באמצע הטירוף של הקורונה החלה אריאל סטאר (34) לאפות בייגלים. היא עלתה ארצה מפיטסבורג שבארצות־הברית לפני חמש שנים והתיישבה עם משפחתה בירוחם. בהתחלה אפתה כדי להכיר לחברים שלה פיסה טעימה מהתרבות שממנה הגיעה. אחר כך, כשהשמועה פשטה, החלה למכור לתושבי העיר. "כשהגענו לירוחם נדהמתי לגלות שיש יהודים שלא יודעים מה זה בייגל, מאכל שאין יהודי אמריקאי שלא מכיר. ומצד שני, נחשפתי אל הפרנה, אחד הלחמים הנפוצים ביותר פה, שמבחינתי היה לחם חדש שלא ראיתי מימיי", היא מספרת. "ללחם יש כוח. הוא מוציא מאנשים רגשות, מרפא ומחבר לשורשים. מה שקרה עם הבייגלים שלי גרם לי להבין שלחם יכול לעורר שיח וליצור מפגש בין תרבויות. אז החלטתי שאני חייבת לקחת את הרעיון צעד אחד קדימה, ולפתוח מקום שבו אעשה חיבור בין אנשים באמצעות לחם".
וכך, פתחה סטאר במרץ 2021 את קואופרטיב האפייה "לחם זה", חלל מאובזר לאפייה מקצועית. "ברמה העסקית מדובר על חלל אפייה להשכרה לעסקים קטנים, כי יש בירוחם המון בשלנים ואופים שעובדים מהבית. המקום מודולרי וקל להתאים אותו לכל הצרכים. ניתן להשתמש בשטח הזה לצורך אפייה ומכירה, או כדי להעביר במקום סדנאות", מסבירה סטאר. "ברמה החברתית, חשוב לי הפן הקהילתי של המיזם. אני לא רוצה שזה יהיה עוד עסק – אלא משהו שתורם לקהילה המקומית. זו גם הסיבה שבחרנו לגור בירוחם: בגלל הקהילתיות".
מה הופך את המקום לקואופרטיב?
"מי שמצטרף למיזם הוא למעשה שותף בקואופרטיב. הוא משלם תשלום חודשי קבוע, שנועד לכסות את דמי השכירות, הביטוח והתשלום למשגיח הכשרות. מעבר לזה יש השתתפות בזמן שימוש במקום, וכל אחד נדרש לעשות פעילות התנדבותית כלשהי בתחום ההתמחות שלו, כדי שכל שותף גם יתרום למיזם לפי סוג החוזקות שלו. ויש בונוס: כל השותפים מקבלים גם תמיכה עסקית ועזרה בנושא השיווק והפרסום".
געגועיי למאפין
סטאר היא בוגרת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ותואר שני בבלשנות, את שניהם השלימה בארה"ב לפני שעלתה. בימים אלו, במקביל לקואופרטיב האפייה, היא לומדת לתואר שלישי בבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון. עד לפרוץ הקורונה עסקה בתחום השיווק והאסטרטגיה לעסקים חברתיים. אל האפייה הגיעה מתוך שילוב של חיבור עמוק לאוכל, וגעגוע עז למשפחתה שבארצות־הברית שנולד בתקופת הקורונה. "אצלי תמיד הכל מתבטא באוכל, גם הגעגוע", היא מספרת. "אז חיפשתי ומצאתי מתכון של בייגלים, שמזכיר לי את הבית ואת התרבות שממנה הגעתי, ואפיתי למשפחתי. וכשישבנו כולנו מסביב לשולחן כדי לאכול אותם, זלגו לי דמעות".
היום, בנוסף לקואופרטיב שאותו היא מנהלת, היא אופה בייגלים בהזמנה לתושבי העיר ולאורחי הצימרים באזור, שאליהם היא מגיעה עם ארוחות מוכנות קומפלט שכוללות בייגלים, ממרחים ותוספות. לפעמים, בימי שישי, היא פותחת את דלתות הקואופרטיב ומוכרת בייגלים גם לקהל הרחב.
את מנהלת את הקואופרטיב, עושה דוקטורט וגם אמא לארבעה ילדים, מגיל עשרה חודשים עד גיל תשע. מאיפה את שואבת את הכוח להתעסק בכל כך הרבה דברים במקביל?
"ככל שאני מתעסקת ביותר דברים שאני אוהבת, יש לי יותר כוח, ואני מעדיפה להוסיף דברים נוספים שכיף לי לעשות מאשר לצמצם רק כדי להקל על עצמי. המיזם 'לחם זה' ריפא אותי מגעגועיי העזים, והיום אני גאה בעצמי מאוד, כמו גם בעיר ירוחם שהפתיעה אותי עם תמיכה קהילתית שלא ציפיתי לה".
מה את אוהבת לאכול ולמה את מתגעגעת?
"בבית אנחנו אוכלים צמחוני במהלך השבוע, ובשישי־שבת גם קצת בשר. אני אישית אוהבת מאוד מאכלים בסגנון ים־תיכוני אבל מוגזמים, כמו שעושה השף יותם אוטולנגי. אני הכי מתגעגעת למאפין אמריקאי אמיתי, כזה שהוא בגודל של הראש שלך".
בונוס: איך נולד הבייגל היהודי?
הבייגל נחשב למאכל הרשמי המסורתי של יהודי ארצות־הברית כבר מאז שנת 1907, אז ייסדו אופים יהודים שהיגרו ליבשת את גילדת אופי הבייגל של מנהטן, וגם קבעו כללים להגדרת בייגל תקני (משקלו, למשל, צריך לנוע בין 57 ל־85 גרם). הבייגל עשוי בצק שמרים דחוס המבושל במים רותחים ולאחר מכן נאפה בתנור בחום גבוה – מה שמעניק לו את הקראסט הייחודי. גם פה יש רציונל יהודי: שיטת ההכנה הדו־שלבית מאפשרת לבשל את הבייגל מראש לפני השבת, ולאחר שהיא יוצאת - לזרוק אותו לתנור, ולקבל את השבוע החדש עם לחם חם וטרי. בקרב חלק גדול מיהודי ארצות־הברית, ארוחת בוקר יום ראשון מסורתית כוללת בייגל טרי עם שכבה עבה של גבינת שמנת וגרבדלקס.
- ב״לחם זה״ אפשר לעשות סדנאות לאפיית בייגל אמריקאי ולחמי מחמצת; סדנאות המשלבות בין אפיית חלות ומיינדפולנס; וסדנאות אקולוגיות (200-120 שקל לסדנא). מדי פעם נערך במקום פופ־אפ מכירת מאפים. לפרטים נוספים: lehemzeh.com
