כשהייתה רוני דגני (33) ילדה בכיתה ו׳ מהיישוב תמרת בצפון, היא חלתה בשפעת, וכשחזרה לבית הספר אחרי כמה ימים בבית, הדברים התחילו להשתבש. תחילה היא הרגישה שקצות האצבעות בידיים וברגליים שלה נרדמות, ואחר כך עלתה תחושת הנמלול במעלה הגפיים.
״יום אחד התחילו לי ממש כאבי שרירים מטורפים, כמו כאבי גדילה״, היא נזכרת. ״אמא שלי הייתה יושבת ועושה לי קומפרסים בלילה, כי הכאב הדיר שינה מעיניי. אחרי שבוע התעוררתי כמו אחרי אירוע מוחי, כשכל צד ימין מעוות. רצנו למיון, ובדרך לשם אורתופד ידיד המשפחה אבחן ואמר ׳זה גיליאן ברה׳. בזמנו זו הייתה מחלה אוטואימונית מאוד נדירה, שחלו בה אחד ל־600 אלף איש. אני הייתי האחת הזו. החלטתי שאני חוזרת לעצמי, והעקשנות שלי עזרה לי״.
דגני־הלפרין, שנשואה לעודד הלפרין, ראש המועצה המקומית כפר־ תבור, ואם לשתיים, מודעת לכך שהמחלה שינתה את חייה. ״לפני כמה שנים הבנתי שמעולם לא טיפלתי באירוע הזה ברמה הרגשית, למרות שהייתה לו השפעה מטורפת על חיי. הייתי נערה שקיבלה פרופורציות אחרות לחיים״, היא אומרת. למזלה, נותרו לה כמזכרת רק כמה סימנים בפנים.
"אין לחכות, תהיי מי שכיף לך להיות"
עם הפרופורציות האלה לחיים היא עזבה ב־2018 משרת מנהלת שיווק של מותג קוסמטי ושל חברת תכשיטים והקימה יחד עם גיסתה, מעין רם־הלפרין, את מותג האופנה "גילאן״. הוא ממוקם במושב שדמות־דבורה, במרחק הגיוני מהבתים שלהן בכפר־תבור (רוני) ובמושב רמות (מעין). שתיהן גם עזבו בחמש השנים האחרונות, כל אחת בזמנה, את תל־אביב לטובת נוף וקצב אחרים.
רוני: "בחרנו לחבר בין השם לעסק דווקא מהמקום החיובי – קחי רגע לחגוג את החיים ואת הגוף, את האפשרות לקום ולהתלבש"
״שתינו אהבנו אופנה ולהתלבש יפה״, נזכרת מעין. ״יום אחד היינו בדרך מהמספרה, וכל אחת אמרה שבסוף החלום שלה הוא להיות עצמאית ולעשות משהו לבד. הייתי בהיריון עם הבת השנייה ועם משרה טובה בהייטק כשרוני הציעה לי להצטרף להקמת המותג. מיד הסכמתי".
אנשים יודעים מה מקור השם גילאן?
רוני: "כשאנשים שומעים מאיפה זה מגיע, זה נשמע מוזר. אבל אין כמעט מישהו שלא מכיר מישהו, אבא או חברה של חבר, שחלו במחלה. בחרנו לחבר בין השם לעסק דווקא מהמקום החיובי – קחי רגע לחגוג את החיים ואת הגוף, את האפשרות לקום ולהתלבש".
מעין: "אנחנו אומרות, ׳אין לחכות, תהיי מי שכיף לך להיות׳. קראנו לכל הדגמים בשמות שקשורים למחלה, למשל מכנסיים בשם ׳ברה׳ וחולצה שנקראת על שם התמיסה IVIG שנותנים כדי לצאת מהמחלה".
מעין: "הייתי בהיריון עם הבת השנייה ועם משרה טובה בהייטק כשרוני הציעה לי להצטרף להקמת המותג. מיד הסכמתי"
הגיסות לבית הלפרין בנו ל״גילאן״ קונספט אקולוגי ופרקטי: הקולקציה מורכבת מחמישה דגמים עיקריים של מכנסיים וחולצות, והחידושים העונתיים מתבטאים בבדים המשתנים ובשינויי פרטים קטנים. ״לא רצינו להמציא כל עונה קולקציה חדשה, אלא לעצב דגמים שיחמיאו לגוף הנשי (מידות: 34 עד 44, אמ"ר). מכנסי ׳ברה׳ הם סקיני בגזרה גבוהה שמחבקים את אזור האגן והירכיים, ולפעמים החלק התחתון עובר שינויים – עם גומי בחגורה ובקרסוליים, בלי גומי או בגרסה מתרחבת למטה. הבסיס אותו בסיס. אנחנו סלואו פאשן. זה משרת את הרצון שלנו לשמור על הכדור. אין צורך במלתחה עם מיליון גזרות ודגמים שלא תלבשי״, אומרת מעין. בקולקציה הנוכחית בולטות חליפות קטיפה וחליפות מחויטות, למשל.
