מדי פעם מתייצב בקליניקה זוג מבוהל, בדרך כלל אחרי יחסי מין ראשונים ביניהם, ומדווח בהתרגשות, לעתים אפילו על גבול החלחלה, על ״אורגזמה לא נורמלית״ שמשתקת את החשק ליזום שוב סקס. ההלם, בדרך כלל, מיוחס לבת הזוג, שמתארת את האורגזמה במונחים של פיצוץ אטומי, של טלטלה שמרעידה את כל איברי גופה.
עוד מדווחות הנשים על תחושה שלפיה כמעט אי־אפשר לנשום, עד כדי מחנק; על איבוד שליטה על הגוף, שמתבטא ברעד בלתי נשלט או אף בסוג של שיתוק; על חוויה גופית ונפשית, שמאפיינת התקף חרדה; על התקף בכי כמעט היסטרי בעת האורגזמה או לאחריה; על התקפי צחוק מתגלגל. ויש עוד תגובות מטרידות לאורגזמות מתפוצצות שכאלה.
בעבור רוב הקוראות והקוראים שלנו, התופעות שתיארתי - בוודאי המוקצנות יותר - זרות לחוויותיהם המיניות. לטובת מי שכן מזהות את עצמן בתמונה, ארגיע כבר כאן: מדובר בתופעות אורגסטיות מוכרות, ויש אפילו מי שיגדירו אותן טובות. אין מה להיבהל מהן. כדי לקלוט מדוע זה קורה, יש להבין תחילה מהי אורגזמה. להלן שיעור קצרצר.
תחשבו על שתי תת־מערכות במערכת העצבים שלנו: האחת שנקראת כולינרגית, שבה שולט חומר שנקרא אצטילכולין; השנייה נקראת אדרנרגית, ובה שולט הנוירוטרנסמיטור אדרנלין.
המערכת הכולינרגית היא המערכת של הרוגע, השלווה, הנינוחות. היא פועלת, למשל, כאשר אנו נופשות במלון ספא או רובצות על חוף ים בטהיטי כשרוח קלה נושבת, דקלים מרשרשים מעלינו וגלים לוחשים.
המערכת האדרנרגית, לעומתה, אמונה על הלחץ, על האימה, על המלחמה: היי, משהו הולך לתקוף אותך? תעזבי הכול ותברחי! זו המערכת, שנכנסת לפעולה כאשר אנחנו במריבה, במאבק, כשטיל שורק לעברנו ואנחנו חייבות להיכנס למרחב המוגן במהירות.
כדי שתהיה פעילות מינית - גירוי הולך וגובר, זקפה אצל הגבר, התרחבות והתלחלחות הנרתיק אצל האישה - מי שפועלת תחילה היא המערכת הכולינרגית, זו של הרוגע. ואז, ברגע מסוים, כמו רעם ביום בהיר, מופיע השחרור האדרנרגי: הגוף נכנס באחת ממצב של רגיעה למצב של מלחמה, לפלייט או פייט, מגירוי שכולו עונג, לאורגזמה. ובשפה לגמרי עממית - אני גומרת! אני גומר!
ההפעלה האדרנרגית הזו, אצל רובנו, נחווית כהתפרקות משחררת. אבל אצל אחרים, ובעיקר אצל נשים שהיו מגורות מאוד לאורך זמן ובבת אחת הגיעו לפורקן, האורגזמה חזקה במיוחד. כך, לשחרור האדרנרגי שלהן מתלוות מיני תופעות, וכל אישה ומאפייני האורגזמה שלה: תחושות חנק, שיתוק, סחרור מתמשך, אובדן שליטה, תחושה של התקף חרדה, התקף בכי או צחוק. ובשכיחות נמוכה בהרבה, תגובה התואמת מאפיינים של התקף אפילפטי.
אצל גברים התופעות האלה נדירות ביחס לנשים. פעם, למשל, טיפלתי בגבר שהיה מתייפח בבכי למשך זמן, אחרי שפיכה. אבל זה מקרה נדיר.
כפי שכבר הקדמתי לציין, בעיה של ממש אין כאן. מה שאנחנו עושים עם נשים וגברים שמתארים אורגזמה ״מפחידה״, ״לא נורמלית״, ״מאיימת״, הוא בראש ובראשונה להרגיע: אין ממה להיבהל. אנחנו מנרמלים את הנושא ומסבירים פחות או יותר את מה שאני כותב כאן. ברור שחלק מהנשים עלולות להירתע מאורגזמות עתידיות ואף מיחסי מין בכלל, כך שחשוב להסביר את שורש התופעה ולנמק את צפירת ההרגעה.
לא עוזר? אם צריך, בסיוע טיפול תרופתי ניתן בהחלט להחליש את עוצמת התגובה: תרופות אנטי־אדרנרגיות, תרופות הרגעה, תרופות נוגדי חרדה. ברוב המקרים, על כל פנים, לא מתבקש כל טיפול תרופתי. הכול בסדר.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
