיון צץ באילת
לפני כשנה הקשר שלהם הוליד קבוצת ווטסאפ של מפגשים, מסיבות ובילויים לאלמנים ואלמנות. על הסיפור המרגש שלה כתבה קרן לראשונה בקבוצה "מאמאצחיק". "הייתי בנופש באילת והייתה שם הפקה של חברה שנקראת 'דרים טים'. מדובר בקבוצת בילויים והיכרויות של גרושים וגרושות. נדלקתי על הרעיון וחשבתי לארגן אותו דבר גם לאלמנים ואלמנות", מספרת קרן. "שוחחנו עם החברה, והם עזרו לנו להפיק נופש לאלמנים ואלמנות".
השניים פתחו קבוצת ווטסאפ בשם "נבחרת אלמניה", שאליה הצטרפו אלמנים ואלמנות מכל הארץ. ביוני האחרון הגיעו לנופש שארגנו 168 אלמנים ואלמנות. "היו לנו מסיבות ושיט. זאת הייתה חוויה מטורפת. עד לאותו נופש אני וטל היינו טיפוסים שנחבאים אל הכלים. אבל משהו השתחרר ומצאנו את עצמנו מארגנים בילויים בהתנדבות, במסגרת דרים טים".
כיום הם מנהלים שלוש קבוצות ווטסאפ לאלמנים ואלמנות עד גילאי 50: קבוצה אחת שמשמשת לעדכונים בלבד ושתי קבוצות שמחולקות לאזור צפון ודרום. המשתתפים בקבוצות נפגשים בימי הולדת, יוצאים יחד לנופשים ולמסיבות. "זאת קבוצה מגובשת מאוד. אם חלילה מישהו במצוקה, אנחנו מארגנים התרמות וסלי מזון. כולנו מתגייסים אחד למען השני. אני מקשיבה לסיפורים האישיים שלהם ומרגישה סוג של שליחות", אומרת קרן.
אתם כבר מצאתם זוגיות, מה הניע אתכם לפתוח את הקבוצות?
קרן: "כמי שעברה את זה, אני רוצה להחזיק להם את היד ולהראות להם שיש תקווה. אם מישהו היה מלווה אותי בהתחלה ומראה לי את הדרך, היה לי קל יותר. כשאנחנו מתאלמנים, החברה כל הזמן שופטת אותנו. אם את יוצאת, את מרגישה כאילו את עושה משהו לא בסדר. אבל איך אתם רוצים שאני אמשיך בחיים שלי אם אסור לי לשמוח? היו אנשים בקבוצה שביקשו שלא יצלמו אותם בנופש כי פחדו ממה שיגידו. חשוב לי שהאלמנים והאלמנות ידעו שזה בסדר לצאת ולבלות. כשאני רואה אנשים שרוקדים ושמחים ויוצאים מהמקום החשוך, אני שמחה. חשוב לי להדגיש שזו לא קבוצת היכרויות, אלא מפגשים. על הדרך נוצרו שם כבר חמישה זוגות. זו לא המטרה, אבל זה סיפוק גדול".
קרן: "בקבוצה שהקמנו היו כאלה שביקשו שלא יצלמו אותם בנופש, כי פחדו ממה שיגידו. חשוב לי שהאלמנים והאלמנות ידעו שזה בסדר לצאת ולבלות"
מה המסר שחשוב לכם להעביר?
טל: "הכאב נמצא שם תמיד. אני יכול ללכת ברחוב ופתאום לראות מישהי שדומה למלכית. המסר שלי הוא לחפש בכל דבר שלילי את החיובי. אני, למשל, התקרבתי לילדים שלי בעקבות האובדן".
קרן: "הזמן לא מרפא. אבי תמיד יישאר בעלי והאבא של הילדים שלי. אבל המשפט 'יש חיים אחרי המוות' מתייחס כנראה למי שנשאר. יש בנו כוחות עצומים, וצריך להתעקש ולחפש את האור".