למה בחרתן בחמש גזרות בלבד למכנסיים ולחולצות?
רוני: ״הבנו שבסוף כל אישה חוזרת לאותם פריטים בארון ושיש לה צורך להיראות טוב בלי ללבוש אותו הדבר. אני, למשל, בעלת מבנה של מותניים צרים עם ישבן וירכיים מלאים. כשמצאתי דגם מחמיא רציתי אותו בכל הצבעים".
בעצם לא למדתן עיצוב מעולם.
מעין: "נועה שדה מהמותג 'אוננוקו' הייתה כמו מנטורית שלי. היא אמרה, 'זה אירוע, אתן בטוחות שתרצו להיכנס לזה?'. היא חיברה אותנו לגזרניה ולמתפרה ולספקי בדים בדרום תל־אביב. העובדה שלא למדנו עיצוב אפשרה לנו לעצב פריטים באופן שהוא לא 'נכון' אבל עבד לנו. למשל, מכנסיים מבד סריג, שכל אנשי המקצוע חשבו שזו טעות, ויצא מטריף".
רוני: "היה לנו ידע בפן העסקי, השיווקי, העיצובי, הסושיאל, אך לא ידענו איך מייצרים בארץ בגדים. את לא מבינה כמה ניסו להוריד אותנו בדרך ולהגיד שאנחנו משוגעות. היינו נחושות".
"באתי בסך הכל לקנות חלב וחשבו שאני ממשיכה לאירוע"
איך אפשר לעשות קריירה מסטודיו בצפון כשהעסקים בתל־אביב?
״המותג שלנו הוא אונליין ויש לנו עובדת שהיא החוליה התל־אביבית שלנו והיא עושה את התיזוזים בעיר״, אומרת מעין. ״אנחנו פותחות חנות פופ־אפ אחת לעונה ברחוב שינקין כדי לפגוש את הקהל. היה סטייליסט שנכנס ושאל, ׳מי אתן? הפריטים הורסים׳. למחרת הוא לקח בגדים ללירז צ׳רכי שלבשה אותם לצילומי שער".
שלא לדבר על כך שפרנסה בצפון היא תמיד אישיו.
מעין: "הצבנו לנו ערך לתת פרנסה ומקום לצפון, כי תל־אביב זה לא חוכמה, ואנחנו מרימות שם הפקות אופנה. הדוגמניות מהצפון ברובן, הצלמת מהצפון, המאפרת, הסטייליסטיות, וצילומי הסטודיו אצלי בבית. לאתר אנחנו מצלמות את הדגמים על נשים רזות ומלאות".
איך קיבלו אתכן נשות הצפון?
מעין: "אנחנו עדיין נטע זר בסביבה שבה אנחנו חיות. עכשיו כבר התרגלנו. בהתחלה הייתי מגיעה לצרכנייה של המושב ושאלו אותי, 'לאן את הולכת?'. לא הבנתי את השאלה. באתי בסך הכל לקנות חלב ובגלל איך שאני לבושה חשבו שאני ממשיכה לאירוע. ככה אנחנו לבושות למכולת, להוציא את הבנות מהגן ולשתות קפה. להתלבש טוב זה מדבק. עכשיו כולן רוצות".
רוני: "עשינו מהפכה בצפון, והיום כשיש מסיבת סילבסטר בכפר־תבור כולן לובשות אותנו. זה קרה גם בזכות הקורונה, הבנו שאין זמן אחר ואנחנו לא מחכות לאירוע כדי להתלבש יפה. בפריפריה אין שפע מהכול כמו במרכז, תחשבי מה זה לנשים מהצפון לדעת שיש סטודיו מיוחד גם להן".
השילוב של קריירה ומשפחה מתאפשר יותר בנחת בפריפריה?
מעין: "הקצב אחר, אין לך ברירה אלא לאמץ אותו. בתל־אביב הילדים נאספים מהגן על ידי בייביסיטר. במושב רק האמהות מגיעות. אני עובדת מסביב לשעון בלי שעות, כי אנחנו עצמאיות והעסק חי בתוכנו, אבל אחרי הצהריים אני עם הבנות שלי. בעד שום הון שבעולם לא הייתי חוזרת אחורה".
