בשמונה השנים האחרונות שבהן היא מובילה את התוכנית "הכל כלול" (משודרת ברשת 13, א'־ה' בשעה 16:00), הצליחה סיון כהן־סבן להשפיע על סדר היום החברתי ולהוות כתובת לחלשים. למשל, אחרי התחקיר שלה על עוקץ קשישים על ידי חברות טלמרקטינג הוחלט לצאת בתוכנית הממשלתית "המגן" להגנה על קשישים; לאחר הקמפיין שניהלה נגד תאגידי המים והביוב, נחקק "חוק המים" לצמצום תאגידי המים עד לסגירתם המוחלטת; ולאחר תחקיר הטאבלטים שחברות הסלולר חילקו "חינם" ללקוחות חדשים, שונו הנהלים בחברות.
על כל אלה, ועל עוד תחקירים חשובים, זכתה התוכנית בשלושה פרסים יוקרתיים. לצד אלה היו גם סיפורים שהיא הייתה מעדיפה לשכוח. מאז שחזרה מחופשת לידה אחרי לידת בתה גפן, הוגשו נגדה שלוש תביעות דיבה. אחת מהן כבר התבררה בבית המשפט - חברה מסחרית תבעה אותה ואת התוכנית על פרסום כוזב, זכתה בתביעה וקיבלה 20,000 אלף שקל. השנייה, שהגישה נגדה רשת המרכולים "ויקטורי", עדיין תלויה ועומדת. בתביעה, על סך 840 אלף שקל, מואשמת כהן־סבן בפרסום כוזב בגלל שידור אייטם שבו קופאית הרשת טענה כי חויבה לשלם קנס שניתן ללקוחה בגין אי־עטיית מסכה (ואחר כך פוטרה). ויקטורי טוענים שהקופאית לא נדרשה לשלם ולא פוטרה. בנוסף, אדם שהוצג בתוכנית כנוכל הגיש תביעת לשון הרע ודורש פיצוי (טרם הוגש כתבה הגנה).
"אין תוכנית טלוויזיה שלא מקבלת תביעות, בטח לא תוכנית בז'אנר שלנו, ואין עיתונאי שלא נתבע, אני לא מכירה פטנט כזה"
תביעות דיבה זה לא מלחיץ?
"אין תוכנית טלוויזיה שלא מקבלת תביעות, בטח לא תוכנית בז'אנר שלנו, ואין עיתונאי שלא נתבע, אני לא מכירה פטנט כזה. באשר ל'ויקטורי' זה ממש לא מטריד אותי, אפילו לא קצת, כי הקייס שלנו מהודק ויתברר בבית המשפט".
יכול להיות שאת כל כך מזדהה עם מושאי הסיקור שלך, שאת שוכחת להיות אובייקטיבית?
"אל תשכחי באיזו תוכנית מדובר. כשאני מראיינת פוליטיקאי בתוכנית הרדיו שלי ב־103fm, אני סופר־אובייקטיבית, אבל איך אפשר להיות אובייקטיבית מול קשיש שנעקץ באלפי שקלים? אין מה לעשות, אני בן אדם כזה שישר רואים עליו הכל. סבתא שלי ראתה את התוכנית לפני כמה ימים ואמרה לי, 'אני דואגת לך, את לוקחת יותר מדי ללב'. את יודעת כמה פניות אנחנו מקבלים ביום? כל אחת יותר מקוממת מהשנייה".
את בעלה, יוני סבן (43), בעלים של ערוצי טלוויזיה שונים (בין היתר ערוץ הילדים ZOOM), בעל חברת השקעות והאחיין של המיליארדר חיים סבן, שידכה לה אמו, ורדה סבן, לפני חמש שנים. היום היא כבר בחודש השישי להיריון השני (הפעם זה בן), אבל להיריון של בתה גפן, היום בת שנה ושלושה חודשים, הצליחה להיכנס רק אחרי טיפולי פוריות ארוכים וכואבים. כשגילתה שהיא בהיריון עם גפן, נכנסה לחרדה. "במקום לשמוח התמלאתי פחד, נכנסתי ללחץ גדול", היא מספרת. "יש איזה מנגנון הגנה שלא מאפשר לשמוח ולפתח ציפיות, כי אז האכזבה יותר קשה. עדיף תמיד להיות מופתע לטובה מאשר מופתע לרעה. מרוב חרדה יצאתי לחופשת לידה בחודש החמישי, לא בגלל שהייתי בשמירת היריון אלא כי הרגשתי שאני צריכה להיות קשובה לגוף שלי ולעצור לרגע את הרכבת הדוהרת".
