תפר הזמנים העכשווי, בין אביב לקיץ, בין החמימות של מאי-יוני ללהט של יולי-אוגוסט, הוא זמן נפלא לטייל, בפרט באתרי מים: נחלים, מעיינות, בורות ובריכות, חופים ואגמים. הנוף עדיין לא נצבע במלואו בגוני צהוב-חום קיציים, במקווי מים לא מעטים אפשר עוד לטבול, או לפחות לשכשך רגליים, בטרם ייבשו או יתעפשו, ובימים אלה נוסף בונוס מיוחד: אנחנו אחרי. אחרי הקורונה, אחרי הסגרים, אפילו אחרי הטילים.
כללי זהירות
- מים, נחלים, מפלים ובריכות אינם מקומות ידידותיים במיוחד לילדים קטנים. השגיחו עליהם במשך כל הטיול.
- חלק מנחלי הצפון וגם בורות וגבי מים בדרום אינם מצטיינים בניקיונם. פה ושם גם משרד הבריאות מדווח על זיהומים בנגיפים, כמו למשל של מחלת ה"עכברת". למרות הפיתוי להיכנס למים הצוננים ביום חם, עדיף להפעיל שיקול דעת ואולי להביט מרחוק ולא לגעת.
- כמה מהאתרים, בעיקר אלה שבנגב ובמדבר יהודה מאתגרים ואף מסוכנים לגישה.
יוצאים לדרך? הנה 9 אתרים רטובים, מוכרים יותר או ידועים פחות, כולם שווים ביקור.
הכי מרשים: השביל התלוי בבניאס
נחל הבניאס (נחל חרמון) מספק כרבע מכמות המים הזורמת בנהר הירדן. המים השופעים נובעים ממעיינות למרגלות רכס הר החרמון. הנחל קטן באורכו, רק תשעה ק"מ, אבל הוא זורם בנוף מגוון מאוד - חלקו בערוץ קניוני יפהפה - ועם עושר צמחייה יוצא דופן. רוב שטח הנחל נחשב לשמורת טבע, והכניסה למים אסורה, אבל השביל התלוי, שנחנך באתר בשנת 2010, מאפשר גישה לנוף מים מרשים, אולי היפה והסוער בישראל, כולל למפל הבניאס שגובהו כעשרה מטרים והוא המפל בעל עוצמת הזרימה החזקה בישראל.
פלוס: חו"ל זה כאן.
מינוס: כבר ביקרתם פה.
הכי שופע: שמורת נחל דן
עין דן, המעיין הנובע בשטח שמורת נחל דן, נחשב לשופע ביותר בישראל. הנחל עצמו מספק כמחצית ממי נהר הירדן, ומעניין לדעת שאיכותם מצוינת וטמפרטורת הנביעות השונות במקורות הנחל היא 14.5 מעלות. השמורה, ששטחה 481 דונם, עשירה בצמחייה משגשגת, וביחד עם זרימת פלגי מים בין העצים נוצר יופי פסטורלי ואופי כמעט אירופי. בשטח השמורה כמה מסלולי הליכה מוסדרים, חלקם נגישים לנכים, ובמרכזו בריכת שכשוך ייעודית, חגיגה לילדים.
פלוס: כיף בימים חמים.
מינוס: צפוף בסופי שבוע.
הכי מאתגרים: המפלים ברמת הגולן
מפל גמלא (51 מטר), מפל ג'ילבון (40 מטר), מפל עורבים (30 מטר), מפל זוויתן (28 מטר), מפל עיט (18 מטר), מפל דבורה (15 מטר), המפל הלבן (15 מטר) והמפל השחור (8 מטרים) בנחל אל על, ויש עוד. רמת הגולן עשירה במפלי מים מרהיבים, חלקם זורמים וסוערים רק בימי גשם חורפיים (כמו למשל, מפל סער), ואחרים זורמים ברוב ימות השנה. כמה מהמפלים נמצאים לצד כבישים ושבילים, והם נגישים לכל. ההגעה אל האחרים מחייבת הליכה, לעתים מאתגרת, אבל התמורה מובטחת.
פלוס: מרהיב.
מרהיב: אל רובם לא קל להגיע ביום חם.
