ב"עברית לכולן", ספר חתרני חדש ללימוד עברית (הוצאת פרדס), מצאנו תרגיל לא רגיל בשפה ובמחשבה חופשית: "כתבו את המשפט הבא בזמן עתיד: 'בשנה שעברה הוא התאהב בשלושה בחורים שונים'".
"אנשים רוצים ללמוד היום באופן אחר, יותר כיפי, מצחיק וקרוב ללבם", אומרת המחברת, ד"ר הילה עמית (36), סופרת ומורה לעברית. היא גדלה בכפר־סבא וחיה בתל־אביב, עד שנסעה לכתוב דוקטורט באוניברסיטת לונדון וראיינה להטב"קים ישראלים שגרים בלונדון, בניו־יורק ובברלין על הסיבות שבגינן החליטו לעזוב את הארץ. הברלינאים שבהם שכנעו אותה לבוא, ובשבע השנים האחרונות היא גרה בברלין, מנהלת בית ספר מקוון ללימוד עברית, International Hebrew School, ומארגנת פסטיבלים ומפגשים ספרותיים בין יהודים וערבים מהמזרח התיכון.
"בספר אין ציונות או יהדות, לא בקטע של אנטי אלא כדי לפתוח את העברית לעוד אנשים ולהנגיש אותה גם ללא־יהודים ולאלה שלא מתכננים לעשות עלייה"
הספר החדש שלך מצטרף למאגר עצום של חומרי לימוד, חוברות, ספרים ושיחונים ללימוד עברית. במה ניסית לחדש?
"בכל: ראשית, בספר אין ציונות או יהדות, לא בקטע של אנטי אלא כדי לפתוח את העברית לעוד אנשים ולהנגיש אותה גם ללא־יהודים ולאלה שלא מתכננים לעשות עלייה. יש סברה שעברית היא שפה ליהודים או לישראלים בלבד. היה לי חשוב לעשות את הניתוק הזה. התלמידים שלי מגיעים מכל העולם, והם תמיד התלוננו לפניי שעד עכשיו הספרים שהם למדו מהם עברית היו משמימים, סטרייטיים מאוד, לא נגישים ומיושנים".
איך זה מתבטא?
"הספרים האלה מלמדים את השפה עם חומרים שיש בהם מסרים בעייתיים: בטקסטים תמיד מסופר על דני ודנה, שגרים בישראל. היא תמיד מכינה ארוחת צהריים, והוא תמיד רופא שיוצא לעבודה. הספרים האלה מתמקדים בהכנה לחיים בארץ, אבל יש המון אנשים שלומדים עברית ולא מתכוונים לעלות. למשל, יש להם בני זוג ישראלים או שהם אקדמאים שחוקרים את ישראל. המטרה שלי הייתה לחדש, לייצר ספר אחר, פרוגרסיבי, ליברלי. מהרגע שהוא יצא אני מקבלת הודעות כמו: 'איזה כיף לקרוא בספר לימוד עברית על זוג הומואים שמתחתנים'. אגב, זה ספר לימוד למבוגרים. לילדים הייתי מציגה תכנים אחרים".
הנה עוד דוגמה לטקסט מספרך - "להורים של יסמין קוראים: אמא נועה, אמא שירלי, אבא ערן ואבא עופר". מה המסר שלו?
"זה חמוד בעיניי. אנשים שגרים בברלין נחשפים למודלים אחרים של חיי משפחה, וחשוב לי להציג גם יחסים פוליאמוריים, מודלים של הורות אחרת, דמויות לא הטרוסקסואליות, ייצוג מגדרי עכשווי יותר ודמויות שהן לא בהכרח יהודיות־אשכנזיות מישראל. בספר יש גם שני סיפורים של שני פלסטינים: איבתיסאם ומוחמד".
"עד כה בטקסטים ללתמיד מסופר על דני ודנה, שגרים בישראל. היא תמיד מכינה ארוחת צהריים, והוא תמיד רופא שיוצא לעבודה"
המסרים החתרניים שהכנסת לספר עוברים חלק בגרון לכל התלמידים?
"כן, אני מלמדת את החומרים האלה כבר שנתיים. כומר אוונגליסטי לומד מהטקסטים האלה וגם רב אורתודוקסי מניו־ג'רזי, שניהם תלמידים שלי. לא קרה שמישהו אמר שהוא לא רוצה ללמוד מספר על להט"בים. העניין בלימוד שפה הוא שמתרכזים בחומר ומקבלים את המסרים תוך כדי. אני לא מאמינה שמישהו שמרן יגיד, 'וואו, זה ממש לא בסדר ללמד ככה עברית'".
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" בעקבות צאתו של ספר הביכורים שלה, "מאושרי והלאה" (הוצאת עם עובד, 2016), אמרה עמית שהיא לא מגדירה את עצמה כישראלית ושלמתעניינים היא אומרת שהיא מתל־אביב במקור ושהיא אינה תומכת בממשלה. היום היא נשמעת מפויסת יותר. לדבריה, "יש דברים טובים בארץ ויש דברים טובים בברלין. יש לי חברים פה ושם. כרגע לחיות על הקו זה הדבר הכי חיובי מבחינתי, כי אני לא יכולה להחזיק דירה בתל־אביב ממשכורת של מורה לעברית. ברלין היא כמו תל־אביב, רק בזול. זאת בחירה כלכלית, וזה יותר מתאים לי. את הקיץ אני מעדיפה לעשות שם. זו עיר מגניבה שקורים בה המון דברים".
אבל עכשיו לא קורה שם כלום.
"נכון. הגעתי לארץ כדי להתחסן. בגרמניה יש עכשיו גל שלישי של קורונה, הכל עדיין סגור, ואנשים בגילי יקבלו חיסונים אולי בספטמבר. אבל יש תמיכה ממשלתית כלכלית גדולה בעצמאים ובשכירים ואמונה בשלטון. אנגלה מרקל אומרת כל שבוע כמה היא גאה באזרחים ותומכת בהם. כולם בטוחים שזה יסתדר. אין תחושה של אובדן וייאוש כמו שהייתה בישראל".