"הפעם הראשונה שיצאתי מהבית אחרי הלידה הייתה אחרי חודש. חברה אמרה לי, 'ניתוח קיסרי זה תאונה חזיתית'. חבל שהיא לא אמרה לי את זה קודם, כי לי זו הייתה הפתעה גמורה"
איך הייתה הלידה?
"די טראומטית. הגעתי ללידה מאוד לא מוכנה. זה היה ניתוח קיסרי, היה תאריך, ובתור קונטרול פריק זה הסתדר לי. רק אחרי שהעבירו אותי למחלקה אחרי הניתוח, הבנתי לאן נקלעתי. לא יכולתי לזוז, ואני ספורטאית, לא אחת שמתפנקת. באיזשהו שלב הגיעה האחות ואמרה לי, 'אם לא תקומי עכשיו נשים לך קתטר', ואני עם כאבים מטורפים, בתוך מערבולת מטורפת, הגוף שלי התפרק וקרס בבת אחת, ואני לא יכולה לקום מהמיטה. הגעתי הביתה ובקושי יכולתי לטפל בילדה, נלחמתי על כל צעד, וכל הלופ הזה הכניס אותי למצב נפשי מאוד לא פשוט, שברירי ונסער. הפעם הראשונה שיצאתי מהבית הייתה רק אחרי חודש, רק אחרי שדיברתי עם עצמי ואמרתי לעצמי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים. ואז דיברתי עם חברות וגיליתי שהתמונה לא תמיד מושלמת, זה לא 'הופה, יצאתי בסקיני מהמלונית'. לרוב זה לא ככה, ואף אחד לא מדבר על זה. חברה שלי אמרה לי, 'ניתוח קיסרי זה תאונה חזיתית'. חבל שהיא לא אמרה לי את זה קודם, כי לי זו הייתה הפתעה גמורה, לא הכנתי את עצמי לקושי הזה".
מה הסיבה שהקמת את קרן "ניסים קטנים" לסיוע לאמהות חד־הוריות?
"בין היתר. בעיצומו של הסגר הראשון התחלתי לקבל פניות רבות מאמהות חד־הוריות שפשוט קרסו. התוכנית הייתה בהקפאה כי יצאתי לחופשת לידה מוקדמת, ולא ידעתי מה לעשות כדי לעזור להן, אז בהתחלה התחלתי לעזור פה ושם באופן פרטני כמה שיכולתי. הייתה, למשל, מישהי שאמרה ששני הילדים שלה ישנים על הרצפה כי אין לה כסף למיטות, אז קניתי לה. למישהי אחרת עשיתי קנייה בסופר. אבל לא יכולתי לעזור לכולן כי הביקוש היה באמת גדול".
"האמהות החד הוריות סבלו הכי הרבה מהקורונה. הן היו צריכות להפסיק לעבוד כי הילדים היו בבית ולא היה להן עם מי לחלוק בנטל. לא הייתה להן רשת ביטחון, ובמצוקתן הן פנו אליי"
למה דווקא אמהות חד־הוריות?
"כי הן סבלו הכי הרבה מהקורונה. הן היו צריכות להפסיק לעבוד כי הילדים היו בבית ולא היה להן עם מי לחלוק בנטל. הרבה מהן גם הפסיקו לקבל דמי מזונות, כי האבות פוטרו או יצאו לחל"ת או שהעסקים שלהם נקלעו לחובות. לא הייתה להן רשת ביטחון, ובמצוקתן הן פנו אליי. עזרתי למי שיכולתי, וכשכבר לא יכולתי החלטתי להקים את הקרן כמוקד עזרה ראשונה, למשל לאלה שעומדים לנתק להן את החשמל, לפני שיתגלגל כדור שלג והן יתחילו לצבור ריביות ולא יצאו מזה".
מאיפה גייסת את הכסף לקרן?