הכי רומנטיים: בריכות הקצינים הסורים
כמעט כל מטייל שפקד את רמת הגולן יודע להצביע על "בריכת קצינים" סודית, לָרוב מאגר מים חבוי מהעין בין עצים מצילים, שלפי אגדות נפוצות שימש את הקצינים הסורים בימים שקדמו למלחמת ששת הימים. מרוב בריכות קצינים סודיות שכאלה אפשר לחשוב שמפקדי הצבא הסורי בילו את כל זמנם במים. האמת היא שלרוב מדובר במאגרי מים שנבנו לצורכי השקיה או לאגירת מי שתייה, ורמת הגולן מלאה בכאלה. כמה מהשמות: ג'לבינה־עין ג'ילבון, עין עלמין, עין ידידיה, מעיין כנף, עין שוקו, בריכת אורחה, עין מוקש, עין פיק, עין אמפי, עין אי"ה.
איך מגיעים? חפשו מידע ברשת לפי שמות האתרים.
פלוס: טבילה מרעננת.
מינוס: כולם מכירים ומגיעים.
הכי מפתיע: המפל הנסתר, צפון הכנרת
חבוי מתחת לכניסות של כפר־נחום וצפון הכנרת, ומכונה בטעות גם "עין איוב". מדובר בנביעת מים מלאכותית שנוצרה כתוצאה מקידוחי מים בסביבה, סמוך לעין איוב ה"אמיתי". התוצאה מרהיבה, המפל מרשים. הגישה למקום היא משביל מדרגות לצד כנסיית הבכורה של פטרוס ("כנסיית ההבטחה").
פלוס: כיף כעת במים כשהכנרת מלאה.
מינוס: נסו למצוא פה חניה קרובה בשבת.
הכי סתלבט: פיקניק על שפת נחל אלכסנדר
למה לנסוע רחוק ולעמוד בפקקים כשאפשר לשבת על שפת הנחל, תחת צל עצי אקליפטוס, וליהנות מפיקניק, מצפייה בצבי המים הממלאים את הנחל ואולי גם מטיול רגלי קצר לשפך הנחל לים או לגבעת חורבת סמארה, משם נשקף נוף יפה.
פלוס: חוסכים את הפקקים בדרך לצפון.
מינוס: זה על יד המים, לא בתוכם.
הכי מדברי: נחל פרת
נחל פרת מוכר יותר בשם ואדי קלט. בערוץ המדברי החוצה את שוליו הצפוניים של מדבר יהודה חבויים מעיינות ובריכות מים, שבחלקם ניתן לטבול ולשכשך במשך רוב ימות השנה. לאורך הנחל כמה מסלולי הליכה, חלקם מתאימים למשפחות, אחרים למיטיבי לכת, ועל הדרך ניתן גם לבקר במנזר חריטון היפהפה.
פלוס: טיול מאתגר בנוף אחר.
מינוס: קרוב מדי לשטחי הרשות הפלסטינית.
הכי הכי: עין ירקעם, הר הנגב
עין ירקעם נמצאת בערוץ נחל חתירה היוצא מהמכתש הגדול וזורם מזרחה, לים המלח. בתוך נוף מדברי לחלוטין (אבל נגיש די בקלות מחניון הסמוך לכביש) חבויה מערה גדולת ממדים שמלאה במי שיטפונות. לא הרחק, בהמשך הערוץ, בריכת מים נוספת. בשתיהן אפשר לטבול עד תחילת הקיץ, לפני שיתייבשו. מאתר המים ניתן להמשיך בהליכה מזרחה, בערוץ הנחל המרשים.
פלוס: מדבר ומים, הכי יפה שיש.
מינוס: בקיץ די יבש כאן.
הכי "סודי": בריכת צפירה, מדבר יהודה
פעם היה מדובר באתר סודי באמת, חבוי ונסתר מהעין. כיום, כשבקרבת מקום מתנהל חניון לילה, לא נדיר למצוא המונים בדרך אל גב המים היפהפה הזה.
הבריכה ממוקמת בראש מפל מרשים שגובהו כמאה מטר, בערוץ נחל צאלים. בחורף, אחרי השיטפונות, הבריכה מלאה ועמוקה למדי. אבל גם אם מדובר בעונת הקיץ היבשה, שבה הבריכה יבשה לגמרי או לכל היותר מעופשת, הנוף הוא עוצר נשימה, לא פחות, וכדאי להגיע.
פלוס: נוף המדבר היפה בישראל.
מינוס: שמרו היטב על המכונית שלכם.
פורסם לראשונה: 10:57, 27.05.21
