ד"ר קרולין אוחיון (39) מירושלים, רווקה, רופאה בכירה במלר"ד (המחלקה לרפואה דחופה) באסותא אשדוד:
רפואה בלי פסיכומטרי: "נולדתי בפריז, בכורה בין ארבעה, למשפחה דתית־לאומית. הוריי ילידי מרוקו שעברו לצרפת. בשכונה שבה גדלתי, ברובע מארה, היו שכנים בני דתות שונות והיו בינינו יחסי שכנות טובים. אני לא זוכרת אנטישמיות. הייתי בתנועת בני עקיבא, והחברים שלי היו משם ומבית הספר היהודי שבו למדתי. גדלנו על ציונות, ועלייה לישראל הייתה מסלול מתוכנן של כולנו. כל המשפחה שלי עלתה לפניי.
"סיימתי תיכון במגמה מדעית והתקבלתי לבית הספר לרפואה. בפריז לא צריך בחינות פסיכומטריות כדי להתקבל, ובסוף השנה הראשונה הייתי בין 12% הטובים שממשיכים. למדתי שש שנים רפואה ועשיתי התמחות ברפואת משפחה. בסבב בין המחלקות התאהבתי ברפואה דחופה והתמחיתי גם בה. תחום שבו את לא יודעת מה יהיה בעוד דקה מתאים לי מאוד".
השתלבות מקצועית: "כשהייתי בת 30 עליתי לישראל. מבחינתי זה היה כמו לחזור הביתה, כי פעם בחודשיים ביקרתי את המשפחה. חשבתי שההשתלבות המקצועית שלי כאן תהיה חלקה, אבל במציאות היא הייתה מאכזבת. הבאתי איתי מסמכים כדי שיכירו כאן בהתמחויות המקצועיות שלי, תכננתי להגיש אותם למשרד הבריאות ולוועדה המדעית שעוסקת בכך ולקבל רישיון לעיסוק ברפואה. אמרו לי שאישור ההתמחות ברפואה דחופה יכול לקחת כמה שנים, למרות שכבר הייתי רופאה בכירה. מעליב. הרישיון שלי היה מצרפת, מדינה סופר־מתקדמת עם רמת רפואה מאוד גבוהה, וכאן אומרים כל הזמן שחסרים רופאים, אז למה מערימים קשיים?".
בחזרה לפריז: "החלטתי לחזור למשרה שעזבתי בפריז, אבל אחרי חודש שם שליח של הסוכנות יעץ לי לא לוותר, לחזור ארצה, ללמוד עברית באולפן ובמקביל לנסות לקדם את הנושא. כך עשיתי. למדתי באולפן עציון, יצרתי קשרים עם חברי כנסת ונעזרתי בעמותת 'קעליטה' – ארגון גג של עמותות שעוזרות לדוברי צרפתית להשתלב בארץ. לאחרונה ביקרתי בפריז, בכנס של ארגון 'נפש בנפש' שנועד לעודד רופאים יהודים לעלות לישראל. אני מקווה ששכנעתי אותם, וגם שהדרך שלהם תהיה קלה יותר משלי".
השתלמות ועוד השתלמות: "בנובמבר 2015, מיד אחרי הפיגוע באולם בטקלאן בפריז, קיבלתי הודעה ממשרד הבריאות שהרישיון שלי לעסוק ברפואה מוכן. לאחר שנת השתלמות הכירו בי כמומחית לרפואת משפחה. כדי לעבוד ברפואה דחופה עשיתי חצי שנת השתלמות במיון בבית חולים שערי צדק בירושלים ותקופה מקבילה באסותא אשדוד, שנפתח אז. באוגוסט 2018, שלוש שנים אחרי שעליתי, הכירו גם בהתמחות שלי ברפואה דחופה".
"אמרו לי שאישור ההתמחות ברפואה דחופה יכול לקחת כמה שנים, למרות שכבר הייתי רופאה בכירה. מעליב. הרישיון שלי היה מצרפת, מדינה סופר־מתקדמת עם רמת רפואה מאוד גבוהה"
7 באוקטובר: "הייתי אצל הוריי באשדוד. התעוררתי לאזעקות, התקשרתי לבוסית שלי, מנהלת חדר המיון ב'אסותא' אשדוד, והתקדמתי לבית החולים. בסביבות השעה שמונה הגיע הפצוע הראשון. בימים הראשונים לא עזבתי את בית החולים. עבדנו 24/7. הייתי האחראית על הטריאז' (מיון המטופלים), וחייל שליווה פצועים ביקש ממני טיפות אוזניים, כי היה חייב לחזור ליחידה. שאלתי אותו למה הטיפות, והוא אמר: 'היה לידי פיצוץ, כולם נהרגו מסביבי ומאז אני לא שומע'. הבנתי שייתכן שיש לו פגיעת הדף שעלולה לסכן אותו והודעתי לו, 'אתה נכנס עכשיו כמטופל!'. בדיעבד התברר שאכן הוא היה מלא רסיסים, אבל בגלל האדרנלין הוא אפילו לא שם לב שהוא פצוע.
"בהמשך השתתפתי בתוכנית מנהיגות רפואית בדרום, יוזמה של קרן מנדל בשיתוף משרד הבריאות, המיועדת לחזק את המערכת הרפואית הציבורית באזור. בנוסף, ביחד עם קבוצת רופאים בראשות ד"ר דברה ווסט, מנהלת המלר"ד, וביוזמתה, העברתי השתלמות ברפואה דחופה לחיילים ולאנשי כיתות הכוננות בדרום ובצפון, כי המערכה הזאת מתאפיינת בפגיעות שדורשות התייחסות מחודשת".
אהבה: "אשמח מאוד לזוגיות. אני מחפשת מישהו עם ראש פתוח, חוש הומור, שיהיה דתי־לייט כמוני שרוצה ליהנות ולהתקדם בחיים".
למה בארץ לא תצליחי להתרגל? "לביורוקרטיה".
איזה הרגל מצרפת כדאי לישראלים לאמץ? "נימוס".
איזה מקום את הכי אוהבת בישראל? "ירושלים, עירי".
למה את הכי מתגעגעת בפריז? "אולי קצת לתרבות ולאמנות, אבל נראה לי שכבר לשום דבר".