"הרמתי טלפון לחיים ולשריל סבן, דודים של יוני בעלי, שיש להם לב ענק והם תורמים בלי סוף לכל מיני מטרות, והסברתי להם מה המצב. בתחילת הקורונה חברות ותאגידי ענק עצרו תרומות, כולם נפגעו וכולם הפסידו, ובכל זאת שריל וחיים מאוד התלהבו מהרעיון ונתנו לי אור ירוק. שריל הייתה אם חד־הורית בעצמה כשהיא הכירה את חיים, אז הנושא הזה קרוב ללבה. קראנו לקרן 'ניסים קטנים', על שם אבא של חיים וסבא של יוני, בעלי, שמאוד עזר לי להרים את הפרויקט. כרגע כל הכסף הוא כסף פרטי שלנו, הרוב משריל וחיים והיתר מההורים של יוני שהתגייסו ותרמו גם הם. חמי כל הזמן צוחק עליי ואומר, 'אם אמשיך לראות את התוכנית שלך תיגמר לכם הירושה'. הצוות של התוכנית עובד בשביל הקרן בהתנדבות, כך שאין לנו הוצאות בכלל, כל הכסף הולך ישירות לאמהות החד־הוריות, וכבר הצלחנו לעזור לכמה מאות".
יש סכום קבוע של סיוע או לפי הצורך?
"יש סכום קבוע, ומדובר במענק חד־פעמי שאמור לעזור להן לחזור למסלול החיים הכלכלי התקין שלהן. הרעיון הוא לא לייצר תלות קבועה, כי אז קשה לצאת מזה. הרעיון הוא לסייע עם סכום שיעזור לא לצבור חובות, ריבית ופיגורים".
איך אתם מוודאים שלא מנצלים אתכם?
"אנחנו מוודאים שהילדים מתחת לגיל 16, מבקשים הוכחת פגיעה בקורונה ותדפיסי חשבון בנק. מנגנון הבדיקה שלנו יסודי, ואני אומרת בצער גדול מאוד שגילינו לא מעט מקרים שבהם ניסו לנצל אותנו".
"יש לי אח קטן ממני בשש שנים, שהייתה לו מצוקה בלידה והוא נולד עם שונות מסוימת. היה לו קצת יותר קשה בילדות, ואני זוכרת את עצמי מגיל צעיר נלחמת בשבילו ומגינה עליו"
איך יוני חי עם החשיפה?
"בקושי, אבל בואי נודה על האמת, גם אני לא בן אדם כל כך מוחצן. למעט ההופעה היומית בטלוויזיה לא יראו אותי בשום מקום, לא במדורי הרכילות ובטח לא בהשקות ובפרמיירות. החיים שלנו סולידיים, אני מכבדת את הפרטיות שלנו ובטח לא חושפת את גפן. היה לו יותר קל אם הייתי עושה תוכנית לייף סטייל עם כל מיני מפורסמים, אבל זה לא אני. בוער בי הרצון לעזור. חוסר צדק מקומם אותי".
מאיפה זה בא?
"אני חושבת שזה בא מהבית. יש לי אח קטן ממני בשש שנים, שהייתה לו מצוקה בלידה והוא נולד עם שונות מסוימת. היה לו קצת יותר קשה בילדות, ואני זוכרת את עצמי מגיל צעיר נלחמת בשבילו ומגינה עליו. היום הוא בן 32, חמוד אמיתי עם לב זהב, ואני מחפשת לו זוגיות".
מה זה "שונות מסוימת"?
"הוא קצת מגמגם, והוא סובל מעוד כמה דברים שקשה להגדיר אותם או לשים עליהם את האצבע. אני גם לא רוצה לפרט כי זה פרטי שלו, אבל הייתה שם התמודדות לא פשוטה, ומאז שאני זוכרת את עצמי אני שם בשבילו. בזכותו יש לי אמפתיה גדולה לחלשים. גם הרעיון לתוכנית נולד מזה שסבתא שלי נעקצה על ידי חברה שהציעה לה תלושים למתנות מביכות ממש, ובסופו של דבר חייבה אותה ב־4,700 שקל ללא הסכמתה. וסבתא שלי לא מטומטמת, היא עבדה בבנק, היא מודעת לתרחישים כאלה, וגם היא נפלה בפח".
הריאיון המלא עם סיון כהן-סבן מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים